הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד
כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד
אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לסין זקוקים לאשרת כניסה. האשרה הבסיסית הרשמית מאפשרת שהות של שלושים יום בסין ותוקפה שלושה חודשים (מחיר: 100 שקל), אבל אם תבקשו אשרה ארוכה יותר, בדרך כלל ייענו ויאשרו אפילו עד שלושה חודשים. תמיד כדאי לבקש אשרה ארוכה יותר בכמה ימים מכפי שדרוש לכם.
יש גם אשרה כפולה (לשתי כניסות, במחיר 150 שקל) או רב-פעמית. תוקפה של אשרה רב-פעמית הוא לחצי שנה (מחיר: 200 שקל) או לשנה (מחיר: 300 שקל).
הארכה בסין: אפשר להאריך את האשרה בתחנות משטרה בסין. אם בתחנה המסוימת שאליה נכנסתם לא עוסקים באשרות, יפנו אתכם לתחנה אחרת. משך ההארכה תלוי בנדיבות לבו של האדם שאליו פניתם. אם לא הצלחתם להאריך את האשרה בסין, קִפצו להונג קונג והוציאו אשרה חדשה. הוצאת האשרה אורכת כמה ימים, ולכן יש להגיש בקשה עוד לפני שפג תוקפה של הקודמת.
הונג קונג ומקאו: הנוסעים להונג קונג או למקאו אינם זקוקים לאשרה מראש, אלא יקבלו אותה עם הנחיתה. אם מתכוונים לצאת מסין להונג קונג או למקאו ואחר כך לחזור לסין צריך אשרה כפולה.
הגשת בקשה: בקשה לאשרה מגישים במחלקת האשרות של שגרירות סין.
יש להביא תמונת פספורט ודרכון בתוקף למשך חצי שנה לפחות ולמלא טופס בקשה (טופס אפשר להשיג בשגרירות או באתר האינטרנט שלה).
שגרירות סין בישראל
כתובת: רחוב בן יהודה 222, תל אביב
טלפון: 03-5467277
שגרירות ישראל בבייג'ינג
כתובת: 17 Tianzelu
טלפון: 86-10-85320500
דואר אלקטרוני: info@beijing.mfa.gov.il
הקונסוליה הכללית של ישראל בשנגחאי
טלפון: 86-21-612645008
דואר אלקטרוני: info@shanghai.mfa.gov.il
איך להגיע
שדות תעופה בינלאומיים יש בבייג'ינג, שנגחאי (שניים), שי-אן, קונמינג, גווילין, הונג קונג וקנטון. מומלץ לנחות בבייג'ינג, בשנגחאי או בשי-אן.
אל על מקיימת טיסות ישירות לבייג'ינג ולהונג קונג. יש טיסות לערים שונות בסין גם דרך יעדי ביניים באירופה ובמזרח הרחוק. הטיסות של Uzbekistan Airlines הנוחתות נחיתת ביניים בטשקנט זולות יחסית.
מתי כדאי להגיע
העונות המומלצות לטייל בסין הן הסתיו (ספטמבר עד אמצע נובמבר) והאביב (אפריל עד אמצע יוני). בחורף קר מאוד, בקיץ חם ולח. עונות השיא שבהן הסינים מציפים את אתרי התיירות הן חג אמצע הסתיו (ספטמבר או אוקטובר), אוקטובר, ראש השנה הסיני (ינואר או פברואר) ושבוע הזהב (השבוע הראשון של מאי).
בבייג'ין כדאי לבקר בסתיו. בקיץ יש המוני מבקרים והמחירים מאמירים, באביב יש הרבה רוחות ואבק והחורף קפוא.
באזור יאנגשו וגווילין כדאי לטייל בחודש מאי ובחודשים ספטמבר-אוקטובר. בתחילת השנה קר והחודשים יוני-אוגוסט גשומים.
באזור יונאן מומלץ לבקר בסתיו. זוהי תקופת קציר האורז ואיסוף התירס והנופים החקלאיים מרהיבים. בחורף כבישים מסוימים בצפון המחוז עלולים להיחסם בשלג.
באזור אן חואי כדאי לבקר בספטמבר-תחילת נובמבר. בעונה זו השלכת בהרים יפהפייה, יש פחות ימי גשם, והטמפרטורות נוחות יחסית.
בטחון
שאו תמיד כרטיס ביקור של המלון שניתן בדלפק הקבלה או מידי הסבלים.
אין להסתובב במקומות מבודדים ובסמטאות צדדיות חשוכות.
כסף, דרכון, כרטיס טיסה לארץ ורשימת מלונות יש לשמור בחגורת בטן. אין להשאיר דרכון במזוודות!
שמרו צילומים של הדרכון, כולל פרטי הארכה, במזוודה ובידי קרובים בארץ. הביאו גם תמונות פספורט.
רוכלים סינים מחליפים לעתים סחורה רגע לפני שהם מגישים אותה ללקוח. בִּדקו מה קיבלתם לפני שאתם הולכים.
חיסונים ובריאות
שפעת העופות: ארגון הבריאות העולמי ממליץ להימנע מלהגיע לחוות לגידול עופות, להימנע מכל מגע עם לשלשת ולאכול רק ביצים ומוצרי עוף שבושלו היטב.
חיסונים וטיפול מונע: לפני יציאה לסין יש להתחסן ולקבל טיפולים מונעים. פרטים במרפאות המטיילים של משרד הבריאות.
עזרה ראשונה ותרופות: יש להצטייד בכלי עזרה ראשונה (פלסטרים, נוזל לחיטוי פצעים וכו') ובתרופות נגד חום וכאבים ולטיפול בשלשולים ובהתייבשות, בעצירות, בדלקות ובמחלת גבהים לפי המלצת הרופא המטפל. מומלץ לארוז את התרופות בקופסה קשיחה. מים: אין לשתות מי ברז ואין לצחצח שיניים במי ברז.
אוכל: אין לאכול בשר באזורים כפריים. כדאי לאכול במסעדות הומות סינים ולהשתמש במקלות או במזלג שתביאו עמכם. פירות וירקות יש לקרצף במים רתוחים.
שירותים: אין נייר טואלט בשירותים הציבוריים. בבתי המלון יש שירותים מערביים נקיים עם נייר טואלט. ברוב האתרים יש שירותי בול פגיעה וגם שירותים מערביים. באזורים הכפריים יש רק שירותי בול פגיעה. במקומות רבים אין מחיצות בין התאים בשירותי הנשים.
מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד
לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד
לשכות תיירות
לאתר משרד התיירות הסיני
מטבע
מטבע: המטבע הסיני הוא יואן (מסומן גם RMB). יואן מתחלק ל-10 דזיאו, ודזיאו מתחלק ל-10 פן.
שטרות: יש שטרות של 1, 5, 10, 20, 50 ו-100 יואן. בשוק יש שטרות ישנים וחדשים השונים זה מזה (שניהם תקפים), וצריך להכירם. שטרות של דזיאו קטנים בגודלם משטרות של יואן.
כסף מזויף ורמאויות: בשוק הסיני מסתובבים שטרות מזויפים של 100 יואן ושל 50 יואן, לכן הקפידו לשלם בסכום מדויק כדי שלא תקבלו עודף בשטרות אלה. ודאו שקיבלתם שטרות סיניים ולא שטרות אחרים דומים. יש נוכלים שייקחו מהלקוח שטר מסוים ויטענו שנתן להם שטר אחר, פחות ערך ממנו.
כספומטים: לא כדאי לסמוך על כספומטים – הכיתוב יכול להיות רק בסינית או שהכרטיס ייתקע.
דולרים: הדולרים שתביאו עמכם לסין צריכים להיות שטרות חדשים שהודפסו מ-2003 ואילך, לא מקומטים ולא קרועים. דולרים שטרם הוחלפו יש לשאת בחגורת בטן.
המחאות נוסעים: לתרמילאים כדאי לשאת חלק מהכסף בהמחאות נוסעים. יש להפריד את ספח הביטוח שעליו כתובים מספרי ההמחאות מן ההמחאות עצמן. כדי לפדות המחאות יש להציג דרכון. שִמרו את כל הקבלות מפדיון ההמחאות, כי כדי להמיר את הכסף הסיני חזרה לדולרים ביציאה מסין צריך להראות קבלות.
החלפת כספים: אפשר להחליף כסף בבנקים, בעיקר ב-Bank of China, ובבתי מלון עם הצגת דרכון. אין להחליף בשווקים וברחוב. בקשו גם שטרות קטנים. אל תקבלו שטרות קרועים או מקומטים או מודבקים כי הסינים לא יקבלו אותם. שִמרו את כל הקבלות מהחלפות הכספים, כי כדי להמיר את הכסף הסיני חזרה לדולרים ביציאה מסין צריך להראות קבלות.
כרטיסי אשראי: מתקבלים עם הצגת דרכון בבתי המלון, במסעדות יקרות ובחנויות הגדולות בערים הגדולות.
עמידה על המקח: תמיד שווה לנסות.
תשר: תשר (טיפ) משאירים רק במסעדות מפוארות, בבתי מלון ובבתי קפה מודרניים (עשרה אחוזים).
תקציב כללי: שהות של חודש בסין בתנאי ארבעה כוכבים כולל שבע טיסות פנים, לא כולל טיסות בינלאומיות, תעלה כ-3,500 דולר.
שהות של חודש בסין בתנאי תרמילאים, עם נסיעות ברכבת ובאוטובוס, בלי טיסות פנים ובלי טיסות בינלאומיות, תעלה 1,000-800 דולר. המחיר יורד אם נעים פחות ושוהים זמן רב יותר בכל מקום.
תקציב לינה: ללילה במלון ארבעה כוכבים – 100-40 דולר; חדר זוגי בגסטהאוס יעלה 180 יואן בעיר גדולה, 80-60 יואן בעיר קטנה ובכפר; מיטה ללילה בדורמיטור תעלה 40-30 יואן (יכול להגיע ל-60 יואן בעונת השיא בערים הגדולות).
תקציב אוכל ובזבוזים: ארוחה עולה 12-2 דולר. תקציב יומי לאוכל ולבזבוזים הוא 40-20 דולר.
הפרש שעות
סין מקדימה את שעון ישראל בשש שעות.
תקשורת
הקידומת הבינלאומית של סין היא 86. כדי להתקשר מהארץ למספרי הטלפון המופיעים להלן יש להוריד את הספרה 0 מתחילת המספר ולהוסיף את הקידומת הבינלאומית.
יקר להתקשר ממכשיר סלולרי, והקליטה באזורים כפריים בעייתית. אפשר להשתמש בטלפונים ציבוריים בכרטיסי חיוג בינלאומיים ובטלכרדים. זול יותר להיכנס למרכזיות טלפון, מעין חנויות עם עמדות טלפון, ולהתקשר בתשלום. למתארחים במלונות נוח וזול להתקשר לארץ מהחדר ולבקש שיחזרו אליכם (יש עמלת שירות על שימוש בכרטיסי חיוג). לעתים יש במלון עמדות אינטרנט. קפה-אינטרנט יש כמעט בכל יישוב (בחלקם ידרשו הצגת דרכון).
