מידע מעשי לסיני

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים למזרח סיני (כולל שארם א-שייח' בדרום וסנטה קתרינה במערב) אינם זקוקים לאשרת כניסה לשהייה של עד שבועיים, עד ראס מוחמד כולל. לשהייה ארוכה יותר, או אם אתם מתכוונים להמשיך למערב סיני, תזדקקו לאשרת תייר, שאותה תוכלו לקבל בתוך כעשרה ימים בשגרירות המצרית בתל אביב.

שגרירות מצריים בתל אביב
כתובת: רחוב בזל 54
טלפון: 03-5464152

הקונסוליה של מצריים באילת
כתובת: רחוב עפרוני 68
טלפון: 08-6376882

שגרירות ישראל בקהיר
טלפון: 20-2-7610528/45

איך להגיע
מעבר הגבול טאבה: מסמכים ותשלומים
מסוף הגבול בטאבה
הנכנסים לטאבה בלבד (למלון הילטון טאבה) פטורים ממס המעבר, הן הישראלי והן המצרי.
טלפון: 08-6360999.

הגעה למסוף הגבול בטאבה
מסוף הגבול נמצא כעשרה קילומטרים מדרום לאילת. ניתן להגיע אליו ברכב פרטי, במונית או באוטובוס מהתחנה המרכזית של אילת.

מעבר עם רכב
מעבר עם רכב לסיני כרוך בבירוקרטיה מפרכת מעט ובתשלומים שונים, אך עשוי להיות כדאי, בעיקר אם אתם קבוצה של מטיילים ובכוונתכם לטייל ברחבי סיני ולא לשהות במקום אחד. שימו לב להגבלות, והיאזרו בסבלנות.
הגבלות: מותר להעביר רכב פרטי בלבד. אין מעבר לרכב 4X4, לרכב מסחרי (כל רכב עם יותר משישה מושבים), לרכב שכור, לרכב דיזל ולרכב מחברה. כמו כן, כדי לעבור עם רכב פרטי שאינו בבעלותכם (כלומר, שאינו רשום על שם הנהג או אחד מהנוסעים) תזדקקו לייפוי כוח נוטריוני באנגלית מבעל הרכב.
מסמכים: אל תשכחו את רשיון הנהיגה שלכם. רשיונות רכב: יש לתרגם את רשיונות הרכב לאנגלית. אפשר לעשות זאת בסניף של מ.מ.ס.י במסוף עצמו (פתוח 24 שעות) בעלות של 31 שקל או במ.מ.ס.י ברחבי הארץ – בחגים אפשר לחסוך עמידה בתור אם באים עם רשיונות מתורגמים. הקפידו שהפרטים יועתקו מרשיון הרכב בדייקנות ובכתב רהוט.
ביטוח: אפשר לבטח את הרכב בביטוח מקיף במשרדי ממס"י במסוף
בדיקת הרכב: בצד המצרי עורכים בדיקה ביטחונית יסודית של הרכב ותכולתו (הקפידו שהוא יהיה נקי מנשק ותחמושת) ומקבלים רשיון מצרי.
דלק: הדלק בסיני זול מאוד, אך איכותו ירודה. דלק "סופר" הוא של 90 אוקטן בלבד. כדאי לתדלק לפני שעוברים את הגבול, ולהצטייד בתוסף לדלק, המשפר את איכותו ומפצה על האוקטן הנמוך למקרה שבכל זאת תתדלקו בסיני. אם אתם צורכים דלק מיוחד ויש לכם ממיר קטליטי – פשוט הצטיידו במכל נוסף, כי לא תוכלו להשיג דלק 95 אוקטן או נטול עופרת.
לנוסעים לטאבה בלבד: כל ההגבלות על מעבר רכב אינן חלות כאן, ואפשר לעבור עם כל רכב שהוא בלי התהליך המסורבל והתשלומים הכרוכים בו (ביטוח הרכב אינו תופס כאן – תוכלו לבטח את הרכב במסוף).

מתי כדאי להגיע
למרות שניתן לטייל בחופי סיני לכל אורך השנה בשל האקלים המדברי, החורף – מלבד חג המולד וחנוכה – נחשב לעונת השפל. האביב, הסתיו והקיץ (במיוחד בתקופת החגים) הם העונה הבוערת.

שמירת החוק
אסור להכניס לתחומי המדינה סמים, כסף מזויף, חומרים פורנוגרפיים וכלי נשק (כולל חלקיהם ותחמושת כלשהי – גם שבר מחסנית או תרמיל כדור תמים עלולים להוות בעיה גדולה). יש על כך הקפדה רבה. לא כדאי להסתבך עם השלטונות המצריים.

בתי חולים
בית חולים בנואיבה – טלפון: 20-69-3500302.
בית חולים בד'הב סיטי – טלפון: 20-69-3640208.
בית החולים יוספטל באילת – טלפון: 08-6358011.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

מטבע
המטבע המצרי הוא הלירה המצרית – הפאונד (Pound, המכונה גם גיני). היא נחלקת למאה פיאסטרים (Piasters).
תוכלו להמיר שקלים (וגם מטבעות אחרים) ללירות מצריות, או למשוך לירות מצריות מבנקומט, בצד המצרי של מעבר הגבול בטאבה (אפשר להמיר גם בצד הישראלי אך בשער פחות טוב ותמורת עמלה).
יש סניפי בנק בנואיבה, בד'הב ובשארם א-שייח' – בהם תוכלו למשוך כסף בבנקומט או להחליף דולרים או אירו (אך לא שקלים) לכסף מקומי. יש נהגי מוניות ובעלי מסעדות ומלונות שיקבלו גם שקלים, בעיקר בין טאבה לנואיבה, אך בשער גרוע. במלונות טאבה ניתן להסתדר עם שקלים. במלונות היוקרה אפשר לשלם בכרטיס אשראי.
בדרככם חזרה תוכלו להמיר את הלירות המצריות שנשארו לכם בחזרה לשקלים, תמורת קבלות ההמרה. גם זאת כדאי לעשות בצד המצרי.

