מידע מעשי לפארקים בארצות הברית

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לארצות הברית זקוקים לאשרה להיכנס לארצות הברית. תהליך קבלת האשרה מורכב מהגשת טופסי בקשה ומסמכים, תשלום אגרה וריאיון בשגרירות ארצות הברית. מומלץ להתחיל את התהליך לפחות חודש לפני מועד הטיסה המתוכנן, ולא לשלם על כרטיסי טיסה לפני קבלת האשרה.
פרטים אצל סוכני הנסיעות ובשגרירות ארצות הברית בישראל.
.
שגרירות ארה"ב בישראל
כתובת: הירקון 71 בתל אביב.
טלפון: 03-5197575. 

שגרירות ישראל בוושינגטון
כתובת: 3514 International Dr. NW.
טלפון: 1-202-3645500.

לישראל נציגויות ושגרירויות גם במיאמי, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, בוסטון, ניו יורק, פילדלפיה, יוסטון, שיקגו ואטלנטה.

איך להגיע
אפשרויות התחבורה אל הפארקים הלאומיים השונים במערב ארצות הברית מוגבלות מאוד. לחלק ניכר מהפארקים לא מגיעה שום תחבורה ציבורית, ועל כן יש לשכור רכב או לטייל בטיול מאורגן כדי להגיע אל הפארקים.

מתי כדאי להגיע
מכיוון שהפארקים נפרשים על שטח גדול מאוד ובאזורי אקלים שונים, אין עונה אחת המתאימה לכולם. לקבלת מידע ספציפי על עונות לכל פארק יש להסתכל במסלולים השונים המפורטים להלן, או לבדוק באתר רשות הפארקים הלאומית.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
רשות הפארקים הלאומית מפעילה מרכזי מבקרים בפארקים השונים ברחבי המדינה. מרכזי המבקרים מציעים מידע רב: מפות שבילים, עדכונים על הנעשה בפארק ועל מזג האוויר הצפוי, וכן הנחיות בנושאי בטיחות. בכניסה לפארקים מחולקים לרוב מפה ועלון הפארק הרלוונטיים.

מטבע
דולר אמריקאי

תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של ארצות הברית היא 1.

תחבורה
אפשרויות התחבורה בפארקים משתנות מפארק לפארק. בחלקם אין אפשרויות תחבורה ציבוריות ויש לטייל ברכב פרטי בלבד, ובאחרים יש הסעות ("שאטלים" לרוב) אל וממסלולים ותצפיות שונים.
על אפשרויות התחבורה בכל פארק אפשר לברר באתר רשות הפארקים הלאומית, והן מפורטות גם במפה ובעלון שניתנים בכניסה לפארק.
בקיץ פארקים פופולריים במיוחד, כדוגמת גראנד קניון ויוסמיטי, נוטים להתמלא מכוניות וכבישיהם פקוקים.

כרטיס כניסה שנתי
רשות הפארקים האמריקאית מנפיקה את ה-National Parks Pass, כרטיס מיוחד המקנה כניסה חופשית לכל הפארקים הלאומיים בארצות הברית למשך שנה. הכרטיס מאפשר כניסה עם כלי רכב, אבל אינו מכסה הוצאות נוספות כמו קמפינג, סיורים מודרכים ועוד. מחיר הכרטיס הוא חמישים דולר, וניתן לרכוש אותו בכניסה לכל אחד מהפארקים, וגם דרך האינטרנט.

ריינג'רים
הפקחים (rangers) ממלאים תפקידי פיקוח ושיטור, אך גם הדרכה. בסמכותם לאכוף את החוקים והתקנות הנהוגים בפארקים – החל בתקנות שמירת הטבע והנוף, וכלה בחוקי התנועה. הם מצטיינים בידע הרב שצברו במהלך הכשרתם ועבודתם ובאדיבותם. כדאי להתייעץ.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
בפארקים הגדולים פועל "כפר", ובו תחנת דלק, חנות כלבו, מסעדה, שירותים, מקלחות, מכונות כביסה להפעלה עצמית וסניף דואר. עם זאת יש לציין כי מחירי האוכל במסעדות ובחנויות הפארקים לעתים גבוהים יחסית, ועל כן אם שוהים בהם לתקופה ארוכה מוטב להצטייד במזון מראש או לצאת לאכול מחוץ לתחומי הפארק כשמתאפשר.

לינה
אפשרויות הלינה בפארקים משתנות מפארק לפארק. מידע מדויק לגבי כל פארק ניתן למצוא באתר רשות הפארקים הלאומית, בו גם מופיעים פרטים להזמנת חדרים מראש בפארק הרצוי.
מחירי הלינה בלודג'ים שבפארק לעתים גבוהים יחסית, ובפארקים פופולריים החדרים מוזמנים מראש בעונת התיירות ובחגים. על כן אפשר ללון מחוץ לפארקים, ביישובים סביבו, המציעים בדרך כלל מגוון אפשרויות לינה במוטלים ובמלונות שונים.
בחלק הארי של הפארקים יש אתרי קמפינג. בחלקם אפשר, ורצוי במקרה ומדובר בפארקים המתוירים יותר, להזמין מקום מראש, במיוחד אם מתכננים להגיע אליהם בסופי שבוע או בחגים.
אתרי קמפינג ניתן להזמין דרך אתר האינטרנט

אטרקציות ואתרים מומלצים

פארקים נוספים: ציון, גלשייר, גרנד טיטון, סקוייה ואחרים

פארק ציון, יוטה

המורמונים קראו לפארק ציון (מבוטא זאיון) על שם ארץ הקודש לאחר שנדהמו מהרי המדבר האדומים-כתומים והעמק הירוק ביניהם. הפארק הלאומי ציון נמצא בסמוך לגרנד קניון ולשמורת ברייס קניון, ורוב המבקרים עוברים גם בו.
פארק ציון קיבל את שמו ממורמונים דתיים ואוהבי התנ"ך, שהתיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-19 והחליטו שהנוף מצדיק אזכור של הארץ המובטחת. בפארק הלאומי ששטחו 593 קילומטרים רבועים, פי ארבעה לערך משטחה של שמורת ברייס קניון, קניון גדול באורך 24 קילומטר ובעומק 800 מטר ובתוכו זורם הנהר וירג'ין (Virgin River). רוב הסלעים בקניון הם סלעי חול צבעוניים בגווני אדמדם-כתום. משערים כי הקניון נוצר לפני כ-13 מיליוני שנים בעקבות סחף שגרם להתרוממות של אזור הפארק.
ההתיישבות האנושית בפארק החלה לפני כ-8,000 שנים, אז, לפי הממצאים, חיו בו מכמה קבוצות שבטיות-משפחתיות של ילידים בני המקום – אינדיאנים. 
קניון ציון מציע מבחר גדול של סיורים רגליים, רבים מהם קצרים ונוחים לטיולי משפחות. אחד המסלולים המרשימים ביותר הוא מסלול Gateway To The Narrows. הוא נפתח במקדש סינאוואווה (Temple of Sinawava), ועובר לאורך אפיק נהר וירג'ין, במקום שהקניון צר ורוחבו לא עולה על 15 מטרים. אורכו של המסלול כשלושה קילומטרים, ובהליכה מתונה הוא נמשך (הלוך ושוב) כשעתיים. מומלץ לצאת למסלול הזה  בסוף הקיץ, מכיוון שבאביב ובראשית הקיץ צריך לחצות ברגל את המים הקרים הזורמים בנהר.
מסלול אחר הוא בריכות האיזמרגד (Emerald Pools). מסלול זה מתחיל ליד לודג` ציון ואורכו, במסלול מעגלי, כשני קילומטרים. המסלול עולה מקרקעית הקניון כלפי מעלה. לאורך המסלול יש שלוש בריכות של מים שצבעם ירקרק והן שהקנו לו את שמו. 
בפארק בעלי חיים רבים, בהם ציפורים, עטלפים, לטאות למינהן ואיילים, ולעתים נדירות אפשר לפגוש בפומה או בזאב.  

הפארק הלאומי גרנד טיטון, ויומינג
הפארק הלאומי גרנד טיטון (Grand Teton National Park) הוא פארק לאומי ושמורת טבע במערב מדינת ויומינג והוא ממוקם מדרום לפארק הלאומי ילוסטון. הפארק נקרא על שמו של הר גרנד טיטון, הנמצא בשטחו וגובה פסגתו 4,197 מטר. זהו ההר הגבוה שבהרי רכס טיטון, העוברים בפארק. ההרים קיבלו את שמם (במקור – "שלושת הטיטונים" Three Tetons Range) ככל הנראה מציידים צרפתים שהגיעו מקנדה.
בפארק, שהוכרז רשמית כפארק לאומי בשנת 1929, עוברים כ-300 קילומטר של מסלולי טיול וכ-160 קילומטר של כבישים. שטחו הכולל של הפארק הוא 1,255 קילומטרים רבועים ויש בו נוף מגוון: הרי רכס טיטון, המיתמרים עד לגובה של 4,000 מטרים, לעומת עמק ג'קסון הול, שבו כמה מקווי מים ואגמים. בנוסף, בפארק קרחונים ושטחי יערות גדולי ממדים, צמחיה ובעלי חיים רבים. כדאי לבקר בפארק בחודשים מאי עד אוקטובר, שכן אז מזג האוויר נעים יחסית ולא קר מדי. בפארק המרשים ארבעה מרכזי מבקרים שמוקדשים לנושאים שונים: בעלי חיים, צמחים, מורשת המתיישבים המקוריים – האינדיאנים וגיאולוגיה. 

הפארק הלאומי סקוויה, קליפורניה
הפארק הלאומי סקוויה (Sequoia National Park) הוא פארק לאומי השוכן בדרום רכס הסיירה נבדה שבקליפורניה. הפארק הוקם ב-1890 ושטחו הוא כ-1,635 קילומטרים רבועים. בשטח הפארק נמצא הר ויטני שהוא ההר הגבוה ביותר ב-48 המדינות הרציפות. הפארק גובל מדרום בפארק הלאומי קינגס קניון, ושני הפארקים מנוהלים כיחידה אחת על ידי שירות הפארקים של ארצות הברית.
עצי הסקוויה עצומי המידות הם האטרקציה המרכזית של הפארק שנמצא צפון-מזרחית ללוס אנג'לס ודרומית-מזרחית לסן פרנסיסקו. עצי הסקוויה שבפארק הם מהגדולים ומהעתיקים בעולם. העץ הגדול מכולם, שנקרא על שמו של הגנרל שרמן (General Sherman Tree), נחשב לעץ הגדול ביותר בעולם. כדאי לבקר בעץ של הגנרל שרמן וב-Giant Forest, הסמוך אליו, שהוא יער מרשים של עצי סקוויה. בפארק גם מוזיאון מרשים ועוד כמה אטרקציות כמו מערת הבדולח – מערת נטיפים היורדת חמישה קילומטרים לתוך האדמה, סלע מורו שבו חצובות כ-400 מדרגות שמובילות לתצפית ומערות גיר במתחם מינרל קינג.  