תחבורה
סין היא מדינה בממדים של יבשת, והמרחק בין היעדים בה יכול להגיע לאלף קילומטר ויותר. טיסת פנים תארך בין שעה לשעתיים. משך נסיעה ברכבת בין בייג'ינג לשי-אן למשל הוא 18-14 שעות.
טיסות
שדות תעופה פנימיים: המרכזיים הם בייג'ינג, שי-אן, שנגחאי, הנגז'ו, גווילין, צ'נגדו, צ'ונג צ'ינג, קונמינג וקנטון.
מחירים: מחירי טיסות פנים נעים בין 60 ל-200 דולר, תלוי במרחק.
כרטיסים: מי שזמנו בידו יכול לקנות כרטיסים בסין ולהביא בחשבון שאולי ייאלץ לדחות את הטיסה ביום-יומיים. גם מי ליעדים שיש אליהם טיסות תכופות אפשר לקנות כרטיסים במקום. ואולם, מי שקצר בזמן כדאי מאוד שיכין כרטיסים מראש עוד אצל סוכן בארץ. חובה להזמין כרטיסים מראש בתקופות חגים (ראו בסעיף "מתי כדאי לנסוע).
משקל: בטיסת פנים מותר לשלוח עשרים קילוגרם לבטן המטוס ולעלות עם מטען יד של עד חמישה קילוגרם.
דילים: מי שקונה כרטיסים בסין יוכל להשיג דיל טוב אם יקנה מראש כמה טיסות בחברת תעופה אחת. נסו להתמקח בסוכנויות.
אוטובוסים
האוטובוסים העירוניים דחוסים מאוד. טיבם של אוטובוסים בינעירוניים תלוי בחברה וביעד. יש גם אוטובוסים ללינת לילה. כדאי להזמין מראש כרטיסים עם מקומות מסומנים.
באזורים הכפריים נעים אוטובוסים מיושנים.
מחיר לדוגמה: נסיעה של שבע שעות מבייג'ינג לעיר הסינית טאי-יואן תעלה כ-120 יואן.
כרטיסים ולוחות זמנים משיגים בתחנות האוטובוס המרכזיות.
הערה: מותר לעשן באוטובוסים, והסינים מעשנים המון בנסיעות.
רכבת
הרכבות מתחלקות לכמה סוגים: מהירות מיוחדות, מהירות, איטיות, רכבות פרברים ורכבות מיוחדות לתיירים. חלוקה אחרת היא לפי נוחות הישיבה: רכבות עם מושב קשה (יינג דזואו, ying zuo) הן הסוג הזול ביותר, ובהן הקרונות צפופים ומלוכלכים; מושב רך (רואן דזואו, ruan zuo) – מושבים מרופדים וקרונות מרווחים; קרון שינה קשה (יינג וו, ying wo) – תאים בלי דלתות, יש מיטות בשלוש קומות; קרון שינה רך (רואן וו, ruan wo) – תאי שינה סגורים בני שתי קומות, עם ארבעה דרגשים נוחים ומיזוג אוויר. בכל הרכבות יש מכלי מים חמים לתה ולמנה חמה.
לוחות זמנים אפשר להשיג בתחנות הרכבת. כדאי לרכוש כרטיסים עם מקומות שמורים לפחות יומיים מראש במשרד נסיעות או במלון. היזהרו מספסרים המוכרים כרטיסים, כי הם יכולים להיות מזויפים.
נכים
סין עדיין אינה מיטיבה עם נכים, וסגנון הטיול המומלץ בה הוא טיול מאורגן. אם בכל זאת בחרתם לטייל לבדכם, הביאו בחשבון את המגבלות הבאות:
בתי המלון החדישים כוללים חדרים מותאמים לנכים (ודאו מראש את מידת ההתאמה), אך אכסניות אינן מותאמות. המדרכות בערים אינן חלקות. מעבר הכבישים מסובך בגלל הרגלי הנהיגה הסיניים. פעמים רבות השירותים הציבוריים הם שירותי בול פגיעה. התחבורה הציבורית אינה נגישה, ובתחנות אין מעליות, ואין אפילו מדרגות נעות.
המידע באדיבות חברת הנסיעות "ישראל לכל" המתמחה בארגון טיולים לנכים בארץ ובחו"ל.
יהודים וכשרות
אין מסעדות כשרות בסין מלבד אלה שבבתי חב"ד ובקהילה היהודית. גם מסעדות שמוגדרות צמחוניות משתמשות לעתים בשומן לא כשר (גם בלחם ובאורז).
אם אתם בכל זאת מתכוונים לחפש מסעדות שמטגנות רק בשמן צמחי, כדאי שמישהו יכתוב לכם בסינית את השאלה, ותוכלו להראות אותה במסעדות. אפשר לכתוב עוד משפטים רלוונטיים, כמו "איפה יש מסעדה צמחונית?", "האם יש בלחם שומן מן החי?" וכו'.
אפשר להביא מן הארץ מצרכים, לקנות בסין כלי בישול וגזייה (לא להביא גזייה מהארץ כי קשה למצוא בלון גז תואם) ולבשל לעצמכם. בקהילות היהודיות בבייג'ינג ובשנגחאי תוכלו לחדש את מלאי המצרכים.
בקהילה היהודית בשנגחאי יש מקומות אוכל כשרים.
באתר האינטרנט של בית חב"ד בבייג'ינג יש רשימה של רשתות שיווק המוכרות מוצרים כשרים ורשימת סמלי כשרות. בית חב"ד בעיר גם עושה משלוחים של אוכל כשר בימי חול.
קודים של התנהגות
בסין יש משמעת וכולם עומדים בזמנים, אם כי באזורי הכפר ייתכנו איחורים קלים.
לא מתנשקים ולא מתחבקים עם זרים, ובייחוד אסור לגברים לחבק נשים. די בלחיצת יד.
כיבוד לחבריכם למושב הרכבת בעוגיות או בממתקים יקרב לבבות.
במצבים של מבוכה הסינים מחייכים, לכן אל תיעלבו אם נותן שירות סיני מגחך למשמע בעייתכם.
הסינים רגישים מאוד לכבודם. היזהרו שלא לשרבב לדבריכם נימת התנשאות ושלא לגחך בפניהם.
אל תהללו יפנים.
שפה
רוב הסינים אינם דוברים אנגלית, ובכלל זה העובדים בשירותי התיירות. עם זאת, בפארקים בערים הגדולות מתכנסות פעם-פעמיים בשבוע קבוצות של סינים שרוצים לתרגל את האנגלית (מקומות ההתכנסות נקראים English Corners).
מידע תיירותי כתוב באנגלית אפשר למצוא בשדות התעופה ליד מסועי המזוודות או בדוכני התיירות הממשלתיים (CITS).
בכל בוקר בקשו מפקידי הקבלה שיכתבו לכם בסימניות סיניות את יעדי הטיול לאותו היום כדי שתוכלו להראותם למקומיים בשעת הצורך. ולא לשכוח לקחת עמכם את כרטיס הביקור של המלון.
לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות
לינה
מלונות: מלונות ארבעה כוכבים הם נקיים וסבירים. מלונות של שניים-שלושה כוכבים עלולים להיות מלוכלכים ולא מתוחזקים.
גסטהאוסים: באכסניות למיניהן אפשר לקבל חדר זוגי ואפשר ללון בדורמיטור. לעתים גם בתי המלון מחזיקים מתחם של דורמיטור זול. התנאים תלויים בעיר ובבעל הבית.
תקציב לינה: ללילה במלון ארבעה כוכבים – 100-40 דולר; חדר זוגי בגסטהאוס יעלה 180 יואן בעיר גדולה, 80-60 יואן בעיר קטנה ובכפר; מיטה ללילה בדורמיטור תעלה 40-30 יואן (יכול להגיע ל-60 יואן בעונת השיא בערים הגדולות).
בילויים
שנגחאי
אזור הרובע הצרפתי סין טְיֶין די (Xin Tian Di) עבר שיפוץ, ויש בו מסעדות, בתי קפה ופאבים שיעשו לכם את הלילה. יקר, אבל חגיגה לעיניים.
שנגחאי מפורסמת במופעי אקרובטיקה. אחד מומלץ מועלה באולם של המלון המצוין Portman Ritz Carlton. כתובת: 1376 Nan jing Xi lu.
ג'אז: במלון Peace Hotel יש מועדון ג'אז המשמר ניחוחות אימפריאליסטיים בריטיים. בקומה העליונה יש בית קפה עם נוף לטיילת ולפודונג. כתובת: 20 Nan jing Lu. שני מועדוני ג'אז נוספים: Cotton club – כתובת: 8 Fuxing Xi lu; JZ Club – כתובת: 46 Fuxing Xi lu.
ממליצה: יעל שורץ
קניות
בייג'ין
 |
בייג'ין ידועה כאחד ממרכזי הקניות הטובים בעולם. ממזכרות מימי המהפכה ועד לפריטי אופנה מקוריים – החנויות הכי מיוחדות ושוות בבייג'ין | ||||
שנגחאי
הבזאר באזור גן יו יואן: מבחר אדיר של מזכרות סיניות.
רחוב נאן דזינג: רחוב הקניות הגדול של שנגחאי, ובו בתי כלבו שווים ומדרחוב מדהים.
רחוב חוּאָי חאי (Huai hai): בגדים וחנויות כלבו.
שוק הגנבים ברחוב סְיֶינג יאנג (Xiang yang): שפע מותגים מזויפים של בגדים, נעליים, חגורות ואביזרי אופנה.
פעילויות מיוחדות
טיולי עומק
זה לא טיול מאורגן, זה לא מתאים לכל אחד, זה דורש אורך רוח, אבל מי שינסה לא יתאכזב. הנה כמה דרכים לטייל אחרת בסין: להיות תלמיד של מאסטר לאמנויות לחימה, לצאת לטרק הרפתקני, להתאמן בקליגרפיה, ללמוד סינית
להתאמן באמנויות לחימה
בסין יש יותר מאלף שיטות רשומות של אמנויות לחימה, המחולקות לסגנונות רבים, ורק מעטות מהן התפרסמו בארץ (כמו טאי צ'י, קונג פו וג'יו ג'יטסו). לכן נתמקד כאן לא בשיטה אחת, אלא בדרך לגלות אותן, להתנסות בהן וללמוד.
שתי הדרכים העיקריות ללמוד בסין אמנויות לחימה הן למצוא מרכז גדול או למצוא מאסטר. מנזר שאולין שבמחוז חנאן (Henan) ומרכזים אחרים מקבלים בשמחה תלמידים זרים, כל עוד הם משלמים. שימו לב: רצוי לבדוק אם אתם לומדים אמנות לחימה או אמנות קרקס שרק דומה לאמנות לחימה (כמו "מופעי שאולין" שרואים גם אצלנו לפעמים), ולזכור שכולם יבטיחו לכם ללמוד את הדבר האמיתי, אם רק תשלמו.
