אחד ממוקדי המשיכה הפופולריים בגני טיבולי שבקופנהגן (Copenhagen) נושא את שמה של מעשייה שחיבר הנס כריסטיאן אנדרסן. "התיבה המעופפת", כך קוראים למתקן, נושאת את המבקרים בחביות שמתגלגלות דרך נוף חשוך, ובו מוארות סצנות נבחרות מהעולם שברא אנדרסן. במסע זה תפגשו את הקיסר, את אצבעונית, את חייל הבדיל ואחרים. רק במבט מדוקדק יותר מבחינים כי התמונות אינן כה משכנעות. מבחינה מסוימת, זו אטרקציה פשוטה ומיושנת עבור אנשי המאה ה־21. גני השעשועים של זמננו מספקים אפקטים מתוחכמים וחוויות מסמרות שיער מסדר גודל מרשים בהרבה כדי למשוך מבקרים. גם בטיבולי אפשר למצוא כמובן אפקטים כאלה, אך נראה שאתר התיירות מספר אחת של דנמרק שורד ושומר על פרסומו דווקא בשל דבקותו במסורת ובתום שלא נס ליחו.
כזו היא דנמרק, וזה בדיוק מה שהסופר הדני המפורסם ביותר תיעב ואהב במולדתו. הוא נמשך לעולם הגדול והוקסם ממנו, אך לא יכול היה לחיות בלי הזערוריות הנעימה של ארצו. ממש כמו הדנים עצמם – מתוחכמים ופרובינציאליים בה בעת. ארצם נחשבת לאחת המפותחות בעולם, ויש להם אינטרסים עסקיים ברחבי תבל, ועם זאת, בכל הנוגע למסורת ולתרבות מקומית – זוהי ארץ קטנה וקרתנית. גני טיבולי הם אחת הדוגמאות היפות לכך: בכל פעם שבעלי המניות מחליטים להיפטר מהנכס, דבר שקרה יותר מפעם בשנים האחרונות, פורצת סערה תקשורתית והדנים רואים בכך נושא בעל חשיבות לאומית. כבר בשנה הראשונה להקמתם של גני טיבולי, ב־1843, נמנה הנס כריסטיאן אנדרסן עם המבקרים הקבועים. משם הוא ספג השראה לכמה מיצירות המופת שלו. המגדל הסיני העתיק, למשל, שימש מודל לסיפור "הזמיר וקיסר סין". במחווה סמלית, גמלו גני טיבולי לאנדרסן בהקמת מתקן המוקדש למעשיותיו. "כל העיר היתה בתנועה והמונים הילכו ברחובות", כתב אנדרסן על המפגשהראשון שלו עם בירת דנמרק בשנת 1819. הוא היה רק בן 14 כשעזב את עיר הולדתו אודנסה (Odense) שבאי פין (Fyn) ונסע להגשים את חלום ילדותו: להיות שחקן בקופנהגן. הוא חלם על העיר הגדולה והתוססת, וקופנהגן, אז עיירה שאוכלוסייתה לא עלתה על 7,000 איש ואשה, לא הכזיבה. בדמיונו, אותו דמיון שבעזרתו עיצב בשנים שלאחר מכן מבחר עצום של מעשיות מופלאות, הפכה העיר בדיוק למה שקיווה. "לא הופתעתי מההמולה הזאת", כתב בזכרונותיו, "היא עלתה בקנה אחד עם התנועה הבלתי פוסקת שדמיינתי לי, התנועה של קופנהגן, העיר של עולמי".בבוקר יום שני, ספטמבר 1819, ירד אנדרסן בן ה־14 ממרכבת הדואר בוואלבי באקה, גבעה קטנה החוצצת בין מרכז קופנהגן לבין פרבריה. לא היה לו די כסף כדי לנסוע עד העיר עצמה, ואת הקטע האחרון של המסע הוא עשה ברגל. מסביב נשקפו אליו שדות פתוחים, היכן שנמצאים כיום גני טיבולי ובניין העירייה.