הפרש שעות
אין

תקשורת
קידומת החיוג של מצרים היא 20. הקידומת של סיני היא 69, אלא אם כן מחייגים לטלפון סלולרי מקומי, אז הקידומת תהיה 10, 11 או 12. בסיני יש קליטה חלקית לטלפונים סלולריים מישראל.

תחבורה
אוטובוס: מטאבה יוצאים אוטובוסים פעמיים ביום (נכון להיום ב-10:00 וב-15:00) ועוצרים בנואיבה, בד'הב ובשארם א-שייח'. יש גם אוטובוס לסנטה קתרינה. זוהי אופציה זולה אך בלתי נוחה.
מונית: המוניות זמינות מאוד, הן ממסוף הגבול והן בתוך סיני, בחופים ובאתרים המקובלים. עלות סבירה של נסיעה מהמסוף לחופים שלפני נואיבה היא כארבעים לירות מצריות (כשלושים שקל) לאדם. אפשר לבקש שילדים לא ישלמו. טיפ: עדיף להיכנס למונית קטנה ומלאה; כך לא תצטרכו לחכות עד שהמונית תתמלא, וגם יהיו פחות עצירות בדרך ליעד שלכם.
רכב שכור: אפשר לשכור רכב רגיל או רכב שטח בסוכנויות ובמלונות בעיירות המרכזיות, או במלון הילטון טאבה, הסמוך למסוף הגבול – טלפון: 08-6326222, 054-530133 (כדאי להזמין מראש).

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל: על הדג ועל הטחינה
טחינה, פיתות מקומיות, סלט ירקות ודגים הם המרכיבים הראשיים בתפריט של סיני. לא גורמה, אבל משביע. חוץ מאלה יש במלונות מסעדות שמציעות מאכלים ממבחר מטבחי העולם. את האלכוהול עדיף להביא מהבית

כתב: אמיר שיחור

יש הרבה סיבות מצוינות לנסוע לסיני – אוכל הוא בהחלט לא אחת מהן. אם אתם בעניין של אוכל טוב, סעודות גורמה, יינות משובחים ובירות משובבות נפש – סעו לבלגיה, לצרפת או למקומות אחרים בעולם, לא לסיני.
יחד עם זאת, רעבים לא תישארו. בכל מקום לינה יש גם מסעדה וקפטריה. המסעדות במלונות היוקרה עושות כל מאמץ כדי לתת תחושת סיפוק גם מאיכות האוכל, לא רק מהכמות.תמצאו נציגות של המטבח הבינלאומי, האיטלקי, הגריל האמריקאי ועוד. יש המציעים בכל יום בשבוע, כאטרקציה לנופשים, ארוחות ערב בסגנון של מטבח עולמי כזה או אחר – הודי, סיני, קוריאני, צרפתי ועוד. אך גם מסעדות אלה אינן שוברות את הכלל המוזכר לעיל. בדרך כלל האוכל יהיה "בסדר", אך אל תצפו לחוויה גסטרונומית.
מי שמתארח בכפרי החושות ובמלונות הפשוטים יוכל בדרך כלל למצוא בהם מסעדות חוף נעימות, שלא ישאירו אותו רעב. לרוב אפשר לבחור בין ישיבה ליד שולחן לבין רביצה בנחת על שטיחים באוהל בדווי. התפריט במקומות אלה בסיסי ולא יומרני, כמעט אחיד. הוא כולל טחינה, סלט ירקות או סלט טונה כמנות ראשונות, וברשימת המנות העיקריות יימצאו ספגטי, פיצות, אורז עשוי בצורות שונות, עוף, דגים וקלמארי. ברירת המחדל היא לאכול במקום שבו אתם לנים, אך כדאי גם לנסות מקומות אחרים, שכנים, ואם אתם לנים בד'הב או בנואיבה – לשוטט לאורך הטיילת ולבחור פינה שמושכת אתכם.
בכל הקשור לאוכל – חשוב לסמוך על תחושת הבטן: כאמור, במסעדות החוף ובחושות לא תמצאו שפים בולטים, ובמקרה הטוב התנאים ההיגייניים בהם מניחים את הדעת. אם אינכם חשים בנוח לגבי המקום, תוכלו לבחור לאכול במקום שכן, או להזמין מנות בסיסיות כמו טחינה, ספגטי ברוטב עגבניות או מנת אורז. מאכלי ים עשויים להיות חלק מחוויית השהות לחוף הים, אך זכרו שלטריותו של הדג יש חשיבות רבה בשמירה על בריאותכם.
מחירי מנות אופייניות: סלטים – 8-5 לירות; ספגטי 15-8 לירות; פיצות 20-12 לירות; עוף ובשר – 25-15 לירות; דגים – 40-25 לירות. במלונות היוקרה יש בדרך כלל מסעדה המגישה ארוחות מזנון פתוח, וכן מסעדת אלה-קארט (אחת או יותר), שבהן המחירים גבוהים יותר.
באשר לאלכוהול יש לזכור שאנו נמצאים במדינה מוסלמית. אמנם בכפרי הנופש היוקרתיים מגישים בירות ומשקאות אלכוהוליים מגוונים, אך במסעדות בסיסיות תוכלו להזמין רק את "הוויסקי המצרי" – כוס תה חמה וטובה. במקומות הפשוטים והבסיסיים המבחר האלכוהולי דל ביותר, והבירה המוגשת היא סטלה (Stela). כמו האוכל, גם איכות הבירה לא בקנה מידה עולמי, אך גם לא מתיימרת.