הפארק הלאומי ג'ושואה טרי, קליפורניה
הפארק הלאומי ג'ושואה טרי (Joshua Tree National Park) נמצא בדרום-מזרח קליפורניה ומשתרע על פני 1,577 קילומטרים רבועים. בפארק עצים גבוהים ומעט מעוותים בצורתם, שסביבם מפוזרים סלעים כבדים מעוגלים עקב תהליכי הבליה באזור. לחלק מהמבקרים המדבר, שבו נמצא הפארק, נראה צחיח וחדגוני. לעומת זאת מי שיתבונן לעומק, יגלה שכבות מורכבות של מערכת אקולוגית מיוחדת בה מתרחש מאבק יומיומי של הצמחים ובעלי החיים להישרדות בתנאים הקשים. 
סגולותיו ומעלותיו של עץ הג'ושואה התגלו על ידי האינדיאנים שחיו באזור כבר לפני מאות שנים. הם השתמשו בעליו הארוכים והחזקים לבניית סלים, ובניצני הפרחים והזרעים כתוספת בריאותית למזונם. לפי האגדה, את השם לעץ העניקו מאמינים מורמונים שהגיעו לאזור במאה ה-19 וראו את ענפי העץ פרושים לצדדים. המראה הזכיר להם את יהושע בן-נון שמכוון את המתיישבים, את בני ישראל, להתיישבות בארץ הקודש. 
בפארק כבישים רבים וכמה מסלולי הליכה, הקצר שבהם נמתח לאורך של כחצי קילומטר והארוך ביותר נמשך כ-55 קילומטר והוא חלק מ-California Riding and Hiking Trail. מומלץ לצאת למסלול Fortynine Palms בן חמישה קילומטר בדרגת קושי בינונית-קשה. המסלול נמצא בחלקו הצפוני של הפארק ובסיומו, ממש כפטה-מורגנה, מחזה נדיר של נווה מדבר מעוטר בדקלים וביניהם מאגר מים רטוב וצונן. מסלול מומלץ נוסף מוביל לעמק הנסתר (Hidden Valley). בחלקו הדרומי של הפארק נמצא מעיין מים טבעי בשם Cottonwood Spring. זהו מעיין שנוצר לפני מאות שנים כתוצאה מרעידת אדמה, ושימש כמקור מים עבור שבט האינדיאנים שחי במקום לפני שנים רבות ועבור הכורים שעבדו במכרות שבאזור. בפארק מסלולים נוספים להליכה, אתרי טיפוס, מסלולים לרכבי שטח ועוד. כדאי לבקר בו באביב ובסתיו.

הפארק הלאומי גלשייר, מונטנה
בקצה הצפוני של ארצות הברית, על הגבול עם קנדה, שוכן הפארק הלאומי גלשייר (Glacier National Park), שביחד עם הפארק המקביל לו בקנדה (ווטרטון לייקס), יוצר שטח של מעל 4,000 קילומטרים רבועים. בפארק שני רכסי הרים, הנחשבים לעתים כהמשך החלק הדרומי של הרי הרוקי הקנדיים, מאות אגמים בגדלים שונים, למעלה מאלף מינים שונים של צמחים ומאות מיני בעלי חיים. ה"גליישרים" שעל שמם נקרא הפארק הם קרחוני עד על פסגות ההרים, הנעים בקצב איטי בהתאם לתנודות מזג האוויר, ויוצרים תצורות נוף מרהיבות. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שראשוני הילידים האינדיאנים התיישבו באזור גליישר לפני כ-10,000 שנים.
הפארק נחצה על ידי דרך "הולכים-אל-השמש" המפורסמת העוברת דרך קו פרשת המים של יבשת אמריקה, ונכללת ברשימת ציוני הדרך ההנדסיים הלאומיים של ארצות הברית. בשל מיקומה הגאוגרפי התיירים יכולים להשקיף מהדרך על הנופים המרשימים של רכסי ההרים לואיס וליווינגסטון, וכן על יערות צפופים, על טונדרה אלפינית, על מפלי מים ועל שני אגמים גדולים. מלבד דרך הולכים-אל-השמש נמצאים בפארק 350 מקומות נוספים הנכללים ברשימה הלאומית של מקומות היסטוריים.
בשטח הפארק קיימות אפשריות טיול רבות, בהן הליכה ברגל, רכיבה על אופניים ושיט בנהרות השוצפים. בפארק יש 12 אגמים גדולים ו-700 אגמים קטנים, אך רק 131 מהם זכו שם. אגמי מקדונלד, סנט מרי, באומן וקינטלה הם ארבעת האגמים הגדולים ביותר. כמו כן, בפארק כ-200 מפלים. גולת הכותרת שבפארק – הקרחונים, הולכים ונעלמים במהירות. בדיקת המפות והתצלומים מהמאה הקודמת סיפקה עדות ברורה לכך ש-150 קרחונים שהיו קיימים בפארק באמצע המאה ה-19 נסוגו, ובמקרים רבים נעלמו לחלוטין. 
אזורים רבים בפארק נגישים רק בקיץ, ולעתים גם בשלהי האביב ותחילת הסתיו, על פי מצב השלג וגובה האזור. שלג עשוי לרדת בכל אחד מחודשי השנה, אפילו בקיץ, ובייחוד באזורים הגבוהים. הזמן המועדף לביקור בפארק, מבחינת מזג האוויר, הוא בתחילת הקיץ. באביב הטמפרטורות בבוקר ובערב נמוכות מאוד, ושבילים הנמצאים בגובה רב, כולל נתיב האגם הסמוי הפופולרי שבמעבר לוגן, עשויים להיות מכוסים בשלג. 
ברחבי הפארק מסלולי הליכה רבים, שאורכם הכולל מגיע ליותר מאלף קילומטר, שמיועדים בעיקר לטיולי יום בני כמה שעות. 

פארק לאומי אברגליידס, פלורידה
פארק אברגליידס (Everglades National Park) שבדרום פלורידה נמצא באזור הסובטרופי הגדול היחיד בארצות הברית. ברחבי הפארק שטחים נרחבים של מים מתוקים, מי ים וביצות, שהעניקו לפארק את שמו. בפארק גם יערות עצי מנגרוב, אך יש בו בעיקר מרבדים אינסופיים של עשב. בפארק בעלי חיים רבים, בהם נחשי מים, תנינים מזנים שונים, פרות מים ואפילו חיות טורפות, והוא משמש מקום קינון לזנים רבים של ציפורים, בעיקר ציפורי מים ססגוניות (מעל 300 סוגים), חלקן נדירות ביותר. הפארק מהווה מערכת אקולוגית נדירה במיוחד. 
השמורה משתרעת על פני כ-6,000 קילומטרים רבועים ומחציתה מים. ההכרזה על הפארק העצום הזה כשמורת טבע היתה בגדר תקדים: האברגליידס הוא הפארק הלאומי הראשון בארצות הברית שמטרתו היתה ועודנה שימור השפע העצום של בעלי החיים והצמחייה שבו, ולאו דווקא שימור חבל נוף יפה כאזור תיירותי או כמקום בעל ערך היסטורי. הפארק שטוח (גובה מקסימלי כשני מטרים וחצי מעל פני הים) ולכן אין בו מפלים או מים שוצפים אלא מישורים של ביצות ובהן בעלי חיים רבים, שחלקם בסכנת הכחדה, וכן צמחים רבים ומגוונים. 
בפארק מסלולי טיול מגוונים באורך כולל של כ-250 קילומטר. יש בפארק מסלולי הליכה קצרים החל מכמה מאות מטרים ועד כמה קילומטרים, שמתאימים לכל המשפחה. חלק מהמסלולים סלולים ונגישים גם לכיסאות גלגלים. יש גם מסלולים ארוכים יותר ומאתגרים, מסלולי אופניים ואפשרות לשיט בסירת קאנו או בקיאק. הדרך הטובה ביותר לגלות את צפונות הפארק היא הליכה על גשרוני עץ מוגבהים, שיט בנהרות וצפייה ממצפורים.
הפארק מגיע עד ל-Cape Sable שהיא הנקודה הדרומית ביותר בארצות הברית. 
הפארק פתוח כל השנה, אך העונה המומלצת לביקור היא בחודשי החורף, ומרבית המבקרים מגיעים בין חודש דצמבר לחודש אפריל. 

עמק המוות, קליפורניה
הפארק הלאומי עמק המוות (Death Valley National Park) הוא פארק לאומי הנמצא בקליפורניה, על גבול נבאדה. מקור השם של העמק הוא  בטמפרטורות הקיצוניות שבו, מעל 50 מעלות במשך היום בקיץ והיובש הקיצוני השורר בו. האקלים המיוחד נובע לא רק מעומקו של העמק – 180 קילומטר אורכו ו-40 קילומטר רוחבו – אלא גם ובעיקר ממיקומו ממזרח לרכס הגבוה של הרי סיירה נבאדה, שחוסם הגעת משקעים אל העמק. עמק המוות נחשב למקום הנמוך ביותר בארצות הברית ובצפון אמריקה, 86 מטר מתחת לפני הים. 
בפארק כמה אתרים מומלצים, בהם מצודת סקוטי שהיא למעשה ביתו של איש עסקים שעבר לכאן בעקבות מחלת ריאות בשל מזג האוויר היבש והחם; מכתש אובהבה כ-250 מטרים עומקו וקילומטר רוחבו. במכתש, שנוצר בעקבות התפרצות געשית, מוצגים תולדותיו הגיאולוגיים של האזור. דרומה ממנו משתרע מכתש נוסף; תצפית ממבטו של דנטה (Dantes View), נקודת תצפית בגובה 2,000 מטר ממנה נשקף עמק המוות כולו.  
מרבית המבקרים מגיעים אל הפארק  בין החודשים  אוקטובר למרס, מכיוון שבקיץ החום בלתי נסבל.  