לימוד עם מאסטר הוא קשה, מחייב ומספק, ורצוי להגיע עם מושג ברור מה רוצים ללמוד. כדי למצוא מאסטר נסו לקבל המלצה ממורה ישראלי על מורה שהוא מכיר בסין; שיטת "חבר מביא חבר" מקובלת שם, ולהמלצה יש משקל נכבד. אם לא השגתם המלצה כזאת תצטרכו להתחיל מסיור בפארקים ולעבור מקבוצה לקבוצה עד שיכירו אתכם, יבינו מה אתם מחפשים ויתחילו להפנות אתכם למורים. תהליך כזה יכול להימשך כמה חודשים. מי שמגיע לסין כדי ללמוד צריך להתארגן לשהייה ממושכת על כל הכרוך בכך – אשרות, לינה ועבודה.
גם מטיילים שבשבילם אמנות לחימה היא בונוס בלבד יכולים להתנסות באימון: קמים בבוקר (ממש עם הזריחה, אחרת תאחרו) ויורדים לפארק הקרוב. נדיר למצוא שם דוברי אנגלית, אבל אם תתבוננו מהצד במשך כמה דקות, תִפנו בנימוס, תיקודו קידות רבות ותפזרו חיוכים – תזכו בדרך כלל ליחס ידידותי מהמדריך, ומשם פשוט תזרמו ותיהנו.
בפורום אמנויות לחימה קלאסיות בתפוז כותבים גם אנשים שלומדים או למדו בסין, ואפשר להתייעץ איתם.
כתב: דוד כפרי
ללמוד סינית
יש בבייג'ינג אינסוף אפשרויות ללמוד סינית. שתי אפשרויות טובות מאוד קיימות באזור וו דאו קו (Wu Dao Ko), אזור סטודנטים בצפון-מערב בייג'ינג. האפשרות הראשונה היא אוניברסיטת השפות והתרבות BLCU, שכמחצית מתלמידיה הם זרים שלומדים סינית. שיטת הלימוד שם טובה, סביבת הלימודים מהנה, והסטודנטים מוקפים בהמון זרים (מצד אחד זו חוויה, מצד שני מתרגלים פחות סינית מחוץ לכותלי הכיתה). החיסרון הוא המחיר – סמסטר אחד (עשרה שבועות) עולה כ-5,000 שקל.
האפשרות השנייה היא בית ספר קוריאני ששמו די ציו צון (Di Qiu Cun) שישראלים רבים לומדים בו. הוא קרוב לאוניברסיטת BLCU ולתחנת הרכבת של וו דאו קו. יש בו המון סטודנטים קוריאנים בעלי מוטיבציה גבוהה, והם יוצרים אווירת לימודים מדרבנת אבל מהנה פחות. יתרונות בית הספר הם המורים טובים (אם כי דוברי אנגלית טובה פחות ממורי האוניברסיטה), שיטת הלימוד הטובה ובעיקר המחיר הנמוך במידה ניכרת לעומת אוניברסיטת BLCU – כ-720 שקל לעשרה שבועות.
תודה לברק פז-טל
להתנדב
רוצים להתנדב בחו"ל ולא יודעים איך? היכנסו לאתר האינטרנט www.idealist.org, חפשו בו אפשרויות התנדבות בסין וצרו קשר עם הגופים המופיעים בו. ברוב המקרים מחפשים אנשים שישמשו מורים לאנגלית, אך יש ביקוש גם למתנדבים בתחומי דמוקרטיה וזכויות אדם, פעילות בבתי יתומים, ייעוץ עסקי ועוד.
להתנסות בקליגרפיה
את אמנות הקליגרפיה הסינית – כתיבה תמה של הסימניות – אפשר ללמוד כל החיים, אבל חייבים להתחיל בצעד כלשהו: אפשר להירשם ללימודי קליגרפיה (שו פה, Shu Fa) באחת האוניברסיטאות בסין או לנסות למצוא מאסטר (דרך המלצה) שייתן שיעורים פרטיים. היום כל אוניברסיטה סינית שמכבדת את עצמה מציעה קורסים בקליגרפיה, בעיקר אלה המאמצות לחיקן סטודנטים זרים. מורה מקצועי פרטי מוצאים בבתי ספר לאמנות באמצעות מחקר אישי או גורם שלישי (חברים או מורים אחרים לאמנות). הלימודים יכללו את ההיסטוריה של הסימניות והתוודעות לארבעת הסגנונות העיקריים, ורק אחרי עוד כמה שלבים, מתחילים ממש לכתוב. מכאן האימון אינסופי.
המחיר משתנה לפי מקום הלימודים: באוניברסיטאות העלות תהיה כמה מאות יואנים לסמסטר. לימודים עם אמני קליגרפיה יעלו לעתים יותר, וככל שהמורה ידוע יותר – כך יעלה גם המחיר.
תודה לחנן מגידוביץ'
לצאת לטרקים
רוב מסלולי הטרקים מצויים באזור יונאן וסצ'ואן. הנה כמה אפשרויות:
בין יונאן לסצ'ואן מחברת דרך הרפתקנית העוברת ברמה הטיבטית ומכונה "הדלת האחורית של יונאן" (Backdoor Yunnan), משום שאינה הדרך הראשית המקשרת בין שני המחוזות. מסלולי טיול יפהפיים באורכים שונים יוצאים מהעיירות שלאורך הדרך הזאת, בהן לי טאנג (Li tang) וקאנג דינג (Kang ding). כמה טרקים מומלצים באזור זה:
שמורת יה דינג (Ya ding) – אפשר לצאת לטרק מעגלי של יומיים-שלושה בתוך השמורה. אפשרות ארוכה יותר (שמונה-תשעה ימים) מחברת את השמורה אל אגם לו גו חו (Lu gu Hu, שאליו מגיעים בנסיעה מליג'יאנג) ועוברת דרך נופי פסגות מושלגות, עמקים, אגמים, עולי רגל טיבטים וכפרים קטנים של כמה וכמה קבוצות אתניות. באזור זה יש להישמר ממחלת גבהים ולהצטייד בביגוד חם.
טרק לגונג גה שאן (Gong ga Shan) – מהעיר קאנג דינג יוצאים לטרק יפה של שלושה ימים לפחות העובר בעיירה מו סי (Mo xi) וממשיך להר גונג גה שאן ולאזור הקרחונים.
דה צין (De qin) – העיירה משקיפה לעבר הרים שגובהם יותר מ-6,000 מטר, וממנה יוצאים כמה מסלולי טיול שהקצר שבהם אורך שלושה ימים. יש להצטייד כמובן בביגוד חם.
ערוץ דילוג הנמר (חו טיאו סיה, Hu tiao Xia) – אחד המסלולים המוכרים והאהובים באזור זה.
כדאי לדעת: ברוב הטרקים יש להצטייד מראש בכמות מזון ומים שתספיק לכל משך הטיול. מי שהתיק גדול עליו יכול לשכור סוס או יאק שישא את הציוד בעבורו. כמו כן, אפשר לשכור מורה דרך. יש לברר אם הכניסה לאזור הטרק מצריכה אישור מיוחד (המידע משתנה תדיר).
אינטרנט: מידע על שפע טרקים נוספים תוכלו למצוא באתר האינטרנט www.chinabackpacker.com.
לצאת לטיול סוסים
מהעיר סונג פן (Song pan) שבסצ'ואן (כעשר שעות נסיעה מצ'נגדו) יוצאים טיולי סוסים שנמשכים ימים אחדים, והם דרך נהדרת להכיר את האזור. פונים לסוכנות נסיעות בסונג פן, ושם יסדרו עבורכם הכל – מדריך, סוסים, אוכל, אוהל ועוד. יש להצטייד בביגוד חם (אפשר לרכוש בעיר עצמה).
ממליץ: איציק יעקובוביץ'
להתמחות ברפואה סינית
מי שלמד רפואה סינית ימצא תועלת רבה בהתמחוּת באחת האוניברסיטאות הסיניות לרפואה סינית, למשל בבייג'ינג או בצ'נגדו (ויש עוד רבות אחרות). ההתקרבות למקורה של הרפואה הסינית לא רק מרחיב את הידע, אלא מאפשר גם להתעמק ולהתחבר לשיטה מתוך מפגש ישיר עם אורח החיים הסיני, התזונה הייחודית והפילוסופיה. ההתמחות כוללת התנסות מעשית והרצאות המועברות לסטודנטים הזרים באמצעות מתורגמן.
עלות הלימודים למערביים היא כ-800 דולר לחודש, אבל מי שהשקיע בלימוד סינית ושולט בה (לא רק ברמה יומיומית אלא ברמה לימודית) יכול להירשם תמורת סכומים נמוכים בהרבה.
תודה לאיציק יעקובוביץ', מטפל ברפואה סינית mailto:itzikya@hotmail.com
אשרת סטודנט: איך עושים את זה?
כדי ללמוד בסין יש להוציא אשרת סטודנט. הדרך הנוחה להוציא אותה היא לגשת לנציג התרבות הסינית בארץ ולבקש את רשימת האוניברסיטאות בסין. בוחרים את העיר שבה רוצים לחיות ומתכתבים עם כמה שיותר אוניברסיטאות בעיר הזאת בנוגע לתשלומים ולתוכנית הלימודים. לאחר שבוחרים אוניברסיטה מתחילים בתהליך הרשמה בדואר. משלמים מקדמה ומקבלים טפסים לבדיקות רפואיות. לאחר ביצוען מקבלים אשרה בשגרירות סין בארץ. האשרה תקפה לשנה, אך עם הגיעכם לסין יש לגשת מיד לאוניברסיטה ולאשר בה את האשרה (לאחר תשלום שכר הלימוד). בלי אישור זה אתם נחשבים לשוהים בלתי חוקיים בסין. את האשרה מחדשים בכל שנה דרך האוניברסיטה.
דרך אחרת היא להגיע לאוניברסיטה כמטיילים ולבקש להירשם ללימודים, אך תהליך זה מורכב בשל הצורך לשנות את הגדרת האשרה וכרוך בבדיקות רפואיות בסין ובתשלום גבוה יחסית.