פרויקט לינה
אימפריית החושות (ובתי המלון)
החוזרים לחופי סיני אחרי כמה שנים של הפסקה יופתעו מתנופת הבנייה לאורך החופים. אתרי חושות ובתי מלון גדולים וקטנים צצו לאורך הים, וצריך רק לבחור. אמיר שיחור סרק את החופים וחזר עם מידע מקיף, וכמה המלצות אישיות

קאסל ביץ' | צילום: אמיר שיחור

כתב: אמיר שיחור

בחירת מקום הלינה היא ההחלטה המכרעת לפני הנסיעה לסיני. עבור רבים מהנוסעים, החוף והמלון הצמוד אליו יהיו המקום היחיד שיכירו בימי שהותם. כאן ילונו, יאכלו, ישחו, מכאן אולי ייצאו לצלילות או לטיול מדבר קצר. לכן מומלץ להקדיש את הזמן הראוי לבחירה המתאימה.

ראשית, יש להחליט על סגנון הנסיעה ואופייה: האם הכוונה היא לתפוס שלווה ברביצה על החוף? ואולי בעיקר לצלול או לערוך טיולים במדבר? האם הנסיעה היא עם משפחה וילדים או חיפוש אחר פינה רומנטית לזוג? וכמובן, האם חשובים הפינוק והתנאים, או שהדגש הוא על תקציב מצומצם?

אם מה שמחפשים הוא פינוק ברמה גבוהה ולאו דווקא את הקרבה לטבע והאופי המדברי המיוחדים לסיני, יש להתרכז במלונות היוקרה, ואלה מצויים כיום בשפע לאורך חופי סיני. רובם מציעים, בנוסף לחדרים נוחים עם טלוויזיה ומזגן, גם מסעדות שונות, ארוחות מזנון, ברים, בריכות שחייה עם בתי קפה, חוף ים פרטי, סאונה, ג'קוזי, מועדון ספורט, ותוכניות בידור בערב. אפשר למצוא בהם שירותי שמרטף ומעט פעילויות לילדים. השהות במלונות אלו אינה זולה, בדרך כלל כ-170-100 דולר ללילה לזוג לחצי פנסיון, ויותר מכך כאשר מצטרפים ילדים לנסיעה. עם זאת, ברוב המקרים תוכלו להשיג דילים משתלמים דרך סוכני נסיעות, בעיקר בעונת השפל – בחורף (חוץ מחנוכה וחג מולד).

מלונות קטנים המציעים חדרי חוף פשוטים יתאימו יותר למי שמחפש אינטימיות ושקט, וגם לחופשה משפחתית בתקציב מצומצם יותר. לינה על בסיס ארוחת בוקר או חצי פנסיון תעלה 50-40 דולר לזוג, ובעונות השפל אפשר להתמקח על המחיר. המלונות שלפני נואיבה (נוויבע) מציעים בעיקר שקט והתנתקות, אלה של נואיבה וד'הב מציעים שילוב של חופשת חוף עם מעט פעילות תיירותית – בעיקר ביקור בשוק ומבחר של מסעדות חוף שונות. בנואיבה נשמר אופי רגוע יותר, ואילו ד'הב הפכה למעט ממוסחרת יותר בעקבות גל התיירים מאירופה.

את כפרי החושות, שברבים מהם אין כלל חשמל, פוקדים צעירים המוגבלים בתקציב, אך גם מי שמבקשים מפלט של כמה ימים ליד ים כחול ותחת שמים זרועי כוכבים, שאור החשמל אינו מתחרה בהם. את אלה אפשר למצוא בעיקר בחופים שבין טאבה ונואיבה, בעיקר בקטע הדרומי יותר של הדרך. חשוב להצטייד בשק שינה, ולהתמקח על המחיר: בין 10 לירות מצריות (8 שקלים בערך) לאדם ללילה בעונת השפל ל-20 לירות בעונות השיא.

אף שכמעט כל פינת חוף בסיני מעוטרת בשונית אלמוגים כזו או אחרת (לא לשכוח להביא מסיכה ושנורקל!), הצוללים לא יסתפקו באתרי הצפון וירחיקו דרומה לד'הב או לשארם א-שייח'. בגלל אופיה התעשייתי של שארם, למרבית הצוללים הישראלים היא איננה אלא מקום העגינה של סירת הצוללים. מכאן ישוטו לאתרי הצלילה של טיראן וראס מוחמד, ולכאן יחזרו כדי לקחת מונית בחזרה לגבול. ד'הב מציעה שילוב של צלילות חוף (ללא סירה) באתרי צלילה מעולים, חופי ים יפהפיים, וכפר בדווי שעל אף שהתפתח והתמסחר, עדיין שומר על אופי מיוחד.

לסיכום, הצוללים ימצאו סיבה טובה להרחיק עד ד'הב; ואילו נופשים המחפשים שלווה על חוף יפה ונעים והצצה לשוניות באמצעות שנורקל, או גיחה לאתרי מדבר נפלאים, יוכלו להסתפק בנסיעה קצרה יותר – עד נואיבה לכל היותר.

להלן סקירה של חלק ממאות מקומות הלינה שמציעים חופי סיני – בחרנו את האטרקטיביים והמיוחדים שבהם.