שירות הפארקים הלאומיים בארצות הברית  (NPS – National Park Service) הוא משרד ממשלתי האחראי על ניהול כל הפארקים הלאומיים, אתרי הנצחה לאומיים, אתרי שימור ועוד. מידע אמין ומפורט על הפארקים הרבים, אפשרויות טיול, הגעה, לינה, תחבורה, אוכל ועוד אפשר למצוא באתר של הרשמי של שירות הפארקים הלאומיים.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

ברייס קניון, יוטה / פארק הסלעים האדומים

אלפי עמודי אבן צבעוניים פזורים בברייס קניון, והופכים אותו ליצירת אמנות מעשה ידי הטבע. בפארק אפשר ליהנות ברגל, על גבי סוס, וגם במטוס מהאוויר

הקשיות המשתנה של המסלע יצרה קירות סלע בעלי קווים מזוגזגים | צילום: ינון ירדן

כתב: שחר זיו

"סלעים אדומים, הניצבים כגברים בקניון חתור ועקום" – כך תיארו את ברייס קניון (Bryce Canyon) האינדיאנים משבט הפיוטה (Payute), שחיו באזור לפני בוא האדם הלבן. תיאור זה הולם היטב את הפארק, הנמצא בדרום מדינת יוטה, ונחשב לייחודי ולמרהיב הודות לעמודי הסלע הצבעוניים שבו.
בחלקו המערבי יש רמה גבוהה (כ-2,000 מטר מעל פני הים) ומיוערת, הנקטעת ממזרח על ידי מצוקים דרמטיים. הנוף הנשקף מקו המצוקים מזרחה לא דומה לשום דבר אחר: מאות ערוצים עמוקים חורצים את הסלע האדמדם, וביניהם מתנשאים לְגובה של עשרות מטרים אלפי עמודי סלע, שכל אחד מהם נראה כמו יצירת אמנות.
הלבנים הראשונים שהתיישבו באזור היו המורמונים, שהגיעו ליוטה ב-1847. למנהיגם, בריגהם יאנג (Brigham Young), היה חזון: הקמת מדינה מורמונית גדולה, ולכן נשלחו מתיישבים מורמונים לכל פינה נידחת ביוטה. כך התנחל ב-1875 המתיישב המורמוני אבנעזר ברייס (Ebenezer Bryce) בסמוך לפארק של ימינו.
עוברי אורח קראו למקום "הקניון של מר ברייס", והשם דָבק בו עד היום. ברייס עצמו לא העריך את הפוטנציאל ההתיישבותי של האתר, ואף אמר: "It’s a hell of a place to find a lost cow", ובתרגום חופשי: "זה מקום נורא למצוא בו פרה שהלכה לאיבוד". אבל למרות הסתייגויותיו, החל המקום משך אליו החל מראשית המאה העשרים יותר ויותר מבקרים, וב-1928 הוכרז כפארק.

מלאכת השיוף של השטפונות
ברייס קניון נוצר בתהליכים גיאולוגיים מורכבים וממושכים. לפני כ-25 מיליון שנה החלה רמת קולורדו להתנשא מעלה, והאזור של ברייס קניון התנקז בהדרגה לכיוון דרום-מזרח, לעבר יובלי הקולורדו. עקב הפרשי הגבהים שהתהוו בין הרמה לבין האזורים הנמוכים שממזרח לה, יצרו מי הגשמים ערוצים עמוקים, וחשפו שכבות של סלעי משקע שונים.
כיוון שחלק מהשכבות הללו רכות מאוד, העמיקו המים בחתירתם והותירו בין הערוצים קירות ועמודי סלע. במבט אל המצוקים והעמודים ניתן להבחין בדרגות הקשיות השונות של המסלע, שהביאו להיווצרות קירות סלע בעלי קווים מפורצים ומזוגזגים, בצבעי אדום-ורוד.
עד היום, מי הגשם והשטפונות הם הגורם הראשי בעיצוב הנוף בפארק. בחלקו הגבוה יורדים כ-600 מילימטר גשם בשנה, ובאזורים הנמוכים – כמחצית הכמות. רוב הגשם יורד בסוף הקיץ, במטחים עזים של סופות מונסון, וגורם שטפונות רבי עוצמה, הממשיכים במלאכת השיוף והעיצוב של הפארק. הקיץ באזור חם למדי, למרות שלמעלה, על קו המצוקים, נעים. בעונות המעבר נעים עד קריר בפארק. בחורף הקר יורדת באזור כמות משמעותית של שלג, שהופך את הטיול לחוויה בלתי נשכחת: תצורות הסלע המרהיבות מתכסות במעטה שלג, ונוצר שילוב נפלא של אדום ולבן. הפארק פתוח בכל ימות השנה, ובחורף ניתן לקבל במרכז המבקרים בחינם נעלי שלג, או לשכור מגלשי סקי.
בצד התצורות הגיאולוגיות והנופים, יש בפארק מגוון מרשים של צמחים ובעלי חיים. על קו המצוקים גדל יער מחטני (בעיקר אשוחים ואורנים), ואילו במורד הערוצים מופיעים צמחים מדבריים (קקטוסים וערערים). עולם החי כולל את רוב המינים האופייניים להרי הרוקי, ובהם הסנאי (Spermophillus) הקויוט (Canis latrans) ומגוון בעלי כנף.

ברגל או במטוס
במושגים אמריקאיים, ברייס קניון הוא פארק קטן, ותופעות הטבע הבולטות מתרכזות בו באזור מצומצם יחסית. לכן ניתן לחוות את עוצמתו של המקום בביקור בן יום בודד. הפארק מציע אפשרויות טיול מגוונות: ממסלולים קלים למי שמבקשים לתפוס שלווה, ועד לנתיבים למיטיבי לכת.
כדי להגיע לפארק, נוסעים דרומה בכביש האורך 89, וממנו פונים מזרחה, בכביש 12. פונים דרומה, בכביש 63, המוביל לכניסה אל הפארק.
סמוך לכניסה נמצא המלון המומלץ Ruby’s Inn, ומולו מנחת מטוסים קטן. מכאן ניתן לצאת לטיסות מעל הפארק. באזור יש עוד כמה וכמה אפשרויות לינה: בתחומי הפארק, בסמוך למצוק, פועל ה-Bryce Canyon Lodge, מלון כפרי קלאסי, שנבנה בשנות השלושים של המאה העשרים. מעוטי התקציב יכולים ללון בחניוני הקמפינג. בעיירות הקטנות הסמוכות (Panguitch, Tropic, Kanab) יש בתי מלון נוספים.
ליד הכניסה לפארק פועל מרכז המבקרים, שבו ניתן לקבל מידע רב, לצפות במגוון תערוכות ותצוגות, וגם להיעזר בצוות הריינג'רים המקומי.
טלפון: 1-435-8345322

תצפית על הזריחה
בתחילת הביקור כדאי לגשת לאחת מנקודות התצפית שעל שפת המצוק. בין הנקודות מחבר "שביל שפת המצוק" (Rim Trail) המפותל, המאפשר אינספור תצפיות מרהיבות לעבר "יער" העמודים הצבעוניים. אפשר ללכת לכל אורכו, מהנקודה הצפונית ביותר (Fairyland Point) ועד לדרומית (Bryce Point) – מהלך תשעה קילומטרים, ואפשר להסתפק בקטע קצר יותר. הקטע הכי קצר (כקילומטר) עובר בין Sunrise Point ל-Sunset Point, והוא נגיש לכסאות גלגלים.
נקודת התצפית היפה והרחבה ביותר היא Bryce Point. אם לרשותכם שעות אחדות בלבד, מומלץ לכם ללכת על שפת המצוק, מנקודה זאת צפונה, עד ל-Sunset Point (כשעתיים הליכה). מנקודות התצפית שהוזכרו יוצאים המסלולים הרגליים היורדים אל מבוך העמודים. מדובר בשבילים בדרגת קושי גבוהה יותר, אבל הם מאפשרים לחוות מקרוב את תופעות הטבע שבפארק. הארוך שבמסלולים העוברים בתוך הפארק (12 קילומטר) הוא שביל פֶרילנד הטבעתי (Fairyland Loop Trail), היורד מ-Fairyland Point, מתפתל בין הצוקים, ועולה ל-Sunrise Point.
זהו המסלול היחיד שניתן לעשות ברכיבה על סוסים (האורוות נמצאות ליד Fairyland Point). המסלול הקצר היפה ביותר הוא Queens Garden Trail (ארבעה קילומטרים). למטיילים מצפים כאן נציבי אבן בדמות המלכה ויקטוריה ושאר מפורסמים, וגם קניונים עמוקים ומיוערים.
עבור מיטיבי הלכת, המעוניינים במסע רגלי של מספר ימים, קיים ה-Under the Rim Trail, שאורכו כ-35 קילומטר. הוא מתחיל ב-Bryce Point ויורד אל החלק הדרומי והפחות מטויל של הפארק. לאורך הנתיב יש כמה חניוני לילה, וכדאי לחלקוֹ לשלושה ימי הליכה. המסלול מסתיים בנקודה הדרומית ביותר בפארק – Rainbow Point, ולהולכים בו סיכוי טוב לפגוש בעלי חיים.
בדרום יוטה יש עוד ארבעה פארקים נפלאים – קניונלנדס, זאיון, ארצ'ס, וקפיטול ריף. אלה משופעים בתופעות טבע ייחודיות, בנופים דרמטיים, בנקיקי סלע, בקשתות אבן טבעיות ועוד. שילוב של סיור בברייס קניון עם ביקור בפארקים אלה יַעצים את חוויית הטיול באזור.

שחר זיו הוא מדריך בכיר בחברה הגיאוגרפית – נאות הכיכר. מומחה ליבשת אמריקה

גרנד קניון, אריזונה / הגדול מכולם

הגרנד קניון מושך אליו מיליוני מבקרים. רובם משקיפים עליו מלמעלה, חלקם יורדים אליו על גבי פרדות. מנחם מרקוס, איש שאוהב ללכת ברגל, מציע מסלול מאתגר ופחות מוכר

אפשר לצפות על הקניון מאחת מנקודות התצפית שאליהן מגיעים עם שירות הסעה חינם  (shuttle) | צילום: ינון ירדן

