מידע מעשי לפרו

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
לשכות תיירות נמצאות בלימה, קוסקו, פונו, ארקיפה, הוארז, צ'אצ'אפויאס, אייקוצ'ו, איקיטוס וטרוחיו. 
טלפון: 51-1-5748000

מטבע
המטבע הפרואני נקרא נואבו סול (Nuevo Sol). מוטב להצטייד בדולרים אמריקאים, שאותם אפשר להמיר בכל מקום למטבע הפרואני. המחאות נוסעים ניתן להמיר בבנקים ובמשרדי החליפין (Casa de Cambio). שער החליפין לדולרים מזומנים יהיה טוב יותר משער החליפין של המחאות נוסעים.

הפרש שעות
פרו מאחרת את שעון ישראל בשבע שעות

תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של פרו היא 51.

תחבורה
טיסות: בשל גודלה של המדינה, מטיילים רבים משתמשים בטיסות כדרך לקיצור מרחקי נסיעה. רכישת כרטיסי טיסות פנימיות לפני ההגעה לפרו יחסכו את המס המתווסף עליהם בקנייה במדינה עצמה בסך 18 אחוז. בטיסות פנימיות יש לשלם בשדה התעופה מס נמל בעלות של 12 סול, בטיסות בינלאומיות – 25 דולר.
אוטובוסים: עיקר התחבורה בפרו למרחקים ארוכים נגמעת על ידי אוטובוסים. אלו זולים ונוחים למדי במסלולים הראשיים.
רכבת: PeruRail מפעילה רכבת תיירים נוחה המחברת בין מאצ'ו פיצ'ו, קוסקו, פונו (אגם טיטיקקה) וארקיפה.
בנוסף, ישנם מסלולי רכבת רגילים במדינה, מלימה אל Huancayo, אולם יש להיזהר ממקרי שוד במחלקה השנייה.
מוניות: המוניות הפרואניות נטולות מונה, ועל כן יש לסכם את המחיר טרם הנסיעה.

אטרקציות ואתרים מומלצים

לימה
הטיול בפרו לרוב מתחיל בנחיתה בעיר הבירה של פרו, לימה (Lima). כינויה "עיר המלכים" (Ciudad de los Reyes) מטעה מעט, והוא ניתן לה על שום ייסודה ב"יום המלכים" הקתולי ב-1535. העיר עצמה אוחזת בפחות הוד מלכות, ויותר בהמון אדם – כשמונהמיליון תושבים מתגוררים בעיר סואנת וצפופה זו שערפל מכסה אותה לעתים קרובות. 

במרכזה ההיסטורי של לימה נמצאת פלאסה דה ארמאס (Plaza de Armas), הכיכר המרכזית, שבלבה מזרקת נחושת נאה שנבנתה ב-1650. בצפון מזרח הכיכר שוכן ארמון הנשיאות (Government Palace), שבחזיתו נערך מדי יום בשעה 11:45 טקס חילופי המשמר הנשיאותי. מנגד ניצבת הקתדרלה (The Cathedral), שנבנתה במאה ה-18, לאחר שקודמתה נחרבה ברעידת האדמה הקשה שפקדה את העיר. בקפלת הקתדרלה טמונים שרידיו של פרנסיסקו פיזארו, הכובש הספרדי שייסד את העיר לימה. דמותו של פיזארו, רכובה על סוס, משקיפה על הקתדרלה מהכיכר. סביב הכיכר שוכנים גם ארמון הארכיבישוף הנאה ובית העירייה של לימה. מדרום מערב לפלאסה דה ארמאס שוכנת כיכר נוספת, פלאסה סן מרטין (Plaza San Martin) בת המאה העשרים. בין שתי הכיכרות מחבר המדרחוב העמוס חנויות ואדם Jiron de la Union, בו ניצבת כנסיית לה מרסד (La Merced Chuch). בלימה יש שפע של כנסיות ומנזרים נוספים, כמו כנסיית סן פרנסיסקו (San Francisco Church) ברחוב Ancash, המפורסמת בזכות מערות הקבורה (הקטקומבות) שבה. 