תודה לחנן מגידוביץ'
מסלולים וטיולים
מסלולי טיול ממומלצים
יונאן / האופציה הרב תרבותית
 |
| בריכת הדרקון השחור. פארק ליד העיירה ליג'יאנג שבו אגם מוקף בשביל, גשרון יפהפה ונוף נהדר. | צילום: דריוס דומיניק |
 | יונאן הוא מחוז עצום ומגוון מבחינה נופית ואנושית. יש בו הרים מושלגים ובריכות מקודשות, עיירות שפנסים סיניים מאירים את סמטאותיהן ובני מיעוטים שממשיכים לק …
| |||
בייג'ין / העיר האסורה מתירה את כבליה
 |
| היום החיילים בכיכר טיינאנמן הם בעיקר לקישוט, אבל בבייג'ינג עדיין מרגישים את מורא השלטון | צילום: משה שי |
בייג'ין משתנה ללא הרף. אם ביקרתם בה לפני שנים אחדות, תבחינו מיד בקצב הצמיחה המדהים שמנהיגים קברניטיה. הלב שלה, מרכז השלטון הקיסרי, נשאר מרשים כשהיה
כתבה: דינה היימן
חליפות מאו האחידות שלבשו התושבים כשביקרתי בסין ב-1985 הומרו בחליפות עסקים, ואת הרחובות האפלים מאירים היום שלטי ניאון. השוק שעליו רציתי לכתוב כבר הפך לסופרמרקט, ואת מקומם של האופניים תפסו מכוניות פרטיות שגודשות את השדרות הרחבות בפקקי תנועה שהולמים עיר של 15 מיליון תושבים. מבני הבטון והזכוכית צומחים כלפי מעלה בכפוף לנהלים מחמירים ויוצרים בעיר תחושת מרחב שאין למצוא בבירות אחרות. בייג'ין (Beijing) בירת סין אינה שוקטת על שמריה. בשנים האחרונות היא עברה פיתוח מואץ, לא מעט בזכות האולימפיאדה שהתקיימה בתחומה ב-2008. . היא צומחת בכל אזור ובכל תחום שאפשר להעלות על הדעת. ואף על פי כן, בבייג'ין, שעד 1949 הייתה מוכרת בעולם המערבי כפקין (Peking), יש פינות שבהן עדיין יושבים גמלאים בחליפות מאו, מעודדים את הצרצרים שלהם לצאת לקרב, מנגנים בכינור אֵר חוּ בעל שני מיתרים ומלווים בקריאות עידוד את שירת חברם, שהיה פעם שחקן דגול בתיאטרון האופרה של פקין.
עיר מלוכה
החומה הגדולה, העיר האסורה, מקדש השמים – שמות עם הדרת כבוד. בייג'ין אינה עיר רומנטית או נוסטלגית. היא מתוכננת להפליא ומשרה על באיה יראה מפני השלטון היושב בתוכה. לאורך שדרותיה ניצבים מבני ממשל מונומנטליים עם גרמי מדרגות מרשימים וסמלים של שררה. העיר המישורית מרושתת בצירים החותכים זה את זה מצפון לדרום וממזרח למערב, ומוקפת במערכת של חמישה כבישי טבעת (הכבישים ממוספרים מ-2 עד 6).
הטבעת הפנימית מקיפה את כיכר טיינאנמן גואנג צ'אנג (Tian an men Guang chang), הכיכר הגדולה בעולם, טבורה של העיר. לצדם של המבנים הקיסריים עומדים בכיכר מבנים שמקרינים את נוכחות המשטר הקומוניסטי רב העוצמה. מולם נהגו סטודנטים להפגין נגד השלטונות, וב-1989 נהרגו כאן מאות מהם במהלך דיכוי הפגנה אלים במיוחד. לא רחוק ממבנים אלה ניצבים סימני הקִדמה המעידים על הדרך החדשנית שאליה שמה סין את פניה: התיאטרון שתכנן האדריכל הצרפתי פול אנדרה והמוזיאון החדש שואו דוּ בּוֹ ווּ גואן סין גואן (Shou du Bo wu guan Xin guan, המוזיאון של הבירה) שאינו אלא מעטפת מודרנית לאוסף ענקי של אמנות סינית היסטורית.
כתובת: 16 Fuxingmen Wai Dajie
במרכז הכיכר ניצבת אנדרטה לזכר הנופלים על הקמת המדינה הקומוניסטית ב-1949, ולצדה המאוזוליאום לזכרו של יושב ראש המפלגה הקומוניסטית ומנהיגה המהולל של סין, מאו דזה דונג (1976-1893). במערב הכיכר ניצב בית הקונגרס שנקרא רֵן מין דָה חוּאֵי טאנג (Ren min Da hui tang, ההיכל הגדול של העם). מדרום ומצפון ניצבים שני שערים: השער הדרומי (ציין מן, Qian Men) והשער הצפוני – שער טיינאנמן – שעליו תלויה תמונתו של מאו ושעל שמו קרויה הכיכר כולה. מן השער הצפוני נכנסים אל העיר האסורה.
ברוכים הבאים לעיר האסורה
מתחם המבנים המכונה העיר האסורה (דזה דזין צ'נג, Zi jin Cheng) היה סגור בעבר בפני ההמון ומכאן כינויו, אך כיום קוראים לו גו גונג (Gu gong) שפירושו מוזיאון הארמון. במתחם 9,999 חדרים שרובם סגורים בפני קהל. לרוב התיירים די בהליכה לאורך הארמון מדרום לצפון. דרך זו, שנמשכת כשעה וחצי, עוברת באולמות המרכזיים והיפים ביותר.
מן העיר האסורה נוהגים לצאת צפונה ולהיכנס לפארק דזינג שאן גונג יואן (Jing shan Gong yuan, הכניסה בתשלום). במעלה כ-500 מדרגות מצויים פוויליונים שצופים אל העיר האסורה. בפארק עצמו אפשר לראות שלל פעילויות כמו טאי צ'י, צ'י גונג, העפת עפיפונים, משחקי מה ג'ונג, שירת מקהלה ונגינה בכלים מסורתיים – כולם מנת חלקם של פארקים רבים ברחבי העיר. אין צורך להשכים: פעילויות אלו מתרחשות גם בתשע בבוקר וגם בחמש אחר הצהריים.
מצפון-מערב לעיר האסורה מצוי פארק ביי חאי גונג יואן (Bei hai Gong yuan, הכניסה בתשלום) שבנוי סביב אגם ובמרכזו אי עגול. על האי עומדת דָגוֹבָּה לבנה, מבנה טיבטי שנבנה במאה ה-17 לרגל ביקור הדלאי לאמה. היום הדגובה היא עוד אחת מהעדויות הרבות לשיתוף הפעולה ששרר בין העמים לפני שפלשה סין לטיבט ב-1949.
אם יוצאים מן הפארק צפונה מגיעים אל אגם עשרת המקדשים (שה שה ציין חאיי, Shi sha Qian hai). באזור יש סמטאות עתיקות עם בתים מסורתיים, ולידו נפתחו פאבים ומסעדות. אפשר לסייר באופני ריקשה, לבקר במגדל התוף (גו לואו, Gu Lou) ובמגדל הפעמון (דז'ונג לואו, Zhong Lou), בארמונו של הנסיך גונג (גונג וואנג פו, Gong wang Fu) ובשווקים.
התפללו, בילו ומתו
בבייג'ין מקדשים רבים, ומהם כדאי לבקר לפחות בשניים: האחד הוא מקדש השמים (טיין טאן, Tian tan) שבדרום העיר, בפארק טיין טאן. המקדש יושב על מתחם אדיר, ויש בו שני מבנים עגולים ככיפת השמים ומחופים באריחים כחולים כצבע הרקיע. בעינַי אלה המבנים היפים ביותר בסין.
המקדש השני שראוי לבקר בו הוא מקדש הלאמה (יונג חה גונג, Yong he Gong) שמצפון לעיר האסורה. זהו מקדש בודהיסטי טיבטי, ובאולם האחרון שלו ניצב פסל של אל הרחמים העשוי עץ אלגום אחד. גובהו 26 מטר, שמונה מהם מתחת לאדמה.
בצפון-מערב העיר מצוי ארמון הקיץ יי חה יואן (Yi he yuan). הארמון נח על שפת אגם שאליו משקיפים מן המסדרון בעל קורות העץ המצוירות. בסוף המסדרון מגיעים לספינת השיש שאינה ספינה ואינה משיש, כי אם בית תה שנבנה על המים ומסמל את יציבותה של שושלת צ'ינג (1911-1644).
מחוץ לעיר מצויים קברי שושלת מינג (1644-1368). שני המתוירים הם קברו של דינג לינג, הקיסר האחרון של השושלת, וקברו של דג'אנג לינג, הקיסר שהפך את בייג'ין לבירה. אבל החלק היפה ביותר של הביקור בקברים הוא הדרך המוליכה אליהם הקרויה דרך הרוחות (שן דאו, Shen dao). זוהי שדרה שבה מוצגים פסלי שיש של בעלי חיים אמיתיים ומיתולוגיים ופסלים של פקידי ממשל המעידים על גדולת השושלת.
דינה היימן – מחברת הספר "צברים על דרך המשי" (כנרת 1987), מדריכת טיולים, יועצת מסלולים, מרצה וכותבת. http://www.dinaheimann.co.il
סצ'ואן / נוף בנוסח סצ'ואן
יערות עתיקים ואגמי טורקיז שהשלכת משתקפת במימיהם הם מההופעות היפות ביותר של הנוף הסצ'ואני, ואיתם גם הבודהא הענקי והמרשים והפנדות החינניות
 |
| שמורת דזיו דג'אי גואו. בין עצי היער הייחודי, העשיר במינים אנדמיים נדירים, חיות פנדות| צילום: וואנג סאנג'ון |
כתב: ספי בן יוסף
אי אפשר לחשוב היום על סין בלי מיליוני האיכרים של סצ'ואן המוציאים מדי שנה מאות אלפי טונות של אורז משדות הבוץ, בלי הניב הסצ'ואני השורקני, בלי אופרת סצ'ואן, שהיא מאושיות המוזיקה הסינית, ובלי מטבח סצ'ואן, שאיכותו הנודעת נשענת על דקדקנות דאואיסטית. בעיני רבים במערב, סין אינה מושלמת בלי סממנים כמו אסכולת צ'נגדו של ייצור משי, הפנדה הענקית והקוף הזהוב האנדמיים ליערותיה של סצ'ואן ושמורות הטבע הקולוסאליות, שכמה מהן הוכרזו אתרי מורשת עולמית.
בנחישות, בלי רגישות
כיום צ'נגדו (Cheng du) בירת סצ'ואן (Si chuan) היא אחת המובילות במירוץ הכלכלי המדהים של סין, אבל בימי מהפכת התרבות של שנות השישים והשבעים במאה שעברה, כשרוח עוועים שטפה את סין וצררה בכנפיה חורבן לכלכלה ולמערכות החברתיות, חילקה ממשלת סין לאזרחים בסצ'ואן אישורים לפשוט יד לפי לוחות זמנים ולפי חלוקה של רשות הרבים. את הדבר הזה ראה דנג סיאו פינג, אז בכיר במפלגה הקומוניסטית שסייר בסצ'ואן בטרם ירש את מאו דזה דונג. הוא, שנולד למשפחת איכרים בסצ'ואן, חרק את שיניו, וביוגרפים טוענים שכאן נשבע להחזיר לסין את כוחותיה הכלכליים ולחלצה מן הרעב המביש.
וכך, משהחליטה סין כעבור שנים להפיק חשמל בהיקפים שלא נודעו עוד, סכרה הממשלה את נהר צ'אנג דזיאנג (Chang Jiang, הנקרא גם יאנגצה), הגדול בנהרות סין הנוצר בלב סצ'ואן מאיחודם של ארבעה נהרות גדולים. בשלושת הקניונים הענקיים שלאורך אפיקו הולכים ונקווים מים, ובעתיד ייווצר אגם ענקי שבאמצעותו יפיקו את האנרגיה שעליה חלמה המנהיגות הסינית. המפעל הכמעט דמיוני הזה כרוך בפינוי יותר כמיליון איכרים מכפרים שכבר הוצפו ומכפרים שעתידים להיעלם.