כתב: מנחם מרקוס

אל העיירה פלגסטף (Flagstaff) שבאריזונה הגעתי לאחר נסיעה מייגעת של למעלה מעשרים שעות מבייקרספילד (Bakersfield) שבקליפורניה. מהעיירה, המשמשת כתחנת יציאה אל הגרנד קניון, המשכתי בנסיעה קצרה יחסית של כחמישים קילומטר צפונה, לעבר כפר גרנד קניון (Grand Canyon Village), שם מרוכזים כל השירותים שלהם זקוקים המבקרים בפארק.
הייתי בדרכי לעוד טיול רגלי, למסע ניווט לאורך חלקו התחתון של הקניון. בכל שנה באים לגרנד קניון יותר מ-4.5 מיליון מבקרים. רובם מסתפקים בתצפית מלמעלה, חלקם יורדים אל הקניון כשהם רכובים על גבי פרדות, ומיעוטם צועדים באחד מן השבילים המסומנים.
כאשר מדובר במרחבים הבראשיתיים של הגרנד קניון (שאורך הקטע שלו העובר בתחומי הפארק הוא כ-450 קילומטר), הליכה היא הדרך החביבה עלי מכל צורות הטיול שבהן התנסיתי. בהליכה לבד כל החושים מתחדדים. כפיצוי למועקה, שהיא חלק בלתי נפרד מהצעידה לבד, מתפרצת עירנות כמעט חייתית. לא יהיה נחש שיזחל לידך ותפסח עליו, ולא תהיה ציפור שתרחף מולך ולא תבחין בה.
נקודת המוצא למסלול היא בכפר הממוקם על שפתו הדרומית של הקניון. יש כאן ריכוז ענק של חניוני לינה מסוגים שונים, מספר בתי מלון, בית חולים ומכלאת ענק לפרדות. במרכז המבקרים הנמצא כאן ניתן לקנות מפות טופוגרפיות משובחות, שבהן מסומנים כל החניונים והשבילים שבתחומי הפארק.
מן הכפר יוצא לכיוון מזרח ומערב כביש אספלט, שלאורכו כמה תחנות. חלק מהן משמשות נקודות תצפית על הקניון, ומחלקן יוצאים שבילי הליכה, היורדים אל קרקעית הקניון. שירות הסעה חינם (Shuttle) יוצא מהכפר בתדירות של אחת לכמה דקות, ומאפשר להגיע לכל נקודה ונקודה לאורך הנתיב. במרחק של כארבעה קילומטרים מזרחה מהכפר נמצאת נקודת התצפית יאקי פוינט (Yaki Point). הדבר הראשון המדהים המתגלה כאן הוא עומקו של הקניון – קילומטר וחצי של שכבות סלע (לשם השוואה, קניוני מדבר יהודה, העמוקים בקניוני ישראל, אינם מגיעים לעומק של יותר מ-400 מטר). החתך הגיאולוגי הנחשף בקירות הסלע מגוון: סלעי גיר בהירים בחלק העליון של המצוק, אבני חול אדומות כדם בחלקו התיכון, וסלעי גרניט בצד סלעים מטמורפיים (סלעים שלחץ וחום עז שינו את צורתם ואת הרכבם הכימי) אפורים-כהים בחלקו התחתון והצר.
החלק התחתון של הקניון מכונה "הנקיק הפנימי" (The Inner Gorge), ובקרקעיתו זורם נהר קולורדו. ממול, בעברו השני של הקניון, שרוחבו בשכבותיו העליונות מגיע עד עשרים קילומטר, אפשר להבחין בצורות אבן חול מונומנטליות, ובהן מקדש זורואסטר
(Zoroaster Temple) ומקדש בודהה (Budha Temple). הן נותרו בשטח לאחר שפעולת סחיפה אינטנסיבית הסירה את שכבות הסלע העליונות שבשפת הקניון.
כאן, בשביל המכונה נתיב קאיבאב הדרומי (South Kaibab Trail), נפתח המסע הרגלי. תחילה יורדת הדרך ביער של עצי מחט, המורכב בעיקר ממיני ערער, אך בהמשך, ככל שנתקדם למטה, משתנה הצמחייה והופכת למדברית. הבדלי הטמפרטורה בין החלק העילי של הקניון לבין חלקו התחתי יוצרים כאן אזורים אקלימיים שונים, ובהתאם לכך גם חברות צומח שונות. לאחר כחמש שעות הליכה מגיע השביל אל נקודה המכונה Tipoff, הנמצאת על שפתו העליונה של נקיק הגרניט, בחלק התחתון של הגרנד קניון.
500 מטר למטה זורמים מי הקולורדו מתחת לגשר המרחף, שאליו מועדות פנינו. מ-Tipoff נותרו עוד כשעתיים של ירידה בקירות הגרניט של הנקיק התחתון, ולאחריה – חציית הגשר המרחף אל הגדה הצפונית של הקניון. הגשר, שאורכו כ-130 מטר, זכה לכינוי "המרחף" מאחר שהוא נישא על כבלי פלדה ומעוגן ביציקות בטון אל שתי גדות הנהר, ללא עמודים. כל חלקיו, ובהם כבלי הפלדה העצומים, הורדו לכאן בידי אנשים, ולא על גבי פרדות, שאינן מסוגלות לשאת מטענים כל כך כבדים.
מעברו השני של הנהר, מעט מערבה לגשר המרחף, נמצא נקיק Bright Angel, הנשפך כאן אל הקולורדו. במקום יש חניון לינה פשוט ונוח, ובו משטחים לאוהלים המוצנעים בצל חורשת עצי צפצפה גדולה, ברזיות ושירותים. שלא כמו בקולורדו, המים ב-Bright Angel צלולים וטובים לשתייה (מעט למעלה מכאן נמצאת "חוות פנטום" – Phantom Ranch). החניון הוא מקום מצוין לחניית לילה. זה גם הזמן לטקס ארוחת הערב: מרק, שארוחת שדה אינה שלמה בלעדיו, מנות מדודות של גבינה ונקניק (יש עוד יומיים וצריך לחשב), ותה עם חלב מרוכז לסיום (אין להבעיר מדורה בתחומי הפארק, ולכן יש להצטייד בכירת גז קטנה או בגזייה). אחרי הארוחה לא נותר אלא לזחול לֵאים אל שק השינה. באור הבוקר הנוף מסביב מקבל פנים אחרות.

גן השבילים המתפצלים
מן החניון נמשיך מערבה, בשביל העובר בגדה הצפונית של הקולורדו. לאחר כ-500 מטר נגיע אל גשר הכסף (Silver Bridge) ונחצה אותו אל הגדה הדרומית. מכאן נמשך השביל מערבה, לאורך הגדה הדרומית של הנהר, בקטע מרהיב העובר בין קירות סלעי גרניט. לאחר כשני קילומטרים פונה השביל בחדות דרומה ועולה ב"ערוץ הגנים" – נקיק גרניט צר, ובו פלג מים צלולים שמשני עבריו עצי צפצפה וערבה ושיחי קנה. לאחר כשלוש שעות הליכה במעלה הנקיק הנהדר הזה נגיע אל "הגן האינדיאני" (Indian Garden), ובו חורשת עצי צפצפה, מים זורמים, שירותים ומכלאת פרדות. בסמוך עובר צינור, המזרים את המים הטובים של נקיק Bright Angel אל כפר גרנד קניון שמעל.
בגן האינדיאני מתפצל השביל לשניים: הנתיב המכונה Bright Angel Trail מעפיל צפונה, במעלה "ערוץ הגן", אל כפר גרנד קניון שלמעלה. השביל השני, נתיב טונטו (Tonto Trail), פונה בחדות צפונה, ולאחר מכן מערבה, לעבר ערוץ המלח (Salt Creek), ובו נמשיך את מסענו. השביל עובר ברמה ישרה כמו מגרש כדורגל, בין שיחי אגבה וקקטוס גבוהים. נחצה את ערוץ Horn Creek העמוק, ונגיע לאחר חמישה קילומטר (בהליכה נוחה למדי) אל ערוץ המלח. מהערוץ, נקיק גרניט עמוק ובו זרזיף מים, נמשיך עוד שלושה קילומטרים, למונומנט קריק (Monument Creek).
כאן, בחניון הלינה הנסתר בין שיחי אשלים וקנה, על פלג המים המתוקים שבערוץ הנחל, נבלה את הלילה השני. אפשר לרחוץ כאן במי הפלג, אבל לפי תקנות הפארק, אסור בתכלית האיסור להשתמש בסבון. בשעת בין ערביים, כאשר נרבוץ על שפת הפלג ונרים את מבטנו אל מצוק אבן החול האדומה שבקירו הדרומי של הקניון, נבחין במראה שייחרט בזיכרון: מלבד צבעו הנהדר, גובהו ועוצמתו של קיר הסלע הם דבר שישראלים אינם מורגלים בו, ושנופי המכתשים שבנגב מתגמדים לעומתו.

בעקבות אלים ונזירים
ממונומנט קריק נמשיך בשביל מערבה. נעבור לרגלי עמוד הסלע הענק, ונחלוף על פני הנתיב המסתעף מן השביל הראשי והיורד לכיוון אפיק הקולורדו, אל אשדות הגרניט
(Granit Rapids). מן השביל, נתיב טונטו, נשקף מראה נהדר של נקיק הקולורדו התחתון ושל פסלי הסלע האדירים שבצד הצפוני של הקניון. הפסלים האדומים והזקופים קרויים מקדש איזיס (Isis Temple), מקדש אוזיריס (Osiris Temple) ומקדש הורוס (Horus Temple), על שם האלים המצריים.
לאחר כשניים וחצי קילומטרים חוצה השביל אוכף טופוגרפי קטן, ואחריו הוא מסתעף לשני נתיבים: נתיב טונטו, הממשיך מערבה, ונתיב הנזיר (Hermit Trail), הפונה בחדות בכיוון דרום-מזרח ומטפס אל שפתו הדרומית של הגרנד קניון. הטיפוס בנתיב הנזיר הוא חוויה נהדרת, הנמשכת שש עד שבע שעות. השביל עולה במצוקי גיר ואבן חול אדומה, וככל שנעפיל בו נבחין בכך שהצמחייה שעל הצוקים והמדרונות הולכת ומתעשרת. מומלץ לעצור ולהביט סביב: מבט ימינה, אל הנקיק הנהדר של נתיב הנזיר, ומבט אחורה, אל המונומנטים הגיאולוגיים האדירים.
לאחר כארבע וחצי שעות של טיפוס מגיע השביל אל מעיין סנטה מריה (Santa Maria), שמימיו טובים לשתייה. נותרו כשעתיים של עלייה, עד שנגיע לראש השביל, אל השפה הדרומית (South Rim) של הקניון הגדול. כאן נמצאים גם הקצה המערבי של הנתיב שבו עובר ה-Shuttle. 

דרוש היתר (Permit) ליציאה למסע הרגלי ולשינה באתרי הקמפינג לאורכו. פרטים באתר הפארק או בטלפון: 1-928-6387888.

