מידע מעשי לצפון יוון

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים אינם זקוקים לאשרת כניסה ליוון.

שגרירות יוון בישראל
כתובת: רח' בודנהיימר 47, תל אביב.
טלפון: 30 -210-6719530

שגרירות ישראל ביוון
כתובת: MARATHONODROMOU STREET 1, PALEO PSYCHICO, ATHENS
טלפון: 30 -210-6719530/1

איך להגיע
מספר חברות תעופה, בהן אל על ואחרות, מקיימות טיסות סדירות מתל אביב לאתונה. בנוסף, ישנן טיסות שכר מתל אביב לאתונה וכן טיסות שכר לאיים ולסלוניקי בעונת התיירות.

מתי כדאי להגיע
עונת התיירות נפתחת באפריל ומסתיימת לקראת סוף אוקטובר, אך כדאי לתכנן את הביקור לא בחודשי השיא (אמצע יולי-אוגוסט). בתקופה זו, יוון גדושה תיירים והמחירים מגיעים לפי שניים מהמחיר הרגיל. העונה הנוחה היא מסוף אפריל עד תחילת יוני, או בספטמבר ואוקטובר.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
נציגות לשכת התיירות היוונית בארץ
כתובת: רחוב שלום עליכם 5, תל אביב.
טלפון: 03 –5170351

לשכת המידע לתיירים בסלוניקי (EOT)
כתובת: Platia Aristotelous 8.
טלפון: 031-271888- 30

מטבע
אירו

הפרש שעות
אין

תקשורת
הקידומת הבינלאומית של יוון היא 30.

תחבורה
ביוון פועלת מערכת אוטובוסים יעילה וזולה, המגיעה כמעט לכל כפר קטן. בנוסף, פועלות ביוון רכבות בין עירוניות חדשות. יחד עם זאת, הדרך המומלצת ביותר לבקר באתרים הנזכרים היא במכונית.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
האוכל תופס מקום מרכזי בתרבות היוונית ונחשב לחלק מהנאות החיים. הישיבה מסביב לשולחן במסעדה, טברנה או בבית קפה היא מעין טקס המתנהל בשלווה ובנחת. המנות הראשונות נקראות מזדס (Mezedes), תבשילים חמים וקרים המוגשים בצלחות קטנות ומתובלים בצמחי תבלין. המנות העיקריות הן בדרך כלל דגים, מאכלי ים (דיונונים, תמנונים, חסילונים, חלזונות וצלופחים) או בשרים על הגריל. הסובלקי הם שישליק כבש או עוף המתובלים בתערובת תבלינים. מומלץ לטעום את הסלט היווני המסורתי (Choriatiki Salata), את הצזיקי (Tzatziki) – יוגורט סמיך מחלב צאן עם מלפפונים קצוצים, שום כתוש ושמן זית, וכמובן – את עלי הגפן הממולאים (Dolmadakia) באורז ועשבי תיבול. המשקאות הפופולריים הם יין, אוזו ורצינה (יין העשוי משרף).

לינה
ביוון מגוון רמות של מקומות לינה, מחניוני קמפינג ועד מלונות פאר. במקומות רבים, בעיקר בכפרים ובאיים אפשר לשכור חדרים הנקראים Domatia. באתרי התיירות המרכזיים אפשר לשכור וילה לתקופת מה.

קניות
חובבי הקניות ימצאו את מבוקשם בסלוניקי, שם יש חנויות רבות של בגדים ונעליים, כולל מותגים בינלאומיים, אך מחירים אינם זולים. ברבות מן הערים והעיירות בצפון יוון ניתן למצוא חנויות לחפצי אמנות ומזכרות. בין הפריטים הייחודיים לאזור כדאי לחפש תכשיטי כסף וגילופי עץ.

בילויים
מוקד הבילויים העיקרי נמצא בסלוניקי. המבחר כולל מסעדות, בתי קפה, פאבים, טברנות ומועדוני מוסיקה בהם מופעים שונים, בעיקר בוזוקי. אפשרויות נוספות כוללות תיאטרון ותזמורת. גם בוולוס יש מבחר גדול של מסעדות ומועדונים.

פסטיבלים ואירועים
יוני-ספטמבר> פסטיבל תיאטרון פתוח בסלוניקי

ספטמבר-נובמבר> פסטיבל דימיטריה בסלוניקי
מגוון מופעי מוסיקה, תיאטרון ומחול.

אטרקציות ואתרים מומלצים

 מטאורה
אם צריך לבחור אתר אחד שהוא בגדר חובה למטיילים בצפון יוון, הבחירה תיפול על המנזרים התלויים במטאורה. במערב מחוז תסאליה מתנשאים, כבר למעלה מ-60 מיליון שנה, כשישים עמודי סלע אדירים ותלולים, שמגיעים לגובה של עד 400 מטר מעל המישור. בשל בידודו של האזור החלו להגיע אליו, מאז המאה ה-11, נזירים מתבודדים שהשתכנו במערות בחלקם התחתון של הצוקים. במאה ה-14 החלו הנזירים להקים מנזרים בפסגותיהם הכמעט לא נגישות של הצוקים, ובמאה ה-15 שכנו במטאורה 24 מנזרים אורתודוקסיים, שנחשבים מבחינת ריכוזם וחשיבותם ביוון כשניים רק להר אתוס. משמעות השם מטאורה היא "נישא באוויר" או "מרחף", והמילה הזו מתארת היטב את המנזרים, שנראים כתלויים באוויר. המנזרים הוקמו ישירות על הסלע ללא יסודות, והגישה אליהם הייתה באמצעות סולמות ארוכים במיוחד או באמצעות סלים ורשתות שחוברו לחבלים. החבלים הוחלפו רק כאשר "האל איפשר זאת", עם היקרעם, דבר שעלה בחיי אדם‏‏. רק בשנות העשרים של המאה העשרים נחצבו מדרגות בסלע ונסללו דרכי אספלט בין המנזרים. אלה הפכו את המנזרים לאתר תיירות פופולרי, מה שהביא לעזיבה של נזירים רבים. כיום נותרו רק שישה מנזרים מאוישים ופעילים במקום. המנזר הידוע ביותר והגבוה ביותר הוא מנזר מגאלו מטאורו (Moni Megalo Meteoro), שניצב בגובה 613 מטר מעל פני הים. המנזרים מעוטרים בפרסקאות ויש בהם אוצרות אמנות רבים. ונשקף מהם נוף נפלא של עמק נהר הפיניוס ושל החורשות המיוערות שמסביב. כל אלה זיכו את המקום בתואר אתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי של אונסק"ו. הכפר קסטראקי (Kastraki) הוא נקודת מוצא טובה לטיול במנזרים.

הכפרים של זגוריה
בהרי הפינדוס שבצפון-מערב יוון, ליד הגבול עם אלבניה, נמצא חבל זגוריה. משמעות השם "זגוריה" היא "מעבר להרים", וכמו שניתן להבין מהשם המסתורי הזה, מדובר באזור של טבע פראי, עם הרים גבוהים ומושלגים, יערות מחטניים ונחלים שוצפים שמעליהם גשרי אבן מקושתים. בדרכים מסתובבים עדרי כבשים ועזים. יותר מכל זגוריה מפורסמת ב-46 הכפרים המבודדים שבה. תחת השלטון העותמני נהנו כפרי זגוריה מזכויות יתר וצברו עושר, וזה הביא להתפתחות סגנון בנייה ייחודי לאזור. הבתים בנויים מאבנים לא מסותתות ולהם גגות עם רעפי צפחה. גם הסמטאות מרוצפות אבן והמראה הכללי הוא אפור וקודר אך יפהפה. האזור מיושב בדלילות והכפרים מרוחקים זה מזה ולכן ניתן לבקר רק במספר מצומצם של כפרים. כדאי במיוחד לבקר בכפרים מונודנדרי (Monodendri), ויקוס, מיקרו פאפינגו וקיפי, שנחשבים ליפים במיוחד.