בין טאבה לנואיבה
רוב הנסיעה בין טאבה לנואיבה עוברת לאורך החוף. לאורך שבעים הקילומטרים הללו מבחר לא מבוטל של מקומות לינה וכפרי נופש ברמות שונות, ומי שמחפש בעיקר חופשת חוף קצרה לא ירחיק מעבר לכך.
במרחק של כעשרים קילומטר מגיעים לפנייה שמאלה לכיוון החוף המתהדר בשם טאבה הייטס 
(Taba Heights). כאן נפתחו בשנים האחרונות כמה בתי מלון השייכים לרשתות בינלאומיות, כמו היאט רג'נסי טאבה הייטס וטאבה הייטס מאריוט ביץ'.
פחות מעשרים קילומטר נוספים דרומה מגיעים לביר סווייר – חוף יפה ובו המלון הקטן והוותיק סאלי לנד, עם כמה כפרי חושות קטנים וצפופים הסמוכים אליו. מעט בהמשך הדרך מלון ותיק נוסף – אקווה סאן.
אחרי ראס בורקע (חוף בסאטה, שאינו מקדם בברכה ישראלים) מגיעים למחש – חוף עם כמה כפרי חושות – ולמלון באוואקי (Bawaki) הוותיק, שידע שנים טובות יותר בזכות מיקומו הקסום אך כיום הוא מוזנח ובמצב גרוע מאוד.
כ-55 קילומטר מדרום לגבול נמצא אחד ממתחמי החושות הפופולריים ביותר בקרב הישראלים – ראס א-שיטאן והמעגנה. הראשון, וקאסל ביץ' (Castle Beach) הצמוד אליו, מוסתרים מהחוף, בעוד שבמעגנה, כפרי החושות פרידום ביץ', נירוונה ואחרים ממש צמודים לכביש.

הילטון טאבה (Hilton Taba Resort)
מלון "אילתי" – לא רק מבחינת המיקום (ממש בתחום מעבר הגבול, בסך הכל קילומטר אחד מדרום למלון הדרומי ביותר של חוף אילת) אלא גם מבחינת האופי: בניין גדול ממדים ורב קומות, 410 חדרים ועוד 84 חדרים של "הכפר של נלסון" (Nelson Village). מגיעים לכאן ישראלים רבים המחפשים מלונות בסגנון של אילת, אך במחירים נמוכים בהרבה (ולמרבה הנוחות, המחירים ניתנים בשקלים). ה"נלסונים" יקרים בכ-20 אחוז ממחירי חדר סטנדרטי, אך התמורה היא חדרים סמוכים לחוף (אם כי במבנה בן שלוש קומות). גם קזינו לא נפקד מהאטרקציות שמציע המלון, לצד מועדון צלילה ומרכז ספורט ימי.
אפשר להגיע לכאן ברכב הפרטי מבלי להיאלץ לעבור את המנהלה המייגעת והיקרה שבה מחויבים אלה הממשיכים ברכבם לתוך סיני.
טלפון: 6326222- 08
פקס: 08-6326660
דואר אלקטרוני: gm_taba@hilton.com
כנראה פועל חלקית לפי שעה (רק הכפר של נלסון). אמור להיפתח במלואו לקראת סוף 2006.

היאט רג'נסי טאבה הייטס (Hyatt Regency Taba Heights)
עשרים קילומטר מדרום לגבול יש פנייה שמאלה לקבוצת המלונות של טאבה הייטס, וזהו המלון הצפוני בקבוצה. יש בו כל השירותים של מלון פאר, וכן ספא, חדר כושר, מועדון צלילה, קזינו, שלוש בריכות וכן בריכת ילדים. זהו הגדול במלונות של טאבה הייטס – כ-450 חדרים.
טלפון: 20-69-3580234
פקס: 20-69-3580235

טאבה הייטס מאריוט ביץ' (Taba Heights Marriott Beach Resort)
המלון הדרומי במלונות טאבה הייטס, והרגוע שבהם מבחינה ארכיטקטונית (אם כי גם הוא גדול מאוד). יש בו כל השירותים של מלון פאר, לובי מרשים, ספא, חדר כושר ובריכה גדולה, חלק ממנה מחומם. כ-250 חדרים. חדרים רבים אינם משקיפים לים, ובחוף אין פעילויות ספורט ימי – לשם כך יש לנסוע בהסעה של המלון למרכז צלילה וספורט במרחק קילומטרים אחדים.
טלפון: 20-69-3580100
פקס: 20-69-3580109

סאלי לנד (Sally Land)
37 קילומטר מהגבול, בחלק הדרומי של שורת החושות של ביר סווייר. מלון פשוט עם חדרים סבירים. שתי קבוצות של חדרי חוף, 66 חדרים בסך הכל, בכולם מזגנים ושירותים. למלון מסעדה עם ארוחות מזנון במחיר של כ-40 לירות לאדם, וקפטריה בחוף. חשמל בלילה בלבד. חביב על ישראלים ואירופים.
טלפון: 20-69-3530380. נייד: 20-12-7526060
פקס: 20-69-3530381

אקווה סאן (Club AquaSun)
ארבעים קילומטר מהגבול. אחד ממקומות הנופש הוותיקים בקטע הזה של סיני, המצטיין בכך שהוא מציע פשטות ונינוחות עם תנאים נוחים יחסית. שמונים חדרים בנויים לחוף הים, כמעט כולם פונים לים, כולם עם מזגנים ושירותים צמודים. מומלץ לבקש חדר בשורת החוף. למקום אופי מיוחד והוא נהנה מלקוחות קבועים, בעיקר ישראלים, השומרים לו אמונים.
כיאה למקום מצליח, נבנתה תוספת בסמוך למלון, הנקראת אקווה סאן ע'זלי (AquaSun Rhazali), עם 21 חדרים נוספים. החיסרון של הקטע החדש הוא מיקום לא מוצלח, קרוב לכביש. החיסרון של הקטע הוותיק, לעומת זאת, הוא רמת תחזוקה לא מלהיבה.
טלפון נייד: 20-10-1254881