מנחם מרקוס הוא גיאוגרף וגיאומורפולוג. שימש במשך שנים רבות כסוקר נוף ברשות שמירת הטבע, פרסם כ-15 ספרים. כיום שותף לכתיבת האנציקלופדיה החדשה של הוצאת "מפה". מדריך ומרצה

קניונלנדס, יוטה / ארץ הקניונים הצבעוניים

בפארק קניונלנדס אפשר לצעוד על אי הקרוב לשמים, להיכנס למבוך של נקיקים צרים וללכת בין מחטי סלע אדומים-לבנים. אפשר גם לרכוב על אופניים

Mesa Arch, כדי להגיע לרוב הקשתות המעניינות יש לנסוע ברכב 4X4 בדרכי עפר, או לצעוד בשבילי ההליכה | צילום: ברק נגן

כתב: ברק נגן

פארק קניונלנדס (Canyonlands National Park), הנמצא לא הרחק מהעיירה מואב (Moab) שבדרום-מזרח יוטה, מאופיין על ידי מדבר גבוה צבעוני במיוחד ותופעות גיאולוגיות מרשימות. קל להבין מדוע היווה אזור זה השראה ליוצרים רבים. סופרים כמו אדוארד אביי, אנימטורים ובהם יוצרי הסרט "פלינסטונס" ומפיקי אחד מסרטי אינדיאנה ג'ונס שאבו את רעיונותיהם מהמקום.
הפארק משתרע על פני 1,366 קילומטרים רבועים. שני נהרות גדולים – הקולורדו והגרין יובלו – נפגשים במרכז הפארק, ומחלקים אותו לשלושה חלקים יבשתיים (הנהרות עצמם מהווים את החלק הרביעי של הפארק): מחוז המחטים (Needles District) בדרום-מזרח; מחוז המבוך (Maze District) במערב; ואזור האי שבשמים (Island in the Sky) בצפון. מאחר שאין כביש אחד המחבר את שלושת האזורים, והיות והנסיעה מחלק אחד לשני נמשכת כמה שעות, רבים מהמבקרים מעדיפים להתמקד באזור אחד. הפארק פתוח בכל ימות השנה, ומרכזי המבקרים שבו פועלים בשעות 16:00-8:00.
מחוז המבוך – סבך צפוף של קניונים צרים, ניצבי סלע וקירות אבן – הוא האזור הקשה ביותר לגישה מבין השלושה. לפני שהמקום הוכרז כפארק (ב-1964), מעטים מהמבקרים נכנסו לתוככי המבוך, וגם כיום, רוב המטיילים נמנעים מלהיכנס אליו.
טלפון: 1-435-2592652
פרטים על דרכי הגישה לאזורים המרוחקים: 1-435-2594351

אל מחוז המחטים ניתן להגיע בנסיעה דרומה ממואב, בכביש 191. לאחר כשישים קילומטר פונים ימינה (מערבה) בכביש 211, ונוסעים 56 קילומטר נוספים, עד הכניסה לפארק. בדומה למחוז המבוך, גם כאן יש קניונים צרים, קשתות סלע וצוקים גבוהים, אולם הצורות הדומיננטית הן המחטים: זקיפי סלע צפופים בצבעי אדום-לבן, שנוצרו כתוצאה מסחיפה מתמשכת. תנודות של האדמה גרמו שברים בשכבת הסלע, וגשם, רוח וקרח המשיכו במלאכת השחיקה.
כדי להגיע לרוב הקשתות המעניינות, יש לנסוע ברכב 4X4 בדרכי עפר, או לצעוד בשבילי ההליכה. אחד השבילים הללו, היוצא מ-Elephant Hill Trailhead, מאפשר להגיע ל-Grand View Overlook – נקודת תצפית מרשימה, המשקיפה על מפגש הנהרות גרין וקולורדו. באזור יש גם ציורי קיר מרשימים, שצוירו כנראה על ידי בני האנאסאזי, שחיו כאן בעבר. במקום פועל יש מבקרים, אתרי קמפינג ושירותים, ונערכים ערבי הרצאות.
טלפון: 1-435-259411

אי שטוח וראשו בשמים
מחוז האי בשמים הוא הפופולרי מבין השלושה. כדי להגיע אליו, נוסעים ממואב צפונה, בכביש 191, ואחרי 16 קילומטר פונים מערבה בכביש 313, שבו ממשיכים כ-35 קילומטר נוספים, עד מרכז המבקרים.
טלפון: 1-435-2594712
האי בשמים – מעין שולחן אבן ענקי, רמה המתנשאת לגובה של 1,850 מטר מעל פני הים – תחום ממזרח וממערב על ידי קניוני הנהרות הגדולים, וממנו נשקפת תצפית פנורמית על כל הפארק. אל נקודות התצפית העיקריות – Murphy Point ו-Grand View Point ניתן להגיע בשבילי הליכה המתחברים לכבישים סלולים. בקו האופק רואים שלושה רכסים מושלגים (La Sals, Henrys, Abajos), המתנשאים לגובה של למעלה מ-3,500 מטר מעל פני הים, ולמרגלותיהם מתחתרים קניוני הנהרות.
כ-300 מטר מתחת לפני האי בשמים נמצאת שפת המצוק הלבנה (White Rim), הבולטת בצבעה הבהיר. על השפה הזו נסללה במחצית השנייה של המאה העשרים דרך, אשר שימשה את מחפשי האורניום שחפרו באותה תקופה באזור הקניונלנדס. כיום היא מכונה "White Rim Road", ומשמשת כמסלול לרוכבים על אופני הרים.
אורך הדרך כ-160 קילומטר, ויש בה ירידות ועליות תלולות. נסיעה במסלול זה מהווה "בריחה" מהמוני המבקרים, ומאפשרת להרגיש את עוצמתם של הקניונים הגדולים.
הדרך מתאימה לרכיבה ראשונה באזור גבוה יחסית – רמה שגובהה כ-1,500 מטר מעל פני הים, מאחר שהוא שטוח ונוח יחסית מצד אחד, אבל משקף את מגוון סוגי השבילים והסלע המאפיינים את האזור מצד שני. יש שלוש אפשרויות לרכוב בדרך: הראשונה, הקלה יחסית, כוללת נסיעה של כמה שעות או יום, בחלק מסוים של השביל, וחזרה לרכב הממונע. השנייה קשה יותר, וכוללת רכיבה לאורך כל השביל, בליווי רכב ציוד. השלישית, הקשה ביותר, מחייבת לשאת את כל הציוד והמים במשך המסלול, שבו פזורים אמנם תאי שירותים, אבל אין מי שתייה. אפשר ללון באחד מאתרי הקמפינג שלאורך הדרך.
מי שאינם חשים פחד גבהים יוכלו גם לרכוב על קשתות הסלע. כדי לצאת לטיול אופניים הכולל לינה בשטח (בחלק מהאזורים, גם לסיור אופניים בלי לינה), יש צורך בהיתר מראש. פרטים נוספים – באתר האינטרנט של הפארק, בו יש גם מידע על אתגרים אחרים בפארק.

מֶכה של רוכבי האופניים
אם לא שבעתם מטיולי אופניים, אפשר לרכוב באחד מעשרות המסלולים שבסמוך לפארק. סביב מואב, שמתיישביה המורמונים נתנו לה את שמה כמחווה לעיר המקראית, כבושים עשרות שבילים, המתאימים לרכיבה על אופני הרים. אחד השבילים המפורסמים הוא ה-Slickrock. מקור השם בתקופה שבה היו חוצים אזורים אלה בשיירות סוסים, שפרסותיהם היו מחליקות על הסלע. כיום, בעידן צמיגי הגומי המשובחים, השטחים של אבן החול מספקים שפע אפשרויות אחיזה, והנאה גבוהה מאוד. אל הסליק רוק מגיעים עשרות אלפי רוכבים בשנה, אולם באזור יש שבילי אופניים נוספים – פחות מוכרים, אך לא פחות מרשימים. במואב עצמה יש עשרות חנויות, שבהן ניתן לרכוש או לשכור אופניים וציוד נלווה.
במואב נערכות בכל שנה תחרויות ברכיבה על אופניים, עובדה שזיכתה אותה בכינוי Fat Tire Mecca.
אתר העיירה מואב

ברק נגן, טייל מנוסה וצלם וידאו וסטילס. מתמחה בצילום תעודי של מסעות והרפתקאות

מסה ורדה והקניון השחור של גאניסון, קולורדו

ביקור בקניון השחור של הגאניסון, הצעיר שבפארקים, ובמגורי האינדיאנים העתיקים במסה ורדה

מסה ורדה. בראשית המאה ה-13 הגיעה תנופת הבנייה במקום לשיאה והוקמו מגורי הצוקים המדהימים | צילום: אהוד גבריאלי

כתב: אהוד גבריאלי

קולורדו התברכה בנופים ובאתרי טבע רבים. בתחומיה נמצאות כחמישים פסגות של הרי הרוקי, שגובהן מגיע ליותר מ-4,250 מטר. פסגות אלה הן חלק מ"עמוד השדרה" של אמריקה הצפונית – קו פרשת המים, החוצה את קולורדו לכל אורכה.
המסלול שלהלן, שראשיתו בדנוור וסופו בעיירה קורטז (Cortez), נמשך שלושה ימים. הוא עובר לאורך כ-1,000 קילומטר, באחת מחטיבות הנוף המרשימות ביותר בהרי הרוקי האמריקאיים, וכולל ביקור בשני פארקים ייחודיים: הקניון השחור של הגאניסון (The Black Canyon of the Gunnison) ומסה ורדה (Mesa Verde). האזור שבו הוא עובר תואר על ידי הסופרת האמריקאית וילה קאתר (Willa Cather; 1947-1873) במלים הבאות: "בכל מקום אחר, השמים הם גג האדמה, אבל כאן – האדמה היא רצפת השמים."
יוצאים מדנוור בכיוון דרום-מערב, בכביש 285. הכביש, החוצה את שמורת היער פייק 
(Pike) ואת מעבר קנושה (Kenosha Pass), מגיע אחרי כ-220 קילומטר לצומת עם כביש 50, ליד העיירה סאלידה (Salida). פונים מזרחה, ולאחר שמונים קילומטר נוספים, מגיעים לעיירה קניון סיטי (City Canon), שבה שפע מלונות ומוטלים.
קניון סיטי היא המקום המתאים ללינת לילה, לפני סיור הבוקר ברויאל גורג' (Royal Gorge), הקטע הקניוני האחרון של נהר ארקנזס. על אף שאין זה פארק, כדאי בהחלט לבקר במקום (הזמן המומלץ – מאמצע מאי עד אמצע אוקטובר). כ-13 קילומטר מערבית לעיירה זורם הנהר בשצף בערוץ צר במיוחד, מתחת למצוקי גרניט ענקיים. מעל הקניון תלוי גשר בגובה 315 מטר, וניתן גם לרחף ברכבל מעל התהום, או לרדת ברכבת הנוסעת בשיפוע תלול לתחתית הערוץ – מקום שבו רסס המים, הקצף והרעש יוצרים חוויה בלתי נשכחת.

