מידע מעשי למונגוליה

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל 
המטבח המונגולי מבוסס בעיקרו על מוצרי חלב ובשר – במקומות מסוימים יהיה זה בשר כבש או בקר, ואילו באחרים בשר גמל. הנוודים המונגולים מייבשים חלק מהבשר באוויר הפתוח, כשהוא חתוך לרצועות ארוכות. כשמגיע זמן הארוחה הוא מבושל במים רותחים, ומוגש לעתים בלוויית אורז. בשל אורך חיי המדף הארוך מייבשים המונגולים גם מוצרי חלב, כמו ה-Aruul. מאכלים נפוצים נוספים הם יוגורט טרי וכיסוני בשר מאודים או מטוגנים.
התה המונגולי מעורב בחלב והינו מלוח, ונשתה לעתים בלוויית בורטסוג (boortsog), שהם ביסקוויטי חמאה מטוגנים. הנוודים המונגולים מייצרים משקה אלכוהולי בשם אייראג (Airag) מחלב סוסה מותסס, בו שיעור אלכוהול של כשלושה-ארבעה אחוזים. בגרסתו המזוקקת של משקה זה עולים אחוזי האלכוהול ל-12, והוא נקרא שימין ארחי (Shimin Arkhi).

פסטיבלים ואירועים 
יולי > פסטיבל נאדאם (Eriyn Gurvan Naadam)
הפסטיבל הגדול ביותר בלוח השנה המונגולי, המציין את יום שחרור הבירה אולן בטור מהכובשים המנצ'וריים במהפכה המונגולית ב-1921. במרכז הפסטיבל שלושת סוגי הספורט המרכזיים במדינה: תחרויות היאבקות מונגולית מסורתית בתלבושת האומסוגי (שלפניהן מבצעים המתחרים את ריקוד הנשר המסורתי), תחרויות חץ וקשת בסגנון ג'ינגס חאן ומרוצי סוסים. את האווירה משלימים הופעות מוזיקליות, תלבושות פולקלור צבעוניות, אוכל ושתייה מקומיים ומצעד של נזירים, ספורטאים וחיילים.
הפסטיבל נחוג בכל חלקי המדינה, אך מומלץ במיוחד לצפות בו באולן בטור, המושכת אליה חוגגים מכל רחבי מונגוליה.

אטרקציות ואתרים מומלצים

אולן בטור וסביבתה (Ulan Bator) 
אולן בטור, המכונה על ידי זרים בשם החיבה המקוצר UB, היא בירתה של מונגוליה ומקום משכנם של כרבע מאזרחיה. היא בנויה בגובה של 1,351 מטר מעל פני ים לאורכו של נהר טול (Tuul), ומוקפת בשרשראות הרים מרשימות – בוגד חאן אול (Bogd Khan Uul), צ'ינגלטיי (Chingeltei), סונגינו חאירחאן (Songino Khairkhan) ובאיאנסורח
(Bayanzurkh). במרכזה ניצבים בנייני שיכונים סובייטים, ואילו בפרבריה הרחוקים מתגוררים עדיין תושבים רבים ב"גרים" (Ger), אוהלי הלבד המסורתיים.

מרכז אולן בטור היא כיכר סוחבאטאר (Sukhbaatar) רחבת הידיים, הנקראת על שמו של דמדין סוחבאטאר, שהכריז במקום על עצמאותה של מונגוליה במהפכת 1921. לצדה שוכנים בית הפרלמנט והיכל התרבות (Palace of Culture), בו נמצאת הגלריה הלאומית של מונגוליה. המוצגים בגלריה, המציגה אמנות מקומית, נושאים כתוביות באנגלית. מצפון מערב לכיכר נמצא המוזיאון לטבע (Museum of natural history) הישן, שנוסד ב-1924, הכולל תצוגות על עולם החי והצומח של מונגוליה, גיאולוגיה ועוד. המוצג האטרקטיבי ביותר הוא שני שלדי דינוזאורים במלואם, שהובאו לכאן ממדבר גובי שבדרום המדינה. הגדול שבהם, הטרבוזאורוס, מתנשא לגובה 15 מטר. מוזיאון זאנאבאזאר (Zanabazar Museum) מתוחזק טוב יותר מקודמיו ומחזיק באוסף מרתק של אמנות מונגולית שנוצרה עד תחילת המאה העשרים, כולל פסלים וציורים דתיים. רוב התצוגות כוללות כתוביות באנגלית, וניתן גם להירשם לסיור מודרך באנגלית. המוזיאון הלאומי להיסטוריה מונגולית (National Museum of Mongolian History) הוא חדש יחסית, ונוסד ב-1991, ואף עבר שיפוצים ב-1998. הוא סוקר את ההיסטוריה של האזור החל מתקופת האבן, וכולל תצוגות של פטרוגליפים, תלבושות מסורתיות, תכשיטים אתניים, גר מרוהט, חפצים דתיים ועוד. יש כתוביות באנגלית בכל התצוגות.