אנדרסן שכר חדר באכסניה זולה ברחוב ווסטרגאדֶה, שהיה זרוע מסבאות המוניות, והתגורר בבניין שאינו קיים עוד. הטיול הראשון שלו בעיר היה לתיאטרון המלכותי, מושא שאיפותיו. הוא נכנס לבניין והציג מכתב המלצה לפרימה בלרינה. הוא רקד ושר לפניה – ונדחה מיד. הדבר חזר על עצמו עם המנהל הראשי של התיאטרון. אבל אחד ממנהלי התיאטרון הבחין ביכולותיו של אנדרסן, ושלח אותו ללמוד בבית הספר. אנדרסן סיים את לימודיו, ובגיל 23 התקבל לאוניברסיטת קופנהגן, אז גם התחיל לכתוב שירה. בגיל 24 פרסם את מחזהו הראשון. הוא זכה להצלחה מסוימת כמחזאי, ולמספיק ממון כדי להגשים את חלומו השני: לטייל. "לנסוע זה לחיות", הוא כתב בזכרונותיו. כדי לממן את מסעותיו, שהפכו עבורו דרך חיים, התחיל בכתיבת מעשיות, שמהן ראה רווחים נאים. רק מאוחר יותר הבין אנדרסן שהן אלו שיזכו אותו בתהילה. הנהר הוא האוקיינוס המשפחה הקטנה שקעה בעוני רב עוד יותר. אמו של הנס נאלצה לשמש ככובסת כדי להבטיח את קיומם הדל. היא נהגה לעבוד בנהר הקטן והבוצי שחצה את העיירה, בעוד בנה יושב על הגדה וחולם בהקיץ, מדמיין שהנהר הוא מרחבי האוקיינוס. לאחרונה שוחזר הנהר, לאחר שנים של קיום.
אודנסה מתגאה בתואר "עירו של הנס כריסטיאן אנדרסן", אך למעשה, הסופר לא בילה בה זמן רב. בימי לימודיו כסטודנט שב לעיתים לעיר כדי לבקר את אמו ואת ידידיו, וכבר אז חש עצמו כזר. לאחר שהתפרסם כסופר חשוב הוא חזר לעיר, אך ראה בה מקום אומלל ופרובינציאלי ללא תקנה, ולא שב אליה יותר. בין השנים 1835־1872 כתב אנדרסן יותר מ־150 אגדות ומעשיות, שרבות מהן הפכו לאלמותיות. "בתחילה", סיפר, "כתבתי בעיקר סיפורים ישנים ששמעתי כשהייתי ילד, שאותם הלבשתי מחדש בסגנון שלי. אבל דווקא אלה שיצרתי בעצמי, כמו 'בת הים הקטנה', 'החסידות' ו'המרגנית', התקבלו בהתלהבות, וזה מה שעודד אותי לכתוב מליבי". הוא התגורר לא רחוק מהכניסה לנמל קופנהגן ברחוב ניהאון, העובר משני צידי תעלה שנחפרה כהרחבה לנמל, וחי בשלושה מקומות שונים ברחוב: בבית מספר 20 כתב את המעשיות הראשונות שלו, אחר כך עבר לבית מספר 67, שבו חי שנים רבות, ולבסוף התגורר בבית מספר 18. על אף שמעולם לא שהה בבית תקופה ממושכת, שימש רחוב ניהאון תמיד כנמל הבית והיה החלק החביב עליו בעיר. לאנדרסן היו רגשות מעורבים לגבי ביתו: לקראת נסיעה חש התרגשות בשל מסע קרוב, אבל גם עצב על פרידה מהסביבה המוכרת, וכשחזר מנסיעה הרגיש אושר על השיבה הביתה, המהול בצער על סיומה של חוויה. מצד אחד הוא חי בלב קופנהגן, ומצד שני היה קרוב לאוקיינוס, מושא חלומותיו עוד בעיר הולדתו. התיאטרון המלכותי האהוב עליו עמד מעבר לפינה, והרחוב רוחש החיים היה מזומן לעיניו הצופיות. הנוסע המתמיד אנדרסן היה תמיד בדרכו למקום חדש. מין נוסע מתמיד. בתערוכה במוזיאון של אודנסה מוצגת תיבת המסע הכבדה ששימשה אותו. הוא יצא את גבולות המדינה כ־32 פעמים, מה שהפך