ראס א-שיטאן או ראס שטאן (Ras Satan)
53 קילומטר מהגבול. ראס א-שיטאן (הידוע גם כראס שטן) הוא אחד מאתרי החושות הפופולריים ביותר בחוף שלפני נואיבה, עם תיירים מישראל ומאירופה. מקום גדול יחסית עם חושות על הגבעות המכונות "ראש השטן". בלי חשמל, שירותים סבירים, מוסתר מהכביש ושקט.
הריף יפה לשנורקל, בעיקר בפינה שמול הגבעה ומעט דרומה ממנה.
טלפון נייד: 20-10-35259109

קאסל ביץ' (Castle Beach)
צמוד לראס א-שיטאן, מצפון לגבעה, מציע קאסל ביץ' מעט יותר מאתרי החושות הקרובים אליו. יש בו גם חושות, אך הוא אטרקטיבי במיוחד בזכות חדרי הבונגלו המרווחים והנעימים, הרחוקים יחסית זה מזה. יש לכל בונגלו מרפסת מקורה וחשמל, והשירותים הציבוריים נקיים ומתוחזקים היטב. המקום מציע שקט ופרטיות בפינה יפה ועם מארחים נחמדים. מתאים גם למשפחות. אפשר לקבל גם סדינים ושמיכות, אך עדיף להצטייד בשקי שינה.
הכניסה לים כאן נוחה וחולית, סלעי השונית מתחילים בפינה הדרומית של החוף. קטע זה של השונית סבל מנזקים קשים, אך עדיין יפה לשנרקל לכיוון דרום, לראס א-שיטאן, או לצעוד על החוף לכיוון דרום ולהיכנס בזהירות בקטע של סלעי השונית.

החושות של מעגנה
כ-55 קילומטר מהגבול. מקום פופולרי נוסף בקרב צעירים ישראלים, הבאים להיזרק בחושות בסיסיות. החיסרון של המקום היא קרבתו לכביש. החושות הצפוניות ביותר, הסמוכות לגבעה יפה הגולשת לים, הן במצב הטוב ביותר, ולמרגלות הגבעה גם קטע השונית היפה ביותר לשנורקל. קבוצת חושות זו נקראת מעגנה, ובהמשך – החופים פרידום (Freedom), נירוונה ואחרים.

נואיבה
נואיבה פרושה על פני מניפת הסחף הגדולה של ואדי וותיר. בחלקה הצפוני הכפר נואיבה א-תרבין, עם קטע לא ארוך של מלונות בסיסיים וחושות, מסעדות חוף ושוק בדווי. באמצע החוף של תרבין נמצאות החושות והמסעדה של חוף סבבה, ובקצה הצפוני של קטע חוף זה שוכן המלון החביב נחיל אין. קילומטר צפונה מובילה דרך עפר למלון סלאם ביץ' עם חדרים זולים אך בלויים, בפינה יפה ומעט מבודדת. מדרום תוחמות את תרבין החושות של סופט ביץ' (Soft Beach).
כקילומטר מדרום לתרבין שוכנת נואיבה סיטי (הכינוי "סיטי" בהחלט מופרז), ואחריה פינת החמד של הדיונה הגדולה. המשכה דרומה הוא הדיונה הקטנה – קטע חוף ארוך בהרבה מהדיונה הגדולה, אך נמוך ושטוח. רצף של הרבה מאוד קבוצות של חושות פשוטות משתרע לאורך החוף. כאן סואן יותר מהדיונה הגדולה, ודרך עפר חולפת לאורך החוף. בקטע הצפוני של הדיונה הקטנה שוכנים לא הרחק זה מזה שני בתי מלון פשוטים אך נוחים – סולטנה וקאסה דל מאר. בחוף הדרומי של נואיבה, לא הרחק מהנמל, שוכן מלון היוקרה הוותיק הילטון נואיבה.

נחיל אין (Nakhil Inn)
המלון שוכן בקצה הצפוני של שורת האתרים של נואיבה א-תרבין, ובקצה ההמולה. הוא תופס את העין בזכות מבני עץ מיוחדים. הוא פועל כשש שנים, והאגף החדש, המכונה על ידי בעליו Nakhil Dream, נוסף בשנת 2002. החדרים גדולים ומרווחים, כולם פונים לים, ויש בהם מיזוג אוויר, שירותים צמודים, טלוויזיה וטלפון. יש כאן גם מסעדה טובה ולא יקרה ומועדון צלילה, וקטע החוף נעים ויפה. החיסרון של המקום הוא האופי המעט קלסטרופובי – רצף של חדרים צמודים. הקפידו להזמין חדר באגף החדש, ובקשו שיהיה אחד הקיצוניים לכיוון הים.
מחיר: כ-40 דולר לחדר זוגי, כולל ארוחת בוקר
טלפון: 20-69-3500879, נייד 20-12-2105906
פקס: 20-69-3500878

סלאם ביץ' (Salam Beach)
מקום ותיק, שבשנים עברו היה אחד הפופולריים בסביבה וכיום ניכרים בו אותות הזמן. הוא שוכן בפינה יפה כקילומטר מהקצה הצפוני של טרבין, על חוף חולי ויפה, ויש בו בריכת שחייה ו-50 חדרים ממוזגים, עם שירותים צמודים וטלוויזיה, אלא שהתחזוקה של החדרים ירודה. בנוסף לכך נבנה בצמוד אגף חדש: בלוק גדול עם כ-150 חדרים.
טלפון ופקס: 20-69-3500441

חוף סבבה (Sababa Beach)
מסעדה ומחנה חושות. מקום טוב למי שמבקש ללון במרכז העניינים של תרבין. מרבית האורחים של המקום הם ישראלים. נקי יחסית, מסעדה טובה ובעלים דובר עברית ומכניס אורחים. חשמל בחושות, עם מאוורר ורשת יתושים לחורף.
טלפון: 20-69-3500855