מופע קודר בלב הקניון
חוזרים בכביש 50 מערבה, עוברים דרך סאלידה, ואחרי שלושים קילומטר נוספים בכביש פראי, חוצים את מעבר מונארך (Monarch Pass; 3,400 מטר מעל פני הים). שלוש הפסגות שמצידו הצפוני קרויות על שם האוניברסיטאות החשובות בארצות הברית (הרווארד, פרינסטון וייל), ומתנשאות לרום של כ-4,250 מטר.
ממשיכים בכביש 50 מערבה כ-150 קילומטר, באזור הררי מיוער, וממנו פונים צפונה בכביש הצר 347SR, שבו נוסעים כעשרה קילומטר, עד הכניסה לקניון השחור. אתר מדהים זה הוא מהפארקים הצעירים ביותר בארצות ברית (הוא הוכרז ב-1999), על אף שהוגדר כאתר לשימור שנים רבות קודם לכן. רוב התיירים לא מגיעים לפארק הזה, הידוע פחות מהקניונים של מערב ארצות הברית – וההפסד כולו שלהם. גיאולוג אמריקאי אחד ציין, כי "קניונים אחדים במערב גדולים ממנו, מהם ארוכים יותר, מהם עמוקים יותר… אולם אין עוד קניון אחד באמריקה הצפונית המשלב עומק, צרות, תלילות והופעה קודרת-מפחידה כמו הקניון השחור של הגאניסון".
ואכן, המאפיינים הגיאולוגיים הייחודיים של הפארק יצרו כאן אתר יוצא דופן, בשטח זעיר בקנה מידה אמריקאי – 83 קילומטרים רבועים בלבד. בתחומי הפארק נכלל הקטע הדרמטי ביותר בקניון הנהר גאניסון, קטע של כעשרים קילומטר, שבו חרצו המים אפיק בעומק של 800 מטר, דרך סלעי היסוד של האזור. הצבע השולט בקירותיו החשופים של הקניון, אפור כהה עד שחור, מקנה לו אופי קודר ונתן לו את שמו. המרחק בין שתי הגדות מגיע בחלק העליון ל-330 מטר, אך בתחתית הערוץ הוא עומד לעיתים על 12 מטר בלבד. קשיי הנגישות לתחתית הקניון הפכו אותו למקלט בטוח לחיות בר, כמו הצ'יפמנק 
(Eutamias), הגירית (Taxsidea taxus), חתול הבר (Fellis rufa), הפומה (Felis concolor), המרמיטה (Marmota), הקויוט (Canis latrans) והדוב השחור 
(Usrus americanus). הקניון הוא אחד המקלטים האחרונים של הבז הנודד (Falco mexicanus), הנמצא בסכנת הכחדה.
מעטים התיירים היורדים לתחתית הקניון או יוצאים לרפטינג בנהר הגועש, והריינג'רים במרכז המבקרים לא מעודדים הרפתקאות כאלה, עקב הסיכון הגבוה הכרוך בהן. בפארק אין שבילי הליכה מסומנים, ומי שרוצים לרדת לקניון ברגל או לגלוש מהמצוקים חייבים בתיאום ובהיתרים מיוחדים.
לאורך החלק המרכזי של הגדה הדרומית, סמוך לשולי המצוק, יש דרך עבירה לכלי רכב. שבילים קצרים (כמה מאות מטרים עד כשני קילומטר) יוצאים ממנה, ומובילים למצפורים מדהימים, המשקיפים על תחתית הקניון ועל מצוקי הגדה הצפונית. מומלץ במיוחד להגיע למצפורי "סלע דוכן המטיף" (Pulpit Rock Overlook), "תצפית השטן" (Devil’s Lookout), ו"הקיר הצבוע" (Painted Wall), שממנו נשקף מצוק כהה, המעוטר בפסים בהירים.
הזמן המומלץ לביקור בפארק – שיש להקדיש לו לפחות שלוש שעות – הוא ממאי עד אוקטובר, כאשר מרכז המבקרים פתוח בכל יום, בשעות 18:00-8:00. בחודשי החורף הדרך אל המצפורים נחסמת לעיתים בשל שלגים, על אף שהנוף הפראי של הפארק עשוי להיות עוד יותר מרשים מאשר בקיץ.
המסלול המוצע מחייב נסיעה של 300 קילומטר ביום השני. לכן, מיד בתום הביקור בקניון השחור, יש לפרוש למוטל הקרוב ללינה. בעיירה מונטרוז (Montrose), הנמצאת על כביש 50, כ-13 קילומטר מערבה מהקניון השחור, יש מגוון אפשרויות לינה.

אתר הפארק

200 חדרים על הצוק
בבוקר היום השלישי יורדים ממונטרוז דרומה, בכביש 550 – כביש הררי צר ומתפתל. הנתיב נחשב, ובצדק, לאחת מדרכי הנוף היפות בארצות הברית, ואזור יוריי (Ouray), שבו הוא עובר, מכונה "שוויצריה של אמריקה".
ממשיכים כ-200 קילומטר, דרך שמורת היער סאן חואן (San Juan), ומגיעים לעיירה דוראנגו (Durango), על צומת הכבישים 550 ו-160. פונים מערבה בכביש 160, ואחרי 58 קילומטר נוספים מגיעים לכניסה לפארק מסה ורדה. להבדיל מקודמו הצעיר, זהו אחד הפארקים הוותיקים בארצות הברית (הוא הוכרז ב-1906). שמו, שפירושו "שולחן ירוק" בספרדית, ניתן לאזור על ידי הסיירים הספרדים, שגילו כאן במאה ה-18 רמה ענקית ומיוערת.
הפארק נמצא בקצה הדרומי-מערבי של קולורדו, באזור שבו מרוכזת כיום אוכלוסיה גדולה של אינדיאנים, החיים בשמורותיהם. ההקשר האינדיאני הוא שהקנה לפארק מסה ורדה את חשיבותו, והוא שהביא ב-1978 להכרזתו כאתר שימור בעל חשיבות עולמית (World Heritage Site) על ידי אונסק"ו.
הפארק מושך מבקרים וחוקרים בעיקר בשל היותו המתחם הארכיאולוגי החשוב והגדול בארצות הברית. במקום התקיימה במשך כ-750 שנה – מאמצע המאה השישית ועד סוף המאה ה-13 – חברה אינדיאנית, ובתחומי הפארק התגלו כ-4,000 אתרי עתיקות, ובהם כ-600 מכלולים של מגורי צוקים. אחדים ממכלולים אלה הם מהגדולים והשמורים ביותר שהתגלו בעולם.
השם שהוצמד לאינדיאנים הראשונים שחיו במקום הוא "אנאסאזי" (Anasazi), "הקדמונים" בשפת הנבאחו. האנאסאזי, שהיו במקור ציידים-מלקטים, חיו תחילה בבורות חפורים, אבל בהמשך פיתחו בהדרגה כלכלה חקלאית, והצטיינו בהקמת מבני פולחן. בראשית המאה ה-13 הגיעה תנופת הפיתוח במקום לשיאה, והוקמו המכלולים הארכיטקטוניים המדהימים של מגורי הצוקים. זמן קצר לאחר מכן, בסוף המאה ה-13, ננטש האתר, מסיבה שלא הובהרה עד היום.
אל הפארק – שמומלץ לבקר בו באביב, בקיץ או בתחילת הסתיו – נכנסים ישירות מכביש 160, ובתוכו נוסעים בכביש מתפתל וקשה לנהיגה 24 קילומטר, עד מרכז המבקרים (טלפון: 1-970-5294465).
בדרך חובה לעצור ב"נקודת הפארק" (Park Point), האתר הגבוה ביותר במסה ורדה
(2,621 מטר), לתצפית נוף פנורמית מהממת. מרכז המבקרים פעיל ממאי עד סוף ספטמבר, ולידו נמצאים המוטל היחיד הקיים בתוך הפארק, Far View Lodge, מסעדות, חנות ותחנת דלק.
לפני הסיור בפארק, מומלץ לצפות במופע המולטימדיה "אנאסאזי", הנערך בלודג' ומציג את ההיסטוריה של הקהילה האינדיאנית שהתקיימה כאן בעבר ואת אורח החיים שלה. עשרה קילומטר נוספים דרומה מובילים אל מוזיאון צ'אפין מסה (Chapin Mesa), הפתוח בכל חודשי השנה, ומציג ממצאים שנחשפו באתר.
המוזיאון משמש גם כנקודת יציאה לסיורים עצמאיים בפארק, ולטיולים בהנחיית הריינג'רים. האתרים המרשימים ביותר הם בית עץ האשוח (Spruce Tree House), מול המוזיאון; בית המגדל המרובע (Square Tower House) בן חמש הקומות; בית המרפסת (Balcony House), שאליו ניתן להגיע רק בסולם שגובהו עשרה מטר; מקדש השמש (Sun Temple) וארמון הצוק (Cliff Palace), קבוצה מדהימה של מבנים צמודים, ובה כ-200 חדרים.
נסיעה בשתי דרכים חד-סטריות טבעתיות מאפשרת צפייה באתרים השונים גם למי שאינם מסוגלים להגיע אליהם ברגל. חשוב לזכור, שהכניסה לאתרים כרוכה במקרים מסוימים במאמץ גופני ניכר, ולכן מומלץ ללוקים במחלות לב או ריאה וביתר לחץ דם להסתפק במבט עליהם מנקודות התצפית.
מלבד הלודג' שבפארק אפשר ללון בעיירה הסמוכה קורטז, הנמצאת על כביש 160, 16 קילומטר מערבה מהכניסה לפארק. זאת גם נקודת הסיום במסלול הארוך שעשינו.

אתר הפארק 

אהוד גבריאלי הוא בעל תואר שני (M.sc.) מאוניברסיטת אדינבורו בתכנון עיר ואזור. יועץ בנושאי תכנון, מטייל ומדריך טיולים ותיק, מתכנן מסלולים ויועץ תיירות בממס"י

ילוסטון, ויומינג / פארק שהוא מיני-מדינה

פארק ילוסטון מציע מגוון מדהים של תופעות טבע ונופים – כמו שלגי עד וגם מעיינות חמים, שהטמפרטורה של מימיהם קרובה לנקודת הרתיחה

המעיינות החמים מאמות'. טמפרטורת המים של החם שבהם מגיעה ל-74 מעלות צלזיוס | צילום: הראל סטנטון