קניון ויקוס
אתר נוסף שאין להחמיצו במהלך הביקור בזגוריה הוא קניון ויקוס. הקניון זכה לכבוד עולמי – ב-1997 הוא הוכר על ידי ספר השיאים של גינס כקניון העמוק והצר ביותר בעולם (אמנם הגרנד קניון עמוק יותר אבל קניון ויקוס צר ממנו). לאורך כל השנה זורמים בקניון מים קרירים וצלולים, ולכן הטיול בו מומלץ בעיקר בקיץ. גם בחורף, כשהאזור כולו מכוסה בשמיכה של שלג, ובסתיו, כשיש במקום שלכת נהדרת שצובעת את האזור בגווני כתום, אדום, זהוב וחום, האזור מרהיב ביופיו. אורכו של המסלול כ-12 קילומטר ורק מטיילים מנוסים הולכים לכל אורכו. ניתן גם לצפות על הערוץ מכמה נקודות תצפית מהן נשקף נוף עוצר נשימה של הקניון, שתיים מוצלחות במיוחד נמצאות בכפרים מונודנדרי וויקוס.

הר אולימפוס
הר אולימפוס, הוא הגבוה בהרי יוון. ההר, ששוכן במחוז תסליה, מזדקר בתלילות לגובה של 2,917 מטר. תהילתו של ההר באה לו לא רק בשל גובהו, אלא משום שבמיתולוגיה היוונית ההר הוא מקום משכנם של שנים-עשר האלים האולימפיים, שישבו בפסגה ושתו נקטר שהבטיח להם חיי נצח. כשנמצאים בפסגת ההר וצופים לנוף המרהיב של יערות אורנים, עמקים ירוקים וים, קל להבין מדוע נבחר ההר למקום משכנם של האלים. ההר ניצב במרכזו של פארק לאומי, עם צמחייה עשירה ומינים רבים של בעלי חיים. ניתן לטפס על ההר, כשהמסלול המומלץ יוצא מהכפר ליטוכורו עד לפסגה השניונית, הסקאלה. מעבר לה ההר נהיה סלעי והטיפוס הופך למסוכן ומתאים למקצוענים בלבד. הטיפוס, שאינו קל, נמשך כיומיים, ובדרך ניתן ללון (וגם ליהנות מארוחה חמה) בבקתות המטיילים האלפיניות. הנופים היפים מפצים על הקושי שבהליכה וכוללים יער יפהפה (בתחילת הטיפוס יש עצים ים תיכוניים כמו אלון ואלה, בהמשך עצים נשירים כמו דולב ואדר ולבסוף מגיעים ליער אורנים שמידלדל ככל שעולים בגובה), עמקים קרחוניים, מעיינות ופלגי מים.

סלוניקי
סלוניקי, בירת מקדוניה, היא העיר השנייה בגודלה ביוון, אחרי אתונה, ואחת מערי הנמל החשובות במדינה. לעיר יש היסטוריה עשירה – היא נוסדה ב-316 לפנה"ס על ידי המצביא המקדוני קסנדרוס, ומאז החליפה ידיים פעמים רבות, בין היתר של הרומאים ושל העות'מאנים. בעיר נותרו אתרים ארכיאולוגיים חשובים רבים שממדים על עברה, ובהם חומות עתיקות וכנסיות מרשימות. עם האתרים החשובים בעיר אפשר למנות את המגדל הלבן שהוקם על ידי השלטון העות'מאני במאה ה-15 כמבצר; את הרוטונדה, הכנסייה העתיקה ביותר בסלוניקי שהפכה למסגד וב-1912 שבה להיות כנסייה; את כנסיית האגיוס דמטריוס, ואת כנסיית האגיה סופיה ואת המוזיאון הארכיאולוגי החשוב של העיר. לא כדאי להחמיץ גם ביקור בשווקים ההומים והססגוניים של העיר וארוחה בטברנות המקומיות. בסלוניקי היתה גם קהילה יהודית גדולה, ובתחילת המאה העשרים היהודים היוו קרוב למחצית מתושבי העיר. בעקבות הכיבוש היווני ב-1913 החלה הגירה יהודית מהעיר, וכתשעים אחוז מהיהודים שנותרו הושמדו בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. כיום נותרו בעיר פחות מאלף יהודים.
 
 יואנינה
יואנינה בירת מחוז אפירוס, ידעה ימי זוהר במאה ה-18, אז היתה החשובה בערי יוון. היום מדובר בעיר גדולה למדי, המוקפת בנופים יפים של הרי הפינדוס שסובבים אותה ואגם פמבוטיס שהיא שוכנת לגדותיו. זוהי עיר תוססת עם הרבה אתרים מעניינים, המרתק מכולם הוא הרובע הביזנטי המבוצר, הפרוריון, שבנוי על חצי אי באגם. ברובע זה ניתן להתרשם מבנייה מסורתית שכוללת גגות רעפים, תריסי עץ ומרפסות מגולפות. ביואנינה היתה גם קהילה יהודית גדולה (היום נותרו בה פחות מחמישים יהודים) וכדאי לבקר בבית הכנסת שנמצא ברחוב היהודים אלייה (Eligia), בפרוריון. ברובע זה כדאי לבקר גם במוזיאון העירוני שבמסגד אסלאן ובארמונו של עלי פשה, שליטה העריץ האכזר של העיר בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. כדאי לבקר גם בעיר החדשה והתוססת, ולטייל בטיילת שסביב האגם,שבה הרבה טברנות שמתמחות במאכלי ים; ולהפליג אל האי ניסאקי. בסמוך לאי נמצאת מערת הנטיפים המרשימה פראמה (Prama), שבה נטיפים וזקיפים שמוארים בתאורה צבעונית.

חצי האי חלקידיקי
חצי האי חלקידיקי (Halkidiki), ששוכן ממזרח לסלוניקי ובולט אל תוך חלקו הצפון-מערבי של הים האגאי, הוא אזור מצוין לנופש בסיומו של טיול ביוון ההררית. הוא מורכב משלוש אצבעות יבשה שנשלחות אל תוך הים. האצבע המערבית, קסנדרה (Kassandra), הקרובה ביותר לסלוניקי, היא המאוכלסת והמתויירת ביותר מבין השלוש. בקסנדרה יש יערות אורנים, מטעי זיתים, אתרים ארכיאולוגיים וחופים לבנים, לצד מגוון רחב של בתי מלון, מסעדות, ברים, מועדונים והרבה ספורט מים. סיטוניה (Sithonia), האצבע המרכזית, נחשבת ליפה ביותר, ומושכת בעיקר את חובבי הטבע. ישבה הרים ירוקים, חופים מיוערים עם מי טורקיז, כפרי דייגים ציוריים והרבה מסלולי הליכה. אתוס (Athos), האצבע השלישית, היא מעין מדינת מנזרים אוטונומית, שבמרכזה ההר הקדוש אתוס. במקום יש עשרים מנזרים יוונים אורתודוקסים, והוא הוכרז כאתר מורשת עולמית. הר אתוס אסור לנשים (ולכל בעל חיים ממין נקבה), ורק גברים חיים בו.

חצי אי פיליון
אזור נוסף שמתאים לשילוב של נופש וטיולים הוא חצי האי פיליון ((Pelion), המרוחק כשעתיים וחצי נסיעה מסלוניקי. זהו חצי אי יפהפה דמוי קשת, שבו שני אזורים עיקריים: אזור ההר הגבוה ואזור החוף. ההר הגבוה, בחלקו המזרחי של האי, מגיע לגובה של אלפיים מטר, ורכסיו יורדים בתלילות לחופי הים האגאי. הנוף באזור ההר הגבוה הוא אלפיני, ויש בו יערות של עצים נשירים, מטעי דובדבנים ותפוחים, פלגי מים וכפרים ציוריים שהבתים בהם לבנים, עם גגות רעפים ירוקים וגינות מטופחות. באזור החוף האווירה היא ים תיכונית, עם כפרי דייגים קטנים מטעי זיתים וחופים נפלאים.
 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

פליון, סלוניקי, מטאורה עד האולימפוס

תשעה ימים אינטנסיביים של יערות, ערים ציוריות, חופי זהב והרים גבוהים: מיערות חצי-האי פיליון אל אתרי סלוניקי ושוקיה, ערי המצוק של מקדוניה, חופי הפלא של כלקידיקי, מרומי האולימפוס ומנזרי מטאורה.

כתב: ירון אמיתי 

מנזרי מטאורה, בליבה של יוון, נבנו החל מהמאה ה-14 על מצוקים הצופים לעבר עמק תסאליה. עוד קודם לכן שימשו המערות שבמקום להתבודדות של נזירים או כמקום מקלט | צילום: שמעון לב

יום 1: ארצם של הקנטאורים
המסלול מתחיל בוולוס, עיר הנמל של חבל תסאליה, אליה מגיעים בנסיעה של כ-4 שעות מנמל התעופה של אתונה. וולוס היא הבסיס לטיול בפיליון, אחד היפים באזורי יוון. המורדות המערביים של חצי-האי ההררי צחיחים למדי, והכפרים שם נראים כנאות מדבר ירוקות; במורדות המזרחיים, בתוך יער צפוף של עצי אלון, דולב וערמון, חבויים כפרים אדומי גגות, וביניהם פלגי מים ומטעי דובדבנים, תפוחים וערמונים. וכל אלה, מעל חופים נפלאים. על פי המיתולוגיה, התגוררו בחצי האי הקנטאורים – יצורים שחציים אדם וחציים סוס – וביערות ההר כרת יאסון את העצים לבניית הספינה ארגו, לקראת המסע לחיפוש גיזת הזהב. כפרי הפיליון, שנוסדו במאה ה-18 בידי פליטים יוונים מרחבי האימפריה העות'מאנית, מתפתלים סביב סמטאות צרות על צלע ההר. השגשוג התרבותי והכלכלי יצר סגנון בניה יפהפה: גגות רעפים, קומה שנייה בולטת, תריסי עץ וחלונות מעוטרים.
את הטיול בפיליון כדאי לבצע במסלול מעגלי, בכיוון השעון. כבר בפרברי וולוס בולטים בתי מידות בסגנון טיפוסי. סגנון הבניה מגיע לדרגת אמנות ממש בכפר הגבוה פורטריה (Portaria), שאנשי וולוס נוהרים אליו בימי הקיץ לזלילת יובצי, נזיד בשר ופסטה בקדרת חרס, וללגימת אוזו בצל עצי הדולב בכיכר המרכזית. הכפר השכן, מקריניצה, ציורי ומפורסם יותר. את כלי הרכב יש להשאיר בכניסה לכפר; המוני תיירים יוונים גודשים את דוכני המזכרות ואת בתי הקפה בכיכר המרכזית, המקסימה. חדרים (יקרים) להשכרה יש כאן בשפע, אך כדאי לבדוק גם אפשרות ללינה בפורטריה הבלתי ממוסחרת.

יום 2: כפרי הפיליון
את היום הזה כדאי להקדיש לכפרי הפיליון וחופיו. הכביש מפורטריה מטפס בהר החשוף אל אתר הסקי כאניה (1,200 מטרים). מעבר לו, במורדות המזרחיים, מופיעים כמובטח יערות ומטעי דובדבנים. הכביש יורד בפיתולים אל צומת – צפונה אל הכפר הגדול זגורה, החוף המצוין בכורפטו והכפר פורי (Pouri), שהנוף מהכיכר המוצלת מצדיק את כינויו: "מרפסת הים האגאי". הכביש מהמסעף דרומה חולף במנהרה ירוקה של עצים ושרכים, אל שרשרת כפרים ציוריים, וביניהם מסתעף כביש אל איוס יואניס, אתר חוף בשלבי פיתוח מואצים. הכפר הבא בשרשרת, צנגראדה, מהגדולים והיפים בכפרי הפיליון, הוא מקום מושלם לחניית לילה. גאוות הכפר היא על עץ הדולב בן אלף השנים, שקוטר הגזע שלו מגיע ל-18 מטר(!). אל תחמיצו גם את החוף המצוין במילופוטמוס, במורד שבעה קילומטרים קשים בכביש מתפתל.
גם מי שאינו מיטיב לכת, כדאי שישלב נופש בצנגראדה בטיולים בשבילי המדרגות העתיקים, שקישרו את כפרי הפיליון זה לזה לפני היות הכביש. השביל היפה ביותר יורד מסניף הדואר שליד כנסיית אייה פרסקווי למפרץ דמוכארי – שעת הליכה אחת בסך הכל. מכאן אפשר לחזור בשביל תלול או בדרך עפר לכפר מורסי (שעה) או להמשיך ברגל לאיוס יואניס, ומשם במונית בחזרה לצנגראדה.

יום 3: מעצי הזית עד קניון טמבי
לסיום הטיול בפיליון, חוצים את הרכס אל צידו המערבי, שם תופסים עצי זית וברושים את מקומם של עצי הערמון והדובדבן. ויזיצה, במעלה הרכס, הוא היפה בכפרי האזור, וכמו מקריניצה, הוא משופץ כדבעי, כולל פונדקים ופנסיונים מלאי אווירה. במבואות הכפר ניצבת ביער תחנת רכבת ציורית להפליא, שבה מסתיים קו הרכבת הצרה מוולוס.
אם התמכרתם לפיליון ואתם מסרבים לעזוב, המשיכו דרומה אל כפרי הדייגים היפים אפיסוס ומילינה, בנוף עתיר עצי זית.
הכביש גולש אל חוף המפרץ ומלווה את פסי הרכבת בחזרה לוולוס, שם כדאי לבקר במוזיאון הארכיאולוגי, המציג אוסף יפה במיוחד של ממצאים מהאזור.
חוזרים אל הכביש המהיר, ודוהרים איתו צפונה, דרך שדות הכותנה והתבואה, במישורים הלוהטים סביב העיר לאריסה לעבר קניון טמבי שבמבואות מקדוניה. מאז ומתמיד שימש הקניון מעבר הכרחי לפולשים למיניהם, מהפרסים בשנת 480 לפני הספירה ועד הגרמנים במלחמת העולם השנייה.
בקניון עצמו יש כמה נקודות התרעננות, ליד הגשר התלוי המוביל אל הכנסייה, וליד מעיין דאפני מזרחה לה. מעבר לו, חופי הים האגאי מעבר למבצר הפראנקי בפלטמונס – חוליים רדודים ולא מלהיבים ביותר. ממערב מתנשא האולימפוס בכל הדרו. בכביש המהיר ממשיכים צפונה, לסלוניקי.

יום 4: סלוניקי, גאוות לבבי
סלוניקי בירת מקדוניה (תסלוניקי, ביוונית), היא עיר אנושית ונעימה: רוח קלה נושבת ברחובותיה הרחבים גם בימי הקיץ החמים, חנויות בנוסח פריז, כיכרות ירוקות, שדרות עצי דולב וטיילת לאורך הים מוסיפות לתחושה האוורירית. סלוניקי היא עיר מערבית ככל שכבליה ההלניים מתירים זאת.
שרידי העיר הרומית-ביזנטית מציצים בשטחים פתוחים בין בנייני העיר. פה ושם שרדו כנסיות קדומות, שער הניצחון וקטעי חומה. אף אחד מהם אינו מרשים במיוחד כשלעצמו, אבל הסך הכל מעניין, וחשוב להבנת התרבות הביזנטית. החומות מהמאה הרביעית לספירה, ששופצו במאות ה-14 וה-15, השתמרו ברציפות כמעט משלושת העברים של מרכז העיר. מסלוניקי התורכית, עיר הנמל של חלקה האירופי של האימפריה העות'מאנית, שרד רק הרובע הציורי קאסטרה, במעלה הגבעה.
סלוניקי היא עיר מצוינת לשופינג, בחנויות בסגנון איטלקי לארוך רחוב צימיסקי, באיזור המסחרי לדאדיקה, בין הרחובות אגנטיה וארמו משני צידי שדרות אריסטוטלוס, ובשוק הישן שבהמשך רחוב צימיסקי מערבה: ססגוני, עממי, מדיף ניחוחות של תבלינים ומשופע בסובלאקיות ומזללות עממיות. השוק העירוני החדש נמצא ליד כיכר מטאקסה.
את כל האתרים החשובים בסלוניקי אפשר לראות ביום מאומץ אחד. הסיור בה יתחיל בכיכר אלפתריאס, שם ריכזו הגרמנים את יהודי העיר כדי לשלוח אותם לדרך שממנה לא שבו. הליכה קצרה בטיילת, לאורך הים, מובילה לכיכר אריסטוטלוס האלגנטית, וממנה אל מוזיאון המאבק המקדוני . דגמים, מפות ואיורים משחזרים את הקרבות ומנציחים את פוולוס מלאס וגיבורים אחרים של המאבק לשחרור מקדוניה מעול התורכים, בעת מלחמות הבלקן (1913-1919).
אחרי הביקור חוזרים לטיילת וממשיכים אל המגדל הלבן, הביצור התורכי שהיה לסמלה של העיר. ממערב למגדל משתרע גן הירידים, ומעברו נמצא המוזיאון הארכיאולוגי, שהביקור בו חובה. בין השאר מוצגים כאן אוצרות הזהב מקברו של המלך פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול, שנחשף בכפר וריינה, זרי זהב, כדי זהב, תכשיטים, כלי נשק ואפילו ארון הקבורה המוזהב, שבו הונחו עצמות המלך.
הסיור נמשך במעלה רחוב וסיליס סופיאס. משמאל נראה שער גלריוס, שבנה הקיסר הרומי בשנת 297 לספירה, לזכר ניצחונותיו על הפרסים. בבנין הקונסוליה התורכית ברחוב אייו דימיטיריו, נולד ב-1881 כמאל פאשה, הידוע יותר בשמו אטאתורכ. כדי לבקר במוזיאון המעניין שבמקום יש צורך בדרכון. אם היום אינו חם ביותר, כדאי להעפיל לאורך החומה, אל סמטאות הרובע התורכי הישן, הקאסטרה, עד התצפית המצוינת על העיר ממגדל השרשרת, ואל מצודת ינדי קולה, היא האקרופוליס העתיק.
מהקאסטרה יורדים לכנסיות העיר, שהן מוזיאון חי לתולדות האדריכלות הביזנטית. כנסיית הרוטונדה, שנבנתה במאה הרביעית כמצבת קבר לקיסר גלריוס. כנסיית איוס דימטריוס מהמאה החמישית היא דוגמה לבזיליקה שעבר הסבה למבנה תפילה. איה סופיה היא דוגמה לשלב מאוחר יותר (מהמאה השישית): לכנסייה נוספה כיפה, ישו מריה והקדושים מצוירים בסדר קבוע על הכיפה וסביבה. במאה העשירית החלה להסתמן תבנית "צלב יווני": מבנה מרובע, הכולא בתוכו אולם בתבנית צלב סימטרי. הקירות החיצוניים עוטרו בדגמים קישוטיים של לבנים. פנאייה כלקדון היא דוגמה לכנסייה כזו, מהמאה ה-11.
אחרי מנה גדושה של נצרות מציצים בבית הכנסת הגדול שברחוב סינגרו, משוטטים בשווקים ומקנחים באחד מבתי הקפה של כיכר אריסטוטלוס.

יום 5: שלוש ערי מצוק
מסלוניקי יוצאים אל שלוש ערים על שפת המצוק, בשיפולי ההרים שמסביב לסלוניקי. שלושתן ירוקות להפליא ומשמרות משהו מהאופי המקדוני – תורכי הישן.
עיר המצוק הראשונה היא וריה הנעימה. "הוולטה", טיול הערב המסורתי, נערכת בטיילת שלאורך המצוק ממש, הסמטאות בצידי הרחוב הראשי הפכו למדרחוב מטופח. על גדותיו התלולות של הנחל הזורם בלב העיר שרד משהו מווריה העתיקה: בתים מקדוניים-תורכיים רבים, מסגד גדול וכנסיות ביזנטיות אחדות. הגישה לרובע היהודי המשופץ היא מהכיכר שבמעלה הנחל, ב"רחוב הקדושים היהודים" (Evreon Martyron). יהודי וריה נזכרים כבר בברית החדשה. אחרי השואה נותר בעיר רק גרעין קטן של משפחות.
בכפר לפקאדיה, צפונה מווריה, מכוון שילוט ברור אל סדרת קברים מקדוניים מרשימים, משני צידי הכביש. הלאה צפונה מסתעף כביש לנאוסה, עיר ירוקה על שפת המצוק, בלב מטעי תפוחים וכרמים, שהם המקור ליין משובח – אדום, סמיך ויבש. בפארק העירוני זורמים פלגי מין שמקורם בהר ורמיו: כביש צר מטפס מנאוסה במעלה ההר, דרך יערות לבנה צפופים, אל הכפר סלי, "בירת הסקי" של יוון. המראה המושלג יפה בחורף, בקיץ הנוף חשוף למדי, ואפשר לוותר.
אדסה, האחרונה בשרשרת ערי המצוק, היא עיירה מקדונית-תורכית טיפוסית, עם רובע עתיק נחמד, בתים תורכיים עם מרפסות עץ בולטות, פלגי מים, דשאים וגנים. מפלי מים גועשים צונחים אל השדות והמטעים במישור שלמרגלות העיר.
בדרך חזרה לסלוניקי כשאי לשים לב לשרידי פלה העתיקה, לצד הכביש; עיר נמל מקדונית, ששכנה על חוף אגם גדול שהיה מחובר לים בנהר, ונסתם במשך השנים בסחף הנהרות. בפלה נולד אלכסנדר הגדול, ובה חיו המחזאי אוריפידס והפילוסוף אריסטו. השרידים באתר דלים למדי.

יום 6: מפרצים ויין בכלקידיקי
ממזרח לסלוניקי שולח חצי-האי כלקידיקי שלוש אצבעות יבשה ארוכות אל הים האגאי. ה"אצבע" המערבית, קסנדרה, היא פחות מעניינת ואפשר לוותר עליה. הנופים והחופים משתפרים ב"אצבע" המרכזית, סיתוניה. פורטו קאראס הוא אתר נופש ענקי בחוף המערבי של האצבע: מלונות ענק, תיאטרון לאלפי צופים ואפילו כרם, מקור ליין משובח. פורטו קופו הוא מעגן דייגים על שפת מפרץ דמוי פיורד, אחריו מטפס הכביש במצוקים, חוזר ופוגש את הים בקלמיצי ומסיים את ההקפה בוורוורו, על שפת מפרץ חולי מושלם.
מקיפים את המפרץ מצפון, בכבישים משניים, עד יריסוס שבבסיס ה"אצבע" המזרחית, חוצים את מיצר היבשה אל המזח בטריפיטי ולעת ערב מגיעים אל קצה הכביש באורנופולי. זהו אתר נופש נחמד, עם מגדל מבוצר להגנה מפני שודדי ים, שפע פנסיונים וחדרים להשכרה, חוף חולי ארוך ומעגן, שממנו מפליגות ספינות אל "ההר הקדוש", רפובליקת הנזירים של הר אתוס.

יום 7: מנזרי אתוס
יום כיף באורנופולי: טבילה בים והפלגת יום – לחופי החול הנפלאים של אמוליאני, לטברנות באיי דרניה הזעירים ממול, או לתצפית על המנזרים המבוצרים של הר אתוס, שהכניסה אליו מותרת רק לגברים ולבעלי חיים ממין זכר(!).

יום 8: אריסטו ודיוניסוס
היום נפתח בנסיעה ארוכה, מאורנופולי לסלוניקי, עם תחנות קצרות בסטיירה (Stagyra), כפר הולדתו של אריסטו והעיירה ארנאה, מרכז לתעשיית שטיחים פסאודו-קלאסיים. הכביש חוצה את ההרים המיוערים במעבר גבוה בכיוון סלוניקי, חוצים את העיר סלוניקי ועולים על הכביש המהיר דרומה בכיוון ליטוכורו, שבבסיס האולימפוס המיתולוגי, שפסגותיו (2,917 מטר) מכוסות שלג כבד בחורף ובאביב, וכתמי לובן משמחים את העין הישראלית גם בקיץ. מליטוכורו מעפילה דרך סלולה אל המנזר הנטוש איוס דיוניסוס, ומסתיימת לאחר 18 קילומטר של יערות אורן ואשוח בפריוניה – שם יש מים צוננים. ההמשך מכאן לפסגות אפשרי רק ברגל.
שבים לליטוכורו, ומשם צפונה לכפר דיון, שבו נחשפו שרידי העיר הקדושה של ממלכת מקדוניה. שרידי המקדשים באתר אינם מרשימים ביותר; יש במקום רצפת פסיפס נאה, המתארת את דיוניסוס נוהג במרכבה. את התמונה משלים המוזיאון הקטן שבכפר ובו ממצאים ארכיאולוגיים.
בעיירת השוק קטריני פונים מערבה אל הכביש הפנימי היפה, החולף בשוליו המערביים של אולימפוס, ואיתו מגיעים לאלסונה, עיירה נחמדה על גדות נחל. אחרי תחנה קצרה בעיירה טירנאבוס, שבה מייצרים ציפורו (מין אוזו קטלני במיוחד), פונים מערבה בכיוון טריקאלה. לפנות ערב מתמקמים ללינה בעיירה קלמבאקה.

יום 9: מעבר תרמופילאי
את שעות הבוקר כדאי להקדיש לביקור במנזרי מטאורה המפורסמים, שריד לאדריכלות של שלהי התקופה הביזנטית. המנזרים היפים ביותר הם רוסאנו, הקטן והפוטוגני, ורלאאם ואייה טריאדה.
אחרי הביקור נוסעים דרומה, בכביש לאורך רכסי ההרים, אל מחלף הכביש המהיר ליד למיה, ואתו דרומה עד תרמופילאי, מעבר צר בין ההרים וחוף הים.
התרעננות אחרונה בדרך לאתונה אפשרית באחד המרחצאות קמנה וורלה, או בחוף החלוקים שלמרגלות מסעדת הדרכים, כחמישה קילומטרים מצפון למעגן איוס קונסטנדינוס: תוך טבילה בים הצלול אפשר להשקיף על הרי אוויה שממול ועל הרחפות החולפות במיצר. לאחר נסיעה של כשעתיים וחצי מגיעים אל נמל התעופה של אתונה, בדרך הביתה.

יוון הגבוהה - בג'יפים וברגל

ימים 2-1: דלפי והמבול של זאוס

העלייה אל פסגת האולימפוס שמורה לבעלי הכושר שבין המטיילים. היוונים הקדומים יצרו להם אלים אנושיים למדי, בגובה העיניים והחסרונות של בני אדם; הם אמנם הושיבו אותם קרוב לעננים, אך בכל זאת על פני האדמה | צילום: ברוך גיאן

התארגנות מהירה והיי צפונה בג'יפ הדוהר, בכביש המהיר, בכיוון העיירה ליוואדיה ואתר העתיקות המפורסם בדלפי.. יורדים אל חוף הים ומתמקמים ללינה בכפר החוף הציורי גלקסידי: גיבוב של בתים לבנים במעלה גבעה, שבראשה ניצבת כנסיה.
ביום השני – דלפי, מרכזה הדתי של יוון העתיקה. זהו האתר הארכיאולוגי המרשים בארץ זו – גבוה במורדות התלולים של הרי פרנאסוס (Parnasso), מעל הערוץ הבוהק של נחל פליסטוס. כדאי להציץ במעיין קסטאליה, שם טבלו עולי הרגל במים הקרים, בתחום המקודש שבו הקימו ערי יוון מקדשים מפוארים ובמקדש אפולו שבלב האתר. לא לוותר על העפלה בשביל לאצטדיון שממנו נשקף נוף אדיר.
אחרי ביקור באתר ובמוזיאון המרתק, יוצאים בג'יפים במעלה הפרנאסוס המתנשא מעל דלפי. על פסגת ההר, מספרת המיתולוגיה, נחתה התיבה של דאוקאליון ואשתו פירה, אחרי המבול ששלח זאוס בגרסה היוונית של סיפור נוח. דרכים סלולות מובילות מהכפר אפטלופוס (Eptalofos) אל בקתה אלפינית ומספר מרכזי סקי; דרך עפר צדדית מסתיימת למרגלות פסגת ליאקורה (2,457 מטרים): העלייה המאומצת הסופית אל הפסגה (חצי שעה) מסתיימת בתצפית מרשימה אל מפרץ קורינתוס והרי הפלופונס. דרך סלולה יורדת מההר גם לארכובה, על כביש דלפי-ליוואדיה: כפר שוק גדול של פרוות כבשים, שטיחים וכיסויי מיטה. התיירים מציפים את הכפר בשעות אחר הצהריים; ויותר וגם מגדל שעון ציורי.
מעט מזרחה מארכובה מסתעף דרומה כביש צדדי אל מנזר אוסיוס לוקאס. זה אחד המנזרים הביזנטיים היפים ביוון, שנבנה המאה ה-11: גם מי שאינו מתרגש ממנזרים ביזנטיים יתרשם, מן הסתם, מציורי הקיר ומהאור המשתקף בפסיפסי הקיר, המוסיף גוון מסתורי לאווירה. אחרי יום גדוש, חוזרים לפנות ערב לטבילה בים ולהתרגעות ים תיכונית בבסיס שבגלאקסידי.

יום 3: כפרים נטושים בשוויץ היוונית
הרי אווריטניה – גוש הררי גבוה, מיוער וריק כמעט מתושבים, הם יעד מקובל לישראלים חובבי שממה וג'יפים. המסלול היום חוצה את ההרים, מחוף הים לקרפניסי (Karpenissi). הנתיב , העובר במדרונות המיוערים של הרי גיונה ווארדווסיה (2,400) מטר, מתחיל בכביש לאורך גדתו הצפונית של האגם המלאכותי מורנוס, ונמשך בדרכי עפר דרך כפרים נטושים כמעט. הכיוון הכללי מוביל אל הכפרים דומניצה וקריקלו. כאן עולים על הכביש צפונה, המתחבר אחרי 18 קילומטר לכביש מערבה לקרפינסי, עיר כעורה למדי, המשמשת בחורף אחד ממרכזי הסקי של יוון.
כביש צר מוביל מקרפינסי אל קוריסכאדס, כפר בלקני טיפוסי של בתי אבן ומרפסות עץ. כאן אפשר ללון באחד מבתי ההארחה המסורתיים ששיפץ ארגון התיירות היווני. הדרך ממשיכה אל צמד הכפרים מיקרו כוריו ומגאלו כוריו, והלאה אל הכפר פרוסוס, 37 קילומטר מקרפינסי, בלב האזור המכונה שוויץ היוונית. גם אם התיאור מוגזם, מנזר פנאייה פרוסיוטיסה (Panagia Prousiotissa) אכן ציורי למופת ומזמין חניה לצילום, ואולי גם ללינת לילה בכפר עצמו.

יום 4: יאנינה שלחוף האגם
דרך עפר טובה חוצה את הרכס מפרוסוס אל תרמו והעיירה החקלאית אגריניו, על הכביש הראשי פטראס-יאנינה. אם שבעתם דרכי עפר, תוכלו להמר על הכביש הטוב, החוצה את ההרים מקרפינסי מערבה, נושק לשולי האגם המלאכותי הגדול קרמסטה ומתפתל במורד ההרים עד אגריניו. שתי הדרכים עוברות באזורים שוממים כמעט מאדם, הנוף במורדות המזרחיים של ההרים מרשים ביותר.
הכביש הראשי מוביל צפונה לארטה, הבירה עתיקה של חבל אפירוס. התחנה הבאה היא העיר היפה יאנינה (או יואנינה, Ioannina) השוכנת בעמק הררי סגור לחוף אגם. מתמקמים ללינה בפרבר-עיירה פראמה (Perama) ויוצאים לסיור יסודי ברובע העתיק שבין החומות, בית הכנסת של הקהילה היהודית העתיקה, טיילת עצי הדולב שלחוף האגם והפארק שבלב העיר, תצפית מצוינת על העיר וההרים נפרשת מהאמפיתיאטרון העירוני שבמעלה המדרון. בשעות הערב אפשר לשוט לאי שבאגם, לארוחה רומנטית של דגים, צלופחים ורגלי צפרדעים, כולם ניצודו בנהרות אפירוס. 

יום 5: כפרי הצפחה ומערות השודדים
אחרי ביקור קצר במערת הנטיפים של פראמה, ממשיכים אל כפרי זגוריה – קבוצה של כפרים מבודדים בהרי פינדוס, שנהנו מזכויות יתר תחת השלטון העות'מאני וצברו עושר ונכסים. סגנון הבניה כאן מיוחד: בתי אבן, רעפי צפחה וסמטאות מרוצפות אבן – הכל אפור, מוזר וקודר במקצת.
מכביש יאנינה-קוניצה מסתעף כביש למומודנדרי, שהוא לדעת רבים היפה בכפרי זגרויה. דרך עפר נמשכת מכנסיית הכפר אל המנזר המהמם אייה פרסקווי (Agia Paraskeni), על שפת המצוקים האנכיים של קניון ויקוס האדיר. שביל צר ממשיך מהמנזר אל מערות ששימשו בעבר מקלט לקלפטס, חבורות הלוחמים-שודדים של יוון העות'מאנית. אל תחמיצו גם את נקודת התצפית הנהדרת ב"מרפסת הוויקוס", בקצה דרך עפר אחרת, מערבה מהכפר.
כביש צדדי מוביל לקבוצה אחרת של כפרים. בגיא ליד קיפי (Kipi) יש ריכוז של גשרי קשתות תורכיים מאבן, בדרכו לכפר היפה צפלובו (Tsepelovo). אם הזמן מאפשר, כדאי להציץ במנזר רוגובו (Rogovou) הסמוך, מהמאה ה-11. הכביש מסתיים בווריסוכורי, כפר קטן ומתפורר בלב היערות, למרגלות צוקים המתנשאים לגובה מאות מטרים. דרך עפר ממשיכה צפונה, אל עברו האחר של נהר האאוס.
צפונה ממונודנדרי, ליד הכפר אריסטי, יורד הכביש בפיתולים חדים אל נהר ווידומאטיס – המשכו האיתן של קניון ויקוס. בעברו האחר של הנהר מעפיל הכביש אל צמד כפרי צפחה יפהפיים, מיקרו פאפינגו (Papingo) ומגאלו פפינגו. ברקע מתנשאים הרים מוזרים, דמויי מגדלים, המכונים מגדלי פאפינגו. בשני הכפרים אפשר ללון – בבתים זגוריים משופצים שהוסבו לבתי הארחה מסורתיים, ובחדרים שכורים, זולים יותר. במפתיע, יש כאן גם כמה מסעדות יאפיות.
מעבר לנהר אאוס, המגיח מהרי פינדוס אל המישור בדרכו לאלבניה, שוכנת קוניצה – עיירת שוק בסגנון יווני-אלבני-תורכי, שצריחי מסגדים מוסיפים לה נופך מזרחי. עצי הדולב בכיכר המרכזית מסוככים על טברנה או שתיים, ובחנויות מוכרים פרסות לסוסים ומוצרי פרזול לרוכביהם.
החלק הקניוני של נהר אאוס, במבואות העיירה, הוא יעד לטיול ברגל, קצר ולא קשה, "לכל המשפחה". תחילת המסלול ליד גשר האבן התורכי בכניסה לעיירה. הולכים בדרך העפר על הגדה הדרומית של הנהר, עד סכר בטון ומפעל מים (חצי שעה). הדרך עוברת ביער סבוך של עצי אלון, לבנה, אשוח ואורן שחור, ומטפסת בזיגזגים תלולים אל מנזר סטומיו. מהצלב בחצר המנזר יש מבט מהמם על הנהר, הזורם ברעש בין קירות סלע זקופים בגובה אלף מטרים ויותר. אם המנזר סגור, כדאי לאלתר תצפית מהמשך השביל. ההליכה למנזר נמשכת כשעה וחצי בכל כיוון. 

יום 6: עבודות עץ, רקמה ונקניקים
כביש צר מוליך מקוניצה, לאורך נהר אאוס, אל הכפר פאדס (Pades) ומעמקי הרי פינדוס. אחרי דיסטארטו הופך הכביש לדרך עפר, החוצה את ההרים אל כפרים נטושים כמעט בצידם המזרחי. בפיליפי מצב הדרכים משתפר. פונים דרומה. בכיוון הכללי של פריבולי (Perivoli), וחוצים שוב את הרכס בדרך עפר אל וובוסה, על גדות האאוס ממש, בלב יערות אשוח צפופים. זה הראשון בכפרים שכוחי האל של מזרח הזגוריה, כמו אלטכורי ופלמבורארי (Flambourri).
אחרי שעות ארוכות של היטלטלות בדרכים נידחות, מגיעים למצובו (Metsovo), על הכביש הראשי מיאנינה. זהו ללא ספק היפה בכפרי הפינדוס, שתושביו, הוולאכים (מיעוט דובר רומנית), מתגוררים בבתים מסורתיים עם מרפסות עץ וגגות רעפים אדומים ואפורים. ברקע, מדרום מערב לכפר, מתנשאות פסגות ההרים המשוננות מעל יערות אשוחים צפופים. עשרות חנויות מציעות שפע עבודות עץ, רקמה ואריגה, גבינות ונקניקים. נשות מצובו שומרות בקנאות על תלבושות מסורתיות: שמלות רחבות וסינרים רקומים. זקני העיירה נראים בכומתה בלקנית שטוחה, חצאיות אלבניות ונעלי צרוכיאס עם פונפון, כשהם אוחזים במקל הליכה מגולף. הסובלאקי של מצובו – שיפוד עבה של בשר עסיסי, עשוי כהלכה על כירת פחם – הוא חלק חשוב בחוויית הביקור, מקובל לשטוף את המעדן בכוס יין אדום.
בית טוסיצה המפואר, אחוזתה של משפחת בנקאים אריסטוקרטית ממצובו, הוא היום מוזיאון נהדר, המשחזר את חיי האריסטוקרטיה במאות השנים שעברו ומשמר ריח של תקופה שחלפה. 

יום 7: המנזרים התלויים
הכביש ממצובו מזרחה חולף על פני רכבלי סקי אל מעבר ההרים קטארה (1,250 מטרים) ויורד ביערות מרשימים אל העיירה קלמבאקה. מעל העיירה מתנשאים הצוקים התלולים, שעליהם בנויים מנזרי מטאורה המפורסמים. מטאורה היא שריד חי לאדריכלות של שלהי התקופה הביזנטית. כבר במאה ה-19 נחשבו המנזרים ללא יותר מקוריוז תיירותי, כדי להקל על המבקרים הרבים, נבנו מדרגות לכל המנזרים (עד אז היו מעלים את המבקרים בסלים עשויים מחבלים קלועים.
אחרי ביקור במנזרים פוטוגניים כרוסאנו, ורלאאם ןאיוס סטפאנוס, חוזרים לקלמבאקה השוכנת מעל שפת מישורי תסאליה. חוצים את המישורים בכביש בכיוון לאריסה. מעט מצפון לעיר מסתעף מזרחה כביש, במורדות המערביים של הר אוסה, אל הכפר ספיליה (Spilia). דרך עפר מובילה מהכפר אל הבקתה האלפינית קנאלוס בגובה 1,600 מטר מעל פני הים. 

יום 8: הרים מיוערים ונחלים
הבקתה היא הבסיס להעפלה אל פסגת קיסאבוס (1,978 מטר). משכימים קום, בטרם יכסו ערפילי הבוקר את ההר, ומטפסים כשעה אל הפסגה, לתצפית אל היעד הבא, הר האולימפוס, המושלג כדבעי גם בתחילת הקיץ. חוזרים לבקתה באותו שביל וממשיכים בדרכי עפר, ביער צפוף, לטבילה מרעננת בחופי הכפר סטומיו.
הכביש המהיר מסלוניקי לאתונה חוצה את קניון טמבי, שדרכו פלשו ליוון צבאות בכל הזמנים – מהפרסים בשנת 480 לפני הספירה ועד הגרמנים במלחמת העולם השנייה. ביציאה המזרחית של הקניון, מול הצומת לאמבלאקיה הציורית, פונים ימינה לכפר גוני, וממנו לעיירה הכעורה טירנבוס, המפורסמת בזכות האוזו והציפורו (אוזו חריף במיוחד) המשובחים מתוצרתה.
הכביש ממשיך ומטפס צפונה, אל אלאסונה, עיירה נחמדה על גדות הנחל, שהיא בסיס אפשרי להעפלה במורדות המערביים של האולימפוס. מכאן אפשר לחצות את ההרים המיוערים מזרחה, אל העיירה ליטוכורו והטיול באולימפוס. זה, ללא ספק, שיא הטיול: נוף מרהיב, פסגות מכוסות שלג (בחורף ובאביב), אויר צח, יערות אירופיים ולינה בבקתה אלפינית נהדרת בחברת מטפסי הרים מכל העולם.
דרך טובה מטפסת מליטורכו במעלה ההר, חולפת על פניה למנזר הנטוש איוס דיוניסיוס ומסתיימת לאחר 18 קילומטר מיוערים בפריוניה (Prionia), שם יש מפל מים צוננים. שביל מסומן (E4) מתחיל במפל המים. לאחר שלוש שעות של הליכה ביערות עבותים של לבנה ואורן שחור, מגיעים אל הבקתה האלפינית הגדולה, ספיליוס אגפיטוס, הנקראת גם בקתה A. מכאן יש תצפית נפלאה על הים האגאי. 

יום 9: אל פסגת האולימפוס
ההעפלה לפסגת האולימפוס קשה למדי ושמורה רק לבעלי כושר, האחרים יוכלו ליהנות מבוקר של נופש בבקתה. משכימים לקום ומטפסים בשביל תלול (כשלוש שעות) אל סקאלה, שעל שפת מצוק אדיר בעומק 500 מטרים. מהלך חצי שעה דרומה מכאן נמצאת פסגת סקוליו (2,911 מטר), אך זהו טיול צדדי. הטיול העיקרי הוא בשביל מהאוכף ימינה, מאחורי הצוקים של קו הרכס, אל שיא האולימפוס – 45 דקות הליכה אל פסגת מיטיקס, בגובה 2917 מטר.
מהפסגה אפשר להמשיך אל מישור המוזות, מערת איתאקיסיון ועוד, המטיילים חוזרים בדרך כלל לבקתה, וממנה בשביל, קליל ונעים, אל הרכב המחכה בפריוניה. לאחר שעתיים של נסיעה בכביש המהיר דרומה, מגיעים אל עיר הנמל וולוס, וממנה כעשר קילומטר במעלה רכס פיליון אל הכפר פורטריה ללינה (ראו ביום הראשון של מסלול 1).

ימים 11-10: קפה על הרציף
היום העשירי לטיול יוקדש לחצי- האי פיליון, ההררי והמיוער. המסלול זהה ליום השני במסלול 1, וכולל טיול קצר ברגל ביערות, מהכפר צנגראדה לחוף דמוכארי. ללינה מומלצים בתי ההארחה המסורתיים בכפר היפהפה ויזיצה, בצידו המערבי של הרכס.
לפני הפרידה מחצי- האי הנפלא, ביום ה-11 לטיול, מומלץ לרדת לטבילה אחרונה בים באפיסוס 
(Afissos), בנוף ים תיכוני של עצי זית; מצפינים לוולוס, למנוחה קצרה באחד מבתי הקפה שברציף, ואלי גם לביקור חטוף במוזיאון הארכיאולוגי המצוין. לאחר כארבע שעות נסיעה בכביש המהיר מגיעים חזרה לאתונה ולערב סיום – ברובע פלאקה או באחד ממועדוני הרמבטיקה המצוינים שבעיר.

חבל מקדוניה - לאורכו ולרוחבו

ימים 2-1: סלוניקי היפה

כפרי הזגוריה הם קבוצה של כפרים מבודדים בהרי פינדוס, שנהנו מזכויות יתר תחת השלטון העות'מאני | צילום: ברוך גיאן

המסלול נפתח בטיול בסלוניקי, בירת חבל מקדוניה, שמגיעים אליה בטיסה מתל אביב לאתונה, וממנה בטיסת פנים לנמל התעופה של סלוניקי, הנמצא כ-13 קילומטר ממזרח לעיר. אחרי ההתארגנות במלון, כדאי לצאת לשיטוט ראשון בעיר: הטיילת שלאורך חוף הים, המגדל הלבן וכיכר אריסטוטלוס היפה. אחר כך ממשיכים לבילוי ערב ברובע קלמריה האלגנטי.
היום השני מוקדש כולו לסלוניקי ולאתריה, ממש כמו ביום הרביעי במסלול "אל המצוקים ועצי הדובדבן".

יום 3: פרוות על שפת האגם
יוצאים מסלוניקי מערבה, בכיוון אדסה (שאליה מגיעים בהמשך). הכביש מטפס על מצוק, חוצה מטעי תפוחים ודובדבנים, חולף על פני קצהו של אגם ורגוטיס, ופונה דרומה, במעלה ההרים. כביש צדדי מסתעף אל נימפאו – כפר מקדוני נאה ובו כמה בניינים מפוארים של סוחרים, מהקהילה הוולאכית (מיעוט דובר רומנית) שפרחה כאן במאות הקודמות.
הכביש חוצה מעגן הרים תלול וגולש אל האגן הסגור של קסטוריה, אחת היפות בערי יוון. תושבי העיר הציורית, הבנויה על חצי-אי הררי באגם רחב ידיים, מתמחים בייצור פרוות, זה מאות שנים שהם מייבאים מחוץ לארץ שאריות של פרוות, תופרים אותן למעילים משובחים, מייצאים את התוצרת, ומוערים גם לקליינטים רבים המגיעים מסרביה, מקדוניה, בולגריה ורוסיה, כפי שיעידו עשרות השלטים באותיות קיריליות.
במורד הדרומי מזרחי של חצי האי שרדו בתי מידות מרשימים מהמאות ה-17 וה-18, שבנו סוחריה העשירים של העיר. באחד מהם שוכן מוזיאון פולקלור מצוין, המשחזר בנאמנות את חיי הסוחרים העשירים במאות שעברו. בתים מסורתיים נוספים, וכן רבות מ-54 הכנסיות הביזנטיות של קסטוריה, נמצאים בחלק הגבוה של חצי-האי ובמורדו הצפוני. בתי הקהילה היהודית של קסטוריה, שחרבה בשואה, מילאו את השטח שבין כיכרות אומוניה ודולצו. בגינה הציבורית, בפינת הרחובות אייו אצנסיו ומררכיאס, מונצח זכר הקהילה במציבה קטנה.
אל תחמיצו את המראה הנשקף מהמנזר הקטן פרופיטיס איליאס שבפסגת חצי האי; מראה מרהיב של האגם וההרים סביבו, כולם מושלגים בחורף. אפשר גם להקיף את חצי-האי של העיר בכביש הצר, הנמתח בין עצי דולב ולבנה לאורך שפת האגם. את הטיול אפשר לגוון בהפסקת צהריים במסעדה שליד הכנסייה במחצית הדרך, אפשר גם להפליג באגם, מהמזח בחוף הצפוני, ליד שוק הדגים.

יום 4: אגמי פרספה, מול אלבניה
במרחק של כשעת נסיעה מצפון לקסטוריה, צונחים ההרים בתלילות אל צמד אגמי פרספה (Prespa), שהוכרזו ב-1997 כשמורת טבע. זאת, בזכות עשרות מיני העופות המקננים בהם – שקנאים, עגורים, אנפות ועוד. במזח שבקצה רצועת היבשה הצרה, המפרידה בין שני האגמים, אפשר לשכור סירה להפלגה קצרה אל הכפרון איוס אכיליוס, הבנוי על אי באגם הקטן. הכביש מסתיים בפסראדס, כפר דייגים שהיה אחד הגדולים באזור לפני שנות מלחמת האזרחים. בכפר יש חדרים להשכרה וטברנות דגים נעימות – בסיס מצוין לשיט באגם ולטיולים ברגל באזור הנידח, מול הריה הקודרים של אלבניה.
פלורינה, ממערב לאגמים, היא עיירה חביבה, שהייתה ב-1949 היעד האחרון להתקפת צבא המחתרת הקומוניסטית במלחמת האזרחים. העיר העתיקה, הציורית, בנויה משני עברי הנהר: ערבוביה של בתים תורכיים ישנים ובתי מידות של יוונים אמידים. אחרי הביקור בעיר ממשיכים דרומה, אל עיר המצוק וריה. בערב אפשר להצטרף למאות אנשי המקום ב"וולטה", טיול הערב המסורתי, בטיילת שלאורך המצוק.

ימים 5-6: אצבעות כלקידיקי
חלקו הראשון של היום מוקדש לשלוש "ערי המצוק" של מקדוניה: וריה, נאוסה ורדסה (ראו היום החמישי מסלול "אל המצוקים ועצי הדובדבן").  אחרי הביקור באדסה, ממשיכים בנסיעה לכיוון סלוניקי וחצי האי כלקידיקי, ללינה באתרי החוף נאה מודניה, ב"אצבע" המערבית של חצי האי.
היום השישי מוקדש לשלוש ה"אצבעות" של חצי האי כלקידיקי, ויסתיים בחופים המצוינים של אורנופולי (כמו ביום השישי של מסלול "אל המצוקים ועצי הדובדבן").

יום 7: עיר רומית ואמת מים תורכית
מיריסוס, שבבסיס ה"אצבע" של אתוס, נמתח צפונה כביש יפה, גבוה, ביערות שמעל נמל המכרות סטראטוני, לכיוון סטאוורוס, כפר חוף בצל עצי דולב גבוהים. שם הוא מתחבר לכביש סלוניקי –קוואלה. הכביש חולף על פני הר פנגאון (Pangeon), שבמורדותיו התגורר ההיסטוריון תוקידידס, בן המאה החמישית לפני הספירה.
היעד הבא הוא העיר קוואלה, היא ניאפוליס הקדומה, עיר הנמל ששירתה את הדרך הצבאית הרומית, ויה אגנטיה. ליד הנמל בולטת אמת מים רב קומתית, מימיו של הסולטן סולימאן המפואר, שהובילה אל העיר העתיקה של קוואלה: סבך של סמטאות צפופות, בתים תורכיים-מקדוניים ומבנים היסטוריים מעניינים; כמו האימרט, בית מחסה לעניים עטור כיפות. הבניין נתרם בידי מוחמד עלי, בן למשפחה אלבנית שעלה לגדולה בחצר התורכית עד שנעשה מושל מצרים ואבי השושלת, שהסתיימה במלך פארוק. הבית שבו נולד עלי, בקצה הדרומי של העיר העתיקה, משמש היום כמוזיאון.
אחרי הביקור בעיר מפליגים לאי תאסוס. מסיפון המעבורת נראים בים מגדלי הקידוח של שדה הנפט הימי היחיד של יוון.

יום 8: שיש וזהב
היום הזה מוקדש לאי תאסוס, שתושביו התפרנסו ממחצבות שיש וממכרות זהב. לימנאס, הבירה הירוקה, בנויה על חורבות העיר העתיקה והעשירה, שגלשה מהגבעות אל מפרץ הנמל. בסמטאות העיר נראים פה ושם שרידי העבר – אגורה מוקפת עמודים, מקדשים וקשת הניצחון שבנה הקיסר הרומי קרקאלה. במוזיאון העירוני מוצגים לוחות בכתב התראקי הקדום שטרם פוענח. גם מי שאינו ארכיאולוג מושבע ייהנה מסיור במעלה הגבעה, לאורך חומות העיר שהוקמו במאה החמישית לפני הספירה והשתמרו עד היום. מפסגות הגבעות נשקפת, הרחק במזרח, פסגתו הגבוהה של האי סמותראקי.
כביש באורך 80 קילומטר מקיף את האי. החוף המזרחי תלול, מיוער ויפה יותר, ולאורכו פזורים גם החופים הטובים, כמו כריסי אמודיה, למרגלות הכפר הציורי פנאיה. בהמשך נעלמים היערות בפתאומיות ונחשפים הרי השיש, חלקו הדרומי של האי חשוף, כתוצאה משריפות יער קשות. וילות מצועצעות, שנבנו למהנדסי מכרות מגרמניה, מקשטות את כפר הקיט לימנאריה שבחוף הדרומי. הכביש מלווה את החוף המערבי, בין חניוני קמפינג ובתי נופש, וחוזר לבסוף ללימנאס.

ימים 9-10: מאסלות השיש להר הקירח
הפלגה קצרה במעבורת מתאסוס מסתיימת במעגן קראמוטי, בחוף היבשת. חוזרים בכביש לקוואלה, וממנה עוקבים אחרי תוואי הדרך הצבאית הרומית – ויה אגנטיה. העיר החשובה הראשונה הייתה פיליפי, שנכנסה להיסטוריה בזכות קרב ענקים בשנת 42 לפני הספירה: ליד חומות העיר הובסו אז צבאות ברוטוס וקאסיוס – רוצחיו של יוליוס קיסר – בידי אוקטביאנוס ואנטוניוס. פיליפי הייתה גם תחנתו הראשונה באירופה של השליח פאולוס, שהטיף לנצרות בבית הכנסת המקומי.
באתר העתיקות, לצד כביש קוואלה-דראמה, שרדו שתי בזיליקות. מאחורי החורבות המרשימות שרדה משתנה ציבורית מרשימה מאותה תקופה, ובה כחמישים מושבי שיש.
דראמה היא עיר חקלאית נעימה, המשמשת מרכז לתעשיית טבק ועץ באזור. בין דראמה לגבול בולגריה מתנשא רכס פלקרו (Falkaro, "קירח" ביוונית), אשר כשמו לא כן הוא; אמנם, אינו מיוער כמו האולימפוס, אבל בהחלט ירוק ופורח. בחורף מכוסה ההר במעטה שלג כבד, הבקתה האלפינית הגדולה אייו פנוומה (Agio Pnevma) פתוחה בסופי שבוע חורפיים לשימושם של גולשי הסקי. במורדות הרכס מתגוררים הסרקצאני – שבטי רועים נודדים, שנשותיהם לובשות בחגים שמלות רקומות, אקזוטיות למראה.
בשעות הערב מתמקמים בסלוניקי.
למחרת מסתיים הטיול בחבל מקדוניה כפי שהתחיל, אבל הפוך – בטיסה לאתונה, ומשם לישראל.