בסצ'ואן גם נסלל הכביש המהיר הבינעירוני הראשון בסין. ארבע מאות הקילומטרים שבין צ'נגדו ובין העיר הענקית צ'ונג צינג (Chong qing) חצו בעיוורון מוחלט שדות אורז וכפרים והושלמו בתוך כשנה, בבוץ האינסופי של ארץ שבה יורד גשם כמעט תשעה חודשים בשנה. האקלים האפור והמזרזף הוא המקור לפתגם הסיני האומר שאם השמש זורחת, הכלבים בסצ'ואן נובחים עליה.
מושב האלים
הנוף של סצ'ואן אינו אחיד. בצפון חוצצים הרי השלג הגבוהים בין סצ'ואן ובין מחוז גאן סו (Gan su). במערב מתנשאים שוליהם המזרחיים של הרי ההימלאיה. הרים אלה היו חלק מן הממלכה הטיבטית העתיקה סי-קאנג שסופחה לסצ'ואן בשנת 1959. מרכז סצ'ואן הוא אגן ענקי מאבן חול אדומה, מפוסל כגבעות ועמקים, ובמקומות מסוימים מתרוממים גושי גרניט מכוסים ביערות סובטרופיים סבוכים ובחורשות אינסופיות של במבוק (הנודע שבהם הוא הר הקשת היפה א-מיי שאן, E Mei Shan). בנקיקיהם התלולים שוצפים נחלים, מנזרים בנויים על פסגותיהם וביערות שעל מדרונותיהם, ובין כל אלה משתרגים מאות קילומטרים של שבילים מרוצפים ומדורגים. אלו מעשי ידיהם של מיליוני עולי רגל במשך מאות דורות שבהם קודשו ההרים כמושב לאלים, כמקומות התגלות וכמפלטי התבודדות של ענקי רוח ושל משוררים.
אתרים נבחרים
הפסל הענקי של בודהא
במצוק אבן החול האדומה הבונה את גדת נהר מין דזיאנג (Min Jiang) בעיר לה שאן (Le Shan), נחצבה במאה השמינית גלריה ענקית של פסלים. לבה של הגלריה, אשר מצב השתמרותה הכללי בכי רע, הוא דה פו (Da fo), פסל ענקי (כשבעים מטרים גובהו) מעוצב בדמותו של בודהא עטוי גלימת נזירי מהאיאנה ועטור תסרוקת תלתלים תלת-קומתית אופיינית. אוזניו, צווארו ושולי גלימתו הם חלק ממערכת ניקוז שתקינותה סייעה להשתמרותו המופלאה של הפסל בסביבה הגשומה.
מדרגות חצובות ומנהרה מאפשרות ירידה אל מרגלות הפסל עד שפת הנהר והליכה במסלול מעגלי ביער העשיר הצומח על המצוק.
הגעה: באוטובוס מצ'נגדו ללה שאן ומשם במונית או באופניים או בשיט לדה פו.
הר גונג גה שאן וקרחון חאי לואו גואו
פסגת הר גונג גה שאן (Gong ga Shan), 7,556 מטר גובהה, היא הגבוהה בסצ'ואן. את האזור כולו סיפחו הסינים רק ב-1959, אחרי שקרעו את טיבט לגזרים, ורוב תושבי היערות בהר הם בני שבטים טיבטיים. לכן נפוץ עדיין שמו הטיבטי הישן של ההר – מיניה קונקה (Minya Konka).
מפסגת קרח העד שלו גולשים ארבעה שדות קרח, ומהם נשלחות לשונות קרחונים, שהנמוך והנגיש שבהם הוא חאי לואו גואו (Hai luo gou). אם הפסגה והקרחון מבצבצים מכיסוי העננים (וזה קורה בעיקר בשעות הבוקר), מתגלה נהר הקרח בלבן בוהק עם גוני כחלחל-ירקרק.
ביערות של הר גונג גה שאן זורמים נחלים עזי זרם עם מפלים, ובגלל הרסס העולה מהם מתפתח נוף של יער לח תמיד, אשר חלק מקסמו הוא מסכים של חזזיות, טחבים ופטריות בשלל צבעים המכסים גזעי עצים אדירים. על פני מדרגות ההר נקווים המים לאגמים קטנים, ובכמה מקומות בוקעים מעיינות תרמו-מינרליים, שגם הם אחראים להתפתחות צמחייה יוצאת דופן.
הגעה: מצ'נגדו באוטובוס ללו דינג (Lu Ding) ומשם במיניבוס למו סי (Mo xi). במושי קונים כרטיסים ונוסעים בהסעה במעלה הר גונג גה שאן.
מפל מו ני גואו
מי המפל הגבוה בסין – מו ני גואו (Mu ni Gou) – מנתרים במדרגות על צלע הר השלכת האדומה, ברכס הרי מין שבצפון-מערב סצ'ואן. מדרגות הטרוורטין הצהבהבות-לבנות בוהקות באור היום, וגובהן כ-470 מטר. בתוספת המורד שבו גולשים המים, מגיע גובה המפל כולו לכ-670 מטר!
המפל בוהק בתוך יער אפלולי של עצי מחט זקנים ויוצר את אחד המראות המרהיבים של מפלי מים בעולם. לאורך האפיק המדורג נוצרות בריכות סמויות. צבעם של המים הצלולים ירקרק, ובמקומות רבים מכסים את פניהם צמחי מים באדום, לבן וצהוב.
המפל וסביבתו שייכים לאזור טיבטי, ובכפרים שלרגליו מתגוררים שבטים טיבטיים. התושבים מגיעים על גב יאקים לבנים אל מו ני גואו ואל יערות המים כדי לקיים פולחן מקומי של תפילות ונדרים לרוחות ולעצמים אחרים בטבע.
עמק תשעת הכפרים
בשמורת דזיו דג'אי גואו (Jiu zhai gou), שפירוש שמה הוא עמק תשעת הכפרים, בנויים תשעה כפרים, אשר קבוצות של אגמים קטנים ומפלי מים היו להם למקדש טבע פתוח ענקי.
מיום שהכריזו הסינים על האזור שמורת טבע והוא הוכרז אתר מורשת עולמית, ניצלו אמנם הפנדות שחיות כאן מכליה, וניצל גם היער הייחודי העשיר במינים אנדמיים נדירים, אך מעוזם המקודש של הטיבטים נעשה אתר הומה שאלפי אנשים נעים בו בשבילים מסודרים ובכלי רכב מיוחדים.
משחק הצבעים של אגמי הטורקיז והיערות הכהים על רקע הרי השלג והמצוקים המקיפים את העמק, יפה בכל ימות השנה, אך באוקטובר מציתים יערות העמק את המדרונות בצבעי השלכת ויוצרים מסגרות זוהרות סביב עשרות האגמים והבריכות. בימים נטולי רוח משתקפים היערות במים הצלולים כבמראות גדולות ונופי השלכת מופיעים בכפולות מדהימות; לעתים אין לדעת היכן מסתיימת ההשתקפות ומתחיל הדבר האמיתי.
המפלים שבין האגמים מפיצים ענני רסיסים, ועל מדרגותיהם מתפתחת צמחייה ייחודית המכונה "גני הַבַּנְזַאי".
על גדותיהם של מקצת מהאגמים נותרו עדיין מקדשים טיבטיים פעילים ובקתות עם גלגלי תפילה טיבטיים, שהמים הזורמים מתחתם מניעים אותם ומניפים מנטרה מקודשת לכל רוחות השמים בתנועה אינסופית.
הגעה: באוטובוס מצ'נגדו (כ-12 שעות), או בטיסה קצרה אך יקרה מצ'נגדו לסונג פן (Song pan) ומשם בהסעה לשמורה, או באוטובוס העובר כאן בדרכו מצ'נגדו ללאן דג'ואו (Lan zhou).
עמק הדרקון הצהוב
בלב הרי השלג שבצפון סצ'ואן נמצא עמק חואנג לונג (Huang Long, הדרקון הצהוב) שהוכרז לאחרונה אתר מורשת עולמית. העמק הזה, המכוסה ביערות סיניים קלאסיים, הוא אחד ממפלטיה האחרונים של הפנדה הענקית. במקום נראים לא פעם גם עקבותיו של נמר השלג הנדיר, שגם הוא בסכנת הכחדה.
נוסף על אלה התפרסם העמק בזכות תופעת טבע מרהיבה ונדירה: נחל עז זורם מאחת הפסגות ונושא עמו כמויות גדולות של מינרלים. עם שקיעתם על פני המדרון נוצרים קרומים שהולכים ומתרחבים בצורה מעגלית, ובתווך של כל עיגול כזה נלכדים מים כחולים-ירוקים. מאות בריכות כאלה בקבוצות של כמה עשרות זרועות במורד הזרימה.
הגעה: בטיול מאורגן של סוכנויות בסונג פן ובצ'נגדו או במונית (יקרה) מסונג פן. במקום יש מלון טוב ויקר וכמה אכסניות זולות ולא נעימות.
דזה-גונג
העיר דזה גונג (Zi gong) עתירת התעשייה יושבת ליד מרבצים עצומים של מלח הנכרה זה דורות ומשווק בכל רחבי סין. בלב העיר יש מפעל מלח עתיק שהוסב למוזיאון לפני כעשור. במפעל ניצבים מתקני ההפעלה הישנים הכוללים מגדל קידוח מעץ, צנרת מתכת ובמבוק לשאיבת מלח נוזלי מבאר מלח, תוף עץ וחבלים לסיבוב המקדח וכן חדר עבודה פעיל אחד, שבו עדיין מגבשים את המלח בערבות גדולות מעל כבשני עפר.
יאנגשו וגווילין / סין של החלומות
גבעות הגיר, שדות האורז ואיכרים בכובעי קש הם כל מה שחלמנו עליו כשהזינו על סין. באזור גווילין עוד נשאר מהקסם הזה
 |
| חקלאי שולה צמחי מים מנהר יו לונג חה, ליד יאנגשו. | צילום: נתי כהן |
כתב: נתי כהן
ביום קסום בשעת בוקר מוקדמת שכרנו זוגתי ואני שני זוגות אופניים מההוסטל שבו לנו, ובתוך זמן קצר מצאנו את עצמנו מדוושים לאורך נהר יו לונג חה. לעתים הקיפו אותנו שדות אורז אינסופיים ולעתים סמטאות כפריות שבתיהן עשויים לבני בוץ חומות. תושבים שלווים ומסבירי פנים החזירו לנו חיוך בכל פעם שבירכנו אותם לשלום, ובכל מקום שאליו פנו מבטינו ניצבו פסגות גיר ענקיות, סימן ההיכר של האזור. על רקע חבל הארץ המישורי הזה יוצרות הפסגות – שכמה מהן מתנשאות לגובה של מאות מטרים – נוף מיוחד ביופיו.
המשכנו לרכוב צפונה לאורך הנהר עד שהגענו לגשר יו לונג ציאו (Yu long Qiao, גשר הדרקון), שנבנה ב-1412 ונמנה עם הגשרים הגדולים והמרשימים במחוז. יופיו וייחודו בכך שהוא בנוי מלבנים. מנקודה זו אפשר להעמיס את האופניים על רפסודה ולשוט חזרה, אבל אנחנו בחרנו לחצות את הנחל ולרכוב חזרה כדי להמשיך ולספוג את הקסם.
