מידע מעשי למלטה

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים למלטה אינם זקוקים לאשרת כניסה.
נציגות מלטה בישראל
כתובת: דיזנגוף 50, קומה 14, תל אביב
טלפון: 03-6295914

לישראל נציגות במלטה – השגרירות המטפלת היא זו הנמצאת ברומא:

כתובת: VIA MICHELE MERCATI 14
טלפון: 39 06 36198500
 

איך להגיע
בעונה מתקיימות טיסות שכר למלטה.

מתי כדאי להגיע
מזג האוויר במלטה נוח לאורך כל השנה, אך עונת האביב (אפריל-מאי) היא האידיאלית ביותר לביקור – מזג האוויר נעים יותר מבקיץ, אתרי התיירות עמוסים פחות ויש פריחת אביב יפה.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
אתר לשכת התיירות של מלטה.

מטבע
אירו.

הפרש שעות
מלטה מאחרת את שעון ישראל בשעה אחת.

תקשורת
הקידומת הבינלאומית של מלטה היא 356.

תחבורה
על אף שיפורים שהוכנסו במערכת הכבישים של מלטה, במקומות רבים השילוט לקוי והתנועה איטית.
תעריפי הנסיעות באוטובוסים במלטה נמוכים ומהתחנה המרכזית של ולטה אפשר להגיע באוטובוס כמעט לכל מקום באי מלטה.
התנועה בין האי מלטה לאי גוזו מתבצעת בעיקר במעבורות. חברת המעבורות של גוזו מפעילה שירות סדיר בין צ'ירקווה (Cirkewwa) שבצפון מערב האי מלטה לבין מג'ר שבגוזו. 
מחירי שכירת הרכב במלטה נמוכים. חברות מסוימות משכירות רכב רק לבני 25 עד 70.
כמו בבריטניה, גם במלטה נוסעים בצד שמאל של הכביש. המהירות המרבית המותרת היא ארבעים קילומטר לשעה באזורים עירוניים ו-60 קילומטר לשעה באזורים אחרים, אלא אם מצוין אחרת בשילוט. 
הנסיעה במונית במלטה יקרה יחסית, במקרה שהמונה אינו מופעל, חובה לסכם עם הנהג מראש את התעריף.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
מטבח: בשלנות היסטורית-ים תיכונית
מטבחו של האי מלטה הוא רב תרבותי, והוא משלב מאכלים, שיטות בישול וטמפרמנט ים תיכוני לקדירה אחת, המתובלת בתבלינים המקומיים
לכתבה המלאה »

בילויים
הימורים
בתי הקזינו של מלטה פועלים בתוך בתי מלון, ויש אפילו הטוענים שבתי המלון הם אלה הפועלים בתוך בתי הקזינו. אחד מבתי הקזינו ממוקם בסן ג'יליאנס (St. Julian’s), שממערב לוולטה, בארמון דרגונרה (Dragonara Palace) המפואר. הארמון מוקף צמחייה ומשקיף על הים. אולם ההימורים הכחול שבמקום משרה אווירה נעימה, המקלה על המהמרים את הפרידה מכספם. באתר יש גם מסעדות מעולות וברים. בסמוך למבנה המרכזי נמצא ארמון סלוטס (Slots Palace), שבו ניצבות מכונות המזל.

בית קזינו נוסף ממוקם בהמשך החוף המערבי, באוורה (Qawra) שממזרח למפרץ סנט פול ופועל במלון New Dolmen. 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מדינה ורבט / מדינה בתוך מדינה

יום בעיר כה קטנה, עד שכדי לקבור את מתיה הוקמה בצידה עיר נוספת. במדינה, בירת מלטה בעבר, יש כנסיות, קתדרלה, עירייה ובית חולים בריטי, אבל גם תזכורת לאגתה, בת סיציליה, שלא רצתה להשתדך למושל קטניה, ונמלטה לכאן על נפשה