העיר מציעה למבקרים מבחר מוזיאונים גדול, שהמומלצים בהם הם מוזיאון הזהב ושני המוזיאונים הלאומיים המציגים את התרבויות העתיקות של פרו. מוזיאון הזהב של פרו (Museo de Oro del Peru) מציג אוסף רחב של חפצי אמנות עשויים מהמתכת הנוצצת, מכסף ומאבנים יקרות, רבים מהם נוצרו על ידי תרבויות פרה-קולומביאניות שונות (נסקה, אינקה, צ'ימו, פריאס ועוד). כרטיס הכניסה כולל גם את תצוגת הנשק והציוד הצבאי בת ה-20 אלף מוצגים של מוזיאון הנשק (Museo de Armas) שבאותו בניין. המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה (Museo Nacional de Antropologia, Arqueologia e Historia) המצוין נוסד ב-1938 כדי להכיל אוסף היסטורי עצום המקיף את כל התרבויות הפרואניות באופן כרונולוגי. חלק מהמוצגים עברו למוזיאון האומה (Museo de la Nacion) שנותן סקירה מוצלחת של פרו העתיקה ואתריה הארכיאולוגים. מוזיאון מעניין נוסף הוא מוזיאון רפאל לארקו הררה (Museo Rafael Larco Herrera) – אחוזה מהמאה ה-18 המכילה אוסף כלי חרס מרשים, עבודות טקסטיל, זהב וכסף מ-3,000 שנות ההיסטוריה הפרה קולומביאנית. אחד ממוקדי העניין העיקריים בו הוא גלריית הקרמיקה הארוטית. 

מוזיאון הזהב
כתובת: Alonso de Molina 1100, Monterrico 

המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה
כתובת: Plaza Bolivar, Pueblo Libre 

מוזיאון האומה
כתובת: Javier Prado Este 2465, San Borja 

מוזיאון רפאל לארקו הררה
כתובת: Bolivar Avenue 1515, Pueblo Libre 

הפרברים הדרומיים של העיר, סן איסידרו (San Isidro), באראנקו (Barranco) ובמיוחד מירפלורס (Miraflores) חביב התיירים, מציעים שלל מסעדות, חנויות ומקומות בילוי.

צפון פרו

רכס הוארז
העיירה הוארז (Huaraz), בירת מחוז אנקאש (Ancash), שוכנת 420 קילומטר מצפון ללימה, בעמק El Callejon de Huaylas. נופי ההרים המרשימים של רכס הקורדיירה בלאנקה (Cordillera Blanca, הרכס הלבן) הסמוך עוצרי נשימה – כ-650 לגונות בצבעי טורקיז, עשרות פסגות מושלגות הנישאות מעל העיר, ובראשן מיתמרת לגובה 6,768 מטר הפסגה הגבוהה במדינה, אואסקאראן (Huascaran). פסגה זו אף נתנה את שמה לפארק הלאומי הכולל את חלק גדול מהרכס, והינו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אין זה פלא, איפה, שהוארז הפכה לעיירת תרמילאים שוקקת, למרכז לטיפוס הרים, ולבסיס יציאה לטרקים בנופים היפים סביבה. 

מהעיירה אפשר לצאת אל לגונה צ'ורופ (Laguna Churup). המסלול מתחיל במרחק של כעשרה קילומטר מהוארז, בפיטק (Pitec), ואורכו יום אחד, הלוך-חזור. טרק יומי אחר ואינטנסיבי יותר מוביל ללגונה 69 המקסימה. חובבי ההליכה יוכלו לבחור באחד המסלולים הארוכים, כמו טרק סנטה קרוז (Santa Cruz) הפופולרי, היוצא מיאנגאנוקו (Llanganuco) ואורכו ארבעה-חמישה ימים. מי שטרם בא על רעבונו מוזמן לצאת אל טרק וואיוואש (Huayhuash), שמונה עד עשרה ימי הליכה בהרים. אפשר גם להתנסות בטיפוס על קרח באזור הוארז, בלוויית מדריכים מקצועיים. העונה הטובה ביותר לטיול באזור היא מיוני עד אוגוסט, אך לרוב גולשת גם למאי ולספטמבר. 

האתר הארכיאולוגי צ'אווין דה הואנטאר (Chavin de Huantar) נמצא 74 קילומטר מדרום מזרח להוארז. אתר מעניין זה כולל מבנים עתיקים של תרבות הצ'אווין (200-1000 לפני הספירה), והוא הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