אותו לאחד הנוסעים הדנים הגדולים בדורו. תקופות ארוכות הוא שהה באיטליה, ביוון ובצרפת, שם הפך לידידו של הסופר אלכסנדר דיומא, וביקר גם באפריקה ובאסיה. הוא הגיע עד לתורכיה בחיפושיו אחר הרפתקאות, ומשם, למרות אזהרותיהם של חבריו למסע, חצה את הים השחור והפליג במעלה נהר הדנובה – מעשה מסוכן מאוד אם מביאים בחשבון את המלחמה שגעשה באותם ימים בין רומניה לבולגריה. אנדרסן הוזהר כי המוסלמים באיזור מייחלים לשים ידם על כל נוצרי שייקרה בדרכם. "לעיתים קרובות אמרו לי כי אינני אמיץ, ואני מאמין בכך", כתב מאוחר יותר ביומנו, "אך עלי להודות כי רק הסכנות הקטנות גורמות לי לפחוד, ואילו הגדולות, שמזמנות גם שכר כלשהו בצידן, מעוררות בי את כוח הרצון".
בתור נוסע נלהב כל כך, אנדרסן ניחן בשילוב מוזר של תכונות אופי: הוא לא חשש לטפס על הרי געש מתפרצים, אך לפני כל מסע נהג להגיע לתחנת הרכבת כמה שעות מראש, מפחד שיאחר את הרכבת. מרגע שזו יצאה לדרכה, היה חושש שמא נכנס בטעות לרכבת הלא נכונה. כדי להתמודד עם הפחדים הקטנים הללו, נשא אנדרסן עימו כמה חפצים לשעת הצורך. אחד המוצגים במוזיאון אודנסה הוא חבל כבד, שהיה חלק מהציוד הקבוע שלו: בכל מקום חדש שבו נשאר ללון נהג לקשור את החבל לחלון, כדי שיוכל להימלט באמצעותו במקרה של שרפה. לפני שנרדם, היה מניח על שמיכתו פתק: "אינני מת – זה רק נראה כך", משום שחשש שייחשב למת וייקבר בעודו בחיים. לעיתים קרובות הוזמן אנדרסן, שנותר ברווקותו, לשהות במחיצתם של אנשים רמי מעלה. הוא התוודע למלכי יוון ופרוסיה, וכן לאמנים ואנשי שם אחרים בדנמרק וברחבי אירופה. כשגעגועיו בנכר התגברו חזר אל מולדתו, ועם שובו היה אורח אהוד במיוחד גם בבתי האחוזה הגדולים של דרום שלנד (Sjælland). כדמות מפורסמת, שמוסיפה זוהר לחייה האפרוריים של האצולה הכפרית, הוזמן אנדרסן לאחוזות רבות מאמצע שנות השלושים של המאה ה־19. כאן מצא את השקט שנזקק לו לעבודתו, כמו גם מזון משובח וסביבה מרגיעה יחסית למי שהורגל בחדרים השכורים של קופנהגן. האחוזות הללו היו עבורו נאות מדבר באמצעם של חיים רוגשים. לעיתים רחוקות בלבד בילה יותר משבועיים או שלושה באותו מקום, אך מארחיו מעולם לא ידעו כמה זמן הוא מתכוון להישאר אצלם. את תיבת המסע הגדולה שלו הוא נשא עימו לכל מקרה. בביקוריו באחוזות היה אנדרסן קרוב לנוף הדני שאותו אהב כל כך: "הקיץ הגיע, וכל כך נעים היה בחוץ, בחיק הטבע. החיטה צמחה בשדה, צהובה כולה; שיבולת השועל צמחה אף היא, ירוקה, החציר נערם ערימות ערימות בשדה הבור הירוק, והחסידה פסעה באחו על רגליה הארוכות והדומות ופטפטה במצרית, כי זאת השפה שלמדה מאמה. סביב האחו ושדות הבור השתרעו יערות רחבי ידיים, ובתוך היערות הסתתרו אגמים עמוקים. כן, ממש נעים היה בחוץ, בחיק הטבע!". אלה השורות הראשונות של "הברווזון המכוער", אחת המעשיות המפורסמות ביותר של אנדרסן. ביולי 1842 הוא כתב