סופט ביץ' (Soft Beach)
בקצה הדרומי של תרבין. הליכה קצרה ממרכז תרבין, ובכל זאת פינה שקטה יחסית, עם קטע חוף חולי ונעים. לעומת זאת, יש כאן מספר גדול של חושות יחסית לשטח הלא-גדול. את הארוחות עדיף לאכול במקום אחר, לא במסעדה של המקום. חשמל בחושות ותאורה מחוץ להן.
טלפון נייד: 20-12-57748239

החושות של הדיונה הגדולה
כשמה לא היא – זוהי דיונה גבוהה יותר מהדיונה הקטנה, אך משתרעת על קטע חוף קטן בהרבה, מאות מטרים בלבד. מקום מבודד יחסית, מדרום לנואיבה סיטי. פינה קסומה ושקטה, עם חושות לא צפופות, בלי חשמל. המקום המומלץ ביותר בנואיבה למי שמחפש פינה שקטה ופשוטה. מחיר מונית לכאן מתרבין צריך לעלות כ-15 לירות.
בקצה הצפוני של הדיונה הגדולה נמצא החוף של סלאמה, עם חושות ושירותים המתוחזקים מעט טוב יותר משני האחרים (זולה וחופאנאן). גם המסעדה בסדר.

סולטנה וילג' (Sultana Village)
סולטנה היא מקום נקי ומטופח בדיונה הקטנה, במחיר סביר יחסית לתמורה. מבנים יפים בנויים מאבן, קרובים לים, חדשים ומרווחים יחסית, עם שירותים צמודים. המקום מומלץ למרות המיקום הבעייתי – בתוך שורה ארוכה של אתרי חוף סמוכים בדיונה הקטנה.
מחיר: כ-40 דולר לחדר זוגי, כולל ארוחת בוקר
טלפון: 20-69-3500490
פקס: 20-69-3500491
דואר אלקטרוני: sultana@sinai4you.com/sultana

קאסה דל מאר (Casa del Mare)
בדיונה הקטנה. המלון החדש (נפתח ב-2003) בן שתי הקומות מציע חדרים גדולים וממוזגים, כולם עם נוף לים, שירותים צמודים, טלפון וטלוויזיה. מלון קטן וחביב, גם אם חסר חן וסגנון, ובו 14 חדרים מרווחים ושתי סוויטות גדולות מאוד. בקומה השנייה של המבנה יש מסעדה. התנאים טובים והחדרים נוחים מאוד.
טלפון נייד: 20-10-1121100

הילטון נואיבה (Coral Hilton Nuweiba)
מלון יוקרה ותיק וחביב על ישראלים. נמצא מדרום לנואיבה א-תרבין, בפינה מבודדת למדי לא הרחק מהנמל. 200 חדרים – חלקם הגדול במבנים, וכן חדרי בונגלו, ביחידות נפרדות על החוף. כל החדרים ממוזגים, עם שירותים, טלפון לחיוג ישיר, טלוויזיה, מיני בר. יש חדרים מיוחדים המתאימים לנכים.
עוד מציע המלון שתי בריכות שחייה, חוף ים רחב ונעים, מגרשי טניס, סקווש ומיני גולף, מרכז ספורט ימי הכולל מועדון צלילה, וכן מסעדה מרכזית ומסעדה איטלקית. יש חדרים מיוחדים המתאימים לנכים.
טלפון: 20-69-3520320
פקס: 20-69-3520327

ד'הב
הדרך הראשית מנואיבה מגיעה לחלקה הדרומי של ד'הב, מול מפרץ הלגונה. לאורך החוף כמה כפרי נופש, בהם מלון קורליה והילטון היקרים וגאנט סיני הבינוני. צפונה מהלגונה מגיעים לד'הב סיטי, מרכזה של העיר, ולטיילת התיירותית שמתחילה כמה מאות מטרים מדרום למפרץ הקטן וממשיכה לאורכו. בקטע שלאורך המפרץ הטיילת סואנת במיוחד, עם מסעדות שמנסות להיראות כמו מסעדות מאכלי ים אירופיות, מועדוני צלילה ומעברים למקומות לינה סמוכים. אחד החביבים על הישראלים כאן הוא הקרייזי קאמל קמפ. בקטע הטיילת שמדרום למפרץ מסעדות החוף פחות יומרניות, ויש שם רצף של מקומות לינה – בהם נסימה וסלאם קמפ.
מצפון למפרץ עוד כמה בתי מלון לאורך החוף, כמו מיראז' וילג' וקורל קוסט הוטל. מחיריהם מעט נמוכים יותר והם במרחק הליכה קצרה מהטיילת. הסביבה עצמה מוזנחת יותר, אם כי אין לכך משמעות רבה למי שנכנס לתחומם של המלונות.
צפונה מד'הב סיטי מובילה דרך לא סלולה, המכונה Blue Hole Road ונמשכת כעשרה קילומטרים לאורך החוף, לאתרי הצלילה הנודעים של ד'הב – הקניון והבלו הול. זהו קטע חוף יפה שבו ההרים הגבוהים נושקים לים. באמצע הדרך שוכן מלון דניאלה, שמתאים בהחלט למי שרוצה לברוח מהמולת ד'הב. הדרך מסתיימת במסעדה השוקקת של אתר הבלו הול, ממנה גם יוצאים ברגל או על גבי גמל לראס אבו-גלום – עוד אתר צלילה נפלא, שבו מצוי כיום כפר חושות מבודד.