פירוש שמו של מנזר גאנדאנטגצ'ינלן חיד (Gandantegchinlen Khiid) הוא "מקומו הגדול של האושר המוחלט". הוא נוסד ב-1838, ושרד את הטיהורים שערך סטלין בין השנים 1939-1937, אז נהרסו רבים מהמקדשים והמנזרים הבודהיסטיים במונגוליה ונזירים ואזרחים רבים הוצאו להורג. יופיו שכנע את הקומוניסטים לא להכחידו כליל, אולם רבים ממבניו נהרסו ופסל הברונזה של אל Migjid Janraising המצופה זהב שפיאר אותו נבזז ונלקח ללנינגרד, שם הותך כדי להשתמש במתכת לייצור כדורים. הפסל שוחזר והושב למקומו ב-1996. כיום המנזר עודנו הגדול והחשוב במנזרי המדינה, ומשמש כאכסנייה מרכזית לחגיגות הדתיות בעיר. למעלה מ-150 נזירים מתגוררים בו.

אתר מעניין נוסף הוא ארמון החורף של בוגד חאן (Bogd Khaan Winter Palace), שנבנה בין השנים 1903-1893. ה"בוגד חאן" היה מלכה ומנהיגה הרוחני של מונגוליה, מסורת שנעצרה ב-1924 בעקבות מותו של הבוגד חאן האחרון ואיסורה של הממשלה הקומוניסטית להמליך חדש אחריו. כיום משמש המקום מוזיאון, ובו חפצים דתיים, ציורים ופסלים, תכשיטים, פוחלצי חיות ומתנות שונות ומשונות שקיבל המנהיג מאורחים זרים.

מבין המסלולים הרבים בהרים שמסביב לעיר, מסלול זאיסאן (Zaisan) מאנדרטת זאיסן מציע נופים יפים במיוחד. יש להצטייד באישור, במי שתייה ובלבוש חם. המסלול נמשך כשש שעות בכל כיוון, והוא קשה ומפרך, ונתון תחת מזג אוויר משתנה שעלול להכביד עוד יותר על המאמץ. יש כמובן מסלולי הליכה קלים ונוחים יותר, כמו זה המטפס לפסגת צציגום אול (Tseseegum Uul) הקדושה, המתנשאת לגובה של 2,268 מטר מעל פני הים. פסגה זו הינה חלק מהפארק הלאומי בוגד חאן (Bogd Khan National Park), ששער הכניסה אליו נמצא כ-15 קילומטר מדרום לאולן בטור (ובו מקבלים את האישור לטייל בשטח הפארק). בפארק חיים יותר מארבעים מיני יונקים וכ-190 מיני ציפורים. מנזר מאנזשיר חיד (Manzshir Khiid) כלול אף הוא בפארק, ונמצא כ-46 קילומטר מאולן בטור. ב-1733 התנשאו בו כעשרים מקדשים, אך רובם נהרסו ב-1932. מהמנזר מטפס מסלול קל יחסית לצציגום אול.
העונה ליציאה למסלולי ההליכה בהרים היא בין יוני לספטמבר בלבד. טיול מחוץ לעונה עלול להיות מסוכן.

כמאה קילומטר מהבירה שוכנת שמורת טבע נוספת, חוסטאין נורו (Khustain Nuruu Nature Reserve). בפארק כלול אזור ערבות בן 900 קילומטר רבוע, בו מתגוררים סוסי הטאחי המונגוליים. מין מיוחד זה כמעט שנכחד כליל מהמדינה, אך בעקבות מאמצים בינלאומיים לשימורם של בעלי החיים הללו ובעקבות ייסוד השמורה ב-1993, הם ממשיכים לדהור במרחבים הפתוחים גם בימינו אנו.

פארק פופולרי נוסף הוא גורחי-טרלג' (Gorkhi-Terelj National Park), כשמונים קילומטר מצפון-מזרח לבירה. בפארק מסלולי הליכה, הרים מיוערים, פרחי בר, בעלי חיים ופעילויות כגון רכיבה על סוסים ורפטינג. חלקים מהפארק פותחו בשל נהירת התיירים.

על גדת אגם חובסגול, מול חופי סיביר הרוסית. מקום זה, היפה ביותר בערבה, מוקף ביערות ארזים ואווזי בר מעופפים בין בתיה הריקים של חטגל | צילום: ספי בן יוסף

אגם חובסגול (Khovsgol Nuur)
קשה שלא להיכבש בקסמו של האזור היפה ביותר במונגוליה: אגם אלפיני תכול ויפהפה בגובה של 1,645 מטר מעל פני הים, מכוסה קרח בין ינואר למאי, כתשעים נהרות זורמים לתוכו ומסביבו מתנשאים הרים תמירים בגובה של אלפיים מטר ויותר, ארוגים בינות יערות וכרי עשב מוריקים. זהו האגם השני בגודלו במונגוליה, והוא משתרע על פני 2,760 קילומטר רבוע במחוז חובסגול (Khuvsgol aimag) שבצפון המדינה, ליד הגבול עם רוסיה. עומקו מגיע עד 262 מטר, והוא מכיל כאחוז מכמות המים המתוקים על פני כדור הארץ. שלא כימת באיקאל השכנה ברוסיה, מימיו נקיים וצלולים. באזור חיים הדוב השחור האסיאתי, כבשים ועזי בר, איילי הצפון וכ-200 מיני ציפורים, והוא נכלל בתחומי הפארק הלאומי אגם חובסגול. באזור זה של המדינה מתגוררות קבוצות אתניות שונות, בהן הבוריאטים (Buryats), מונגולים דארחאדים (Darkhat Mongols) והצאאטן (Tsaatan), שהינו שבט נוודים העוסקים בגידול איילי צפון.

הכניסה לפארק הלאומי חובסגול וכן שדה התעופה הקרוב נמצאים ביישוב הגדול ביותר באזור, העיר חאטגאל (Khatgal) שבקצהו הדרומי של האגם. 775 קילומטר מפרידים בין ישוב זה לאולן בטור, ואותם ניתן לגמוע בטיסה, באוטובוס או ברכב שטח. יש מסלולי הליכה רבים בהרים הסובבים את האגם. אפשר לטייל ברכיבה על סוסים או על יאק, או לשוט בקיאקים אל האי הבודד שבמרכז האגם.

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

מדבר גובי

נוף המדבר. | צילום: דימטרי פיצ'וג'ין

מדבר גובי שוכן בדרום מונגוליה לאורך הגבול עם סין. חלקו דיונות חול, חלקים אחרים מכוסים בשיחים ועשב, ובמערבו מתנשאים הרי אלטי גובי עם פסגות המגיעות לגובה של 4,000 מטר מעל פני הים. מזג האוויר קיצוני הן בקיץ והן בחורף, תשתית התחבורה רעועה ומחייבת שכירת רכב שטח לטיול, ואף על פי כן זהו אזור פופולרי בקרב התיירים המגיעים למונגוליה.

מחוז אומנוגוב (Omnogov) הוא הגדול במחוזותיה של מונגוליה, אך גם הצחיח והפחות מיושב שבהם. רובו שטוח פרט לרכס גורבאנסאיחן נורו (Gurvansaikhan Nuruu) שבמרכזו, ששיאו בגובה 2,825 מטר מעל פני הים. באזור מתגוררים נמרי השלג הנדירים, גמלים דו דבשתיים, שלל ציפורים, כבשי בר ועוד. בעבר הרחוק הילכו דינוזאורים על פני השטח, ומאובנים של חיות הענק מצויים במספר מקומות במדבר, למשל בפארק הלאומי גורבאנסאיחן (Gurvansaikhan). הפארק הוא האתר המרתק ביותר במחוז, ובו תשתית טובה יחסית, רכסי הרים, דיונות חול, שלל ציפורים, צמחייה מדברית, חיות בר וכאמור, מאובני דינוזאורים. במקום נמצא גם עמק יולין אם (Yolyn Am), המכוסה שכבת קרח כמעט לכל אורך השנה. בכניסה אליו משלמים עבור אישור הכניסה לפארק, וניתן לבקר במוזיאון קטן המכיל פוחלצים, ביצי דינוזאורים ועצמותיהם. העיר הקרובה ביותר היא בירת המחוז, דאלאנזאדגאד (Dalanzadgad), בה מתגוררים כ-12 אלף בני אדם, ואליה מגיע אוטובוס מהבירה.