תמצית הקסם של סין
טיול אופניים זה ארך יום אחד שהחל והסתיים ביאנגשו (Yangshuo) שבמחוז גואנג סי (Guang xi). במונחים מקומיים אפשר לומר שיאנגשו היא עיירה: כ-300 אלף תושבים חיים בה. זהו המקום המושלם לנוח בו מימים ארוכים בדרכים ולספוג אווירה כפרית פסטורלית. מטיילים רבים מוצאים במקום הציורי את תמצית השקט והקסם של סין ושוהים בו תקופה ממושכת.
ממזרח לעיירה זורם נהר לי דזיאנג (Li Jiang), וממערב זורם יו לונג חה (Yu long He). אחד הרחובות המרכזיים הוא סי דְזִיֶיה (Xi Jie) או בשמו הרווח יותר ווסט סטריט (West Street). רוב הרחוב סגור לתנועת כלי רכב, ומשני צדדיו פזורים בתי קפה, מסעדות ושלל חנויות. בערב הוא משמש מרכז בילוי לתיירים. שי ג'יה מגיע עד נהר לי ג'יאנג, ובנקודת המפגש שלהם אפשר להתפעם בשעות הבוקר המוקדמות מזריחה שמשתקפת על פני המים כשברקע אותן פסגות אבן ותושבים מקומיים שקועים בעמל יומם. אנו צפינו גם ב-Impression LiuSanjie, מופע לילי שמתקיים על מי הנהר בין פסגות האבן ומשלב שירה ומשחק, אור, מוזיקה וטבע ייחודי.
המופע Impression LiuSanjie
מתי: מדי ערב
מחיר: שלוש דרגות מחיר מ-150 יואן ומעלה; לא כדאי לקנות כרטיסים זולים מאלה כי הם למקומות ישיבה צדדיים מדי.
כרטיסים: במלונות ובסוכנויות
מיאנגשו יצאנו בסיור מאורגן לאזור הקרוי לונג דזי טי טְיֶין (Long ji Ti tian), ומוכר גם בשם הציורי "טרסות האורז של עמוד השדרה של הדרקון" (Dragons Backbone Rice Terraces). באזור מתגוררים חקלאים המעבדים את טרסות האורז שלהם, סממן מובהק של סין. באזור עוברים כמה מסלולי הליכה המובילים לשלוש נקודות תצפית יפהפיות על הטרסות הנצבעות בכל עונה בצבע הייחודי לה, מירוק דרך צהוב ועד לבן בזמן השלגים. המבקשים להתבודד בסביבה טבעית ורגועה זו יוכלו לייחד יותר זמן לשהייה באזור. בכפר פינג-אן (Ping an) שבלב האזור יש מקומות לינה ומסעדות.
סיור מאורגן ללונגג'י טיטיאן
מחיר: כ-80 יואן לאדם כולל הסעה, הדרכה באנגלית וכניסה לשמורה
כרטיסים: בהוסטלים ובסוכנויות
עוד באזור: מדרום ליאנגשו ניצבת פסגת האבן יואה ליאנג שאן (Yue liang Shan, גבעת הירח) שבמרכזה חור גדול בצורת ירח. לא הרחק ממנה נמצאת מערת המים שוּאֵי דונג (Xin shui Dong) שאורכה שלושה קילומטרים, וחלקים ממנה מלאים במים עד גובה המותניים (הכניסה בתשלום). אפשר להגיע לאזור ברכיבה של כשעה על אופניים או בסיורים מאורגנים דרך סוכנויות בעיירה.
ערבוביה של עיר וכפר
גווילין (Gui lin, מבטאים בסינית גוּאֵי לין) היא האחות הגדולה של יאנגשו ואחת הערים היפות בסין. העיר גווילין (יותר ממיליון תושבים) נמצאת מצפון ליאנגשו והיא המרכז שדרכו מגיעים למחוז וממנו יוצאים למחוזות אחרים. גווילין, כמו יאנגשו, שוכנת לגדת לי דזיאנג, ואחד מיובליו זורם בתוכה ויוצר בה אגמים. בעיר שלובים זה בזה מרכזי קניות, רחובות מערביים, מקומות בילוי מפוארים, גינות מסודרות להפליא ואגמים מרשימים, כשמודרניות משמשת בערבוביה עם החיים הסיניים הפשוטים. בשעות היום אפשר לטייל בין הפארקים הפזורים ברחבי העיר ובקרבתה. במרכז העיר שוכן פארק ובו פסגת אבן בגובה של יותר מ-150 מטר הקרויה דו סיו פנג (Du xiu Feng, פסגת היופי המבודד). בראש הגבעה ניצב ארמון, וזוהי נקודת תצפית מצוינת על העיר וסביבותיה. בפארק יש עוד מבנים מתקופת הקיסרות וגינות רחבות ומטופחות. צ'י סינג גונג יואן (Qi xing Gong yuan, פארק שבעת הכוכבים) הוא פארק על גדתו המזרחית של לי דזיאנג, ובו אפשר למצוא מערות קדומות בתוך פסגות האבן, מסלולי הליכה ושטחים ירוקים. אם מפלס מי הנהר גבוה אפשר לצאת לשיט בין פסגות האבן מגווילין עד ליאנגשו ומשם לחזור באוטובוס.
בערבים מומלץ לטייל במרכז העיר, בעיקר באזור האגמים רונג חו (Rong Hu) ושאן חו (Shan Hu) המוארים בתאורה מלאכותית. אלומות האור המאירות את גזעי העצים ואת מקבצי הפרחים יוצרות גינות לילה מפוסלות שונות לגמרי מאלה הנראות באור יום.
נתי כהן – צלם טבע וסביבה, חובב טיולים
שנגחאי / קוסמופוליטן
שנגחאי היא אחותה הבינלאומית של בייג'ין. האימפריות שבחשו בה שנים ארוכות והממשל הסיני שמעודד הגעת אנשי עסקים ובנייה לגובה יצרו קוקטייל מיוחד של עיר סינית בטעם מערבי
 |
קו הרקיע של פודונג, הצד המזרחי של הנהר. מגדל הטלוויזיה בולט מלפנים. | צילום: משה שי |
כתבה: יעל שורץ
אחרי כארבעים שנה סגרה שנגחאי פרק חיים במתכונת קומוניסטית, ופקחה עיניה לעבר עתיד מערבי. בתוך זמן קצר להפליא הפכה למרכז כלכלי עולמי למסחר, לתעשייה ולפיננסים. צעירים מגיעים אליה כדי לנסות את מזלם ולהתעשר, ואנשי עסקים נוהרים אליה כדי לעשות כסף, הרבה כסף. היא מתפתחת בקצב מסחרר, וכשהולכים בה ניבטים מכל עבר גורדי השחקים, תנועת האוניות בנמל, הריחות והטעמים של מסעדות העיר, המון אדם ברחוב, צפיפות בעיר העתיקה. דופק מואץ של חיי כרך.
קצת היסטוריה והתמצאות
שנגחאי (Shanghai) של ימינו שוכנת משתי גדותיו של נהר חואנג פו דזיאנג (Huang Pu Jiang) הנשפך לנהר הגדול בסין, צ'אנג דזיאנג (Chang Jiang, נקרא גם יאנגצה), מיקום אידיאלי לפיתוחה כעיר נמל. אבל לא תמיד שכנה העיר על שתי הגדות. במאה ה-19 היתה שנגחאי עיר אריגה ודיג על הגדה המערבית, עיר מוקפת חומה להגנה מפני פיראטים יפנים. כדי להבין איך מיישוב מנומנם כזה הפכה שנגחאי לכרך אדיר ותוסס כל כך צריך לדעת משהו על ההיסטוריה של סין.
בעקבות ההחדרה המַסיבית של הסם הממכר אופיום על ידי חברות בריטיות לתחומיה של סין, פרצה ב-1840 מלחמת האופיום בין סין לבריטניה. ידם של הבריטים היתה על העליונה, ועם סיום המלחמה הם השכילו לכפות על הקיסרות הסינית הסכם שנתן לבריטים הטבות כלכליות, פתח בפניהם ערי סחר בחוף וזיכה אותם באזורים אקס-טריטוריאליים שבהם יכלו לפעול באורח קולוניאלי חופשי. מהלך היסטורי זה העניק לשנגחאי מעמד של עיר קוסמופוליטית עתירת פעילות כלכלית. בצד היתרונות והדימוי הזוהר היא היתה גם למרכז של זנות, סמים והימורים. כה חמור היה המצב עד שהשפה האנגלית אימצה את הפועל "שנגחאי" כמציין כמעט כל פעולה נפשעת של רמאות, סחיטה או זו הנגרמת משימוש בסמים. פני הדברים שונו במלחמת העולם השנייה, עת כבשו היפנים את העיר, וביתר שאת משעה שהקומוניסטים השתלטו על העיר ב-1949.
כחלק מהתפתחותה של העיר בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, נבנו בה בניינים מהגבוהים באסיה. מבנים מרשימים בסגנון ניאו-קלאסי שוכנים לאורך טיילת בונד (Bund, נקראת בסינית וואי טאן, Wai tan), וכיום רובם משמשים בנקים.
לטיילת בונד נושק רחוב הקניות הגדול של שנגחאי, רחוב נאן דזינג דונג לו (Nan jing Dong Lu). בין רחוב זה לרחוב יאן אן דונג לו (Yan an Dong Lu) נמצאת כיכר העם (רן מין גואנג צ'אנג, Ren min Guang chang), וסביבה מרוכזים מבני התרבות והשלטון.
בגדה המזרחית של הנהר בנו הסינים בהליך חסר תקדים במהירותו וביעילותו את האזור החדש – פודונג (Pu dong). עד 1990 היה פודונג אזור חקלאי. ביקור של ראש ממשלת סין לי פנג וראשי המפלגה הקומוניסטית שינה את ייעוד הקרקע. קובעי המדיניות החליטו להכפיל את שטח העיר ולפתוח את אזור פודונג למסחר בינלאומי, ובסין כמו בסין – מבצעים ומהר. אופי המשטר אִפשר לפנות את תושבי האזור במהירות, לפצות ולסייע במגורים בלי פשרות או ויכוחים.
בדרום-מערב העיר נמצא הרובע שהיה בעבר אזור אקס-טריטוריאלי צרפתי, ובו בתי מידות בסגנון קולוניאליסטי. מומלץ לצאת אליו בערב וליהנות מבתי הקפה והפאבים הטובים.
העיר העתיקה: גן יו יואן והבזאר
בתוך כל הבנייה המערבית שמציפה את שנגחאי, נותר אזור הבזאר שסביב גן יו יואן (Yu yuan) באווירת צ'יינה טאון: המבנים בסגנון סיני עם הגגות המאונקלים בקצותיהם, הפנסים האדומים, הצפיפות והדוחק והמון חנויות ודוכנים מלאים בסחורות סיניות נותנים את התחושה שאנחנו באמת בסין. המטרה היא להגיע אל לבו של האזור, בריכה גדולה שמעליה עובר גשר זיגזג. מעבר לגשר משתרע גן יו יואן המטופח שבנה במאה ה-16 פקיד ממשל בשם פאן עבור הוריו במשך עשרים שנה כמעט, אלא שהם מתו לפני שנסתיימה העבודה. לנו נותר ליהנות מיפי המקום: ממבני העץ, מהרהיטים שמשובצות בהם תמונות שיש, מקיר שבקצהו העליון תבליט דרקון, מפתחים ומשבכות בכל מיני צורות, ממסלעות, מצמחייה ומהשתקפות של כל היופי הזה בבריכות שדגי זהב שוחים בהן.