קורליה (Coralia Club)
אחד המלונות היקרים של ד'הב. המלון הראשון בשורת המלונות של הלגונה, עם 99 חדרים, רובם במבנים נפרדים. יש חדרים עם נוף לים, ואחרים עם נוף לגן (זולים יותר). עוד במלון מסעדה איטלקית, בריכת שחייה, מגרש טניס ומרכז ספורט ימי. החדרים מרווחים ונעימים ובכולם שירותים צמודים, מיזוג אוויר ומיני בר.
טלפון: 20-69-3640301
פקס: 20-69-3640300
דואר אלקטרוני: h1718@accor-hotels.com

גאנט סיני (Ganet Sinai)
מלון ברמה בינונית, האחרון מבין המלונות של הלגונה. מבנה נאה ולא יומרני בן שתי קומות. 60 חדרים זוגיים, חמישה חדרי משפחה ושלוש סוויטות. בחדרים, הקטנים יחסית, יש מזגן, טלפון ומיני בר, ובכמה חדרים גם טלוויזיה. למלון שתי בריכות שחייה ובריכה נוספת לילדים, שתי מסעדות ומרכז גדול לצלילה ולגלישת רוח.
טלפון: 20-69-3640440
פקס: 20-69-3640441
דואר אלקטרוני: info@ganetsinai.com

נסימה (Nesima Resort)
מלון ברמה בינונית בתוך ד'הב סיטי. שוכן מדרום למפרץ של ד'הב סיטי, על הטיילת הדרומית. 51 חדרים קטנים אך נקיים, נעימים ובעלי עיצוב מיוחד. בכל החדרים מיזוג אוויר, שירותים צמודים, מיני בר וטלפון, בלי טלוויזיה. במקום בריכה, יציאה לחוף, מסעדה טובה אך חסרת אופי, בר ומרכז צלילה. לחדרים רבים אין כלל נוף, והמלון מעט יקר.
מחיר: כ-49 אירו לחדר זוגי סטנדרטי וכ-67 אירו לחדרים היקרים. כולל ארוחת בוקר
טלפון: 20-69-3640320
פקס: 20-69-3640321

קרייזי קאמל קאמפ (Crazy Camel Camp)
חדרים בסיסיים ברמות שונות (וגם חמש חושות עם חשמל) במרכז ד'הב סיטי. מעט מדרום לגשר העץ של הטיילת שלאורך המפרץ יש מעבר המוביל למקום, ולמועדון הצלילה שלו, פוסידון 
(Poseidon – אחד הזולים והנחמדים בסביבה, כ-50 דולר לשתי צלילות ביום כולל שכירת הציוד). מקום חביב על ישראלים, אם כי מגיעים לכאן גם אירופים רבים. חאמד, מנהל המקום, מדבר עברית טובה, והוא לבבי מאוד ושמח לעזור.
מחיר: כ-15 אירו לחדר זוגי עם מזגן.
טלפון: 20-69-3640273
דואר אלקטרוני: hamed@crazy-camel.de

סאלם (Salam Camp)
קבוצת חדרים בקטע הטיילת שמדרום למפרץ של ד'הב סיטי, עם גישה לים, מסעדה ובית קפה בחוף, במחיר אטרקטיבי.
טלפון: 20-69-3640307

קורל קוסט (Coral Coast Hotel)
למי שמחבב את האקשן של ד'הב אך מעדיף בכל זאת לישון במקום קצת יותר שקט – הנה מלון פשוט וחביב בתוך ד'הב סיטי, מצפון למפרץ, ובמרחק הליכה מהמרכז התיירותי העמוס. הסביבה אמנם מוזנחת, אך למלון חוף יפה ו-20 חדרים פשוטים אך מרווחים בשתי קומות, כולם משקיפים יפה אל הים. בכל החדרים שירותים ומיזוג אוויר. יש גם מסעדה ומועדון צלילה, והמחירים סבירים ביותר.
טלפון: 20-69-3641195
פקס: 20-69-6340321
דואר אלקטרוני: info@thecoralcoast.com

מיראז' וילג' (Mirage Village)
מצפון למפרץ של ד'הב סיטי (סמוך למלון קורל קוסט). מקום קטן על החוף, קומה אחת, מחירים סבירים. חדרים ברמות שונות, בסיסיים למדי אך מרווחים וגדולים. חלקם עם מיזוג אוויר ושירותים צמודים, אחרים רק עם מאוורר ובלי שירותים.
טלפון: 20-69-3641341
פקס: 20-69-3640332
דואר אלקטרוני: mirage@sinainet.com.eg

דניאלה (Daniela)
בפינה שקטה ומבודדת בין ההרים לים, כחמישה קילומטרים מצפון לד'הב סיטי, על דרך העפר המובילה לבלו הול, נמצא דניאלה: מלון שמתאים לצוללים וגם למי שמחפש שלווה.
זהו מלון ברמה בינונית עם 40 חדרים, מרווח וחדש יחסית ובמחירים סבירים. יש בו חוף יפה, בריכת שחייה, מסעדה, בר ומועדון צלילה. החדרים מרווחים ונעימים, בכולם שירותים צמודים, מיזוג אוויר ומיני בר. מונית לכאן ממרכז ד'הב תעלה כ-30 לירות מצריות.
טלפון להזמנות (בקהיר): 20-2-7482671
פקס: 20-2-7607750

קניון דייב (Canyon Dive Resort)
מלון פשוט ובסיסי מול הקניון – אחד מאתרי הצלילה המהוללים של סיני – שמונה קילומטרים מצפון לד'הב (כחצי שעה נסיעה בדרך עפר, כ-20 לירות מצריות לאדם עבור הנסיעה). 28 חדרים, חלק מהם עם מזגן ושירותים צמודים, אחרים בסיסיים, בכולם חשמל. במקום מועדון צלילה ומסעדה.
המלון הזה איננו בחירה ראשונה גם לצוללים – הקרבה לקניון ולבלו הול היא יתרונו (היחיד), אך גם חסרונו: החוף אינו נעים לשהייה, הומה מצוללנים ומג'יפים הנוסעים בין ד'הב סיטי והבלו הול. גם המחירים לא מאוד אטרקטיביים.
טלפון נייד: 20-12-3285482