מדינה: 500 תושבים בלבד בעיר מוקפת חומה, שהכניסה אליה בכלי רכב אסורה בהחלט | צילום: דובי טל

כתב: יעקב רוזמרין

מדינה (Mdina) היתה בעבר בירת מלטה. ראשיתה לפני יותר מ-4,000 שנה. הרומים קראו לעיר "מְליטָה" ("הדבשית"), כפי שקראו לאי כולו, ואילו הערבים כינו אותה "מדינה" ("עיר"); ב-1571 החליטו האבירים שישבו בוולטה להפוך את עירם לבירת האי, אז קיבלה מדינה את הכינוי "העיר העתיקה" (Citta Vecchia).
העיר, שבה מתגוררים פחות מ-500 איש, שוכנת בנקודה הגבוהה ביותר במלטה. בעבר, כשהבחינו השומרים במקום באויב מתקרב, נהגו לצלצל בפעמונים, וכל התושבים היו מתכנסים בין חומות המצודה.
למדינה אפשר להגיע בכמה דרכים: מוולטה ומסלימה (Sliema) שבמזרח האי נוסעים בכיוון דרום-מערב. מדינה נמצאת במרחק 12 קילומטר בלבד מוולטה, ואפשר להגיע אליה מוולטה באוטובוס מספר 80; מבוג'יבה (Bugibba) שבצפון מלטה אפשר להגיע למדינה בכביש המוביל דרומה; מהכפר סיג'יווי (Siggiewi) שבדרום-מרכז האי – בכביש המוביל בכיוון צפון-מערב; ומרבט (Rabat), העיר הגדולה ביותר שמדרום למדינה, בהליכה צפונית-מזרחית.
כדי להיכנס אל העיר עצמה, יש לעבור על גשר האבן, החוצה את החפיר שמדרום לחומה, ומוביל אל שער מדינה. לזרים אסור לנוע בתחומי מדינה בכלי רכב, ולכן נצא למסלול בתוך העיר ברגל. אחרי שנעבור דרך השער, תיפרש לפנינו כיכר סן פובליו (Pjazza San Publju), הקרויה על שם פובליוס, המושל הרומי, שהתנצר, על פי המסורת, אחרי בוא שאול הטרסי לאי. בהמשך מימין נמצאים מרתפי בית הסוהר (Dungeon), שבו אפשר לבקר בתאי הנידונים ולהתוודע לשיטות החקירה של השב"כ הכנסייתי בימי הביניים.

אגתה הקדושה ונשים במנזר
נלך ברחוב וילגניון (Triq Villegaignon), הרחוב הראשי, הנמשך מכיכר סן פובליו ואורכו 350 מטר בלבד. הרחוב נקרא על שם ניקולס דה וילגניון, שהגן על העיר מפני דְרַגוּט רייס התורכי, שפשט ב-1551 על מדינה כדי לנקום את מות אחיו.
מיד עם הכניסה לרחוב נבחין מימין בקפלת אגתה הקדושה (Sant Agatha’s Chapel). בשנת 249 לספירה ניסה הקיסר הרומי דקיוס לשדך בין אגתה בת סיציליה לבין מושל קטניה. אגתה סירבה לשידוך, ונמלטה למלטה מזעם הקיסר. שנתיים מאוחר יותר הודח דקיוס, ואגתה, שסברה כי עוונה נשכח, שבה לסיציליה. עם שובה נכלאה אגתה, שדהּ השמאלי נכרת וגופה נצלה על אבנים לוהטות, עד צאת נשמתה. לזכרה הוקמה ב-1417 הקפלה, ועל החומה, לצד השער הראשי, קבוע תבליט, המתאר אותה מחזיקה בשדהּ.
נמשיך ברחוב וילגניון. אחרי קפלת אגתה הקדושה ניצבת מימין קפלת סן פטר (San Peter’s Chapel), השייכת לכנסייה הבנדיקטינית. הקפלה שוחזרה במאה ה-17. מאחוריה נמצא מנזר סן בנדיקט (Nunnery of San Benedict), שנבנה במאה ה-15 כמנזר נשים, ושוחזר אף הוא במאה ה-17. המסדר הבנדיקטיני היה כה קפדן, עד שאסר על הנשים לצאת מהמנזר, וגם לאחר מותן הן נקברו בבית קברות משל עצמן.

ארכיון האינקוויזיציה
מרחוב וילגניון נפנה שמאלה לרחוב מסקיטה (Triq Mesquita), הקרוי על שמו של האביר הפורטוגלי שפיקד על העיר בזמן המצור התורכי. הלאה, בהמשך רחוב מסקיטה, ניצבת מימין קפלת סן ניקולס (St. Nicholas Chapel). הכנסייה הוקמה ב-1550, והיא אחד המבנים העתיקים והמשומרים ביותר בעיר. אם נמשיך ברחוב סן ניקולה (Triq San Nikola) שמאלה, נגיע לשער היוונים (Greeks' Gate), המכונה כך משום שבמאות ה-16 וה-17 היה כל האזור שכונה של יוונים.
נשוב לרחוב מסקיטה, ודרכו נחזור לרחוב וילגניון. בפינה משמאל ניצב בית ויאני (Casa Viani), שהוקם במאה ה-17, ומכונה גם בית הנוטריון (Casa del Magistrato). האבירים הכשירוהו כביתו של האח הגדול דה וילינה. ב-1798 התקומם ההמון נגד שוד אוצרות הכנסייה על ידי הכובשים הצרפתים, והשליך את המפקד הצרפתי – שלא היה נוטריון כלל ועיקר – מהמרפסת אל מותו. בהמשך רחוב וילגניון, מימין, ניצב בית העירייה (Banca Giuratale), ולצידה משתרעת כיכר סן פול (Pjazza San Pawl), הכיכר הראשית בעיר. בשוליה ניצבת הקתדרלה (Mdina Cathedral) העתיקה ביותר במלטה, ויש הטוענים – היפה מכולן. בחזית הבניין עמודים קורינתיים ושני מגדלים, שבכל אחד מהם שישה פעמונים. לפני הקתדרלה ניצבים גם שני תותחים ופסליהם של סן פול וסן פטר. הקתדרלה נהרסה ונבנתה כמה פעמים, והמבנה הנוכחי, המעוצב בסגנון הבארוק, הוא מהמאה ה-17.
לצד הקתדרלה שוכן ארמון הארכיבישוף (Archibishop’s Palace). לידו, מאחורי בית העירייה, נמצא מוזיאון הקתדרלה (Cathedral Museum), השוכן במבנה מרשים שהוקם במאה ה-18. מוצגים בו שרידים רומיים ופריטים שונים מהקתדרלה ומארכיון האינקוויזיציה. במקום עבודות של דירר ואוסף מטבעות של מלטה.
נחזור לרחוב וילגניון ומצד שמאל נבחין בארמון סנטה סופיה (Palazzo Santa Sophia), המבנה העתיק בעיר. המבנה הוקם ב-1233 בידי הסיציליו-נורמנים.

בית הכנסת הוא חנות מתנות
בפינת הרחובות וילגניון וסנטו רוקו (Triq Santu Rokku) נמצאת כנסיית רוק הקדוש (Church of St. Roque), ובסמוך ניצב ארמון פַלצוֹן (Palazzo Falzon), המכונה גם "הבית הנורמני", למרות שנבנה ב-1495.
בקצהו של רחוב וילגניון נמצאת כיכר המבצר (Pjazza Tas-Sur), ששימשה בעבר כמגרש המסדרים של האבירים. מן המצודה נשקפת תצפית לעבר צפון מלטה: ממול מפרץ סן פול, ומימין ולטה. בצפון-מזרח בולטת הכנסייה של מוסטה (Mosta), ובצפון-מערב נראים מבני בית החולים הבריטי על שם דייוויד ברוס, הרופא שגילה את החיידק הגורם לקדחת מלטה. חיידק זה וחיידקים נוספים המחוללים מחלות דומות כונו על שמו "מחלות ברוצלוזה".
בכיכר המצודה נמצאת חנות המתנות של קמילה, השוכנת במבנה ששימש בעבר כבית כנסת. גירוש ספרד, שבוצע ב-1492 בצו של פרדיננד מלך ארגון, שם קץ לפולחן הדתי גם בבית הכנסת הזה.
כדי לשוב לשער שדרכו נכנסנו למדינה, אפשר לחזור באותה הדרך. לחלופין, אפשר ללכת ברחוב המערבי הצמוד לחומה, רחוב המחסן (Triq l-Imhazen), או דרומה ברחוב המזרחי ביותר, רחוב המבצר (Triq is-Sur).

עיר השינה (הנצחית)
רבט הוא השם שנתנו הערבים לעיר שמחוץ לחומות מדינה. לפני תקופתם כונתה רבט "נֶקרופוליס" ("עיר המתים"), שכן שימשה ברובה כבית הקברות של מדינה. גם כיום נותרו בה קברים תת קרקעיים, קטקומבות, שהם האטרקציה העיקרית ברבט.
כדי להגיע לרבט, יש להמשיך ממדינה דרומה. בצאתנו את שער מדינה נבחין מימיננו בגני הווארד (Howard Gardens). בקצה המערבי שלהם שוכנים הווילה הרומית והמוזיאון (Museum of Roman Antiquities). זה האחרון נבנה במאה העשרים בסגנון ניאו קלאסי, ובו מוצגות רצפות הפסיפס שהתגלו בווילה.
נדרים ברחוב סן פול (Triq San Pawl), שיוביל אותנו אל כנסיית סן פול והמערה הקרויה על שמו (St. Paul’s Church and Grotto). הכנסייה נבנתה ב-1572 ושוחזרה במאה ה-17, אז נוסף לה האגף המקודש של פובליוס הקדוש (Sanctuary of San Publius), על פסלי השיש וקישוטי המזבח שבו. כאן נמצאת גם המערה שבה ישב סן פול (שאול הטרסי) בהגיעו לאי בשנת 60 לספירה.
נפנה ברחוב אגתה הקדושה (Sant Agata), היוצא דרומה מהכיכר. בהמשך הרחוב נמצאות קטקומבות סן פול (St. Paul’s Catacombs). החוק הרומי קבע, שיש לקבור את המתים מחוץ לחומת העיר, ולכן הוטמנו הגופות כאן, ולא במדינה. בית העלמין התת קרקעי הזה משתרע על פני כ-2,200 מטרים רבועים, ובו יותר מ-1,000 קברים מהמאות הרביעית והחמישית. כדי לבקר בו, יורדים במדרגות לעומק שבעה מטרים. יש כאן מסדרונות, כוכים, גומחות, קפלות, ובעיקר קברים.
בקצה רחוב אגתה הקדושה נפנה ימינה, כדי לבקר בקטקומבות סנט אגתה (Sant Agatha’s Catacombs). כאן הסתתרה אגתה הסיציליאנית בבורחה מפני הקיסר דקיוס.
הקטקומבות משתרעות על פני כ-4,000 מטר רבוע, ובמקום יש גם עשרות ציורים מהמאות ה-12 עד ה-15. הקברים מוארים, והסיור, המקיף רק כעשירית משטחם, נמשך כעשרים דקות.

האי גוזו / אי תנועה

מעיר הבירה ויקטוריה ועד עיירת הדיג מרסלפורן והכפרים שלנדי, זבוג', ארפ ואמר; ממערת קליפסו והמגליתים של ג'גנטיה ועד מלון וצוקי טה צ'נץ'
לכתבה המלאה »

חופים / ארכיאולוגיה בכף

חופיה של מלטה מציעים לא רק נופי ים מרהיבים, כפים, מפרצים ומצוקים, אלא גם נתח עסיסי של ארכאולוגיה ואתר פולחן תת קרקעי קדום
לכתבה המלאה »

ולטה / התעשייה האבירית

בירת מלטה הזעירה, שירושלים גדולה מנה בשטחה פי 217, אוצרת בקרבה אכסניות ומבצרי אבירים, כנסיות, חומה, ים וסיפורים בני 7,000 שנה
לכתבה המלאה »

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

מחוץ למסלול: ויטוריוזה, סנגלאה וקוספיקואה

די ביום אחד כדי לבקר בוויטוריוזה, בסנגלאה ובקוספיקואה, וכדי לשפוך קצת אור על "חשכת" ימי הביניים: מחד גיסא מקלט לצייר קראווג'ו, ומאידך גיסא בית הסוהר שבו נכלא; מחד גיסא אינקוויזיטורים, ומאידך גיסא אבירים הוללים

נמל בירגו, היא ויטוריוזה. נמל איכותי עמוק וטבעי | צילום: דובי טל

כתב: יעקב רוזמרין

בצד המזרחי של חצי האי, שבו שוכנת ולטה, נמצא המפרץ ובו הנמל הגדול (Grand Harbour). מעברו השני בולטים מעין שני חצאי איים, שבהם שוכנות הערים סֶנגלֶאה (Senglea) וּויטוריוזה (Vitoriosa). העיר השלישית, קוֹספּיקוּאַה (Cospicua, המכונה בּוֹרְמְלָה – Bormla), נמצאת ממזרח להן. הערים, הנמצאות באזור המכונה קוֹטוֹנֶרה (Cottonera), נקראות "שלוש הערים", וחומה אחת מקיפה אותן.
באפריל 1942 הוטלו על הנמל וסביבותיו 3,156 טון של פצצות. תחת איום ההפצצות, תפקדו שלוש הערים כעיר אחת, מבחינה כלכלית וצבאית כאחד. כך התפתח במקום לוקאל פטריוטיזם, שהבדיל בין תושבי שלוש הערים הללו לבין אנשי היישובים והכפרים שכנים. במקביל, בני ולטה התייחסו אל אנשי הערים כאל זרים, וכינו אותם "הללו מן הצד השני".
המעניינת בשלוש הערים היא ויטוריוזה, על רחובותיה הצרים ובתיה העתיקים, ובה נתמקד.

טובה תצפית טובה
כשהגיעו האבירים למלטה, הם מצאו בכל האי רק שתי ערים ראשיות, מדינה (Mdina) ובירגוּ (Birgu; מקור השם בהגייה הערבית למילה היוונית למגדל – פירגו). על אף שמדינה היתה בטוחה יותר, כיורדי ים העדיפו האבירים את בירגו, בשל הנמל העמוק הטבעי שלה והתצפית המתאפשרת ממנה על פולשים בלתי רצויים. לימים שונה שמה של בירגו, והיא היתה לוויטוריוזה. האבירים ביצרו את מבצר סנט אנג'לו (Fort St. Angelo) שבעיבורי ויטוריוזה, ואת מצודת סן מיכאל שבסנגלאה. בזמן המצור הגדול על על מלטה, הפגיזו התורכים את המצודות והבתים של הערים הללו, אולם רוח העמידה של האבירים לא נשברה. על דרך הפיוט אפשר לומר, שסנגלאה וּויטוריוזה – מעין שתי אצבעות יבשה דקות, הנכנסות לתוך המפרץ הגדול – מסמנות את אות הניצחון, "וי". הניצחון על התורכים הוא שגם הביא לשינוי שמה של בירגו לוויטוריוזה (אם כי המלטים מוסיפים לכנותה בירגו).
ויטוריוזה שוכנת בצוק החודר לתוך המפרץ, 850 מטר אורכו ו-400 מטר רוחבו. שני מפרצונים לוחכים את שוליו, ובקצהו מתנשא מבצר סנט אנג’לו, שעמד בגבורה באותו קרב הירואי. האבירים הצליחו אמנם לגרש את התורכים, אבל אחרי הקרב נותרה ויטוריוזה בהריסותיה, שכן הלוחמים שהגנו עליה עברו לוולטה שמעבר למפרץ. מאוחר יותר שבו המלטים לוויטוריוזה, ובראשית המאה ה-19, כאשר מלטה היתה למושבת כתר, הפך הנמל שלה לבסיס הראשי של הצי הבריטי בים התיכון. שלוש הערים נפגעו קשות בהפצצות של מלחמת העולם השנייה, אך שוקמו על ידי הבריטים.

400 שנות אינקוויזיציה
נקודת המוצא שלנו תהיה שער הכניסה היחיד לוויטוריוזה, הוא שער פּרובנס (Gate of Provence), הנמצא בחלקה הדרומי. ניכנס דרך השער, ונגיע לרחוב השער הראשי (Main Gate St.). מימין ניצבים מצודת סן ג'וֹן (St. John’s Bastion) ומגדל סן ג'ון. נמשיך ברחוב השער הראשי, ונפנה ימינה ברחוב המנזר (Triq il-Kunsill). משמאל נבחין בארמון האוניברסיטה (University Palace). הוא נבנה במאה ה-16, שימש את חיל התחזוקה האבירי, וכיום פועלת בו אוניברסיטה.
נחזור לרחוב השער הראשי, ונמשיך ימינה עד ארמון האינקוויזיטור (Inquisitor’s Palace). המבנה הוקם כבר לפני בוא האבירים לאי, ומצבו היום רחוק מלהזכיר ארמון. פתח הכניסה אליו נמוך במכוון, כדי לאלץ את הבאים בו להרכין את ראשם בפני האל ובפני האינקוויזיטור הראשי – ולא בהכרח בסדר הזה. דווקא במלטה מרובת הפסטיבלים היו אינקוויזיטורים רבים, 63 במספר. האינקוויזיטורים הללו לא ישבו דרך קבע במלטה, אלא נהגו לבוא אליה לסיורי ביקורת. עם זאת, הם פעלו באי במשך שנים ארוכות, עד שנפוליאון השבית את פעולתם ב-1798.

מי שהביא למעשה לאי את האינקוויזיטור הראשון היה האח הגדול הצרפתי דֶה לה קסייר, שהתלונן ב-1574 בפני האפיפיור על חיי ההוללות שניהלו האבירים-הנזירים רודפי שמלות, המהמרים והששים אלי דו קרב.. האינקוויזיטורים שפעלו במלטה זכו לכבוד רב. 25 מהם הפכו לקרדינלים, ושניים אף מונו לאפיפיורים, אבל עבודתם לא היתה קלה. ביניהם לבין האחים הגדולים התגלעו חיכוכים רבים, שכן האינקוויזיטורים מונו על ידי האפיפיור, ואילו האחים הגדולים קיבלו את סמכותם מהקיסר הספרדי.

מלאכים בשמי בית הכלא
נעבור לרחוב הקרדינל (Triq il-Kardinal), המקביל לרחוב השער הגדול, ונרד במדרגות של רחוב סן ג'ורג' (St. George St.). נפנה ימינה ברחוב סן לורנצו (Triq San Lawrenz). מימין ניצבת כנסיית הקולג' סן לורנס (Parish Church of St. Lawrence). ראשיתה בכנסייה נורמנית, שהוקמה ב-1090. כשהגיעו האבירים לאי ב-1530, הם סיפחוה למסדרם. המבנה הנוכחי הוקם בשלהי המאה ה-17, בסגנון באּרוקי, ובו פסלי קדושים.
ממערב לכנסייה ניצבת אנדרטת החירות (Freedom Monument), המנציחה את ה-31 במרץ 1979, יום העברת השלטון מהבריטים למלטים. צפונה משם שוכן המוזיאון הימי (Maritime Museum), שבו מוצגים עוגן רומי, תותחים צרפתיים וספינת משוטים מהמאה ה-17.

צפונית-מערבית משם, לאורך רציף ויטוריוזה (Vittoriosa Wharf), הפונה אל המפרץ, יש בניינים שהוקמו במאה ה-16. בזה אחר זה נוכל לראות שם את בית האוצר של המסדר, את הכנסייה הכרמליטית, את ארמון מפקד הצי, את משרדי החימוש, את מחסן הצי ועוד. לבסוף נגיע למבצר סנט אנג’לו, שאינו פתוח לציבור הרחב, משום שהוא משמש כיום כמוסד בטחוני. כשאבירי המסדר עברו לוולטה, הפך מבצר סנט אנג'לו לבית סוהר אימתני, שאחד מאסיריו המפורסמים היה הצייר קראווג'ו. הבריטים הפכוהו לקסרקטין. בסמוך לו נמצאת כנסיית סנט אנה, ובה עמוד שחם אדום, שריד מהתקופה הרומית.

קומונות אביריות
את דרכנו חזרה נעשה ברחוב המרכזי, רחוב הכלא העתיק (Triq il-Habs l-Antik), היוצא מרחבת מבצר סנט אנג'לו. זה מול זה ניצבים כאן המבנה, ששימש בעבר כלא לעובדי כפייה, ואכסניית איטליה (Auberge d’Italie). נמשיך ברחוב סן אנטוני (Triq San Antnin), ונגיע לכיכר הניצחון (Misrah ir-Rebna), שהיוותה לאורך כל ההיסטוריה של ויטוריוזה את מוקד האירועים בעיר. בפינה הצפונית-המערבית של הכיכר שכן עד 1530 הגטו היהודי, שממנו נותרו כיום רק כמה בתים עתיקים.
בפינה הדרומית של הכיכר ניצבת קפלת סן ג'וזף (St. Joseph’s Chapel). היא נבנתה במאה ה-18, ומשמשת כיום כמוזיאון מצוין לתולדות האי. בין היתר מוצגים במקום ספר סעיפי המסדר, תרגום וולגטה של כתבי הקודש, אטלס מהמאה ה-16 ועוד.
כעת נחצה את הכיכר לכיוון צפון-מזרח לרחוב בּריטניק (Britanic St.). בהמשך ניצבת משמאל אכסניית צרפת (Auberge de France), הראשונה והגדולה באכסניות של ויטוריוזה. מרחוב בריטניק נפנה בפנייה הראשונה ימינה לרחוב צפון (Triq North). במספר 11 שוכן הבית הנורמני (Norman House), שריד מימי הביניים, וכמעט מט ליפול.
בהמשך רחוב בריטניק מזרחה נמשיך לרחוב סטרייט (Strait St.). נפנה מערבה לרחוב מגדל סן ג'ון (Triq it-Torri ta' San Gwann). משמאלנו בולטת מצודת סן גֵ'יימס, שבה פועל כיום בית ספר צבאי. ממול שכן בעבר מחסן הנשק (Armoury), שבו אחסנו האבירים את תותחיהם. בעת המצור הגדול של התורכים ובימי הבריטים שימש המקום כבית חולים.
בקצה החומה מתנשאת מצודת סן ג'ון, ובסמוך לה נמצא שער פרובנס, שם התחלנו את המסלול.

שום דבר בולט לעין
קוֹספּיקוּאַה היא הגדולה בשלוש הערים. אולם למרות ממדיה ושמה, שפירושו "בולט לעין", אין בה שום דבר ראוי לציון, למעט העובדה שבה נולד ראש הממשלה המלטי לשעבר, דוֹם מינטוֹף, שהיה נערץ על תושבי מלטה, וידיד קרוב של דוד בן גוריון.