טרוחיו
560 קילומטר מצפון ללימה, שוכנת לחוף הים העיר טרוחיו (Trujillo). על אף גודלה (מתגוררים בה כ-750 אלף תושבים) היא ידידותית למדי, ואטרקטיבית בזכות אתרים ארכיאולוגים מעניינים בסביבתה והפסטיבלים התרבותיים הרבים הנערכים בה מדי שנה. במרכזה ישנן מספר כנסיות ואחוזות קולוניאליות.
האתר הארכיאולוגי המרכזי באזור טרוחיו הוא צ'אן צ'אן (Chan Chan), עירם של אנשי המוֹצֶ'ה (Mochica). בעבר היתה זו עיר שמבניה עשויים בוץ, ובה אמות מים, מקדשים וארמונות, בתי מגורים, ככרות, גינות וקירות מעוטרים להפליא, בה התגוררו כמאה אלף תושבים. בני המוצ'ה נכבשו על ידי האינקה ב-1471, ומאוחר יותר בזזו הכובשים הספרדים את אוצרותיה של העיר. צ'אן צ'אן נמצאת כחמישה קילומטרים ממערב לטרוחיו. "מקדש הדרקון" (Hauca el Dragon; נקרא גם Huaca del Arco Iris) נמצא כארבעה קילומטרים מצפון לטרוחיו, בסמוך לכביש פנאמריקנה. המקדש השתמר בצורה הטובה ביותר מבין הריסות הצ'ימו, וחלקו שוחזר. כעשרה קילומטר מדרום מזרח לטרוחיו, שוכנים מקדשי השמש והירח (Hauca del Sol y de la Luna) של בני הצ'ימו. אתר זה פתוח עד השעה 13:00 בלבד. אתר מרוחק יותר הוא אל ברוחו (El Brujo), הנמצא כ-35 קילומטר מצפון לטרוחיו. 

איקיטוס
הרחק בצפון מזרח המדינה נמצאת העיר איקיטוס (Iquitos), בירת מחוז לורטו (Loreto). זהו המחוז הגדול ביותר בפרו, ושטחו 368,852 קילומטר רבוע. עם זאת הוא המחוז הכי פחות מאוכלס בפרו, ורובו מכוסה בג'ונגלים, ביניהם עובר אגן האמזונס. איקיטוס היא הנמל העיקרי של פרו לאורך האמזונס, ועל כן משמשת שער כניסה לאגן הנהר, ליערות הגשם ולשמורה הלאומית פאקאיה-סאמיריה (Pacaya Samiria), מהגדולות בדרום אמריקה, השוכנת כ-150 קילומטר מדרום מערב. מהעיר יוצאים לסיורים באזור הבתולי וטרקים (חלקם ארוכים) בג'ונגל בלוויית מדריך.
אין דרכים יבשתיות המקשרות בין איקיטוס לשאר חלקי פרו. הדרך הקצרה להגיע לעיר היא בטיסה, או בשיט ארוך בן יומיים עד שבוע מפוקאלפה (Pucallpa).
 

רצועת החוף מדרום ללימה
רצועת החוף הדרומית ללימה זוכה למספר מבקרים גדול באופן ניכר מזו הצפונית לה. כביש פאנאמריקנה יוצא מהבירה ומשתרע לאורך חוף האוקיינוס השקט.

פראקאס
אחרי 235 קילומטר מגיעים לתחנה הראשונה, עיר הנמל פיסקו (Pisco). העיר משמשת כבסיס יציאה לטיול בחצי האי פאראקאס (Peninsula de Paracas) ובמפרץ פאראקאס, בהם חיתה תרבות באותו שם משנת 600 לפני הספירה ועד 200 לספירה, ונודעה באמנות ייצור הבדים הצבעוניים שלה. פרט לאתרי הקבורה של הפאראקאס, האזור מושך גם את חובבי הטבע, בזכות השמורה הלאומית פאראקאס (Reserva Nacional de Paracas). זוהי השמורה הימית היחידה בפרו, הכוללת גם את איי באייסטאס (Islas Ballestas), הנמצאים כ-15 קילומטר מהחוף. האיים זכו בפי התרמילאים המטיילים באזור לכינוי "גלפגוס לעניים", בזכות הכמות המרשימה של הציפורים, עופות המים ואריות המים הפוקדים את חופיהם. סיורים מאורגנים לאיים יוצאים מפיסקו. 

איקה
במורד הכביש מפיסקו נמצאת בירת האזור, איקה (Ica). ברחוב לימה בעיר נמצא המוזיאון של איקה (Museo Regional de Ica) הקטן, העוסק בתרבויות שחיו במחוז – אינקה, נסקה ופאראקאס. באזור יש יקבים רבים המייצרים את משקה הפיסקו המקומי (ליקר מענבים לבנים) ויינות שונים, וניתן לבקר בהם ולהתבשם קלות בטרם היציאה לנווה המדבר הואקאצ'ינה (Huacachina). מקום מקסים זה נמצא כחמישה קילומטר מהעיר, ובו לגונה קטנה מוקפת בדיונות חול מדבריות ענקיות ועצי דקל. סדרה של מלונות נוחים ומסעדות מזמינה את המעוניינים להישאר ולנוח, או להעלות את רמת האדרנלין על ידי גלישה בגלשני חול מראש הדיונות. 

נסקה
כשלוש-ארבע שעות נסיעה בכיוון דרום-מזרח מאיקה על כביש פאנאמריקנה נמצאת העיירה נסקה (Nazca). סביבה משתרעים ה"פאמפאס" – משטחים צחיחים רחבים המפרידים בין הרי האנדים לאוקיינוס, החרוצים בידי ערוצי נהרות. כאן התגוררה עד אזור שנת 800 לספירה תרבות הנסקה, שהעיירה נקראת על שמה. אנשי הנסקה השאירו אחרים בתי קברות ובהם מומיות עטופות שטיחי בד ושברי כלי חרס. המרכזי שבהם הוא אתר הקבורה Chauchilla, במרחק כשלושים קילומטר מהעיר, אליו יוצאים סיורים מאורגנים מוצלחים. אך האטרקציה המרכזית שהותירו בני נסקה באזור, זו שפרנסה לא מעט תיאוריות הזויות בספר "מרכבות האלים" של פון דניקן, היא "קווי נסקה". המישורים העצומים היו להם כמעין כן ציור, בו חרוטים בשממה קווים ארוכים ומסלולים בהירים המובילים לשום מקום. במבט ממעוף הציפור מתגבשים חלקם לצורות גיאומטריות, ספירלות וציורי ענק מוזרים של ציפורים ובעלי חיים. את הציורים, שהתגלו ב-1926, ציירו אנשי הנסקה על ידי הזזת השכבה העליונה של הקרקע העשויה אבנים וולקניות כהות וחשיפת האדמה הבהירה מתחתן. אך הסיבה ליצירת הציורים והסימנים המסתוריים היא עדיין בגדר תעלומה, שגררה השערות שונות ומשונות, מהרעיון שמדובר בלוח שנה המבוסס על גרמי השמיים, דרך פולחן דתי עלום שכוון לאלים במרום ועד תיאוריות המערבות חייזרים. כדי להבחין בציורים המורכבים (בהם קוליברי באורך מאה מטר ולטאה באורך 180 מטר) יש לטוס מעליהן. הטיסות הן בנות 45-20 דקות, ומחירן כ-75 דולר.
 

דרום פרו

ארקיפה
כביש פאנאמריקנה ממשיך מנסקה דרומה, ואחרי כ-560 קילומטר מגיעה אל העיר הגדולה ארקיפה (Arequipa). העיר היפה הוקמה ב-1540, אך מבניה המקוריים לא שרדו את רעידות האדמה שפקדו את האזור במשך השנים, ואחרים נבנו תחתיהם. אבן געשית בהירה מרכיבה חלק מהם, וזו הקנתה לעיר את כינוייה "Ciudad Blanca" – העיר הלבנה. הארכיטקטורה המעניינת, שפע המסעדות ומקומות הלינה והנוף הנפלא, שעליו חולש הר הגעש אל מיסטי (El Misti, 5,822 מטר), הופכים אותה לאחד היעדים החשובים בדרום פרו. 
 המבנה המעניין בעיר הוא מנזר סנטה קטלינה (Monasterio de Santa Catalina) שהוקם ב-1579 והורחב במאה ה-17. המבנה הקולוניאלי מכיל כנסיות, קפלות וככרות, ובעבר היה נחלתם הבלעדית של 450 נזירות, אך כיום הוא פתוח למבקרים. בכיכר המרכזית (Plaza de Armas) נמצא בית העירייה, הקתדרלה העתיקה שבמהלך השנים המבנה שלה נבנה וניזוק שוב ושוב ברעידות אדמה, והכנסייה היפה בעיר, Iglesia de La Compania, שנבנתה ב-1573. המוזיאון האנתרופולוגי באוניברסיטה הקתולית סנטה מריה מציג את המומיה המפורסמת שהתגלתה בקניון קולקה הסמוך.
אך הנוף התוחם את העיר קורא לצאת ממנה אל המרחבים. קניון קולקה (Canon del Colca), העמוק ביותר במדינה, הוא מוקד המשיכה העיקרי, וסיורים בני יום או יומיים יוצאים אליו מהעיר. חלקם עוברים בעיירה צ'יוואי (Chivay), בה ישנם מעיינות חמים. נקודת תצפית מומלצת בקניון היא Cruz del Condor, בה נהנים לא רק מהנוף המרשים אלא גם מדאייתם המרהיבה של קונדורים אנדיים. באתרים טורו מוארטו (Toro Muerto) וסומבאי (Sumbay) פזורים סלעים המגולפים בפטרוגליפים עתיקים בדמויות בעלי חיים וקונדורים. כמו כן אפשר לצאת למסע רפטינג בנהר קולקה ובנהרות סמוכים.
קניון קולקה סמוך לשמורה נוספת המכונה "בקעת הרי הגעש" (Valley of the Volcanoes), ובה שמונים הרי געש שאינם פעילים. הגבוה בהם הוא קורופונה (Coropuna), המתנשא לגובה 6,425 מטר. בדרך לקניון אפשר לעצור בשמורה הלאומית סאלינאס ואגואדה בלאנקה (Salinas y Aguada Blanca). אגודה בלאנקה הוא אגם מלאכותי שנוצר בעקבות סכירת נהר בלאנקו (Blanco), ואילו סלינאס היא לגונה גדולה יותר. זהו אזור מחייה לציפורים רבות ולעדרי ויקוניה (חית בר הקרובה ללמה). שמורה לאומית נוספת ופחות מוכרת באזור כוללת את הלגונות של מחיה (Mejia Lagoons), כ-150 קילומטר ממערב לארקיפה. 

פונו ואגם טיטיקקה
כמאתיים קילומטר ממערב לארקיפה, בגובה של 3,827 מטר, שוכנת פונו (Puno). זוהי בירת מחוז פונו, המפורסם בהיותו מרכז פולקלור וריקודי עם עשיר. בעיר פונו מתגוררים כ-90 אלף תושבים, והיא מסבירה פניה לתיירים הרבים הנוהרים אל אגם טיטיקקה (Titicaca) שלחופו היא נמצאת. שטחו בן ה-8,300 קילומטר רבוע מתחלק בין פרו לבוליביה. אגם טיטיקקה נושא בתואר האגם הגדול בפרו ובתואר מכובד נוסף כאגם הגבוה בעולם שניתן לשוט בו (גובהו 3,820 מטר מעל פני הים). על פי כמה מהאגדות, כאן נולד מלך האינקה הראשון, אביה של תרבות האינקה.
אגם טיטיקקה נודע בשל האיים הצפים שבו, איי האורוס (Uros). למעשה אחרונת בני האורוס נפטרה ב-1959, ותושבי האיים בימינו הם בני תערובת של צאצאי אורוס, אימארה ואינקה, המשמרים את המסורת העתיקה. חייהם סובבים סביב צמח הטוטורה (Tototra) – ממנו נבנים האיים הצפים, ובתי המגורים ובתי הספר המוקמים עליהם. בניית האיים היא מלאכה שלעולם לא נשלמת, וקנים חדשים מתווספים באופן תדיר לאדמת האי בעוד קודמיהם בתחתית נרקבים. כיום המקום תיירותי למדי, והביקור בו מלווה בניסיונות המקומיים למכור לכם שלל מלאכות יד ולגבות טיפים עבור צילום, אך עם זאת עדיין מדובר בהצצה מרתקת לתרבות ייחודית. 
 האי טקילֶה (Isla Taquile) נמצא כ-35 קילומטר מערבית לפונו, ובו חיה קהילה קטנה ומסורתית בת 300 משפחות הלבושות בבגדיהן המסורתיים. הגברים עוסקים בדיג ובחקלאות ואילו הנשים עוסקות בעבודות אריגה יפות. מסלולי הליכה עוברים באי בינות לעתיקות מתקופת האינקה. אל האי אפשר להגיע בסיורים בני חצי יום מפונו. אי פחות מוכר הוא אמאטאני (Isla Amantani) בו גרה קהילה מסורתית מבני האימארה.
מאזור פונו אפשר לעבור את הגבול אל בוליביה השכנה. מסלול יפה לגבול עובר דרך יוּנגוּיוֹ (Yunguyo), הנמצאת במרחק שעתיים נסיעה מפונו לחוף האגם, הסמוכה לקופקבנה שבצד הבוליביאני. מעבר נוסף נמצא בדֶסָגואדֶרו (Desaguadero). מקופקבנה אפשר לשוט אל איי אגם טיטיקקה שבצד הבוליביאני – אי השמש (Isla del Sol), מקום בריאת השמש ולידתו של האינקה הראשון על פי האמונה, ואי הירח (Isla de la Luna).
 

קוסקו וסביבתה
הרחבות ראו>>
לימה היא בירתה הרשמית של פרו, אך בירתה הארכיאולוגית ולבה הם קוסקו (Cusco). על פי האגדה נוסדה העיר על ידי מנקו קאפאך (Manco Capac), בן האינקה הראשון, שנולד באי השמש באגם טיטיקקה שבין פרו לבוליביה. בחפשו אחר המיקום המושלם לייסוד הממלכה החדשה, נדד בלוויית אחותו ובידו שרביט זהב. בדרכו ניסה לנעוץ את שרביטו בקרקע, אך לשווא. רק כשהגיע לעמק קוסקו ננעץ השרביט המוזהב באדמה, והמקום נקבע כמקום משכנה של קוסקו, שפירוש שמה בשפת הקצ'ואה "טבורו של העולם". האינקה הפכו את קוסקו לעיר אדירה בצורת פומה שמקדשיה וארמונותיה מעוטרים בזהב, אך ב-1533 נכבשה קוסקו על ידי הספרדים ותוך שנתיים עברה הבירה ללימה. הספרדים הרסו רבים מהמבנים ובזזו את אוצרותיהם, אך שרידים רבים מתקופת האינקה נותרו עד היום, בעיקר ביסודות המבנים הקולוניאליים. העיר, היושבת בגובה של כ-3,400 מטר מעל פני הים ובמרחק של כ-390 קילומטר מפונו, היא האטרקטיבית בערי פרו. הארכיטקטורה ברחובותיה המערבבת תקופות היסטוריות שונות, האווירה השלווה, מקומות הבילוי הרבים, האתרים הארכיאולוגים סביבה ומאצ'ו פיצ'ו הסמוכה, הופכים אותה לעיר מרתקת. העיר כולה הוכרזה כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו.
כדאי לרכוש עם הגעתכם לעיר את כרטיס המבקר בקוסקו – Boleto Turistico Unico (BTU). הכרטיס מאפשר כניסה לאתרים רבים בעיר וסביבה, בהם המוזיאון לאמנות דתית, כנסיית סן בלאס, הפארק הארכיאולוגי סאקסאיואמאן, פיסאק, צ'ינצ'רו ועוד. מחיר הכרטיס הוא עשרה דולרים (חמישה לסטודנטים), וניתן לרכשו באחד האתרים הכלולים בו.
הכיכר המרכזית פלאסה דה ארמאס (Plaza de Armas) שוכנת היכן שעמד בעבר ארמון מלך האינקה. בכיכר זו היו נערכות ישיבות הממלכה הגדולות. המבנה המרכזי סביב הכיכר הוא הקתדרלה, שנבנתה באמצע המאה ה-16 על המקדש לאל האינקה וירקוצ'ה. המבנה הוא פאר של ארכיטקטורה קולוניאלית, ובתוכו יש אוסף של חפצי זהב וכסף ויצירות אמנות. בין אלו מצוי הציור "הסעודה האחרונה", מייצג של אסכולת קוסקו, ובו מאכלים פרואנים מקומיים מונחים על שולחנו של ישו. בסמוך נמצאת החזית המרשימה בסגנון הבארוק של כנסיית לה קומפאניה (Iglesia de la Compania), מהיפות בפרו, שנבנתה ב-1571. ליד הכיכר, ברחוב מאנטאס (Mantas) שוכנת כנסיית לה מרסד (Iglesia de la Merced), ובה גביע ללחם הקודש מזהב בגובה 1.3 מטרים, המצופה אבני חן יקרות.
בעיר ישנם מספר מוזיאונים. החדש בהם הוא המוזיאון לאמנות פרה-קולומביאנית (Museo de Arte Precolombino) בכיכר דה לאס נאזארנאס (Plaza de las Nazarenas) שנפתח ב-2003. מוצגות בו 450 יצירות מהשנים 1250 לפני הספירה ועד 1532 לספירה, שנבחרו מהאוסף העצום של מוזיאון רפאל לארקו הררה בבירת המדינה. המוזיאון הארכיאולוגי נמצא בבית האדמירל (Casa de Almirante) ברחוב Almirante ומציג חפצי אמנות מתקופת האינקה והתקופה הקולוניאלית. המוזיאון להיסטוריה אזורית נמצא ב-Cas del Inca Garcilaso de la Vega בפינת הרחובות Garcilaso ו-Heladeros ובו יצירות אמנות מאסכולת קוסקו ותקופות מאוחרות יותר. המוזיאון לאמנות דתית (Museo de Arte Religioso) נמצא בארמון הארכיבישוף (Palacio Arzobispal) ברחוב Herrajes.

ממזרח למרכז העיר נמצא אתר קוריקאנצ'ה (Coricancha), שהיה בעבר מקדש אינקה מפואר להפליא, שנצץ בעיטורי זהב ופסלי זהב יקרי ערך – כולם נבזזו והותכו על ידי הספרדים. שכונת סן בלאס (San Blas) היא רובע האמנים של העיר, ובה נמצאת כנסיית סן בלאס (Iglesia de San Blas) המכילה דוכן מטיף המגולף להפליא בעץ ומזבח מרשים.
בסמוך לעיר, על הכביש בין קוסקו לפיסאק, נמצאים מספר אתרי עתיקות הנכללים בפארק הארכיאולוגי סאקסאיואמאן (Sacsayhuaman). הפארק נקרא על שם האתר הגדול והקרוב ביותר לעיר, סאקסאיואמאן. באתר זה, על גבעה במרחק כשלושה קילומטרים מצפון לעיר, ניצבים קירות שבנו בני האינקה מאבני ענק שגובהן עד תשעה מטרים. האבנים מסותתות בדיוק מושלם ומורכבות זו על זו ללא שימוש במלט. אפשר להגיע לכאן בהליכה מהעיר בכביש האינקה העתיק, או לנסוע באוטובוס עד לאתר העתיקות המרוחק ביותר (טאמבו מאצ'אי, Tambomachay) הנמצא במרחק של כשמונה קילומטרים ממרכז קוסקו, וממנו ללכת בחזרה לעיר דרך האתרים השונים. במרחק ארבעה קילומטרים מקוסקו ניצב האתר השני, קנקו (Kencco), ושלושה קילומטרים אחריו אתר נוסף, פוקה פוקרה (Puca Pucara; המבצר האדום).
בהמשך הכביש, 32 קילומטר מקוסקו, נמצאת העיירה הציורית פיסאק (Pisac) שבעמק נהר אורובמבה (Rio Urubamba), המכונה "העמק הקדוש" (Valle Sagrado). טראסות חקלאיות מדורגות במורד ההר, ועתיקות אינקה וקברי אינקה ממוקמים מנגד. כדאי לבקר במקום בימי ראשון, אז הופכת כיכר העיר לשוק צבעוני והומה, המושך מקומיים בתלבושות מסורתיות מכל כפרי האזור. מיני ירקות פרושים בין עבודות טקסטיל רבות גוונים, תיקים ותכשיטים בצד כלי קרמיקה. שוק נוסף, קטן יותר, נערך בימי ראשון בכפר צ'ינצ'רו (Chinchero), המרוחק 28 קילומטר מקוסקו בכיוון צפון מערב. מסביב נשקף נוף נאה של ההרים, ומעט עתיקות מתקופת האינקה.
הכפר אויאנטאיטמבו (Ollantaytambo) נמצא במרחק של 97 קילומטר מקוסקו, אותם ניתן לגמוע בנסיעת רכבת, הממשיכה מהכפר הלאה אל מאצ'ו פיצ'ו. כפר זה שימש כמרכז דתי בתקופת האינקה, ובו ניצב אתר העתיקות של מקדש השמש. חלק מבתי הכפר בנויים אף הם על יסודות עיירת אינקה קדומה.
מקוסקו אפשר לצאת לשיט רפטינג בנהר אורובמבה או באשדיו הסוערים והמסוכנים עוד יותר של נהר אפורימק (Apurimac). מי שמעדיף לוותר על סכנת הנהר שגבה בעבר את חייהם של כמה מטיילים, מוזמן לבחור בטיול סוסים במסלול האזנגטה (Ausangate). המסלול המלא הוא בן חמישה-שישה ימים סביב פסגת הר האזנגטה (6,336 מטר), וממנו נשקפים נופים נפלאים של הפסגות המושלגות העטויות קרחונים.
מצפון-מזרח לקוסקו, בג'ונגלים של יער הגשם הטרופי, שוכן הפארק הלאומי מאנו (Parque Nacional Manu). הפארק הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ומהווה מערכת אקולוגית עשירה בחי ובצומח, בה מתגוררים מספר שבטים אינדיאנים. באזור כדאי לבקר בין מאי לאוגוסט. שירותי התיירות בסיסיים, חייבים מדריך מלווה והדרך לא קלה – כ-12 שעות נסיעה לשינטויה (Shintuya), וממנה שיט על הנהר לתוך הפארק. אפשר לקצר את הדרך על ידי טיסה לבוקה מאנו (Boca Manu) ומשם לצאת לשיט.