כתובת: 218 Anren Jie
טלפון: 86-21-63260830
משלוות הגן יוצאים להסתער על הדוכנים שבבזאר ועל מבחר אדיר של מזכרות סיניות: תליונים, מוביילים, אביזרי פנג שוואי, תכשיטים, בגדים לילדים שיכולים להיות יופי של תחפושת לפורים, מסכות, בגדי נשים, מחזיקי מפתחות, כלי אוכל, תמונות מגילה, יצירות קליגרפיה, בדים, מניפות, תה ועוד. חובה לעמוד על המקח.
סמוך לגן נמצא המקדש הדאואיסטי של אלי העיר צ'נג חואנג מיאו (Cheng huang Miao). נכון לעכשיו הוא בשיפוצים הודות לתרומות המרובות של המבקרים, אבל לכשייפתח כדאי לבקר בו. במסעדות ההומות שמסביב תוכלו למצוא דמפלינגס (כיסונים) מסוגים שונים, ולמתגעגעים – קפה סטארבקס.
פודונג ורחוב נאן דזינג
פודונג שבגדה המזרחית הוא האזור המתפתח של שנגחאי הזוכה לתנופת בנייה אדירה. בכל פינה רואים כאן מנופים. הגבוה במבנים הוא מגדל הטלוויזיה "פנינת המזרח" (דונג פאנג מינג דג'ו דְיֶין שְה טה, Dong fang Ming zhu Dianshi Ta), המתנשא לגובה של 468 מטר. ביקור בו מאפשר תצפית מדהימה של 360 מעלות על העיר מגובה של 90 מטר, 263 מטר או 350 מטר. מומלץ לעלות לגובה של 263 מטר. מאחר שמגדל הטלוויזיה נמצא ממזרח לנהר, כדאי לבקר בו בשעות הבוקר, כשהשמש מאירה את מערב העיר. אם יש אובך, דחו את הביקור ללילה, שעה שכל העיר מוארת והתצפית מדהימה.
כתובת: 1 Shiji Dadao
תצפית מזווית אחרת היא ממרומי הקומה ה-88 של מגדל דזין מאו דה שה (Jin mao Da sha) שבו שוכנים משרדים ומלון. המגדל נראה כפגודה מודרנית ומתנשא לגובה של 420 מטר.
כתובת: 88 Shiji Dadao
באזור זה, שהוא מרכז הכספים והסחר, נמצא גם מבנה הכנסים הבינלאומי של שנגחאי המעוטר בגלובוסים משני צדדיו.
את נהר חואנג פו דזיאנג חוצים לצד המערבי דרך מנהרה תת-קרקעית באוטובוסים, במוניות או בדרך משעשעת יותר – בקרוניות עם אפקטים של תאורה ומוזיקה במנהרת התיירים (כניסה בצד המזרחי של הנהר, מדרום למגדל הטלוויזיה, יציאה בצד המערבי בטיילת בונד). יוצאים מהקרוניות, ולפי השילוט מגיעים לטיילת המפורסמת של שנגחאי. אחרי תצפית על תנועת האוניות בנהר, על המבנים המרשימים ועל המקומיים, חוזרים למנהרה התת-קרקעית ויוצאים לרחוב נאן דזינג, רחוב הקניות של שנגחאי. הולכים בו מערבה עד למדרחוב הססגוני שבו מבחר חנויות כלבו המציעות בגדים, נעליים, ספרים, אוכל, מזכרות סיניות, כלי בית ומטבח, מוצרי חשמל ועוד.
אמנם כיף להסתובב ברחובות העיר, אבל כשתגיעו לכיכר העם אל תוותרו על כניסה למוזיאון שנגחאי (שנחאי בו וו גואן, Shanghai Bo wu guan, מחיר הכניסה 20 יואן). בעיני זהו המרשים במוזיאונים של סין: הוא עשיר ומגוון ויש בו מוצגים בתחומים רבים, כגון קרמיקה, אנתרופולוגיה, קליגרפיה, פיסול, רהיטים וחותמות. התחילו בקומה העליונה בתלבושות הצבעוניות של הקבוצות האתניות למיניהן, ואל תדלגו על כלי הברונזה שבקומה הראשונה. לסיום בקרו בחנות המוזיאון שבה ספרים על סין וספרי אמנות, חולצות איכותיות, פסלים, ציורים ומגנטים למקררים. זו חנות שכדאי לבקר בה גם אם לא קונים כלום.
כתובת: 201 Renmin Dadao
טלפון: 86-21-6372-3500
המוזיאון שוכן בכיכר העם שבמרכזה מזרקה. מצִדה השני ניצבים בניין עיריית שנגחאי, התיאטרון הגדול של שנגחאי ומרכז התערוכות לתכנון עירוני. במרכז התערוכות מוצגים צילומים ומידע על שנגחאי של פעם ועל התכנון העתידי של העיר, וכן דגם של שנגחאי הכולל מבנים עתידיים שטרם הוקמו.
כתובת: 100 Renmin Dadao
טלפון: 86-21-6318-4477
שי-אן / מסדר המפקד
שורות שורות של חיילי טרקוטה עומדים בדום מתוח כבר אלפי שנים בסמוך לקברו של הקיסר. הלוחמים המרהיבים האלה הם הסיבה העיקרית – אבל לא היחידה – להגיע לשי-אן
 |
| חיילי הטרקוטה – לכל חייל פנים אחרות. | צילום: כריסטין גונסאלווס |
כתבה: יעל שורץ
היא אפרורית ביום, ומוארת באור יקרות בלילה, בלבה חומה ושני מגדלים. כזאת היא שי-אן (Xi an) שבמחוז שאאנשי (Shaanxi), אחת הערים החשובות ביותר בהיסטוריה של סין. שי-אן, שפירוש שמה הוא השלום המערבי, היתה בירת סין במשך אלף ומאה שנה. היא היתה השער של סין לעולם כולו בהיותה נקודת המוצא של דרך המשי, דרך המסחר הקדומה שדרכה יצא משי ונכנסו צמר, זהב ודתות חדשות שטבעו את חותמן בשי-אן ובסין כולה. בעבר נקראה העיר צ'אנג-אן (Chang an), שפירושו השלום הנמשך לעד, ובתקופת שושלת טאנג (907-618 לספירה) היא היתה לכרך משגשג ולאחת הערים הגדולות בעולם.
יש חיים אחרי המוות
מרכזיותה של שי-אן בהיסטוריה הסינית מסבירה את הימצאותם של 73 קברי קיסרים סביב העיר. הקבר המרתק מכולם הוא קברו של הקיסר הראשון של סין המאוחדת, צ'ין שה חואנג (210-259 לפני הספירה), שעליו מגינים זה 2,200 שנה אלפי לוחמי טרקוטה (בינג מה יונג, Bing ma yong) שהיו לאחד מסמליה של סין. כל חיילי החרס פונים מזרחה, לכיוון שממנו באו אויביו של הקיסר בחייו. גובהם כ-180 סנטימטר, גופם ניצוק בתבניות, אבל פניהם שונים זה מזה. בעבר היו החיילים מעוטרים בצבעים, אך רובם דהו. באתר מוקרן סרט קצר ב-360 מעלות המסביר כיצד נעשו החיילים ואיך התגלו במקרה ב-1974 בשעת חפירת באר. הכניסה בתשלום. בדרך לחניה יש שוק נפלא של עבודות טלאים, חיילים קטנים מחרס, פרוות ובטטות חמות.
הגעה: כשעה נסיעה ממרכז העיר באוטובוס, במונית או בסיור מאורגן. אם מגיעים במונית כדאי לקבוע עם הנהג שיחכה לכם ולסגור מחיר מראש.
קבר מעניין אחר התגלה בעת סלילת הכביש לשדה התעופה של שי-אן. סביב קבר זה, של הקיסר דזינג (157-141 לפני הספירה) משושלת האן, נחשפו 700 חיילים בעלי הבעה חולמנית בגובה של כשישים סנטימטר. החיילים נתגלו עירומים ובלי נשק, אבל מאחר שנמצאו באזור גם חתיכות משי, סבורים שהם לבשו בגדים מבדים עדינים ושכלי הנשק שלהם היו עשויים עץ שהתכלה. בין החיילים נתגלו גם נשים פרשיות, סריסים, בעלי חיים מחרס, ואפילו דגנים שנשתמרו אלפיים שנה. הכל מיועד לחיים שלאחר המוות. אפשר לחזות בממצאים במוזיאון ובאתר החפירה שבדרך בין שדה התעופה לעיר.
טאי צ'י וכיסונים ממולאים
מרכז העיר שי-אן מוקף חומה בת 600 שנה באורך של כ-13 קילומטר. החומה שומרה ושופצה, ואפשר לעלות עליה לתצפית על העיר (בתשלום) או לשכור אופניים (אפילו זוגיים) ולרכוב עליה בכיף. משכימי קום יוכלו להצטרף לטאי צ'י ולריקודים בגן שלאורך החפיר המקיף את החומה. ריכוז גדול של מתעמלים תמצאו באזור השער הדרומי (נאן מן, Nan Men).
בלב העיר נמצאים שני מגדלים שהורו פעם את שעות היום והלילה: מגדל הפעמון (דג'ונג לואו, Zhong Lou) ומגדל התוף (גו לואו, Gu Lou). אפשר לטפס אליהם, לטייל בכיכר שביניהם, לרכוש עפיפון או לאכול את הספציאליטה של שי-אן – דזיאו דזה – כיסונים ממולאים במבחר מילויים במסעדות הנושקות לכיכר.
אם עוברים מתחת למגדל התוף נכנסים לרובע המוסלמי. המוסלמים הראשונים שבאו לשי-אן היו סוחרים שהגיעו על דרך המשי והשתקעו בעיר, ועד היום יש בה קהילה מוסלמית גדולה ופעילה. ברובע יש סמטה עם שוק מלא בשכיות חמדה: פסלים, ספרי מאו, אהילים, ציורים, חותמות ותכשיטים. הסמטה מובילה אל המסגד הגדול של העיר, דה צינג דג'נג סה (Da qing zheng Si), שהוא התגלמות השילוב התרבותי: הוא בנוי בסגנון סיני, מוקף גנים, ובין העיטורים האופייניים למסגדים נראים גם בעלי חיים מיתולוגיים.
כתובת: רחוב Huajue Xiang
גם הבודהיזם, שהיום הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית, הגיע לשי-אן ולסין כולה בדרך המשי, ככל הנראה על ידי כוהנים שליוו את הסוחרים ההודים. דה יאן טה (Da yan Ta, פגודת האווז הגדולה) הוא מקדש בודהיסטי פעיל משגשג ומטופח. אפשר להעפיל לראש הפגודה (בתשלום נוסף) וגם לטייל במבנים החדשים שמאחוריה המספרים את סיפורו של הבודהה ואת סיפור ייסוד המקדש.