מחזה שבוצע על ידי התיאטרון הדני הלאומי וזכה לתשואות נלהבות, אך גם לקריאות בוז. אנדרסן נפגע ושקע בדיכאון, ומיהר לנסוע לידידיו באחוזת גיסלפלד, שם בילה שעות ארוכות בשיטוט ביערות ובשדות. צבעי הצהוב והירוק שמסביב נתנו לו השראה למעשייה "סיפורו של ברווז". הוא סר גם לחבריו שבאחוזת ברגנטווד, ובעודו מפליג באגמים הבחין כי אפרוחי הברבור הצעירים הופכים הדורים עם התבגרם. האפרוח האפור הפך לברבור צחור – והסיום המושלם ל"ברווזון המכוער" נמצא. מותר לגעת בפסל בפינת כיכר העירייה, ממש מול גני טיבולי, ניצבת נקודת ציון חשובה אחרת – פסלו של הסופר. בחיוך מעורפל אופייני על שפתיו, הוא צופה על החיים המודרניים שמסביבו. בדרכים רבות הוא חלק בלתי נפרד מדנמרק. ברכי הברונזה של הפסל שחוקות מרגליהם של ילדים נלהבים המטפסים לשבת בחיקו. הילדים הללו יודעים עליו הכל ומעריצים אותו. הטיפוס על פסלים בקופנהגן אסור בתכלית על פי החוק, אך נראה שהפסל הזה הוא יוצא מן הכלל. |
תפריט עמוד מדריך שימושי
העיר העתיקה של אודנסה. סביבתה העתיקה של העיר נהרסה בבניה פרועה ומואצת של מבני בטון, אך מרכז העיר נותר בשלמותו
מדריך שימושי
קופנהגן
אשרות ושגרירויות ישראלים הנוסעים לדנמרק אינם זקוקים לאשרת כניסה. שגרירות דנמרק בישראל כתובת: ברקוביץ' 4, תל אביב. טלפון: 03-6085850. פקס: 03-6085851 שגרירות...
לשכות תיירות כתובת: Island Brygge 43, 3. טלפון: 32-889900- 45 מטבע המטבע הדני נקרא קרונה (Krone) והוא מתחלק למאה אור (Ore). ...
אוכל הדנים אוכלים לארוחה הצהריים את ה- Smorrebrod, סנדוויץ' קר העשוי מפרוסה דקה של לחם שיפון מרוח בחמאה ומעליו פרוסת דג, גבינה...
גני טיבולי גני טיבולי (Tivoli Gardens) הם האטרקציה המתויירת ביותר בקופנהגן, המקום פופולרי מאוד בקרב תיירים ומקומיים כאחד. יופיים של הגנים, היצע הבילויים...
עוד בערוצים:
מידע נוסף
העיר העתיקה של אודנסה. סביבתה העתיקה של העיר נהרסה בבניה פרועה ומואצת של מבני בטון, אך מרכז העיר נותר בשלמותו
מעטים זוכרים, אך המעשיות המפורסמות של הנס כריסטיאן אנדרסן התחילו רק כהשלמת הכנסה • מסע בדנמרק בעקבות מספר הסיפורים האגדי פורסם 26.5.15 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3867
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 592
[name] => דנמרק
[slug] => denmark
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 592
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 81
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 593
[name] => קופנהגן
[slug] => %d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%9f
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 593
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 592
[count] => 34
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )