מידע מעשי לדנמרק

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לדנמרק אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות דנמרק בישראל
כתובת: ברקוביץ' 4, תל אביב.
טלפון: 03-6085850.
פקס: 03-6085851

שגרירות ישראל בקופנהגן
כתובת: Lundeb Angsvej 4.
טלפון: 45-88-185500.
פקס: 45-88185555.

איך להגיע
בדנמרק שני שדות תעופה בינלאומיים. העיקרי נמצא דרומית-מזרחית לקופנהגן (שבאי שילנד), והשני – 44 קילומטר מהעיר אורהוס שבחצי-האי יולנד. חברת התעופה SAS מפעילה שלוש טיסות ישירות מדי שבוע מתל אביב לקופנהגן. 

מתי כדאי להגיע
בשל מזג האוויר ושעות האור המועטות, אתרי תיירות רבים בדנמרק נפתחים רק עם עליית הטמפרטורות, באפריל, ונסגרים באוקטובר. אי לכך, כדאי לבקר במדינה בין מאי לאוגוסט.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
המשרד הראשי של לשכת התיירות הדנית שוכן בעיר קופנהגן.
כתובת: Island Brygge 43, 3. 
טלפון: 32-889900- 45 
סניפים פזורים בכל רחבי המדינה, ואת כתובותיהם ניתן למצוא באתר לשכת התיירות.

מטבע
המטבע הדני נקרא קרונה (Krone) והוא מתחלק למאה אור (Ore).
סניפי הבנקים בדנמרק נמצאים כמעט בכל פינה בערים הגדולות. הם פתוחים בימים שני עד שישי, בשעות 17:00-9:30. בהמרת מטבע זר נגבית עמלה קבועה, לכן כדאי להמיר סכום גדול יחסית בכל פעם. גם החיסכון הזה משמעותי, שכן רמת המחירים גבוהה מאוד.

הפרש שעות
דנמרק מאחרת את שעון ישראל בשעה אחת

תקשורת
הקידומת הבינלאומית של דנמרק היא 45.

תחבורה
בין האיים וכן בין חצי האי יולנד לאיים פועלים קווי מעבורות. רבות מהמעבורות מופעלות על ידי DBS, רשות הרכבות הדנית, דבר המאפשר רכישת כרטיס משולב בכמה מסלולים. ניתן להיכנס למעבורות גם עם מכונית. השיט במעבורות אינו זול, אך גם המעבר בגשרים שבין האיים דורש תשלום אגרה גבוהה למדי.
אתר רשות הרכבות

אופניים: הדנים רוכבים על אופניים בכל מזג אוויר: קיץ, חורף, סערה, שלג, ברד – תמיד אפשר לראות מאות אלפי רוכבי אופניים בשבילים המיועדים לכך. בקופנהגן אפשר לשכור – תמורת ערבון בלבד – אופניים לסיורים בעיר. ניתן לקחת אופניים ברכבות רגילות ברכבות תחתיות בקרונות מסומנים.
בקופנהגן: ה-Copenhagen Card מקנה זכות נסיעה חופשית בכל אמצעי התחבורה וכניסה חופשית לרוב המוזיאונים והאטרקציות. בנוסף, מקנה הכרטיס הנחות לקולנוע, לשכירת רכב ולשיט בתעלות. ניתן לרכוש את הכרטיס בשדה התעופה, בתחנות רכבת, בלשכות המידע לתיירים ובחלק מהמלונות.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
הדנים אוכלים לארוחה הצהריים את ה-Smorrebrod, סנדוויץ' קר העשוי מפרוסה דקה של לחם שיפון מרוח בחמאה ומעליו פרוסת דג או בשר. מאכלים נוספים הם כדורי הבשר הדנים (Frikadeller) והנקניקיות האדומות שמוכרים בדוכני הרחוב. הקינוח המקומי הוא פודינג אורז, הנחשב למאכל מובהק של חג המולד.

לינה
מגוון רחב של מקומות לינה מוצעים לתיירים בדנמרק. מחניוני קמפינג, צימרים ועד בתי מלון ברמת חמישה כוכבים; והמחירים בהתאם. חניוני הקמפינג מיועדים בעיקר לאלה המטיילים עם הציוד המצאים: אוהלים ו/או קרוואנים. לעתים רחוקות אפשר לשכור צימר באזור הקמפינג. אכסניות המטיילים הינן ברמה גבוהה מאוד, והמחיר סביר בהחלט.
אפשרות לינה מעניינת היא לשכור חדר בחווה, בכפר או בבית פרטי בעיר, על בסיס לינה וארוחת בוקר. ההפניה לחדרים נעשית בדרך כלל מלשכת התיירות העירונית, ותמורת עמלה אפשר לבצע דרכם גם את ההזמנה.

לינה בחווה
פתרון אידיאלי לצורך בסידורי לינה ההולמים גם ילדים הוא שהייה בחווה. בדנמרק יש לא מעט חוות, המאפשרות להתוודע לאורח החיים החקלאי, להכיר את חיות המשק ולבלות שעות ארוכות של משחק בחצר החווה. להורים, מספק המבנה הסגור של החווה שקט נפשי, מה גם שילדי המארחים ובעלי החווה עצמם שמחים בדרך כלל להשגיח על ילדי המבקרים ולבלות איתם. מקצת החוות מציעות גם יתרונות גסטרונומיים, כמו גבינות, נקניקים, ריבות ולחמים תוצרת בית.
אחת מהן, חוות פגרהולט (Fagerholt Bondegardsferie), נמצאת כעשרה קילומטרים מערבית לרוסקילה. יש בה חזירים, פרות, לול תרנגולות, סוסים ובעלי חיים נוספים, ועם כולם ניתן לשחק. בנוסף לכך, השהייה באחת הדירות המרווחות שבחווה זולה ממחירו של חדר מלון בקופנהגן; וזאת, כ-45 דקות נסיעה מבירת דנמרק.
טלפון: 47-511620- 45. 
פקס: 47-511621- 45.

בילויים
בתיאטרון המלכותי Det Kongelige מתקיימות הופעות מחול של הבלט הדני המלכותי ושל האופרה הדנית המלכותית (מאמצע אוגוסט-סוף מאי). פרטים בטלפון: 33-141002- 45.
מומלץ לבקר בגן טיבולי בערבי רביעי, שישי ושבת (בחצות) אז מתקיים מופע זיקוקים. בנוסף, מתקיימים באולם הקונצרטים של טיבולי מופעי מוסיקה מקומיים ובינלאומיים.
טלפון: 33-151012- 45.
אוהבי ההימורים יכולים לנסות את מזלם ב-Casino Copenhagen שנמצא על האי Amager. כתובת: Amager Boulevard 70. טלפון: 45-33-965965
מגזין Copenhagen This Week מפרסם מידע עדכני על אירועי השבוע.

עם הילדים
קופנהגן וסביבתה
ילדים בארץ האגדות
דנמרק היא מדינה אידיאלית לטיול משפחתי. מטיבולי שבקופנהגן, דרך גן שעשועים בן 400, ועד לטירתו של המלט. שלושה מסלולים 

כתבה: אורנה לנדאו

אם נוסעים לחו"ל עם הילדים – דנמרק היא המקום הנכון, המציע מרחקים קצרים, מדינה מערבית מפותחת (יש רופאים, יש מזון לתינוקות, אפשר לשתות את מי הברז), ונופים שכמו לקוחים מארץ האגדות. לבד מהיתרונות האלה, מציעה דנמרק את המזג הטוב של תושביה, המגלים חביבות וסלחנות יוצאות דופן כלפי תיירים צעירים וקצרי רוח, ומפגש עם תרבות מערבית, שאיננה אמריקאית.
הטיולים המוצעים כאן עוברים באי שילנד בלבד. מי שאינו מוכן להחמיץ ביקור ב"לגולנד" שבחצי-האי יולנד יצטרך להוסיף יום אחד לפחות.
דנמרק מורכבת מאיים, ואופיה הימי מורגש היטב. עבור המטיילים הצעירים טמון בכך יתרון: מעבורות, ספינות, מוזיאונים ימיים ודיג הם שילוב מנצח עבור ילדים בכל גיל. הין ים לים, שימרה דנמרק את אופיה הכפרי – הרבה חוות, בעלי חיים ובתים עטורי גגות קש.
אבל לפני שמגיעים לכפר – כדאי להקדיש יום אחד לפחות (רצוי יומיים-שלושה) לקופנהגן, בירת דנמרק. קופנהגן שייכת לנבחרת המצומצמת של ערים בעלות אופי קוסמופוליטי ונעים בעת ובעונה אחת. המרחקים בין האתרים הפזורים בה קטנים, ואפשר להגיע אליהם ברגל, גם כשמטיילים עם ילד במנשא או בעגלה.

מסלול 1: קופנהגן
מכיוון שהדנים חובבי גינון, כדאי לפקוד את הגנים הפזורים ברחבי העיר. המלצה זו מיועדת לא רק לחובבי בוטניקה, אלא לכל מי שתרבות של צניעות, אסתטיקה ואחריות סביבתית מדברת אליו. דוגמה למימוש התפיסה הזו נמצאת בגן הבוטני (Botanisk Have) שבמרכז קופנהגן. על פני שטח לא גדול אפשר לראות את רוב מיני הצמחים של דנמרק, וכל זה סביב אגם עמוס עופות מים. בהמשך, פוחת העניין בברבורים ובברווזים, אבל ביום הראשון קשה שלא להתפעם מהשכנות הנינוחה הזו בין בעלי חיים לבני אדם.
כתובת: Oester Farimgsgade 2B, קופנהגן
טלפון: 35-322222- 45
הכניסה חינם

בהליכה של דקות ספורות מהגן הבוטני בכיוון דרום-מערב מגיעים למרכז העיר, הסטרויט (Stroget). זהו רובע המורכב מחמישה רחובות, המחוברים זה לזה ויוצרים מדרחוב ובו שפע חנויות ובתי קפה. אפשר לשוטט בכיכרות ולהתענג על מופעים מוסיקליים וקרקסי הרחוב.
כשהילדים מתעייפים, אפשר לשבת לאכול באחת המסעדות הקטנות; אבל מי שיש לו כוח, לא יתחרט אם ימשיך עד לכיכר נוטרוב (Kongens Nytorv) המקסימה, וממנה לנוהאון ("הנמל החדש", Nyhavn) שלאורך התעלה הנושאת אותו שם. הנמל היה גדוש בעבר במלחים שיכורים. היום תופסים את מקומם תיירים ובני המקום היושבים בבתי קפה ובפאבים נהדרים. בקצה הרחוב יש מעגן, שממנו יוצאים סיורים מודרכים בתעלות ובנמל.
גן השעשועים טיבולי (Tivoli) מציע חוויה המגרה את כל החושים, וכדאי להגיע אליו רעננים, אחר הצהריים או בשעת ערב מוקדמת (בקיץ מחשיך כאן בסביבות 22:00). בשעות אלה אפשר לצפות גם במופעים ובקונצרטים, ובסביבות חצות – במופע זיקוקים.
יש כאן מגדל גבוה, שממנו יכולים בעלי עצבים חזקים לבצע נפילה חופשית במעלית, וכן רכבות שדים, גלגלי ענק ושאר מתקנים. אבל בפארק הקסום הזה אפשר לבלות שעות ארוכות בלי לעלות על אף מתקן. קונצרטים קלאסיים, מופעי קסמים והתעמלות ראווה; כל אלה מספקים היצע עצום של פעילויות מרתקות.
כתובת: Vrsterbrogade 3, קופנהגן
טלפון: 33-151001- 45

מסלול 2: שיט בספינה ויקינגית
כדי להגיע לארץ גגות הקש, מספיק להרחיק מקופנהגן ארבעים דקות מערבה. נוסעים בכביש מספר 21, וממנו פונים בכביש מספר 156, המגיע לרוסקילה (Roskilde), הבירה הראשונה של דנמרק. בעבר היתה רוסקילה אחת הערים החשובות בצפון אירופה, בזכות הקתדרלה הגדולה (Roskilde Domkirke), שהוקמה ב-1170 על חורבות כנסייה קדומה. אפשר לסייר בה, אך גם מבחוץ המבנה מרשים ביותר.
ברוסקילה יש מדרחוב נאה וגנים מקסימים, אבל מי שאצה לו הדרך ילך היישר למוזיאון כלי השיט הוויקינגי (Vikingeskibshallen), כקילומטר צפונית לקתדרלה, בסמוך לפיורד. במוזיאון מוצגים חמישה כלי שיט ויקינגיים, ובהם ספינת מלחמה, שטבעו במימי הפיורד לפני כאלף שנים. שברי הספינות נמשו מהים והורכבו מחדש בעבודת שחזור קפדנית. התוצאה מדהימה. בקיץ אפשר להצטרף לשיט בספינה ויקינגית, במימי הפיורד. 

מוזיאון השיט הויקינגי
כתובת: Vindeboder 12, רוסקילה
טלפון: 46-300200 – 45

מרוסקילה וממשיכים כעשרה קילומטרים דרומית-מערבית בכביש מספר 14, עד לליירה (Lejre). כאן פועל המרכז למחקר ארכיאולוגי . במקום שוחזר כפר מתקופת הברזל ושני בתי חווה דניים מהמאה ה-19.
אבל בליבה של שילנד – "ארץ הפיורדים" – הציוריוּת אינה דבר המיועד לתיירים בלבד. יש כאן כיכרות עגולות, חוות רחבות ידיים, אורוות סוסים וטחנות רוח. הפיורדים הדניים, להבדיל מהנורווגיים, אינם מוקפים בהרים תלולים, אבל גם כאן נחבאים כפרים מקסימים. למשל, גרסהוי (Gershoj) ויולינגה (Jyllinge), שהביקור בהם יחזיר אתכם לימים שקדמו להמולה של המהפכה התעשייתית.

מצפון לקופנהגן
יוצאים מקופנהגן צפונה, בכביש מספר 152. הדנים אינם מצטיינים בשילוט (השלטים שלאורך הכבישים קטנים ובדנית בלבד), כך שקל לטעות ולהמשיך היישר לאלסינור (Helsingor). אבל אם מקפידים, שמים לב לשלט המפנה שמאלה, אל גן השעשועים, ה-Bakken. זהו לונה פארק בן 400 שנה, הראשון מסוגו בעולם.
מעט צפונה ממנו נמצא פארק האיילים (Dyrehaven), המציע נופי טבע, חיות בר ואזור פיקניקים. זהו שטח מיוער רחב ידיים ובו מדשאות ואגמים. מרכבות מעוטרות מסיעות את המעוניינים בכך לתוך החורשה (לרומנטיקנים ולילדים), ואפשר לשכור כאן אופניים או סוסי רכיבה.
לקראת הצהריים אפשר להיכנס אל באקן, שמתקניו נפתחים רק בשעה 14:00. זהו לונה פארק בנוסח הישן והמקסים, ובו רכבות הרים, רכבות שדים, מגלשות ונדנדות מפחידות, וביתני יריד, שבהם אפשר לקלוע למטרה, להשליך חישוקים וכדומה.
גן השעשועים באקן
שעות פתיחה: מאמצע מרץ עד סוף אוגוסט בלבד,שני-שבת מ-10:00 עד חצות
כתובת: Dyrehavevej 62, קלמפנבורג
טלפון: 39-633544- 45, 39-637300- 45

מגן השעשועים מרחיקים צפונה. ממזרח, נשקף נוף הים המרהיב, ולאורך הדרך יש נקודות עצירה לדייגים חובבים. 21 קילומטר צפונית לקופנהגן מגיעים לעיירה רנגסטד (Rungsted), המשמשת כמקום נופש לעשירי דנמרק. חובבי ספרות ינצלו את ההזדמנות לבקר במוזיאון קארן בליקסן (Karen Blixen Museet), הפועל בטירה שבה התגוררה הסופרת הנודעת, מחברת "זכרונות מאפריקה". גם גני הטירה ראויים לסיור. מעט צפונה משם, בעיירה הומלבק (Humlebek), פועל מוזיאון לואיזיאנה (Louisiana) לאמנות מודרנית (Lousiana Museum for Moderne Kunst, ראו המלצה בהמשך). 

מוזיאון קארן בליקסן
כתובת: Rungsted Standvej 111, רנגסטד
טלפון:45-571057- 45

מוזיאון לואיזיאנה לאמנות מודרנית
שעות פתיחה: מדי יום 17:00-10:00, בימי רביעי 22:00-10:00
כתובת: Gl. Strandvej 13, הומלבק
טלפון: 49-190719- 45

בהלך רוח ספרותי, ממשיכים כעשרים קילומטר צפונה, לאלסינור (Helsingor). כאן נמצאת טירת קרונבורג (Kronborg Slot), שבה מתרחשת עלילת "המלט" של שייקספיר.
טלפון: 49-213078- 45

מאלסינור נוסעים בכביש מספר 6 מערבה, אל טירת פרדריקסבורג (Frederiksborg Slot) שבהילרוד (Hillerod), טירה מפורסמת פחות, אבל נחשבת למעניינת ומרשימה בהרבה מטירת קרונבורג. מכאן חוזרים (בכביש מספר 201) לקופנהגן.
טלפון: 48-260439- 45

מסלול 3: מדרום לקופנהגן
העיירה קוּייה (Koege) שוכנת כארבעים קילומטר דרומית לקופנהגן, ומגיעים אליה בכביש מספר 151. יש לה היסטוריה עשירה, ומומלץ לסייר בעיר, ובעיקר בכיכר שבמרכזה. בסביבתה הקרובה עומדים בתים עתיקים עם חצרות פנימיות, שגם בהן פועלים בוטיקים ומסעדות.
כעשרים קילומטר דרומית לקוייה (על כביש מספר 261), מתנשאים מצוקי Stevens Klint. מומלץ לבקר בכנסיית הוירופ (Hojerup) הסמוכה. מי שמוכן להשקיע יותר מחצי יום של גיחה מקופנהגן לא יתחרט. כ-85 קילומטר דרומית מכאן נמצאים צוקי האי הקטן מון (Mon), המחובר אל שילנד בגשר. האי מון ידוע גם בזכות אתרי קבורה פרהיסטוריים, הפזורים בחלקו המערבי. אפשר לבלות כאן לילה – באחד מבתי החווה או בתי הנופש שלאורך החופים – לפני השיבה לקופנהגן. 

אורנה לנדאו – עיתונאית ומבקרת טלוויזיה

פסטיבלים ואירועים
יוני-יולי > פסטיבל רוסקילה
פסטיבל הרוק המפורסם בעיירה רוסקילה, שכל הכנסותיו נתרמות מדי שנה לארגון הומניטרי.

יולי > פסטיבל הג'אז של קופנהגן
אחד האירועים הגדולים בקופנהגן הוא פסטיבל הג'אז המתקיים ביולי ונמשך עשרה ימים. במסגרת הפסטיבל מתקיימות הופעות ג'אז, בלוז ומוסיקה דנית. חלק מההופעות נערכות ברחובות (בד"כ ללא תשלום) וחלקן במקומות סגורים כמו פאבים ובתי קפה. פרטים בטלפון: 33-932013.

אוגוסט > פסטיבל הסרטים של קופנהגן
מתקיים באוגוסט ומשתתפים בו ידוענים מתעשיית הקולנוע. במסגרת הפסטיבל מתקיימות פעילויות בנושא קולנוע ותחרויות סרטים. פרטים בטלפון: 33-454749- 45.

מרץ-אפריל > פסטיבל הסרטים הלילי
במהלך הפסטיבל מקרינים סרטים זרים וסרטי פולחן מפורסמים. פרטים בטלפון: 33-120005- 45.

ספטמבר> Golden Days
הפסטיבל שם דגש על תקופת הזהב הדנית, תקופה של שפל כלכלי לצד פריחה תרבותית. הפסטיבל מתקיים בספטמבר עם מגוון תערוכות, קונצרטים, הצגות, סיורים, הרצאות ואירועים מיוחדים.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

שילנד / חותם האנשים בנופי הפרובינציה

מקופנהגן מערבה, במסלולי היסטוריה ותרבות; מבתים משוחזרים של תקופת ועד מוזיאון במשחתת

כתב: הנס הנריק פאפנר
תרגמה: רבקה אוזאן-פאפנר

הכביש המהיר, כביש E20, החוצה את המיצר הגדול המפריד בין קופנהגן לבין חצי-האי יולנד, עובר על גשר סטורבלט (Storebealtsbroen), וממשיך מערבה דרך האי פון (Fyn). רבים מעדיפים לקצר את הדרך ולנסוע בכביש המהיר הזה. ואולם, נסיעה בדרך האיטית יותר, החוצה את שילנד לרוחבו, מקופנהגן לקלונבורג, תאפשר לכם לחוות את דנמרק, על נופיה המצוירים.
כביש מספר 21, היוצא מקופנהגן מערבה, חולף על פני רוסקילה (Roskilde), ומשם ממשיך כביש 14 לרינגסטד (Ringsted). מעט אחרי הפנייה מרוסקילה לכביש מספר 14, פונים מערבה לליירה (Lejre), שם פועל המרכז למחקר ארכיאולוגי, "ליירה פורסויססנטר" (Lejre Foesoegscenter). במקום נמצאים בתים משוחזרים מתקופת הברזל ומוזיאון פעיל, שבו משתמשים אנשים בני בבגדים ובכלים מעידן זה.
כתובת: Slangealleen 2, ליירה
טלפון: 46-480878- 45

בסמוך, במורד שדרת העצים העבותים, נמצאת הטירה הבארוקית לדרבורג 
(Ledreborg), השוכנת בלב פארק המשתרע על 800 דונם. בהמשך הדרך, כמה קילומטרים מערבה מהכביש הראשי, מגיעים לאחוזת סקיולנסהולם (Skjoldnacsholm). האחוזה משמשת כיום כמרכז קונגרסים, ובמקום נמצא גם מוזיאון החשמליות הגדול, "סקיולנסהולם ספורוואיטמוזיאום"
(Skjoldneashlom Sporvejsmuseum).

ממשיכים בכביש מספר 14 דרומה, עד רינגסטד. משם נוסעים מערבה לאורך הכביש הישן, כביש מספר 150, ולאחר כמה קילומטרים חולפת הדרך על פני כנסיית פיינסליב 
(Fjenneslev Kirke), ששני מגדליה פונים דרומה. האגדה הקשורה במקום מספרת, כי האציל אססר רי נקרא למלחמה בטרם הושלמה בניית הכנסייה, ובעוד אשתו אינגה בהריון. כדי שיוכל לקבל את הבשורה על מין היילוד כבר מרחוק, סוכם כי אם תיוולד בת ייבנה על הכנסייה צריח, ואם ייוולד בן – ייבנה מגדל.
בשובו של אססר מן המלחמה יכול היה להבחין במבנה הגמור של הכנסייה, על שני מגדליה. לתאומים שנולדו קראו אבסלון ואסברן סנארה. אבסלון ייסד את קופנהגן, ואחיו את קלונבורג 
(Kalundborg).

מצודה ויקינגית וחתולים ללא זנב
סורו (Soroe), הנמצאת מערבית לכנסיית פיינסליב, היא עיירת פרובינציה מקסימה, שבתחומיה אגם ויער, ויש לה שורשים תרבותיים עמוקים. האקדמיה של סורו היא אחת הפנימיות המעטות בדנמרק הפועלות במתכונת הבריטית, והיא מטביעה את חותמה על העיר כולה.
לעומת זאת, סליילסה (Slagelse), שעל כביש E20, היא מרכז מסחרי, והאטרקציה העיקרית בסביבתה היא טרלבורג (Trelleborg), מצודת הוויקינגים, הנמצאת כשבעה קילומטרים מערבית לעיר. זו אחת מארבע מצודות עגולות הנמצאות בדנמרק. נראה, כי נבנתה בסביבות שנת 980 לספירה בידי המלך הארלד הראשון.
מצודה זו היוותה נקודה אסטרטגית חשובה, אך נראה ששימשה גם לצרכי מסחר ומינהל. המצודה עשויה היתה, כנראה, להכיל כ-500 לוחמים ובני משפחותיהם, שהתגוררו ב-31 בתים. על פי האסטרטגיה הוויקינגית, בנויה המצודה בקרבת נהר, אך לא סמוך לקו החוף. מצד אחד, הדבר איפשר לספינות הוויקינגיות, שתחתיתן היתה שטוחה מזו של ספינות האויב, לנוע בקלות בנהר הרדוד; מצד שני, יכלו הוויקינגים לצפות מראש המצודה בספינות האויב, המתקרבות אל החוף, ולהכין להן מארב. במצודה יש בית ויקינגי משוחזר, וכאן פועל גם מוזיאון טרלבורג לתרבות הוויקינגית (Trelleborg Museet).
מסליילסה ממשיך כביש 22 צפונה, לכיוון קלונבורג. כאן נעשה הנוף שטוח, ומערב שילנד נפרש אל האופק. מול גורליב (Goerlev) נמצאת העיירה ריארסו (Reerso). היא שוכנת באי קטן הנושא שם זהה, שכתוצאה מנדידת חולות, התמזג במשך השנים עם האי שילנד. למרות זאת, שמר האי ריארסו על אופיו המיוחד: עד היום נותרו כאן בתי האחוזות בעלי גגות הקש, וכך גם הפגם הגנטי הנדיר הקיים בחתולי האי נטולי הזנב.
חוזרים לכביש מספר 22 וממשיכים צפונה עד קלונבורג, המפורסמת בקו החוף היפהפה שלה, העיר שוכנת לחופו של הפיורד העמוק והנקי ביותר בדנמרק. בשל עומקו והודות לזרמי המים החזקים המאפיינים אותו, הוא האחרון שקופא בחורף.

מגדלים בחורשת העורבים
במהלך ההיסטוריה הדנית היתה למיקומה האסטרטגי של קלונבורג חשיבות רבה. זו כנראה הסיבה לכך, שאסברן סנארה (אחד משני התאומים שנולדו לאססר רי) בחר להקים כאן בסביבות 1170 את המצודה שעל שמה נקראת העיר, "המצודה בחורשת העורבים" ("בורג" פירושו בדנית מצודה).
מן המצודה נותרו רק שרידים, אך המבנה המעניין ביותר במתחם – כנסיית גבירתנו (Vor Frue Kirke) עם חמשת המגדלים – עדיין עומד על תילו.
לצד הכנסייה נמצא מוזיאון קלונבורג והאזור (Kalundborg og Omegns Museum), השוכן בחצר איכרים ישנה. זהו אחד המוזיאונים האזוריים החשובים בדנמרק, ומוקדש להיסטוריה המקומית. מן המוזיאון שעל הגבעה כדאי לנמל הדייגים היפה.
כתובת: Adelgade 23, קלונבורג
טלפון: 59-512141- 45

מקלונבורג ממשיכים לקצהו הצפוני של הפיורד, לרוסנס (Roesneas). בדרך חולפים על פני דולומיטים וקברים עתיקים, העשויים מאבני בזלת ענקיות.
רוסנס התהוותה לפני 17 אלף שנים, בתקופת הקרח, כאשר הקרחונים הגדולים דחפו את הקרקע ויצרו צוק המשקיף אל הים. מראשו אפשר לראות ביום בהיר את האי פון בדרום-מערב, את חצי-האי יולנד בצפון-מערב, ובתווך, בין פון לרוסנס – את האי סמסו 
(Samsoe).

בתים סביב האגם, שַמָּש סובב ושר
מקלונבורג ממשיכים ליולנד במעבורת דרך סמסו או דרך שילנדס אוייה (Sjaellands Odde) שבקצה הצפון-מערבי של שילנד. לסמסו – אי קטן ושליו – אפשר להגיע בתוך שעתיים במעבורת השטה מקלונברג לכפר קולבי קוס (Kolby Kas).
בסמסו כדאי לבקר בנורדבי (Nordby), עיר שבתיה הקטנים, שנבנו במאה ה-19, סדורים סביב האגם. אורכו של האי סמסו הוא 28 קילומטר בלבד, ומתגוררים בו כ-4,400 בני אדם ב-22 כפרים. המעבר דרך סמסו מאריך אמנם את הדרך, אבל העיכוב משתלם. כדאי להזמין מקום לינה באי או בקלונבורג, שבה יש מגוון אפשרויות: מאכסניות ואתרי קמפינג, דרך צימרים ועד לבתי מלון. מסלווי (Saelvig) שבסמסו יוצאת מעבורת להוב (Hou) שביולנד.
מקלונבורג יוצא גם המסלול החלופי לכיוון הולבק (Holbaek). נוסעים מקלונבורג בכביש מספר 23. לאחר ויסקינגה (Viskinge) יורדים מכביש מספר 23, עולים על הגשר ויורדים שמאלה בכביש מספר 155, המוביל לסנרטינגה (Snertinge). מכאן ממשיך כביש 225 מזרחה לאורך אזור אוסהרד (Odsherred) וחולף בדרכו על פני טירת דראוסהולם 
(Dragsholm Slot).
לטירה העתיקה עבר מגוון – ממשכן מלכים ועד כלא לאסירים חשובים. הרוזן מבסוול, למשל, בעלה של מרי מלכת הסקוטים, מת כאן ב-1578 כאסיר. גופתו קבורה בקריפטה של כנסיית פורווילה (Farevejle), כחמישה קילומטרים מן הטירה.

מכאן המרחק קצר אל הכביש הראשי, כביש מספר 21, המוביל אל נמל המעבורות של אודן (Odden Faergehavn). השיט בספינות הקטמרן הנודעות במהירותן נמשך כשעה לעיר אורהוס (Arhus), ו-45 דקות לעיר אבלטופט (Ebeltoft) – שתיהן בחצי-האי יולנד.
אבלטופט היא אחת הערים העתיקות בדנמרק. הרחובות המרוצפים משרים אווירה של ימי הביניים, ובית העירייה מרשים ביופיו. בנמל העיר עוגנת המשחתת "יולנד" (Fregatten Jylland), שנבנתה ב-1860. המשחתת, השוקלת כ-2,450 טון, שופצה, והיא משמשת כמוזיאון צף.
כתובת: Strandvejen 4, אבלטופט
טלפון: 86-341099- 45

את העניין הרב ביותר בקיץ (אמצע יוני עד אמצע אוגוסט) מעורר כאן ה"שַמש", אשר סובב ושר מול בית העירייה בשעות 20:00, 21:00, ו-22:00 ומדגים בכך את המנהג העתיק: לשיר בכל שעה עגולה את שיר ה"שמש", כדי שהתושבים יידעו מה השעה.
מאבלטופט אפשר להמשיך לאורהוס, העיר השנייה בגודלה בדנמרק.

בורנהולם / אי רחוק בים הבלטי

טיול אל האי בעל הכנסיות העגולות ששימשו כמבצרים, אל מעשנות ההרינג ונמלי הדיג, אל פסגה שכל כולה 162 מטר ואל יישויות האדמה

כתב: הנס הנריק פאפנר
תרגמה: רבקה אוזאן-פאפנר

מבודד בים הבלטי, כמאתיים קילומטר מזרחית מחופי שילנד, שוכן האי בורנהולם (Bornholm). על אף הקרבה הגיאוגרפית לשוודיה, בורנהולם הוא טריטוריה דנית, שתושביו גאים בשונוּתם. צוקי אבן תלולים מתנשאים ומבדילים את בורנהולם משאר חלקי דנמרק, המאופיינים באדמות גיר. הניב המקומי מתנגן כשפה השוודית, ושמות משפחה מוזרים כמו "קופוד" ("רגל פרה"), ו"סילהווד" ("ראש הרינג") חיים בשלום לצד שמות משפחה אחרים וקונבנציונאליים יותר, בלי שאף אחד יזקוף גבה.
בתום מלחמת העולם השנייה שחררו בעלות הברית את דנמרק, אבל הסובייטים, שהגיעו מן המזרח, השתלטו על בורנהולם, שהיה עד אז תחת שלטון הנאצים. המחיר ששילם האי על סירובו של הקפטן הנאצי צור זי פון קמפץ להיכנע ללא תנאי היה כבד. העיירות רונה (Roenne) ונקסו
 (Neksoe) הופצצו קשות מן האוויר, וחלקים נרחבים בהן נהרסו.
שחזור ההריסות נעשה זמן רב לאחר מכן, רק לאחר שהצליחו תושבי בורנהולם להשתחרר מעול "המשחררים" הרוסים. הוסבייטים גילו את החשיבות האסטרטגית הרבה של האי, החולש על היציאה המערבית לים, ובמשך שנה תמימה סירבו להתפנות ממנו.
לאורך האי הסלעי הקטן (588 קילומטר רבוע) נתקלים בשני הדברים האופייניים לו ביותר: כנסיות עגולות והרינג מעושן. בדרום-מערב בורנהולם ניצבת רונה, עיירה קטנה וציורית. כדאי לבקר כאן במוזיאון בורנהולם (Bornholms Museum), המוקדש להיסטוריה של האי.
כתובת: Skt. Mortensgade 29, רונה
טלפון: 56-950735- 45

כמה קילומטרים לאחר שיוצאים מרונה בכביש 159, לכיוון סנדווי-אלינגה (Sandvig-Allinge), מורה שלט על הפנייה מזרחה אל ניוקאר (Nyker), שם נמצאת הקטנה בארבע הכנסיות העגולות של האי.
גם במקומות אחרים בדנמרק עומדות כנסיות עגולות, אך בבורנהולם מצויות היפות והעתיקות שבהן. אלה נבנו בתחילת המאה ה-12 ומהוות עדות אילמת לעברו הסוער של האי: הן נבנו בעיגול משום ששימשו גם כמבצר, שהחומות העגולות הקלו על הגנתו.
גם מיקומן נבחר בקפידה; כולן ניצבות בעיירות המרוחקות מקו החוף – בניוקאר, באולסקאר 
(Olsker), באוסטרלארס (Oesterlars) ובניולאסקאר. היפה שבהן, ובה ציורי פרסקו מרשימים, נמצאת באוסטרלארס, דרומית לגודיאם (Gudhjem); והשמורה ביותר נמצאת בניולארסקאר, כעשרה קילומטרים מדרום-מזרח לרונה.

עומק הים ועשן ההרינג
על חשיבותו של דג ההרינג המעושן – "רוייט סיל" (Roeget Sild) בשמו הדני – אפשר לעמוד בעיר הסלה (Hasle) שבהמשך הדרך הכפרית, כעשרה קילומטרים צפונית לרונה. מעשנות ההרינג בהסלה משמשות היום כמוזיאון חי, שבו אפשר לצפות בין השאר בעישון דגים, הנעשה בשיטות בנות מאות שנים.
בעבר שימשו מימי בורנהולם כאתר דיג חשוב, בעיקר של דגי הרינג. האי בנוי כצוק אבן המתנשא תלולות מן הים, ומשמעות הדבר היא, שבניגוד למרבית חופי הים הבלטי, בבורנהולם המים עמוקים לא הרחק מהחוף, ומשמשים בית גידול טוב לדגי ההרינג.
בעבר הרחוק היו שתי שיטות לשימור דגים: המלחה ועישון. מכיוון שמלח אינו משאב שכיח באי (שיעור המליחות של הים הבלטי עומד על כאחוז לעומת 3.8 אחוזים בים התיכון), שיכללו המעשנות את מלאכתן לאומנות והפכו את עישון ההרינג למומחיות מקומית.
בצפון האי, בקצה המצוק התלול, ניצבת מצודת המרסהוס (Hammershus) הצופה אל הים. קשה לאמוד במדויק את גילה, אך לאורך כל ההיסטוריה הדנית יש עדויות כתובות על חשיבותה בהגנת האינטרסים האסטרטגיים של המלכים הדניים. במאה ה-13 נשלטה המרסהוס על ידי הבישוף של לונד (Lund; נמצאת כיום תחת שלטון שוודיה) ושימשה כבסיס צבאי, עד ל-1638, שנה שבה הועתקו הבסיסים החזיתיים לאי כריסטיאנסאו (Christiansoe) הסמוך. ב-1743 עברה המפקדה הצבאית לקונה, ומאז נזנחה המצודה בהריסותיה.
המרהאון (Hammerhavn), הנמל הנמצא במפרץ קטן, פופולרי ביותר בקרב חובבי השיט. ליד מצודת המרסהוס נמצאת גם סנדווי-אלינגה, עיר שחוברה משתי עיירות. מכאן מוביל המסלול לאורך חופו הצפוני של בורנהולם, המשמש מוקד משיכה לתיירים רבים.

אור השמש על בית האלוהים
לא בכדי קיבל בורנהולם את כינויו "אי השמש". המספר הרב יחסית של ימי שמש, בהשוואה לשאר חלקי דנמרק, ותנאי התאורה המיוחדים השוררים בו – כל אלה שימשו אבן שואבת לציירים. אלה, ובהם הצייר אולאו הוסט (Oluf Hoest; 1966-1884), השתקעו ברובם בעיר גודיאם (Gudhjem; "בית האלוהים" בדנית).
בסמטאות הצרות של העיר, המתפתלות במעלה המצוק, יש גלריות וסדנאות לקדרות, הפועלות במבנים ששימשו בעבר למגורים.
מעט מערבית לגודיאם, ליד הכפר רו (Roe), נמצא מוזיאון האמנות של בורנהולם (Bornholms Kunstmuseum), ובו אוסף מרשים של ציורים הקשורים לאי ולנופיו, מהמאה ה-19 ועד ימינו.
כתובת: Helligdommen, גודיאם
טלפון: 56-484386- 45

גם בנמל גודיאם יש מעשנות הרינג. בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, בעקבות משבר שנגרם עקב הידלדלות הדגה לאחר ניצול רב-שנים, נסגרו רבות מהמעשנות. בשנים האחרונות, לאחר שענף הדיג שוקם, הוקמו באזור מעשנות תעשייתיות משוכללות, והמעשנות הישנות משמשות כמוזיאונים, המשלבים תיירות עם פעילות עישון מסורתית.
לאחר הביקור במוזיאונים מומלץ לטעום מן המאכל הלאומי המקומי, המכונה "אור השמש על בית האלוהים" (Sol over Gudhjem). מדובר במאכל העשוי מביצת-עין הפרושה על דגי הרינג מעושנים, המסמלים את האי. בירה דנית מקציפה וקרה משלימה את התמונה.
מול חופו הצפון-מזרחי של האי ניצבת במים ארטהולמנה (Ertholmene) – קבוצת איים קטנה. הידוע שבהם הוא האי כריסטיאנסאו, ששמו מציין אירוע חשוב בתולדות דנמרק: ב-1658 פלשו השוודים לדרום שוודיה, שהיתה עד אז תחת שלטון דני. במקביל תגברו השוודים את צבאם בצפון גרמניה (שהשליטה בו התחלקה בין שוודיה לדנמרק). בשל מיקומם של בורנהולם והאיים הסמוכים לו בתווך, ביצע המלך הדני כריסטיאן החמישי מהלך אסטרטגי, ביצר את כריסטיאנסאו והעניק למקום את שמו – "האי של כריסטיאן".
גם היום כפוף המקום למשרד הביטחון הדני, האחראי לתחזוקת האי. במקום חיה קהילה אזרחית קטנה, המורכבת ברובה מדייגים, אך אין מקומות לינה לתיירים. כריסטיאנסאו הוכרז כשמורה, והטיול באזור מתבצע רק בשבילים מסומנים. בסוונקה שבאי בורנהולם נמצא מוזיאון כריסטיאנסאו (Christianso Museum), השוכן במבנה קטן בנוי מסלעי גרניט. הוא מתעד את ההיסטוריה של קבוצת האיים ארטהולמנה, שכריסטיאנסאו הוא הגדול בהם.
טלפון: 56-462071- 45

מבירת הדייגים אל בטן האדמה
הכביש המוביל בכיוון דרום-מזרח, מגודיאם לאורך החוף, הוא אחד ממסלולי הטיול היפים ביותר בבורנהולם. הוא חולף על פני רנקלווה סקור (Randkloeve Skar), חריץ עמוק בחוף הסלעי, וממשיך לסוונקה (Svaneke) – עיירת נמל יפה. בהמשך החוף שוכנת נקסו (Neksoe), בירת דייגי ההרינג. בנמל המקומי נמצאות בצפיפות מעשנות רבות. הסופר מרטין אנדרסן נקסו (Martin Andersen Nexoe; 1954-1869) מחבר הספר "פלה הכובש", נולד בקופנהגן, אבל חי שנים רבות בנקסו. במקום פועל מוזיאון קטן לזכרו.
הדרך מנקסו לרונה עוברת במרכז האי בורנהולם. מאוקירקבו (Akirkeby) פונים צפונה, לאזור המיוער אלמינינגן (Almindingen), ומגיעים אל רודרקנאקטן (Rytterknaegten), הפסגה הגבוהה ביותר בבורנהולם (162 מטר מעל פני הים).
בבורנהולם, כמו במקומות רבים אחרים בדנמרק, עוברים מפה לאוזן אגדות וסיפורי עם על דמויות אגדיות. אך בעוד שסיפורי המיתולוגיה בשאר חלקי דנמרק סובבים סביב פיות, אבירים וגמדים, עוסקת המיתולוגיה של בורנהולם ביישויות החיות במעמקי האדמה.
אגדה עתיקה מספרת על אשה שירדה לרחוץ את ילדיה בים. בעודה רוחצת אותם, שמעה בת-קול משמים הקוראת בשמה. מחמת הבושה, החביאה את ילדיה המלוכלכים מאחורי גבעה סמוכה. התנהגותה עוררה את זעמו של אלוהים, אשר גזר כי אלה שהסתתרו מפניו יהיו חבויים לנצח מבני האדם. בו ברגע נבלעו הילדים המלוכלכים במעבה האדמה.
ואולם, היישויות החבויות במעמקי אדמה אינן מרושעות. הן נתפסות כאן כרוחות טובות, המגינות על האי. ואכן, בבורנהולם כולו אין כמעט גבעה שאינה מיושבת. אנשי המקום מאמינים שהרוחות השובבות אוהבות לחמוד לצון ולהתל באנשים, אך גם שומרות עליהם. וזו תמצית ההוויה של הקיום של האי, המשתקפת במראת האגדות.
אתר לשכת התיירות של בורנהולם
 

דרום יולנד / ארץ הגבול

טירת המלך, בית הקיץ של המלכה, תחרות הטבעת, גבעת הבושה, טחנת רוח ששימשה כמבצר, עיר בת 1,200 שנים, סכרים ובונקרים – הכל בחבל ארץ ששימש זירה לקרבות עקובים מדם ופתר את המחלוקת במשאל-עם

כתב: הנס הנריק פאפנר
תרגמה: רבקה אוזאן-פאפנר
הגבול היבשתי היחיד של דנמרק עובר בדרום חצי-האי יולנד, ומפריד בינה לבין גרמניה. בעבר שררה עוינות בין שתי המדינות, והאזור עבר פעמים רבות מריבונות אחת לאחרת. במשך שנים ארוכות שלטה דנמרק בחבל שלזוויג-הולשטיין (Schleswig-Holstein), הנמצא היום בתחומי גרמניה. ב-1864 הובסו הדנים במלחמה נגר גרמניה, והחלק הדרומי של חצי-האי יולנד, עד סמוך לעיר קולדינג (Kolding), עבר לידי הגרמנים. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוחזרו חלקים משלזוויג לדנים.
ההחלטה על תוואי הגבול החדש התקבלה בדרך דנית טיפוסית – משאל-עם. כל עיר וכפר באזור נדרשו להחליט על השתייכותם הלאומית: גרמנית או דנית. תוצאות המשאל קבעו את קו הגבול. אך גם היום יש קהילות של בני מיעוטים משני צידי הקו, והאזור מכונה "ארץ הגבול".
כדאי לבקר בטירת קולדינג (Koldinghus), בעיר קולדינג שהיא הגדולה ביותר בסביבה. בראשית המאה ה-19, בזמן מלחמות נפוליאון, נשרפה הטירה, לאחר שגדודים ספרדיים שהוצבו בה העלו באח אש כדי להתחמם, וזו התפשטה. מאז שוקמו ההריסות, והיום פועל בה מוזיאון, המציג תערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית.
טלפון: 76-338100- 45

דרומית לקולדינג, בסמוך לאחת הגבעות, עובר קו הגבול הישן. הדנים, שהתביישו בתבוסתם במלחמה, כינו אותה "גבעת הבושה" (Skamlingsbanken). הם נהגו להיפגש על ראשה (113 מטר), להשקיף מעבר לגבול ולייחל ליום שבו ישובו האדמות הללו לידיהם.
מקצת הערים הגדולות בחלק זה של החוף המזרחי של יולנד שוכנות ליד פיורדים.
דרומה מקולדינג נמצאת הדרסליב (Haderslev), ובה הקתדרלה המרשימה שנבנתה במאה ה-13. דרומה משם שוכנת אובנרו (Aabenraa), שגם אליה מגיעים בכביש מספר 170. ליד הפיורד של פלנסבורג (Flensborg; עיר זו שוכנת בגרמניה) שבדרום חצי-האי, נמתח הגבול החדש. אל הפיורד הזה משקיפה העיירה גרוסטין (Grasten, "אבן אפורה", בדנית). בסמוך לה נמצא מעון הקיץ של המלכה האם אינגריד. הפארק המקיף את טירת המלכה פתוח בחלקו למבקרים, המורשים להיכנס רק כשהמלכה אינה נמצאת במקום.

גבול באמצע הכפר
בכניסה לסונבורג (Soenderborg), הנמצאת באי אלס (Als; מגיעים אליו בכביש מספר 8), מדרום לגרוסטין, עומדת דובבול מולה (Dybboel Moelle) – טחנת קמח עתיקה. במהלך המלחמות של 1848 ו-1864 התבצרו הכוחות הדניים בטחנה, וכאן נערכו אחדים מהקרבות עקובי הדם והקשים בהיסטוריה של דנמרק. במהלך הקרבות הופגזה הטחנה ונהרסה כמעט עד היסוד, אך בכל פעם נבנתה מחדש. ממרומי הטחנה נשקף הפיורד כולו.
סונבורג, עיירת פרברים ציורית, התפתחה סביב טירות המלך העתיקה, שנבנתה במקור במאה ה-12. היום פועל בטירה מוזיאון סונבורג (Museet pa Soenderborg Slot), המוקדש למלחמות בגרמנים.
שעות פתיחה: מאי-ספטמבר מדי יום 17:00-10:00, אוקטובר-אפריל 16:00-13:00 פרט לימי שני
טלפון: 74-422539- 45

בחודש יולי נערכת בסונבורג חגיגה מקומית מסורתית, חגיגת רכיבת הטבעת (Ringridning). המתחרים רוכבים על סוסים, ובעזרת מוט ברזל ארוך עליהם לתפוס, תוך כדי דהרה, טבעת קטנה התלויה על הקיר.
סביב מסורת עתיקה זו התפתח פסטיבל עממי, הכולל מופעי מוזיקה, מסעדות תחת כיפת השמיים (אם מזג האוויר מאפשר זאת) ומוקדי עניין לילדים. גם במקומות אחרים באזור מתקיימות החגיגות, אך לב-ליבן הוא בסונבורג.
מזרחית לסונבורג נמצאת הטירה הקסומה אוגוסטינבורג (Augustenborg). כאן התארח לעתים קרובות הסופר הנס כריסטיאן אנדרסן. מסונבורג מוביל הכביש הראשי, כביש מספר 8, בכיוון מערב, עובר מעל הים ובחצי האי יולנד, ומגיע אל העיר טונר (Toender), אשר קיבלה מהמלך רשיון מסחר כבר ב-1243.
בעבר התבססה טונר בעיקר על תעשייה של תחרת הסלילים (סוג מיוחד של סריגה, הדומה לעבודות מקראמה), והיא ידועה בה גם היום. הבתים העתיקים בטונר בנויים בסגנון הולנדי – מחוברים זה לזה בקיר משותף. כביש מספר 419 מוביל מטונר בכיוון צפון-מערב. כדאי לעצור בכפר מויילטונר (Moegeltoender). הרחובות המרוצפים והבתים הקטנים והציוריים שבו מזכירים את פריזלנד שבהולנד יותר מאשר יישובים אחרים בדנמרק.
בכניסה למויילטונר נמצאת טירת שאקנבורג (Schackenborg), המושכת אליה בעיקר צלמי צהובונים, שכן בה מתגורר בנה הצעיר של המלכה, הנסיך יואקים (Joachim). כדי להרחיק סקרנים ולספק לנסיך פרטיות, גודרו שטחים נרחבים מסביב לטירה.
דרומית למויילטונר נמצא אחד האתרים המוזרים ביותר באזור, הכפר רודבול (Rudboel): הגבול בין דנמרק לגרמניה חוצה את הכפר, והסימן היחיד לכך הוא אבני המרצפת המשוקעות באמצע הרחוב הראשי, שבו עובר הגבול.

סכרים, ים ובונקרים גרמניים
מהולנד בדרום ועד דרומו של חצי-האי יולנד בצפון, מוגן קו החוף בסכרים גבוהים. בזמן הגאות עולים כאן פני המים בשני מטרים. הגלים סוחפים איתם אצות ודגים, והופכים את החוף לאחד האזורים הפוריים באירופה ולמוקד משיכה למיליוני עופות נודדים.
ממזרח לסכרים נמצא אזור השפל, קרקעית ים שיובשה ומשמשת לחקלאות. על סוללת העפר שמחוץ לטונר נמצאת העיר הקטנה הוייר (Hoejer), שגם אליה מגיעים בכביש מספר 419. בסמוך לה ניצב סכר הוייר סלוסה (Hoejer Sluse), שדרך פתחו זורמים רבים מנחלי האזור ונשפכים אל הים.
גם היום יש סכנת הצפה, על אף הסכרים המודרניים. הבתים באזור עומדים בדרך כלל בנקודות הגבוהות ביותר, והם בנויים מכמה קומות: קומת הקרקע הרחבה משמשת לרוב את חיות המשק; והקומות העליונות משמשות למגורי אדם וכמקום חלופי לסחורות ולבעלי חיים בעת הצפה.
בוודהוואט (Vadehavet), שממערב לחצי-האי יולנד, יש כמה איים. המיושבים והגדולים שבהם הם פאנו (Fanoe) ורומו (Romoe). לרומו אפשר להגיע בנסיעה של עשרה קילומטרים על סוללת העפר המובילה מחצי-האי יולנד ישירות לאי: נוסעים צפונה בכביש מספר 419, וממנו פונים מערבה בכביש מספר 175, המוביל לרומו. למרות הקשר היבשתי עם יולנד, שמר האי על צביונו המיוחד, המושך אליו תיירים. בעבר חיו כאן ציידי לוויתנים, והכנסתם הפכה את רומו לאי העשיר באזור.
בעיר טופטום (Toftum), שבצפון רומו, כדאי לבקר בחצר הקברניט (Kommandoergarden). הבית, שהוקם ב-1748, הוא אחד המבנים העתיקים שבהם התגוררו הקברניטים של ספינות הציד. גגות הבתים ברומו מכוסים באצות, המשמשות תחליף לגגות הקש האופייניים לדנמרק. בכפר הזערורי יוברה (Juvre), שבצפון האי, בנה אחד הקברניטים גדר מעצמות לוויתנים.
החופים של רומו הם מהרחבים ביותר בצפון אירופה (בין קילומטר לארבעה קילומטרים), ומכוניות יכולות לנסוע בהם על החול. בחלקו הדרומי של האי יש חופי נודיסטים. לאורך קו החוף נותרו אחדים מ-52 הבונקרים שבנו כוחות הכיבוש הנאציים בשנים 1945-1940, כדי להתגונן מפני בעלות הברית. גם בחורשת עצי האורן טוויסמרק (Tvismark) – שניטעה במרכז האי, כדי לעצור את נדידת החול – נמצאים בונקרים, חלקם פתוחים לביקור.

העיר העתיקה בדנמרק
חוזרים לחצי-האי יולנד בכביש מספר 175 ופונים צפונה בכביש מספר 11. מכביש מספר 11 פונים בכיוון דרום-מזרח, בכביש מספר 24, המוביל לעיר ריבה (Ribe) שבחצי-האי יולנד. זו העתיקה בערי דנמרק, ואחת המעניינות שבהן. היא הוקמה במאה השמינית לספירה ושימשה כצומת מסחר חשוב של הוויקינגים.
ריבה היתה אחת הערים הראשונות שתושביה המירו את דתם לנצרות, ובימי שלטונה של הכנסייה הקתולית היה הבישוף של ריבה שליט כל-יכול, מעין מלך מקומי. העיר ירדה מגדולתה ב-1600, כאשר מלכי דנמרק העבירו לקופנהגן את מרבית כוחות הצבא, כמו גם את רשויות המינהל האזרחיות. עם זאת, הודות להעברת מוקדי השלטון לבירה, הואט קצב התפתחותה של ריבה, ובכך היא ניצלה מפגעים מודרניים רבים.
ריבה נראית כעיר שהזמן עצר בה מלכת. בתי אבן מוכי רוח ובתי עץ מימי הביניים מקיפים את הקתדרלה המרשימה, שבנייתה החלה ב-1150. למבנה המקורי של הקתדרלה של הבתולה (Vor Frue Kirke) נוספו עם השנים טלאים ותוספות. האחרונות שבהן הן תמונות הפסיפס משנות השמונים של המאה העשרים, המקשטות את קירות הכנסייה.
גם הצריח נוסף למבנה בשלב מאוחר יחסית, ולמעשה מעולם לא היה חלק מהקתדרלה עצמה, אלא שימש כמגדל תצפית, שנועד להתריע על סכנת הצפה. ליד הקתדרלה נמצאים כנסיית סנטה קתרינה (Sankt Katarina Kirke) ומנזר – שריד יחיד למנזרים הקתוליים הרבים שהיו בעיר.
בנמל הקטן, ליד נחל ריבה, ניצב עמוד הגאות, המודד את גובה מי הנחל בעת סערה. טבעות הברזל שנקבעו בעמוד סימנו את גובה המים. ב-1634 בעת סערה עזה, חדרו מים מן הים אל הנחל, ומימיו גאו בשישה מטרים והציפו את העיר.
באחרונה שוחזר השוק של ריבה ליד הכפר לוסטרופ (Lustrup), הנמצא במרחק כשני קילומטרים דרומית לעיר. כאן פועל גם המוזיאון הוויקינגי של ריבה (Ribe Vikingecenter "Lustrupholm"), המשחזר את אורח החיים הוויקינגי. יש בו סדנאות של בעלי מלאכה, בהם נפחים ו"צורפי" ענבר המייצרים בשיטות מסורתיות חפצי אומנות שונים.
שעות פתיחה: מאי, יוני וספטמבר שני-שישי 15:30-10:00, יולי-אוגוסט מדי יום 17:00-11:00
כתובת: Lustrupvej 4, ריבה
טלפון: 75-411611- 45

בטרקטור, על קרקעית הים
מריבה ממשיכים למאנו (Mandoe), אי קטן שחיים בו כשבעים אנשים. אפשר להגיע אליו רק בשעת שפל, בטרקטור, הנוסע על הקרקעית החשופה של הים. הטרקטור יוצא מהכפר וסטר וידסטד (Vester Vedsted), שאליו מגיעים בכביש המתפצל מכביש מספר 11, מעט דרומית-מערבית לריבה.
זהירות: לעולם אין לנסוע למאנו במכונית פרטית – אפילו לא ברכב 4X4 – שכן תיירים וזרים אינם מסוגלים לצפות את בוא הגאות! רק נהגי הטרקטור המקומיים מנוסים דיים להבחין בגאות, הבאה באופן פתאומי.
צפונית לריבה, על החוף המערבי של חצי-האי יולנד, מול האי פאנו (Fano), שוכנת אסבייר
 (Esbjerg), שאליה מגיעים בכביש מספר 24. ראשיתה של העיר בנמל הגדול, שהוקם כאן ב-1868, וגם היום מתפרנסים התושבים בעיקר מן הים. בעיר יש נמל מעבורות פעיל, שבהן אפשר להפליג גם לבריטניה.
אסבייר משמשת היום גם כבירתם של מחפשי הנפט בים הצפוני. ציוד, אספקה וצוותי עבודה עוברים מכאן אל אתרי הקידוח בלב הים.
האתר בעל העניין הרב ביותר בעיר הוא מוזיאון הדיג והשיט (Fiskeri-og Soefartsmuseet), ובו אקווריום ענק ובריכה של כלבי ים. אפשר גם לבקר בבורסת הדגים, הנמצאת בנמל ופועלת החל משבע בבוקר.
שעות פתיחה: ספטמבר-יוני 17:00-10:00, יולי-אוגוסט 18:00-10:00
כתובת: Tarphagevej 2
טלפון: 76-122000- 45

מאסבייר יוצאת מעבורת קטנה, המפליגה בין השרטונים ומגיעה, בתום שיט של עשרים דקות, לאי פאנו.

פון / האי של אנדרסן

דרומית-מערבית לקופנהגן נמצא האי פון, ובו אודנסה, עיר הולדתו של הנס כריסטיאן אנדרסן. טיול אל הגבעות המשתפלות אל ים כחול, אל טירת המלך כריסטיאן הרביעי ואל מוזיאון הרכבות

כתב: הנס הנריק פאפנר
תרגמה: רבקה אוזאן-פאפנר

לאי פון (Fyn) ולהנס כריסטיאן אנדרסן אין הרבה מהמשותף, למרות מאמציה של לשכת התיירות המקומית ליצור את הרושם ההפוך. אנדרסן נולד באודנסה (Odense) שבאי ב-1805, עזב אותה ואת האי בגיל צעיר, וביקר בה לעיתים נדירות בלבד. יתרה מזו, גם הטופוגרפיה המקומית כאילו מדגישה את הקשר הרופף שחש הסופר למקום הולדתו: האי נחתך לרוחבו על ידי הכביש המהיר, הנמשך לאורך 76 קילומטר ומתווה מעין קשת, העוקפת את העיר וממשיכה אל הגשרים שמשני צידי החוף. גשרים אלה מקשרים בין פון לבין העולם הרחב.
רבים נוטים להתעלם מפון, האי השני בגודלו בדנמרק. אבל הנוף הציורי – הגבעות המשתפלות אל הים הכחול, השדות המכותרים בשיחי סמבוק (הול, Hyld, בפי הדנים), ומבני החווה הקטנים עם גגות הקש – הוא תפאורה שלא ניתן לפטור אותה כלאחר יד.
אם באים מהבירה קופנהגן שבאי שילנד (Sjaelland), נוסעים בכביש האגרה המהיר (כביש E20), הנטוי מעל מיצר סטורבלט (Storebaelt). מדובר בגשר, המפורסם במרווחים העצומים שבין עמודי התמיכה שלו (1,624 מטר בין עמוד לעמוד). בחלקו הראשון של הגשר, בין שילנד לאי ספרוגאו (Sprogoe), עוברות המכוניות מעל, בעוד הרכבת נוסעת במנהרה שמתחת לים. אחרי ספרוגאו, נוסעים כל כלי התחבורה על הגשר הנמוך, עד לאי פון.

ספינות בבקבוקים
הגשר מסתיים בניובורג (Nyborg). במשך מאות שנים פעל בעיר נמל מעבורות משגשג, והחל מ-1282 כינסו כאן המלכים הדניים עצרות של חשובי העם שהיוו למעשה את כינוסי הפרלמנט הראשון של דנמרק. בטירת ניובורג (Nyborg Slot) אפשר לבקר באולם הכנסים הגדול, מקום כינוסו של הפרלמנט הדני הראשון.
טלפון: 65-310207- 45

מניובורג מוביל כביש מספר 163, העובר באזור כפרי, לכיוון העיר סוונבורג (Svendborg), השוכנת בפתחו של הארכיפלג. אתר התיירות העיקרי בסוונבורג הוא מוזיאון סוונבורג. אפשר גם לטעום מן העבר המפואר של עיר הנמל בשיט קצר בספינת הקיטור הישנה "הלייה" (Helge), המתקיים בתחילת הקיץ ובסופו.
סוונבורג שוכנת במקום יפהפה. מהעיר מוביל גשר היישר אל האי טוסינגה (Tasinge). כאן נמצאת טירת ואלדמר (Valdemars Slot), שנבנתה בין 1639 ל-1644 על ידי המלך כריסטיאן הרביעי. מרבית חלקי הטירה פתוחים כיום לקהל.
כתובת: Slotsalleen 100, סוונבורג
טלפון: 62-226106- 45

כדי להתנסות בחוויה דנית אופיינית, כדאי להפליג במעבורת לארו (Aeroe) – אי שבו בתים עתיקים ורחובות מרוצפים. השיט מסוונבורג לארו נמשך כ-75 דקות. אפשר להפליג לארו גם מהעיר רודקובינג (Rudkoebing) שבאי לאנגלנד (Langeland), מרחק כשעת שיט אחת.
ארוקובינג (Aeroeskoebing) ומרסטאל (Marstal), שתיהן באי ארו, היו בעבר ערי נמל חשובות, וברחובותיהן הצרים עומדים בתים עתיקים יפהפיים, ששימשו את יורדי הים. בארוקובינג שוכן מוזיאון בקבוקי הספינות (Aeroe Flaskeskibmuseum), שבו מוצגים מאות בקבוקים, שדגמי ספינות זעירות בתוכם.

טירה על כלונסאות באגם
כדי לחזור לאי פון, אפשר לשוט מסובו (Soeby) שבאי ארו לפאבורג (Faaborg) שבאי פון, מהלך של כשעה, או לחזור באותה הדרך לסוונבורג, להמשיך בכביש מספר 9 לכפר קווארנדרופ (Kvaerndrup), ומשם לפאבורג בכביש מספר 8. זה האזור היפה ביותר בדרום האי פון: גבעות ירוקות, יערות וחוות קטנות עם מבנים לבנים, שקורות עץ שחורות מצטלבות על קירותיהם. בנוף הזה שוכנת אייסקו (Egeskov), אחת מטירות הרנסאנס היפות ביותר בדנמרק. היא הוקמה ב-1554 על גבי כלונסאות של עצי אלון, ששוקעו במי האגם. סביב הטירה משתרע פארק מעוצב, מרהיב ביופיו. באחד מבנייני הטירה נפתח מוזיאון למכוניות שיוצרו בתחילת המאה. כדי להגיע אליה נוסעים בכביש מספר 8 צפונית-מזרחית מפאבורג.
כתובת: Egeskov Gade 18, קווארנדרופ

במורד הדרך שוכנת טירה נוספת, בראהטרולבורג (Brahetrolleborg), שניתן לבקר רק בפארק שסביבה.
פאבורג עצמה היא עיר קטנה, ואת העניין העיקרי בה מעורר מוזיאון האמנות (Faaborg Museum), המציג ציורים של אמני האי. מבויידן (Boejden) שליד פאבורג מפליגה מעבורת אל פונסהאב (Fynshav) שבאי אלס (Als), שממנו אפשר להגיע אל דרום יולנד.
אם נשארים בפון, ממשיכים צפונית-מערבית מפאבורג, בכביש מספר 329, וממו פונים אל כביש 323. עוברים ליד הכפר אבארופ (Ebberup), שבסמוך אליו הוקם פארק פרטי על שטח של 18 דונם. הפארק, המכונה "שבעת הגנים" (De syv Haver), מחולק לשבעה חלקים, המייצגים שבע מדינות, ובכל אחד מהם יש צמחייה האופיינית לאחת מהן. את צרפת מייצג גן ובו יותר מאלף זני ורדים, את שווייץ – צמחייה אלפינית, ואת איטליה – אגם ובו צמחיית מים, וחצר פנימית בסגנון פומפיי.

עירו של אנדרסן
התחנה הבאה היא העיר אודנסה, שאליה מגיעים בכביש מספר 168. על אף שבעיר הוקמו רבי-קומות, מרכז אודנסה השתמר בשלמותו. נחל אודנסה, שבו נהגה אימו של הנס כריסטיאן אנדרסן לכבס את הבגדים, עדיין זורם כאן.
בביתו של הנס כריסטיאן אנדרסן (H.C. Andersens Hus) הוקם מוזיאון קטן לזכרו של הסופר הנודע. בית ילדותו של אנדרסן (H.C. Andersens Barndomshjem), נמצא לא הרחק מכאן, במונקמולהסטרדה (Munkemoellestraede), משמש כשלוחה של המוזיאון. בסמוך אליו עומדת כנסיית סנט קנוד (Sankt Knuds Kirke) הגותית. באודנסה פועל גם מוזיאון קרל נילסן (Carl Nielsen; 1931-1865), המוקדש למלחין שהתגורר באי פון.

מוזיאון הנס כריסטיאן אנדרסן
כתובת: Bangs Boder 30, אודנסה
טלפון: 65-514601- 45

בית ילדותו של אנדרסן
כתובת: Munkemoellestraede 3-5, אודנסה

מוזיאון קרל נילסן
כתובת: Claus Bergs Gade 11, אודנסה

אתר המוזיאונים של אודנסה

מבין המוזיאונים האחרים באודנסה כדאי להזכיר את מוזיאון ברנטס קלדהפבריק (Brandts Klaedefabrik), השוכן במבנה תעשייתי שהוסב למוזיאון. הוא מוקדש לאמנות מודרנית ולצילום, ונחשב לאחד הטובים מסוגו בצפון אירופה. לא הרחק ממנו נמצאת תחנת הרכבת, שבה פועל אחד המעניינים והגדולים שבמוזיאוני הרכבות של סקנדינביה (Denmarks Jernbanemuseum). מוזיאון נוסף באודנסה הוא דאן פונסה לנדסבו (Den fynske Landsby), הפרוש תחת כיפת השמים. יש בו עשרות בתים, מהעתיקים והיפים שבאי, שהועברו לכאן בשלמותם ושוחזרו בדקדקנות. 

מוזיאון ברנטס קלדהפבריק
שעות פתיחה: 17:00-10:00, יולי-אוגוסט מדי יום, ספטמבר-יוני סגור בימי שני
כתובת: Kunsthallen, Brandts Passage, אודנסה
טלפון: 66-137897- 45

מוזיאון הרכבת
שעות פתיחה: מדי יום 16:00-10:00
כתובת: Dannebrogsgade 24, אודנסה
טלפון: 66-136630- 45

מוזיאון דאן פונסה לנדסבו
כתובת: Sejerskovvej 20, אודנסה

אתר לשכת התיירות של האי

חצי-האי יולנד / הדרך אל הר השמים

אל הנופים המרהיבים וההיסטוריה הדנית: מהעיירה יילינג, בירת המלך שניצר את הדנים, אל הקתדרלה הארוכה של אורהוס ועד לאודינג סקובהוי, פסגת הפסגות – 173 מטר מעל פני הים

כתב: הנס הנריק פאפנר
תרגמה: רבקה אוזאן-פאפנר

העיר פרדרישיה (Fredericia) שוכנת בחלק המזרחי של חצי-האי יולנד, ומשקיפה על מיצר לילהבלט (Lillebralt) ועל שני הגשרים המתקמרים מעליו. העיר נבנתה ב-1650 על ידי המלך פרדריק השלישי, ובמשך כ-200 שנה שימשה כעיר מבצר. החפיר והמבצר עדיין עומדים על תילם, והרחובות הפנימיים שומרים על התבנית הריבועית המקורית ומשמשים עדות לעברה הצבאי של פרדרישיה.
ברחוב וסטר וולגדה (Vester Voldgade), העובר ליד החומה, נמצא בית הקברות היהודי – שריד לעבר היהודי של העיר, שהחל בתום מלחמת שלושים השנים. כשהסתיימה המלחמה, ב-1648, עמדה אירופה בפני משבר כלכלי קשה. הנשכרים העיקריים מן המלחמה היו הסוחרים העשירים, שהיו ברובם יהודים. ב-1682 החליט מלך דנמרק להנהיג בפרדרישיה חופש דת מוחלט, כדי לעודד את היהודים להשתקע בעיר, ובכך לסייע לה להתגבר על המשבר הכלכלי שפקד אותה. הם קיבלו רשות לבנות בית כנסת, והקימו את הקהילה היהודית הראשונה בממלכת דנמרק. מאוחר יותר, כשהותר ליהודים להתיישב בכל רחבי המדינה, בחרו מרבית יהודי פרדרישיה לעבור לקופנהגן.

קברו הנוצרי של המלך הפגאני
כביש 28 יוצא מפרדרישיה, חולף על פני כפר בורקופ (Boerkop) וממשיך אל העיר ויילה
(Vejla). ויילה השוכנת בתחתיתו של עמק גרייס (Grejsdalen), הנושק לפיורד של ויילה. האתר החשוב ביותר בעיר הוא המוזיאון המקומי (Vejle Kunstmuseum), ובו אוסף האמנות הדנית הגדול ביותר מחוץ לקופנהגן.
כתובת: Flegborg 16, ויילה
טלפון: 75-723199- 45

בכל ימי ראשון ביולי ובאוגוסט יוצאת רכבת קיטור ישנה מתחנת הרכבת בוויילה ונוסעת על הפסים המתפתלים, דרך עמק גרייס, לבירה הוויקינגית העתיקה – העיירה יילינג
(Jelling).
ליד הכנסייה ביילינג עומדות שתי אבנים עגולות, שהגדולה שבהן מכונה "תעודת ההטבלה של דנמרק". בכתב הוויקינגי החרוט באבן מסופר על המלך הארלד, ש "איחד את כל דנמרק ונורווגיה, והפך את הדנים לנוצרים". נראה שמדובר במלך הוויקינגי הארלד הראשון, המכונה גם "כחול השן", שהציב בשנת 985 את שתי האבנים העגולות כגלעד לאביו, המלך גורם (Gorm), ולאמו, טיורה (Thyra).
הארלד הראשון, ששלט בדנמרק בשנים 985-940, כבש את נורווגיה, איחד את דנמרק לממלכה אחת והמיר את דתם של תושביה לנצרות. אחרי התנצרותו העביר הארלד את עצמות אביו המנוח, שנקבר בקבורה פגאנית, לקברו הנוכחי, והקים במקום כנסייה. בשני תילי הקבורה הגבוהים, המתנשאים משני צידי הכנסייה, קבורים גורם הזקן ואשתו טיורה. לפי האגדה, סירבה טיורה לישון עם גורם במיטה אחת, אלא אם יאחד את הממלכה. לכן נהגו השניים לישון כשחרב ארוכה מפרידה ביניהם.

מולדת הלגו ופסגת השמים
מיילינג אפשר לצאת מהעמק אל השפלה של חצי-האי יולנד. כאן נעשה הנוף מישורי יותר, ואחרי כמה קילומטרים בכביש מספר 28, מגיעים אל אדמות הבור הגדולות. מדובר באזור שאדמתו אינה פורייה, אך באחרונה זוכה האזור בפריחה כלכלית. בילונד (Billund) – עד לא מכבר עיר ענייה – היא אחת מערי התעשייה המשגשגות בדנמרק, וכל זה הודות ל…צעצועים.
סיפור ההצלחה החל כאשר התחיל אחד מבעלי המלאכה בעיר לייצר צעצועי עץ. אחרי מלחמת העולם הראשונה, החליף הנגר את העץ בפלסטיק, וכך נולדה אחת מאגדות התעשייה הגדולות של דנמרק – חברת "לגו".
לא הרחק ממפעלי "לגו" הענקיים נמצא פארק השעשועים לגולנד (Legoland). העניין המרכזי כאן הוא בעיר המיניאטורית, הבנויה מאבני לגו. במקום יש גם מוזיאון בובות, ונערכות פעילויות רבות לילדים.
כתובת: Normarksvej 9, בילונד
טלפון: 75-331333- 45

מבילונד נוסעים צפונה, בכביש מספר 176, המוביל אל העיירה גיווה (Give). אפשר לרדת מהדרך הראשית, לנסוע לגיווהסקוד (Givskud) ולבקר בגן החיות, הבנוי במתכונת ספארי. ממשיכים בכביש מספר 176, מתחברים אל כביש מספר 13 וממשיכים בכביש זה צפונה, וממנו פונים לדרך הצדדית, המתפצלת ליד יולונד (Hjoellund) ועולה בכיוון צפון-מזרח לסילקבורג (Silkeborg).
סילקבורג היא העיר המרכזית במחוז האגמים שבצפון-מרכז יולנד. במזרח, משתפלות הגבעות אל האדמות הפוריות של חצי-האי, ופיורדים עמוקים חותכים את הנוף הצבעוני. גודנאואן  (Giddenean), הנחל הארוך ביותר בדנמרק, חוצה את סילקבורג. בקיץ אפשר לצאת לשיט קנו בנחל ובאגמים הצלולים שממזרח לעיר. אפשר, וכדאי, לשוט בספינת הקיטור הישנה "יילאן" (Hjejilen).
במוזיאון האמנות של סילקבורג (Silkeborg Kunstmuseum) מוצג אוסף גדול של הצייר בן המאה העשרים אסקה יורגן (Asger Jorgn).
שעות פתיחה: נובמבר-מרץ בימי שלישי-שישי 16:00-12:00 ושבת-ראשון 17:00-10:00. אפריל-אוקטובר שלישי-ראשון 17:00-10:00, ימי שני סגור
כתובת: Gudenavej 7-9
טלפון: 86-825388- 45

ביציאה הדרומית מהעיר, בכביש מספר 52, פונים מזרחה אל רודלונד (Rodelund), במסלול המוביל אל הימלביירוואט (Himmelbjerget) – "הר השמים", בפי הדנים – 147 מטר מעל פני הים.
כמה קילומטרים דרומית להימלביירוואט מתנשאת הפסגה הגבוהה בדנמרק, אודינג סקובהוי (Yding Skovhoej), שגובהה 173 מטר. שתי הפסגות הן חלק מרכס החוצה את חצי-האי מצפון.

אורהוס: הבירה השנייה של דנמרק
מסילקבורג ממשיכים בכביש מספר 52 ישירות צפונה, לכיוון העיר ויבורג (Viborg); ואפשר לחלופין לעשות עיקוף קטן דרך אורהוס (Arhus), העיר השנייה בגודלה בדנמרק, שכדי להגיע אליה נוסעים מזרחה בכבש מספר 15. בין קופנהגן לאורהוס שוררים יחסים מיוחדים במינם: אנשי אורהוס טוענים כי אנשי קופנהגן סנובים, בעוד שבבירת דנמרק מייחסים לתושבי אורהוס רגשי נחיתות. הרקע ליחסים אלה הוא תחרות סמויה בין הערים; שכן, אורהוס שואפת להיות בירת דנמרק. ואכן, בפרסומי תיירות דניים אפשר לא פעם למצוא ליד שם העיר את הכינוי "עיר הבירה הקטנה בעולם".
ואולם, כינוי זה מטעה, שכן אורהוס אינה כה קטנה, והיא מציעה שפע מקומות בילוי ואתרי תיירות. בחלקה העתיק יש רחובות קטנים וציוריים, שבהם שוכנים אלה לצד אלה חנויות קטנות ומעניינות, מסעדות ובתי קפה קטנים הומי אדם. הבניינים העתיקים, הצבועים בגוני צהוב, משמשים כתפאורה הולמת. בלב העיר נמצאת הקתדרלה (Arhus Domkirke), שבהקמתה הוחל בסוף המאה ה-12, בשלהי התקופה הגותית. זו הכנסייה הארוכה ביותר בדנמרק (כ-94 מטר), ופרסקאות מהמאה ה-16 מקשטים את תקרתה. לא הרחק מהקתדרלה שוכן בית העירייה, שעיצובו זיכה אותו בכמה פרסים ארכיטקטוניים. אפשר לטפס אל המגדל שבראשו.
לשכת התיירות של אורהוס
קתדרלת אורהוס

מוזיאון דאן גמלה בו (Den Gamle By) הוא מאתרי התיירות החשובים באורהוס. זהו מוזיאון פתוח ובו העתקים של בתים מערים שונות בדנמרק. בעשרות הבתים שוחזרו חנויות, בתי מלאכה עתיקים וחדרי מגורים.
כתובת: Viborgvej 2
טלפון: 86123188- 45

ביערות שבדרום העיר שוכנת טירת מרסליסבורג (Marselisborg Slot), מעון הקיץ הרשמי של מלכת דנמרק, המלכה מרגריטה. ניתן¬ לבקר בפארק המקיף את הטירה רק כאשר המלכה אינה שוהה כאן. וכשהיא נמצאת בטירה, כדאי לצפות בחילופי המשמרות, המתבצעים בכל יום בשעה 12:00.
דרומית לטירת מרסילסבורג נמצא המוזיאון הפרהיסטורי מוסהגורד (Moesgaard), השוכן באחוזה יפהפייה, ובו מוצגים שונים, מתקופת האבן ועד לימי הוויקינגים. אחד המוצגים המעניינים כאן הוא גראובלמן (Grauballemanden) – גופת גבר משומרת להפליא מלפני כאלפיים שנה, שנמצאה במי הביצה הסמוכה לכפר גראובלה, השוכן כעשרה קילומטרים צפונית-מזרחית לסילקבורג. הסיפור שמאחוריה מעניין לא פחות: בימי הוויקינגים נהגו הדנים להשליך לביצה גוויות, כדי לרצות את אלי הביצה.
אבל את העניין הרב ביותר באורהוס מעורר פסטיבל הוויקינגים השנתי, הנערך בשבוע האחרון של חודש יולי במוזיאון מוסהגורד. במהלכו אפשר לצפות בשחקנים הלבושים בבגדי התקופה ההיא, כשהם נאבקים זה בזה, ולהסתובב בשוק הססגוני.
מוזיאון מוסהגורד
שעות פתיחה: אפריל-ספטמבר מדי יום 17:00-10:00, שאר השנה 16:00-10:00 פרט לימי שני
כתובת: Moesgard Alle 20
טלפון: 89421100- 45

מוויבורג אל מלכת הברים
מאורהוס יוצאים בכביש מספר 26, המוביל לעיר ויבורג (Viborg), ששורשיה ההיסטוריים והתרבותיים מגיעים אף הם עד התקופה הוויקינגית. הקתדרלה המרשימה של העיר חולשת על הסביבה. הפרסקאות היפהפיים שעל תקרתה צוירו בידי האמן יואקים סקווגורד (Joakim Skovgaard; 1933-1856), אחד מציירי הפרסקאות הידועים בעולם. במקום פועל מוזיאון קטן לזכרו, מוזיאון סקווגורד (Skovgaard Museet).
כעשרה קילומטרים מערבית לוויבורג, על כביש מספר 16, המוביל אל הולסטברו 
(Holstebro), נמצא מכרה הגיר דאובייר (Daugbjerg Kalkgruber), המאפשר הצצה אל מעמקי אדמת האי, העשויה גיר. לפני כאלף שנה הוחל כאן בכריית הגיר, וכעת מגיע אורכן הכולל של מנהרות המכרה ל-35 קילומטר, ולעומק של עד 35 מטר מתחת לפני הקרקע.
כתובת:Dybdalsvej 15, Stoholm,Daugbjerg
טלפון: 97-548333- 45

חוזרים לוויבורג, וממנה נוסעים מזרחה בכביש מספר 16, לכיוון ראנרס (Randers). בכפר אורום (Oerum) עוקבים אחר השלטים החומים ופונים צפונה. חולפים על פני אחוזת טשילה (Tjele), וממשיכים, דרך הכפרים ואמן (Vammen), וורנום (Hvornum) ונור אונסילד (Noerre Onsild) לכיוון הוברו (Hobro). דרומית-מזרחית להוברו נמצאת פורקאט (Fyrkat), אחת מארבע המצודות הוויקינגיות העגולות בדנמרק.
הכביש הישן, שמספרו 180, ממשיך מהוברו וחוצה את היער העבות רולד סקוב (Rold Skov) ואת העיירות הקטנות סקורפינג (Skoerbing) ורבילד (Rebild), שבקצהו הצפוני. מדי שנה ב-4 ביולי, חוגגים דנים-אמריקאים רבים ברבילד את יום העצמאות האמריקאי, בחגיגות הגדולות ביותר מחוץ לגבולות ארצות-הברית.
אולבורג (Aalborg), העיר הגדולה בצפון יולנד, נמצאת לחופו של לימפיורדן 
(Limfjorden), הפיורד המפריד בין חצי-האי יולנד לבין האי ונסוסל (Vendsyssle). מאז הקמתה, שימשה אולבורג כמרכז מסחרי וכאתר נופש, והיום היא מהווה צומת מסחרי מרכזי. רחוב יומפרו אנה 
(Jomfru Ane) גדוש בתי קפה, ברים ומסעדות, שבהם המוני תיירים ובליינים מקומיים. זהו מקור הכינוי של אולבורג – "מלכת הברים".
צפונית לאולבורג נמצא הגדול באתרי הקבורה הוויקינגיים בדנמרק, לינדהולם 
(Lindholm Hoeje). המרחק מכאן אל חוף הים הצפוני ולעיר סקיין (Skagen) שבקצה הצפוני של האי ונסוסל, הוא מעט יותר ממאה קילומטר.

צפון יולנד / חופו של הים הצפוני

דיונה נודדת ברוח, כנסייה שקועה ועיירת דייגים וציירים בקצה דנמרק, "שרטוני החול על שבעת הימים, אשר העופות חגים מעליהם"

כתב: הנס הנריק פאפנר
תרגמה: רבקה אוזאן-פאפנר

החוף המערבי (Vestkysten) של חצי-האי יולנד, הפונה אל הים הצפוני, הוא חוף פראי של חולות זהובים, שלאורכו זרועים כפרי דייגים. לאורך רצועת החוף יש בני מזל הזוכים למצוא ענבר.
בעבר היה זה האזור העני ביותר בדנמרק. הקרקע החולית והרוחות העזות יצרו תנאי מחיה קשים, וכפו על תושבי החוף את הדיג כמקור פרנסה עיקרי. לא קל היה להשיט את הסירות ולחצות את הגלים הנשברים. בעת סערה, נאלצו ספינות הדיג הזעירות להישאר בלב ים, שכן החזרה לחוף ללא נמל לוותה לא פעם בהתרסקות.
בקצה הצפוני של חצי-האי יולנד שוכנת עיירת הדייגים סקיין (Skagen). היום היא משמשת כאתר נופש יוקרתי ומהווה מוקד משיכה לתיירים רבים בקיץ, אך ייחודה נעוץ במיקומה המיוחד: מדובר ביישוב הצפוני ביותר בדנמרק, הנמצא בין שני מצרים – סקגרק 
(Skagerrak) וקטאגט (Kattegat). הנקודה הקיצונית ביותר בחוף נקראת גרינן 
(Grenen), וממנה אפשר לצפות במפגש של הזרמים משני המיצרים.

סקיין, עיירת הדייגים והציירים
אתרי הקיט והנופש בחוף המערבי משתלבים בדו-קיום שליו עם כפרי הדייגים, והחיים בעיירות הדייגים ממשיכים להתנהל ללא הפרעה.
סקיין היא דוגמה לכך. בנמל של סקיין עומדים בתי העץ האדומים, שבהם מאוחסנים הרשתות ושאר הציוד הדרוש לדיג, ואוכלוסיית העיירה מורכבת בחלקה גם כיום מדייגים. אך בקיץ מוכפל מספר האנשים השוהים בסקיין, המושכת אליה מבקרים רבים.
במשך דורות שימשה העיירה אבן שואבת לציירים, שהתלהבו מתנאי האור השוררים בה. כאן נוסדה במאה ה-19 האסכולה של ציירי סקיין, שהשתייכו לזרם הריאליסטי המוקדם. ציורים מאותה תקופה מוצגים במוזיאון האמנות המקומי (Skagens Museum), כמו גם במוזיאון שהוקם בביתם של אנה ומיקל אנקר (Micheal Og Anna Anchers Hus), זוג ציירים שהתגורר בסקיין.
מוזיאון סקיין
כתובת: Broendumsvej 4, סקיין
טלפון: 98-446444- 45

אמן ידוע אחר שנשבה בקסמה של סקיין הוא הסופר והמשורר הנס כריסטיאן אנדרסן, שכתב עליה ביומן המסעות שלו: "כאן, בחבל הארץ הדני, תמצא נוף המצייר את תמונות מדבריות אפריקה, את תילי האפר העשנים של פומפי ואת שרטוני החול על שבעת הימים, אשר העופות חגים מעליהם. כדאי לבקר בסקיין"
גם בימינו משמשת סקיין מקור השראה לאמנים. במרכז העיירה ובכפרים הקטנים בסביבה, כמו קנסטדרנה (Kandestederne) וגאמל סקיין (Gammel Skagen; פירוש השם: "סקיין הישָנה"), אפשר לבקר בסדנאות קרמיקה ולצפות באמנים בעבודתם.

כנסייה מתחת לחול
החול שעל החוף איים תמיד לכסות את עיירות הדייגים הזעירות. דרומית לסקיין משתרעת רוביארג מילה (Raabjerg Mile), הדיונה הנודדת האחרונה בדנמרק (באחרות נשתלה צמחייה המונעת את נדידתן). בכל שנה נוסף לה חול מהאוקיינוס, ובכל שנה היא נעה כמה מטרים מזרחה. "הכנסייה המכוסה" (Den Tilsandede Kirke), הנמצאת לא הרחק ממנה, משמשת עדות לנצחון הטבע על האדם. צריח הכנסייה הלבן, העולה מתוך החול הדק, הוא השריד היחיד מעיירה שלמה, שכוסתה לקראת סוף המאה ה-18 על ידי דיונה נודדת אחרת.
לאורך 300 הקילומטר של קו החוף המערבי פזורים כפרי הדייגים. חלקם הפך עם השנים לעיירות נופש, וחלקם שמר על צביונו. ליד אתר התיירות לונסטרופ (Loenstrup), השוכן דרומית להירצהלם (Hirtshals), נמצא רובייארג קנודה (Rubjerg Knude), צוק בגובה 72 מטר מעל פני הים. החול שנערם עם הזמן על הצוק יצר תלולית, המסתירה את המגדלור, המרוחק מעט משפת הצוק. כיום משמש המגדלור כמוזיאון, העוסק בנדידת החול.
אחד המבנים המעניינים ביותר בדנמרק הוא מנזר בורגלום (Boerglum Kloster), הנמצא ליד עיירת הנופש לוקן (Lokken). הוא נבנה לפני כ-900 שנה ושימש כמקום משכנם של הבישופים, שהאחרון בהם היה סטוקה קרופמן (Stygge Krumpen). בזמן הרפורמה (כשדנמרק הפכה פרוטסטנטית, בשנית 1537-1536) הטיף קרופמן לקיצוניות קתולית, ואף ניסה להפוך את דנמרק לתיאוקרטיה.
בלוקן אפשר לרדת אל החוף במכונית ולנסוע על החול הרטוב כ-15 קילומטר, עד בלוקהוס (Blokhus). מכאן ממשיכה "דרך המרגנית", חולפת על פני רודהוס
(Roedhus), על פני טראנום (Tranum) ועל פני המטעים הנטועים סביבה כדי לעצור את נדידת החולות, ומגיעה אל הכביש הראשי, כביש מספר 11. זה ממשיך מערבה דרך פייריטסליב (Fjerritslev).

יצר האדם ושרטונות הים
קצת אחרי הפנייה לכביש מספר 29, המוביל להנסהולם (Hanstholm), עומדת כנסיית יארדמול (Hjardemal), מבנה טיפוסי לאזור, עם קירות לבנים. בהנסהולם נמצא אחד מנמלי הדיג הגדולים בדנמרק, ובעיני המהנדסים הדנים, הוא נחשב כפאר התכנון, שכן הוא מצליח לעמוד בזרמים העזים שבאזור.
עשרה קילומטרים דרומית להנסהולם שוכנת עיירת הדייגים הקטנה קליטמולר 
(Klitmoeller). כאן אפשר לראות דייגים הגוררים את סירותיהם בחול, ובסמוך עומדות תחנות ההצלה לספינות שעלו על שרטון.
כביש 181 מוביל דרומה ועובר ליד כנסיית וסטרבי (Vestervig), שנבנתה במאה ה-13 והיא אחת הכנסיות הכפריות הגדולות בסקנדינביה. משם ממשיכים על הגשר מעל אודסון
(Oddesund), ובכך עוזבים את ונדסוסל (Vendsyssel), החלק הצפוני של חצי-האי יולנד, המהווה לאמיתו של דבר אי בפני עצמו. בעבר היה ונדסוסל מחובר ליולנד בתוברון
(Thyboroan), שם היתה לשון יבשה צרה שעברה מעל הפיורד. אבל ב-1862, בעת סערה, הוא הופרד. כביש מספר 181 ממשיך דרומה לכיוון החוף.
בכפר הדייגים טורסמינה (Torsminde), שעל לשון היבשה בין הים הצפוני לפיורד ניסום 
(Nissum), שוכן "מוזיאון ההתנפצות על השרטון", סנט ג'ורג' סטרניגמוזיאום (St. George Strandingsmuseum). המוצגים במוזיאון נאספו מהספינות הטבועות.
כתובת: Vesterhavsgade 1E, טורסמינה
טלפון: 97-497366- 45

בני-אדם רבים נהרגו במשך השנים על החוף הזה, ובהם כ-1,300 אנשים שטבעו כאן בליל חג המולד של 1811, לאחר ששתי אוניות מלחמה בריטיות התנפצו על השרטון.
כמה מהדייגים מצאו בעבר דרך נוראה להתפרנס מהים. בימי סערה הם היו מקימים מגדלורים מטעים על החוף, והמלחים, שחשבו כי זהו נמל מבטחים, התקרבו אל החוף והתנפצו עם ספינותיהם על השרטון. הסחורות שנשטפו לחוף נמכרו בשוק השחור תמורת כסף רב.
כביש מספר 181 מוביל לרינקובינג (Ringkebing), פיורד המוגן על ידי 35 קילומטר של לשון היבשה הולמסלנד קליט (Holmsland Klit). מראש המגדלור נורה לונגבי (Norre Lingving) אפשר לראות את כל האזור; את 38 המטרים של המגדלור צריך לעלות ב-225 מדרגות, אך הנוף הנראה מכאן שווה את הטיפוס.
מכאן ממשיכים אל העיר אסבייר (Esbjerg). הכביש עובר ליד וידה סנדה (Hvide Sande) שבמרכז לשון היבשה, שבה מתחבר הפיורד אל הים הצפוני.