מסלול האינקה ומאצ'ו פיצ'ו

מאצ'ו פיצ'ו. האתר הארכיאולוגי המרהיב ביותר ביבשת כולה

אין אתר המזוהה עם פרו יותר ממאצ'ו פיצ'ו (Machu Picchu), בירתה האבודה של אימפריית האינקה. עיר זו נבנתה במאה ה-15 בגובה של 2,350 מטר בהרי האנדים. עם השנים כוסתה על ידי יער עבות ונשכחה, ורק ב-1911 נתגלתה במקרה על ידי ההיסטוריון היראם בינגאם. זהו האתר הארכיאולוגי המרהיב ביבשת כולה, פלא הנדסי ואדריכלי הממוקם בנוף עוצר נשימה. מאז גילוייה היא זוכה לזרם מבקרים בלתי פוסק, אך עומס התיירים אינו מעמעם את היופי והפאר בהם ניחנה.
המקדש הראשי בעיר הוא אינטיהואטנה (Intihuantana), שבו סלע ששימש כשעון סולארי וכמזבח. ההר התלול הואיינה פיצ'ו (Huayna Picchu) משמש כרקע לעתיקות היפהפיות, וממנו נשקפת תצפית מרהיבה על האתר. הטיפוס לראשו נמשך כשעה, והכניסה אל המסלול נסגרת בשעה 13:00.
הדרך המהירה מקוסקו אל אתר מאצ'ו פיצ'ו היא ברכבת אל פואנטה רויינאס (Puente Ruinas), התחנה הסמוכה ביותר לעתיקות, ממנה יוצאים אוטובוסים אל האתר. אוטובוסים למאצ'ו פיצ'ו יוצאים גם מאגואס קליינטס (Aguas Calientes), הכפר הקרוב ביותר, אך תכיפותם פחותה. כמעט כל מקומות הלינה באזור מרוכזים אף הם באגואס קליינטס.
דרך ארוכה יותר אל מאצ'ו פיצ'ו היא מסלול ההליכה המפורסם, מסלול האינקה (Inca Trail) העובר בחלקים מכבישי האינקה העתיקים ודרך אתרי עתיקות נוספים. אורכו כארבעים קילומטר, המתחילים בתחנת הקילומטר ה-88, אליו מגיעים ברכבת מהעיר קוסקו. ההליכה לאורך המסלול נמשכת כארבעה ימים, כאשר ביום הרביעי מגיעים אל העיר האבודה עם זריחה. אי אפשר ללכת את המסלול בכיוון ההפוך, ועל כן יש לחזור לקוסקו ברכבת. הלינה לאורך המסלול היא באתרי קמפינג – יש להצטייד בציוד מתאים כולל אוהל, מזון וציוד בישול. ניתן לעשות את המסלול דרך סיור מאורגן של חברת טיולים, המספקת את הציוד והמזון. העונה הטובה לצעידה בטרק היא העונה היבשה, בין אפריל לספטמבר. שימו לב: המסלול זוכה לפופולריות רבה, ועל כן נוטה להיות עמוס מטיילים. 

כתבה: יעל רגב  

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מסלול מקיף בפרו

הטיול בפרו כולל ביקור בערים מרתקות, אתרים ארכיאולוגיים מהחשובים בעולם, יערות גשם, איים צפים וקווים מסתוריים. הצעה למסלול בן שלושה שבועות בין האתרים שאסור להחמיץ

לכתבה המלאה>>

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

קואלפ - המצודה הנעלמת

בצפון פרו, בלב היער הטרופי, נחבאת קואלפ, עיר-מצודה מדהימה שנבנתה בידי בני הצ'צ'פויס. יש אומרים כי היא מרשימה לא פחות ממאצ'ו פיצ'ו של האינקה

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לפרו אינם זקוקים לאשרת כניסה. 

שגרירות פרו בישראל
כתובת: מדינת היהודים 60, הרצליה פיתוח.
טלפון: 09-9578835. 

שגרירות ישראל בפרו
כתובת: Natalio Sanchez 125 Piso 6, Santa Beatrizlima.
טלפון: 51-1-4334431.
 

איך להגיע
רוב הטיסות הבינלאומיות מגיעות לנמל התעופה של בירת פרו, לימה. אין טיסה ישירה מישראל, והטיסות עוברות לרוב דרך אירופה וארצות הברית. עם עזיבת המדינה בדרך האוויר, יש לשלם מס נמל.
 

מתי כדאי להגיע
חודשי הקיץ, יוני עד ספטמבר, הם עונת השיא בתיירות לפרו – זאת בשל העונה היבשה בהרי האנדים וברמות, האידיאלית לטיול וטרקים בהרים. מינואר עד אפריל יורדים גשמים כבדים באזור זה. חופיה של פרו זוכים למזג אוויר מלא שמש בין דצמבר לאפריל, אז הומים החופים אדם, בעיקר עקב תיירות פנימית. ביערות הגשם, כמתחייב משמם, יורד גשם לאורך כל השנה, אך שיאו בין נובמבר למרץ.
 

חיסונים
יש להתחסן לפני הנסיעה לפרו. מידע אודות החיסונים ניתן לקבל במרפאות מטיילים ברחבי ישראל ובמשרד הבריאות.

ביטחון
בערים ובכפרים יש מקרים רבים של גניבות, כייסות ושוד. מומלץ להפקיד דרכונים וחפצים אישיים יקרים בבתי מלון ולהימנע מנשיאת כסף רב. במקרה של שודתקיפה, מומלץ שלא להתנגד ולמסור את המבוקש לשודדים, זאת כדי למנוע פגיעה פיזית.