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים המבקרים במונגוליה אינם זקוקים לאשרת כניסה. זו ניתנת חינם במעברי הגבול ובשדה התעופה, ותקפה לביקור של עד שלושים יום. ניתן להאריך את האשרה בשלושים יום נוספים במשרד ההגירה באולן בטור בתשלום.
לישראל אין נציגות במונגוליה. שגרירות ישראל בבייג'ין אמונה גם על מונגוליה.
כתובת: NO. 17 TIAN ZE LU
CHAOYANG DISTRICT
טלפון: 86-10-85320500
קונסול הכבוד של מונגוליה בישראל הוא מר עמיחי עורקבי.
כתובת: אבא הלל 16, בית עורק, רמת גן
טלפון: 03-6103100

איך להגיע
בטיסה: אין טיסות ישירות בין ישראל למונגוליה. ניתן לטוס דרך בייג'ינג שבסין או דרך מוסקבה ברוסיה. בנוסף, ניתן לעלות בברלין שבגרמניה על טיסה ישירה של חברת התעופה המונגולית, MIAT.
ברכבת: הרכבת הטרנס מונגולית מקשרת בין רוסיה לסין דרך מונגוליה. יש קרונות שינה במספר רמות, והנסיעה נוחה ונעימה. רכבת זו היא חלק מרשת הרכבת הטרנס סיבירית האגדית.
 

מתי כדאי להגיע
כדאי להגיע למונגוליה בין אמצע מאי עד אמצע ספטמבר, בהם שורר במדינה מזג אוויר נוח.

חיסונים
יש להתחסן לפני הנסיעה. פרטים בלשכות הבריאות המחוזיות.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
מחלקת התיירות של מונגוליה

מטבע
המטבע המונגולי הוא טוגריק (Tugrik). המחאות נוסעים אפשר להחליף רק בבירה, אולן בטור. בעיר זו תוכלו להשתמש גם בכרטיס אשראי במספר מלונות גדולים, במשרדי חברות התעופה ובכספומטים – אך לא מחוצה לה. על כן הצטיידו במספיק כסף מונגולי או כסף זר מזומן לפני היציאה מעיר הבירה אל מרחבי המדינה. דולרים ניתנים להמרה בשווקים של עיירות ראשיות, אך שימו לב כי לעתים לא ניתן להחליף שטרות ישנים של דולרים שיצאו לפני 1988.

הפרש שעות
ברוב המדינה, מונגוליה מקדימה את שעון ישראל בשש שעות ברוב המדינה, ובחלקה המערבי מונגוליה מקדימה את שעון ישראל בחמש שעות.

תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של מונגוליה היא 976.

תחבורה
חברת התעופה הלאומית MIAT וחברת תעופה נוספת מפעילות טיסות לרוב הערים הראשיות והיעדים התיירותיים במדינה. רשת האוטובוסים במדינה איטית ומוגבלת למדי. במקומות מסוימים פועלים מיניבוסים, המהווים אלטרנטיבה נוחה יותר.
ככלל, התחבורה הציבורית במונגוליה אינה סדירה וקשה לטייל באמצעותה בנוחות לחלקים רבים של המדינה, ועל כן מעדיפים רבים לשכור רכב שטח (רק אחוז זעום של הכבישים במונגוליה סלולים), כולל נהג – לא מומלץ לנהוג באופן עצמאי. קחו בחשבון שהמרחקים במדינה גדולים, ובנוסף, רק 1,670 קילומטר מתוך מערכת הכבישים בת ה-49 אלף קילומטר הינם סלולים.
אופציה מעניינת נוספת לטיול היא ברכיבה על סוסים.