כתובת: בקצה הדרומי של רחוב Yanta Lu
יעל שורץ – נולדה בשביל לטייל, צלמת, עיתונאית ומרצה. מדריכת סיורי צילום בארץ ומדריכת טיולים בחו"ל
המיוחדים של מסע אחר
המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל
אן חואי / שומרי מסורת
במחוז אן חואי נותרו עדיין מקומות שבזכותם הוא נחשב הלב הסיני המסורתי של מזרח הארץ: הרים מקודשים כמו ההר הצהוב, מנזרים נחבאים וכפרים שבמאי קולנוע סינים מחפשים בהם השראה
 |
חואנג שאן, ההר הצהוב, מקודש לחסידי הדאואיזם. הם מגיעים אליו כדי להעפיל לפסגה ולבקר במנזרים, אך גם כדי להיבלע בעננים האופפים אותו. לאמונתם, ענן נושא את סוד חיי הנצח. | צילום: צ'י וון פנג |
כתב: ספי בן יוסף
ספרי הגיאוגרפיה מציינים שמספר התושבים באן חואי (An Hui) הוא כשישים מיליון. מספר נאה לכל הדעות לארץ ששטחה כשל אנגליה בערך, בלי וויילס וסקוטלנד.
הנופים של מחוז אן חואי, וממילא גם ההיסטוריה והתרבות, קשורים כולם בנהר צ'אנג דזיאנג (Chang Jiang, שהבריטים סירסו את שמו ליאנגצה והנחילוהו כך לעולם המערבי) במהלכו התחתון. הנהר נע מביצה לביצה ומאגם אחד למשנהו, צולח ארץ של ערפל נצח, מבתר אותה לדרום הררי ירוק ודליל אוכלוסין (עד כמה שאפשר להסכים עם מושג כזה במזרחה של סין) ולצפון מישורי, שאדמות הסחף של עמק הנהר נמסכות בו במשטחי לס אינסופיים, מולדתם של הסינים הקדומים, בני חאן.
אירועים חשובים אירעו באן חואי. כאן חי לפני יותר ממיליון שנה אדם מטיפוס הומו-ארקטוס, וכאן כרו את הנחושת שהיתה בסיסה החשוב של תקופת הברונזה הסינית, היא ימי ממלכת שאנג האגדית. כאן צלחו בני חאן הצפוניים את הנהר הענקי אי שם במאה התשיעית לפני הספירה, כדי להדביר את יושביו הקדומים ולגרשם דרומה, שם יקימו בבוא היום את וייטנאם, תאילנד, לאוס וארצות אחרות בסביבה הרחוקה. כאן גם נבטו זרעי המהפכה הסינית, כשאיכר משכיל, אידיאליסט ואיש ארגון מעולה הנהיג בכפרי הנהר את מרד טאי-פינג שאיים למוטט את הקיסרות בשליש האחרון של המאה ה-19.
מחוז אן חואי נותר עם ארומה של עתיקוּת, זו שהסינים העכשוויים מעדיפים לא פעם למחוק לטובת ניחוח מערבי, מודרני יותר. גם היום נמצאים באן חואי מקומות, אירועי יומיום ואווירה שהופכים אותה ללב הסיני המסורתי של מזרח הארץ. למשל התה שמגדלים על מדרונותיהם הערפיליים של הרי הדרום ושנחשב עדיין בעיני מומחים התה הנחשק ביותר. בנהרותיה עוד משייטים דייגים בסירותיהם ונעזרים בקורמורנים מאולפים כדי לצוד דגים. גם הדיו המסורתית, המורכבת מגושי אפר, שומן ועוד חומרים "סודיים", עודה מיוצרת בדרך המיוחדת של אן חואי, ולפיכך אין כמותה בכל רחבי סין.
הבּוּם הכלכלי שהחל בסין בעשור האחרון של המאה העשרים היה מתון למדי במחוז אן חואי, והוא צעד אל המאה ה-21 כמחוז העני ביותר במזרח סין. עדיין אין גשר שיחצה את הנהר הערפילי, ובעיוורון הזה משייטות המעבורות בין נמלי הנהר וצופרות בטירוף כדי להימנע מהתנגשות על פני המים העכורים, שעינם חומה תמיד.
אתרים נבחרים
ההר הצהוב
מאתרי הנוף והתרבות המרתקים של סין. חואנג שאן (Huang Shan, ההר הצהוב) בנוי מגושי גרניט אפורים ומתנשא לגובה רב מעל לסביבתו המישורית. תלילות מדרונותיו מסחררת. את ההר מכסים יערות, בעיקר של עצי אורן אנדמיים למזרח סין שאמיריהם ומיקומם המיוחד בצוקים הם מקור השראה רב חשיבות בציור הסיני המסורתי.
ההר מקודש לחסידי התורות הדאואיסטיות, ומיליוני צליינים מגיעים אליו בדחילו ורחימו לא רק כדי להעפיל לפסגה ולבקר במנזרים, אלא גם כדי להיבלע בעננים, שכן על פי תפיסת עולמם, ענן הוא סמל לאלמוות ונושא את דבר הסוד של חיי הנצח. ולפי שעולי הרגל הם גם האחראים ליצירת השבילים בהר, הוא מרושת ברבבות מדרגות חצובות ובנויות ובמאות קילומטרים של דרכים סלולות היטב ומרוצפות בלוחות גרניט מסותתים בקפידה. הכניסה להר בתשלום.
הגעה לפסגה: ברגל (עלייה תלולה) או ברכבל
תשעת ההרים המופלאים
שמו הציורי של הר דזיו חואה שאן (Jiu hua Shan), "תשעת ההרים המופלאים", נגזר מדברי ההתפעלות של לי באי, משורר סיני נודע מימי שושלת טאנג. הוא האיש שכינה כך את ההר בהשקיפו עליו מרחוק, עת שעלה לרגל להר הצהוב דווקא. ההר המיוער ורב הפסגות מתנשא מעל מישורי נהר צ'אנג דזיאנג, ובימי שמש סתוויים אפשר לראות ממנו חלקים עצומים של אן חואי.
לרגליו, סביב כמה מנזרים-מקדשים בודהיסטיים, התפתח כפר עולי רגל נאה מרוצף אבן, שהוא בהחלט שינוי מרענן אחרי מיליוני בתי הבוץ של מישורי הנהר. הכפר הוא בסיס לעלייה במשעולים המיוערים אל המקדשים שבהר: יש כאן מקדשים לאלים מן הפנתיאון הסיני ומנזרי התבודדות, מקדשים אחרים שבחדריהם מצוירים מסרים מאיימים על נשים לבל יחטאו בחייהן, ומקדשים החופנים במרתפיהם גופות חנוטות בזהב של נזירים סגפנים שמתו כשהם בני יותר ממאה שנה.
הגעה: באוטובוס משנגחאי, מטון סי, מההר הצהוב ומיעדים אחרים
טון סי
כיום הוסב שמה לעיר ההר הצהוב (חואנג שאן סְה, Huang Shan Si), אך שמה המקורי לא נשכח כמובן, וכל תושביה קוראים לה בשם שאליו נולדו – טון סי (Tun Xi). יופייה של עיר השוק והמנהלה הזאת נובע ממיקומה על גדת נהר, מיובלי הצ'אנג דזיאנג, שבמימיו משייטים הדייגים המשתמשים בקורמורנים מאולפים לשלות דגים. עשרות נשים וילדיהן עימן כובסות על גדת הנהר, כך גם סוחרי השוק שרוחצים את הירקות בטרם יציגו אותם למכירה.
הרחוב המקביל לנהר הוא הרחוב העתיק (לאו דזיה, Lao Jie) המככב בסרטים סיניים (כשהבמאי חפץ לצלם תמונת רחוב עם אווירה, למשל ב"רחוב הפנסים האדומים"). רכלנים של ההיסטוריה טוענים שרבים מבתי הרחוב נבנו עוד בימי הפאר של שושלת סונג, כלומר עוד לפני המאה ה-13. בין שהדבר נכון ובין שלא, הרחוב הפך משוק ירקות לשוק מציאוֹת הנמצא במדרחוב מטופח ונאה, עמוס בבתי ממכר לתה המשובח של אן חואי, בבתי מרקחת מסורתיים, בגלריות לעתיקות ולחפצי נוי ובסתם בתי ממכר לחפצים זולים, שצריך להיות בעל טעם רע במיוחד כדי לרוכשם.
כפר חונג צון
חונג צון (Hong Cun) הוא כפר נפלא באזור טון סי, שנבנה – כך מדווחים המקומיים – עוד בימי שושלת מינג ("הזוהרת"), כלומר לא אחרי המאה ה-17. עתיקוּת ארכיטקטונית כזו היא נכס תרבותי בארץ שבה נהרסו במלחמות אזרחים כמעט כל המבנים הלא-מונומנטליים. גופים ממשלתיים ופרטיים חברו כדי לשקם את המקום והפכו אותו למוזיאון חי. בתי האצולה הכפרית, שהיו במשך כמה דורות למשיסה בידי איכרים נבערים, שוקמו או שוחזרו. באחד הבתים ניצבת מעל חדר האירוח והאוכל קורת ארז עתיקת יומין, ובה מגולפות תמונות מחיי היומיום של האחוזה הכפרית: עבודות בית ושדה, הכנת מזון, מרעה, הלבשת האדונים וכיוצא באלה. הגילוף המרתק מכולם בעיני הוא זה שמתאר אדון יושב בכיסא ומשרת שניצב עליו ומוציא תולעים מאוזנו.
הגעה: מטון סי במונית, באוטובוס או בטיול מאורגן באמצעות סוכנות תיירות מקומית.
כפר סי די
כפר נוסף בסדרת הכפרים המשופצים מימי שושלת מינג הוא סי די (Xi Di). ייחודו של הכפר הזה, מלבד בתי אצולת הקרקע העתיקים, הוא בחזותו הכללית הציורית מאין כמוה. חזית בתיו הלבנים יוצרת קו בנייה כשל חומה מבהיקה שבחזיתה משתרעת בריכה מלאכותית לכל רוחב הבתים, וגשרי האבן העתיקים מעוצבים בעדינות. בתוך הכפר עצמו, בסך סמטאות צרות ומפותלות ומרוצפות ריצוף אבן נאה, נפערת כיכר לא גדולה, שגם היא ברובה בריכת מים. כאן משתכשכים אלו לצד אלו ילדים וברווזים. על שפתה מתייבשת כביסה, נשים מרכלות אגב רחיצת מזון או בגדים, ותרנגולות מנסות לחמוק מחבטות הילדים.
הגעה: מטון סי במונית, באוטובוס או בטיול מאורגן באמצעות סוכנות תיירות מקומית.
ספי בן יוסף – עיתונאי ועורך, חובב הרפתקאות לא מבוקרות, מדריך ותיק בארץ ובעולם, מדריך טיולים לסין משנת 1988