כתב: חיים קרופך

ילוסטון (Yellowstone), הפארק האמריקאי הראשון, הוא גם המפורסם בפארקים של ארצות הברית. הוא משתרע על פני כ-8,987 קילומטרים רבועים, יותר משליש שטחהּ של מדינת ישראל. רוב חלקיו נמצאים במדינת ויומינג, אבל הוא גולש מעט למונטנה ולאיידהו השכנות.
הפארק כלול ברשימת אתרי השימור בעלי החשיבות העולמית (World Heritage Sites) של האו"ם, והוכרז כשמורת ביוספירה בינלאומית. בתחומיו יש מגוון נופים – פסגות גבוהות המכוסות שלג עד, יערות, אגמים, נהרות, קניון גדול ומפלי מים. אך עיקר פרסומו בא הודות לתופעות ההידרותרמיות המתגלות בו: גייזרים מתפרצים, שלוליות בוץ מבעבעות, "פומארולים" – בורות שמהם נפלט קיטור, מעיינות חמים ובריכות צבעוניות, שגוניהן נוצרים על ידי אצות.
הפארק שוכן ברמה גבוהה (כ-2,200 מטר ויותר מעל פני הים), באזור בעל היסטוריה וולקנית עשירה. האירוע הוולקני האחרון התרחש כאן לפני כ-600,000 שנה, והותיר אחריו קלדרה (שקע גדול שנוצר מהתמוטטות ושקיעה של הר געש שלם, בעקבות התפרצות עצומה, סופר-וולקנית) ענקית, המשתרעת בחלק הדרומי של הפארק, ותופסת כארבעים אחוז משטחו.
גם ההיסטוריה האנושית של האזור מעניינת. במשך שנים רבות חיו כאן בני השוֹשוֹנים, שהתקיימו על ציד של כבשי בר, והמשיכו לנוע רגלית גם כאשר אינדיאנים אחרים רכבו על סוסים.
ג'ון קולטר, האירופאי הראשון, הגיע לכאן ב-1807, אבל רק 65 שנה מאוחר יותר הוחלט לשמר את האזור. על רשות הפארקים הוטלה משימה כמעט בלתי אפשרית: לשמר את החי ואת הנוף, אך גם לפתח את התיירות ולאפשר לציבור הרחב להגיע למקום ולחזות בפלאי הטבע. ככל שגדל מספרם של התיירים המבקרים בפארק (כיום מדובר בכארבעה מיליון בשנה), כך קשה יותר לשמור על הטבע והנוף של ילוסטון. במרוצת השנים נסללו בפארק כ-500 קילומטר כבישים, נכבשו וסומנו 1,600 קילומטר של שבילים, והוקמו גשרוני עץ רבים, כדי לאפשר למבקרים לצפות בתופעות הטבע הייחודיות.

דרך שכולה נוף
אל פארק ילוסטון, שמרבית הכבישים המובילים אליו פתוחים מתחילת מאי עד ראשית אוקטובר, ניתן להגיע בדרכים שונות. ממזרח, מכיוון דקוטה הדרומית, ניתן להגיע לפארק בכביש 20, העובר דרך העיירה הציורית קודי (Cody), והופך במערבו לכביש 14, ובהמשך לכביש 16. מדרום, ניתן להגיע לילוסטון בכביש 191, העובר דרך העיירה ג'קסון (Jackson) ופארק גרנד טטון (Grand Teton), והופך בהמשכו לכביש 89. אם אתם מגיעים ממערב (מאיידהו), עליכם לנסוע בכביש 20, העובר דרך העיירה ווסט ילוסטון (West Yellowstone) שבמונטנה. מצפון (ממונטנה) ניתן להגיע לפארק בכביש 89, העובר דרך הכפר גרדינר (Gardiner).
ואולם, הכניסה מכיוון צפון-מזרח היא המרתקת ביותר. כדי לנסוע בדרך זאת, יש להגיע תחילה לעיירה בילינגס (Billings) שבמונטנה, שבה פועל שדה תעופה. אחרי שנוחתים בו, ממשיכים ברכב שכור בכביש 212, המוביל לילוסטון.
הדרך הזאת ארוכה ולא קלה (כ-200 קילומטר עד הכניסה לפארק, וכמאה קילומטר נוספים עד לשער הצפוני שליד גרדינר), אבל הנוף המרהיב הנשקף ממנה מהווה יותר מפיצוי נאות. הכביש מטפס דרך יערות אל נוף אלפיני של גושי קרח, ערימות שלג ואגמים. הוא חוצה את מעבר "שֵן הדוב" (Beartooth Pass), הנמצא בגובה של כ-3,337 מטר מעל פני הים, ומציע תצפית נהדרת.
לפני הכניסה לפארק עוברים בקוק סיטי (Cooke City), עיירה נחמדה, שבה יש מעט אפשרויות לינה, חנויות למזון ובתי כלבו בנוסח המערב. באלה ניתן לקנות כמעט כל דבר, מסבון, דרך אוכפים ומגפיים ועד חכות לדיג הטרוטה ומצנפות דייוויד קרוקט. אלה האחרונות קרויות על שמו של צייד שנהג ללכוד באזור דביבונים וחיות פרווה אחרות, ולהכין מעורן כובעים. כיום מכינים את המצנפות הללו מחיקויים סינתטיים של פרוות דביבון.
כביש 212 סגור מאמצע אוקטובר עד סוף מאי, למעט הקטע המערבי (מקוק סיטי למאמות' – Mammoth), הפתוח בכל ימות השנה. אם בחרתם להגיע לפארק בדרך זאת, עליכם להקצות לנסיעה כארבע שעות.

מים, מים, ועוד מים
הכביש הראשי של הפארק, ה-Grand Loop Road, שאורכו 229 קילומטר, מתפרש בצורת הספרה 8, ויש להקדיש לפחות יום לכל אחת משתי ה"לולאות" המרכיבות אותו. השילוט לאורכו מעולה, וכולל גם הסברים לסיור עצמי. בכניסה לפארק ובכל אחד מארבעת מרכזי המבקרים שבו ניתן לקבל מפת שבילים ואתרים, וכן את כתב העת של ילוסטון. זה כולל עדכונים על הנעשה בשטח: מצב הדרכים, מחקרים המתבצעים בפארק, מידע על בעלי חיים ועוד.
טלפון מרכז המבקרים הראשי: 1-307-3447281

הלולאה הדרומית של הכביש מובילה אל אתרי הגייזרים – אגן גייזר נוריס (Norris Geyser Basin), אגן הגייזר התחתון (Lower Geyser Basin), אגן הגייזר העליון (Upper Geyser Basin), וכמובן ה"זקן הנאמן" (Old Faithful) המפורסם. במרכז המבקרים הסמוך ניצב לוח, שעליו רשומים זמני ההתפרצות המשוערים של הגייזר הזה. כדאי להתעדכן גם בזמני ההתפרצות של גייזרים אחרים, פחות ידועים אבל לא פחות יפים, ובהם ה"גרנד גייזר" (Grand Geyser) וה"סטימבואט" (Steamboat). זה האחרון, הגייזר שזרם המים שלו הוא הגבוה ביותר בעולם (כתשעים מטר), נמצא באגן נוריס, ומתפרץ לעיתים רחוקות, פעם אחת לשנה, ולעיתים בתדירות נמוכה אף יותר.
אתר מומלץ אחר הוא הקניון הגדול של נהר ילוסטון. לאורך עשרות קילומטרים חפר כאן הנהר ערוץ שעומקו כ-400 מטר ויצר שני מפלים יפים. קירות הקניון מכילים אפר וולקני, שמקורו בהתפרצויות הגעשיות שאירעו באזור, והוא המַקנה להם צבע צהוב. מכאן גם שם הפארק – "הסלע הצהוב". אם זמנכם קצר, כדאי לכם להגיע לפחות לנקודות התצפית שמשני צידי הקניון, ולהתבונן במפל העילי, 33 מטר גובהו. אם עיתותיכם בידיכם, מומלץ מאוד לרדת באחד השבילים היפים ולצפות גם במפל התחתון, הנופל מגובה 94 מטר.
בלולאה הצפונית מומלץ לנסוע בכביש המזרחי, לעלות ברגל לכיוון פסגת הר וושבורן 
(Washburn; לא חייבים להשלים את המסלול, הדורש כמעט יום שלם), או לרדת למפל טאוור (Tower Fall). מכאן ניתן להמשיך מערבה, עד המעיינות החמים מאמות' (Mammoth Hot Springs; טמפרטורת המים של החם שבהם מגיעה ל-74 מעלות צלזיוס), ולשוטט בשבילים שבין הבריכות הצבעוניות המהממות, המסודרות במעין מדרגות.
לילוסטון באים גם כדי לראות בעלי חיים, הנמצאים כאן בשפע. ביניהם – הביזון האמריקאי (Bison bison), האייל האמריקאי (Cervus elaphus), הצבי הפרדי (Odocoileus hemionus), אייל הקורא (Alces alces), הגריזלי (Ursus arctos), הדוב השחור 
(Ursus americanus), כמה מיני כבשים, הזאב (Canis lupus), הקויוט (Canis latrans) והמרמיטה (Marmota) – מין מכרסם, הנפוץ מתחת לגשרוני התצפית של ה"זקן הנאמן". חשוב לציין, כי יש להימנע מהאכלת הדובים, שעלולים להיות מסוכנים.
בבריכות ובמעיינות החמים שבפארק התגלו חיידקים המסוגלים לשרוד בטמפרטורות הגבוהות ובחומציות של המים. הם הוגדרו כקבוצה מיוחדת, Archaeobacteria, ויש מדענים הממיינים אותה כממלכה נוספת, שישית, בעולם החי. לדבריהם, חיידקים אלה שייכים לקבוצה שמקורה בשלב מוקדם בהיווצרות החיים על פני כדור הארץ.
בלב הפארק נמצא "כפר הקניון" (Canyon Village), המספק מגוון שירותים למטיילים, ובו גם מרכז מבקרים. אפשרויות לינה יש גם במוקדים נוספים, כמו, למשל, באתרי הקמפינג, שהביקוש להם גדול. מלונות ואכסניות יש גם בגרדינר, בקוק סיטי, ובעיקר בווסט ילוסטון. למגיעים לווסט ילוסטון מומלץ לצפות בסרט על הפארק. סרט זה מוקרן בבית הקולנוע רחב-המסך ("איימקס").
כתובת: 101 South Canyon Street, ווסט ילוסטון
טלפון: 1-406-6464100 

חיים קרופך הוא זואולוג, מדריך טיולים בכיר באמריקה הצפונית ויועץ טיולים

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

הפארקים הלאומיים הסודיים של ארה"ב



ביג בנד, טקסס / אל הכיפוף הגדול

בקצה מדינת טקסס, בלב השומקום, נמצא הביג בנד, פארק גדוש הפתעות: יערות, נופי מדבר, בעלי חיים ונהר שפיתל את נתיבו – את כל אלה מציע הפארק, ששווה בהחלט ביקור

כביש 385, המוביל אל הביג בנד. מרחבים אינסופיים | צילום: נטע ועשהאל דגני

כתבה: נטע חיזי-דגני

פארק ביג בנד (Big Bend National Park) נמצא בקצה הדרומי-מערבי של מדינת טקסס, על גבול מכסיקו. מדובר בפארק בעל נופים מגוונים, ובו מדבריות צחיחים והרים מיוערים, בלב מרחבים עצומים. זו ארצם של הקקטוסים, שכמותם ניתן לראות רק במערבונים, של הפומות, של המצוקים התלולים ושל האבנים הענקיות, שלפי אמונת האינדיאנים הן שאריות מהבריאה, שהושלכו כאן על ידי הרוח הקדושה.
עד לפני כ-200 שנה היה האזור נחלתם של האינדיאנים. המְגלים הספרדים, שהגיעו לכאן במאה ה-16, כינו את האזור "האדמה הבלתי מיושבת", ובמשך שנים עברו רק בשוליו. אנשי הצ'יסוס (Chisos) והקומנצ'ים (Comanches) – בני שבט אינדיאני נוסף, שנחשבו לרוכבים הטובים בעולם – דחקו מהמקום את האדם הלבן כל אימת שניסה לחדור אליו. רק מ-1848 – בעקבות חתימת הסכם שקבע את הגבול בין ארצות הברית למכסיקו – החלו לנדוד לחבל הארץ הנידח חוואים, שחיפשו שטחים חדשים לרעות בהם את עדריהם וכורים שקיוו להתעשר מהמחצבים שמצאו באדמה. בתקופה מסוימת, לאחר גילוי עפרת הכספית במקום, היה מספרם של המתיישבים החדשים גדול יחסית, אבל רובם נטשו את האזור עם הידלדלות המחצב.
גם כיום נותר הביג בנד עולם מבודד. עיירות הרפאים הסובבות אותו ריקות מאדם, ורק שלושה כבישים סלולים חודרים אל קצהו הדרומי – אל מרחביו האינסופיים של מדבר הצ’יוואווה (Chihuahuan) ואל המקום שבו משנה הריו גרנדה (Rio Grande), הנהר המפריד בין טקסס למכסיקו, את כיוון זרימתו, ומבצע תפנית של כתשעים מעלות. תפנית זאת היא שהעניקה לחבל הארץ את שמו: "ביג בנד", כלומר, "הכיפוף הגדול".

החצר האחורית
המטיילים הישראלים שיעשו את המסע הארוך בכבישים הריקים שבאזור ימצאו בפארק לא מעט נופים מוכרים – צמחייה מדברית, סלעים חשופים וּואדיות יבשים. אבל עד מהרה יתגלה ההבדל בין נופי הנגב לבין הביג בנד: המרחבים. הפארק עצמו משתרע על פני 3,240 קילומטר רבועים, ומסביב לו יש עוד אלפי קילומטרים רבועים של שממה. בכל האזור הזה, שגודלו כמעט כשטחה של מדינת ישראל, חיים פחות מ-13,000 בני אדם. זוהי ארץ בראשית של קניוני גרניט, דיונות חול, אפר וולקני לבן כשלג והרי מצוקים (2,000 מטר ויותר), השונים מרחק יום מלילה מנופי המדבר הסובב.
כדי להגן על ערכי הטבע הייחודיים האלה, הוקם כאן הפארק, שהוכרז ב-1944. ואולם, מיקומו בחצר האחורית של ארצות הברית הפך אותו לפארק "הכי פחות צפוף או מטויל" בארצות הברית, והרי לכם סיבה נוספת לטרוח להגיע לכאן, ולהעדיף את הביג בנד על פני פארקים אחרים.
הדרך הכמעט יחידה להגיע למקום היא ברכב פרטי. יש אמנם תחבורה ציבורית אל העיירות אלפין (Alpine) ומרתון (Marathon) שמצפון לפארק, אבל כדי להגיע מהן אל הפארק עצמו – שבו ניתן לטייל בכל עונות השנה – יש צורך ברכב פרטי (בשתי העיירות הללו ניתן לשכור מכונית).
המרחק בין דאלאס לבין הכניסה הצפונית-מזרחית לפארק הוא כ-900 קילומטר, וסאן אנטוניו מרוחקת ממנה כ-600 קילומטר. כדי להגיע מהן אל הפארק, יש לנסוע באחד הכבישים החוצים את טקסס לרוחבה (כבישים 10, 20 או 90), ומהם לפנות בכביש 385, המוביל דרומה, אל הכניסה הצפונית-מזרחית לפארק. לחלופין, ניתן לבחור בכביש 118, העובר באלפין ומוביל דרומה, אל הכניסה המערבית לביג בנד. כביש 385 וכביש 118 נפגשים בלב הפארק, ב"צומת הפנתר" (Panther Junction). כאן ממוקמים משרדי הנהלת הפארק וגם מרכז מבקרים, שבו מומלץ להצטייד במפות ובמידע.
שעות פתיחה: מדי יום 18:00-8:00
טלפון: 1-432-4772251

כחמישה קילומטרים מערבית לצומת הפנתר מתפצלת מכביש 118 דרך צרה ומפותלת, המעפילה אל הרי הצ’יסוס. תוך נסיעה של מספר דקות חל שינוי קיצוני בנוף, והרי מצוקים מיוערים מחליפים את החול המדברי החשוף. הרי הצ’יסוס הם מעין אי ירוק של אורנים, אשוחים וברושים – שריד לעידן קר יותר, ששרר כאן לפני יותר מ-10,000 שנה. יערות אלה, המכסים את ההרים במעטה סמיך, מהווים בית גידול למגוון ציפורי שיר ועופות דורסים, לאייל לבן הזנב (Odocoileus vurgubuabys), לפקארי (Tayassu tajacu, קרוב משפחה של חזיר הבר), לדוב השחור (Ursus americanus) ולפומה (Felis concolor). טורף זה, שאורכו (כולל הזנב) עשוי להגיע ל-2.5 מטרים ומשקלו – ל-110 קילוגרם, הוא המווסת העיקרי של אוכלוסיית אוכלי העשב החיים בפארק, וממלא תפקיד חשוב במניעת רעיית יתר.
הדרך המעפילה אל ההרים מסתיימת לאחר כעשרה קילומטרים ב-The Basin, עמק יפהפה, המוקף פסגות. הליכה בת כמה דקות ממרכז המבקרים שבעמק מובילה אל תצפית החלון – אחת מנקודת התצפית היפות באזור – המשקיפה למרחקים. מהעמק יוצאים מסלולי הליכה לפסגות ההרים, ובהם מסלול ה-South Rim המרשים, המעפיל אל הפסגות הדרום-מערביות של הרי הצ’יסוס, וצופה אל הרי מכסיקו ואל הריSierra del Carmen שבמזרח. בעמק נמצא גם בית ההארחה היחיד בפארק – אכסניה מינימליסטית, ובה חדרים פשוטים ונקיים.

ים של אבנים
לאחר שמיצינו את החלק ההררי בפארק, כדאי להשיל את המעילים והכפפות ולסייר גם בחלקו המדברי. ירידה של כ-1,500 מטר תחזיר אותנו לכביש 118, שם נפנה שמאלה (מערבה) ולאחר כ-16 קילומטר שוב שמאלה, בדרך היפה המובילה לקניון סנטה הלנה (Santa Elena). הכביש מסתיים לאחר כ-48 קילומטר, על גדות הריו גרנדה. הליכה קצרה ממגרש החנייה מובילה אל הקניון ואל הנהר, שמרבית מימיו נשאבים להשקיה, ולכן הזרימה בו דלילה.
לאורך הכביש המוביל אל הקניון יש כמה אטרקציות מרשימות, כמו מסלול ה-Burro Mesa Pouroff, המוליך אל מפל מרשים, ותצפית ה-Mule Ears, הצופה אל "אוזני הפרד" – גושי סלע, המזדקרים בתלילות מהמישורים שמסביב.
אבל אל תתפתו לבלות זמן רב ברכב; הביג בנד אידיאלי לטיולים רגליים. אם יש לכם זמן רק למסלול אחד, כדאי שתבחרו ב-Grapevine Hills. כדי להגיע לתחילת המסלול, יש לחזור לכביש 118, לפנות ימינה (מזרחה), לנסוע כ-16 קילומטר, ולפנות בדרך העפר שמשמאל. נסיעה של כעשרה קילומטר מובילה אל תחילת מסלול ההליכה, המתאים למשפחות ולילדים. השביל מתקדם לאורך ערוץ קטנטן, המעוטר באלפי בולדרים. בעלי עין חדה יוכלו להבחין באיילים המלחכים את העשב שבצידי הערוץ, מוסווים בצורה כמעט מושלמת על רקע המסלע הכהה. לאחר הליכה של כקילומטר וחצי, השביל מטפס אל אוכף נמוך. מכאן ממשיכה הדרך ימינה כמאה מטר נוספים, אל חלון יפהפה של בולדרים, המשקיף על הגבעות ועל ערימות האבנים המעוגלות שבשיפוליהן.

תחרות צ'ילי
חוות ענקיות ומגודרות תוחמות את שולי הדרכים שמחוץ לפארק. צפיפות האוכלוסין באזור, המכונה "ארץ הביג-בנד" (Big Bend Country), היא כאדם אחד למייל רבוע (2.59 קילומטרים רבועים). בברוסטר (Brewster), הגדול במחוזות האזור, חיים רק כ-8,000 תושבים. עיירת הרפאים טרלינגואה (Terlingua), שלפי הנתונים הרשמיים חיים בה 25 בני אדם, נראית יותר כרחוב מתפורר הלקוח מתוך סרט מכסיקני מאשר כעיר אמריקנית. גם העיירות סטדי ביוט (Studdy Butte), פרסידו (Presido) ופורט סטוקטון (Fort Stockton) לא בדיוק שוקקות חיים.
אולי כאמצעי להפגת הבדידות, מתקיימת בטרלינגואה מדי שנה (בסופשבוע הראשון של נובמבר) תחרות בישול צ'ילי. ראשיתה בהתערבות בין שני "מומחים" טקסנים לצ'ילי לבין עיתונאי מניו אינגלנד, שהבטיח לנצח אותם בהכנת התבשיל. בתחרות הראשונה לא ניצח אף אחד מהם, ומזה שלושים שנה מארחת טרלינגואה וודו של צ'ילי, שאליו מגיעים יותר מ-7,000 איש.
קשה שלא לתהות מה מושך לכאן את תושבי החוות המבודדות, המרוחקות קילומטרים רבים מכבישי האספלט, שמרוחקים מהעיירה הקרובה, שהאטרקציה הכי גדולה בה היא סופשבוע של צ'ילי. אבל בלי כל ספק, ארץ הביג בנד בהחלט שווה ביקור, ומומלץ לפַנות לפחות כמה ימים לטיול במרחבים הללו, שאותם תיאר לפני מאות שנים לוחם מכסיקני אלמוני במלים הבאות: "המקום שבו הקשת מחכה לגשם, והנהר הגדול שמור בקופסת אבן, והמים זורמים במעלה הגבעות, וההרים משייטים באוויר".

נטע חיזי-דגני היא בעלת תואר שני בביולוגיה ימית. כתבה ופרסמה כתבות רבות בנושאי טבע ואיכות סביבה. כיום עוסקת במחשבים