שארם א-שייח'
לאתרי הצלילה של דרום סיני אין מתחרים. ד'הב מציעה אמנם כמה אתרים מוצלחים ומהוללים, אך המושכים ביותר הם אלה של אזור שארם – ראס מוחמד וטיראן. הבעיה היא ששארם הפכה למרכז תיירותי צפוף, גדול ויקר. רבים מהתיירים שמגיעים לכאן מבלים בבתי הקזינו הרבים לא פחות מאשר על חוף הים. כמעט כל הישראלים הבאים לצלול כאן עושים זאת בספארי צלילה על סירה, ומגיעים לשארם רק כדי לעלות על סירה ולצאת לשיט באתרים של ראס מוחמד וטיראן.
כל המלונות של שארם, שמספרם לא מפסיק לגדול והם יוצרים רצף ארוך של קילומטרים רבים, משרתים את תעשיית התיירות המצרית, והם לא ממש אטרקטיביים לישראלי: המחירים בהם גבוהים בהרבה ממחיריהם של מלונות דומים הקרובים בהרבה לגבול, ואם כוונתכם רק לרבוץ במלון הרי שאין כל סיבה להגיע עד לכאן.
אחד המקומות היחידים שמשתדל לשמור על אופי שונה הוא מרכז הצוללים של אומבאראק, המכונה שארקס ביי, אלא שגם הוא לכוד כיום בלב ההמולה של בתי המלון הגדולים. היות שצוללים רבים יוצאים לספארי צלילה עם אומבאראק, לעתים הם שוהים לילה במקום.

שארק'ס ביי (אומבאראק) (Shark's Bay Bedouine Village)
שמו של המקום מעיד על ראשיתו יותר מאשר על אופיו כיום: בשנות השמונים היה זה מרכז צלילה קטן עם כמה חושות ומסעדת חוף בדווית לחופו של מפרץ הכרישים הפסטורלי, מקום שהתברך בנוף נהדר ותצפית לאי טיראן. דרך עפר של כשני קילומטרים הובילה אל האתר. כיום שוכן בתוך שורה אינסופית של בתי מלון גדולים עם כביש סלול המוביל אליו. בסמוך לחוף ולמעגן הסירות אפשר לשכור חדרי עץ ממוזגים עם שירותים צמודים או בונגלו פשוט. המחירים, במונחי שארם, הם בגדר מציאה.
טלפון: 20-69-3600942
פקס: 20-69-3600944
דואר אלקטרוני: http://Sharkbay@access.com.eg

אמיר שיחור – מחבר ועורך ספרי טיולים, עוסק בפרסום, בהוצאה לאור ובמדיה טכנולוגית 
 

קניות
שווקים בדווים: דוכן, חולצות, מזכרות
דוכני מזכרות של הבדווים מציעים מבחר קבוע למדי: חולצות טי, גלביות ושמלות בדוויות, נרגילות, תופי דרבוקה, פסלוני גמלים, תיקי בד. דוכנים כאלה תמצאו בכל מקום שבו מגיעים תיירים – בתחנות עצירה של מוניות בדרך, בנקודות מוצא לטיולי מדבר, באתרי חושות. בנואיבה א-תרבין, ובעיקר בד'הב, התפתחו הדוכנים לכלל שוק תיירותי, ואי אפשר להחמיץ אותם.
השוק של תרבין הוא בסוף הכביש המוביל לחוף, בתחילת שורת המסעדות, ומה שתמצאו בו תואם את הרשימה שלעיל. הוא לא גדול, ותוכלו להציץ בדוכנים במהלך השוטטות לאורך החוף.
בד'הב, שהתיירות האירופית מסחרה אותה, השוק התפתח יותר, והדוכנים היו לחנויות. המבחר גדול יותר מאשר בתרבין, וגם כאן הוא נמצא בסוף הדרך לד'הב סיטי, במבואות המרכז התיירותי שלחוף המפרץ. מעבר להיצע הסחורות הרגיל, יש כאן כמה חנויות תכשיטים נוצצות בסגנון מערבי למהדרין – די מפתיע ומנוכר בסביבה כה פשוטה. כמו כן יש כאן התמחויות: תוכלו, למשל, למצוא חנויות שכל מרכולתן חולצות עם מבחר הדפסים תיירותיים, בגדלים, בצבעים ובאיכויות שונות, ואפילו חנות ספרים קטנטנה בטיילת.
בשארם א-שייח' אין שווקים, למעט השוק העירוני של המקומיים, אך ליד מפרץ נעמה הולכים ומוקמים קניונים. בשארם עצמה אפשר לעשות קניות מבלי לצאת מהמלון. כל המלונות מציעים גם מרכזי קניות לתיירים – תכשיטים, מזכרות ועוד (יקר, כמובן).
בשווקים חשוב להתמקח על המחיר. לעתים תשלמו על שני פריטים פחות מהמחיר שהמוכר נקב עבור פריט אחד מאותו הסוג. המוכרים מצפים להתמקחות, בעיקר מהישראלים.

כתב: אמיר שיחור

אטרקציות ואתרים מומלצים

אתרים

עשרת המקומות המומלצים בחופים של סיני
ראס אבו-גלום
אתר יפה בשמורת הטבע הקרויה על שמו. אפשר לבלות על שפת המים, וגם בתוכם יש הרבה לראות. ראו: "צלילה ושנירקול: שכרון צבעים".

שמורת נאבק
בתוך תנופת הבנייה המסחררת נותרה פינת החמד הזאת ,עם חוף בתולי, חורשות מנגרובים, דייגים בדווים ושונית מרהיבה. ראו "פגישה: הבדווי והים" ו- "צלילה ושנירקול: שכרון צבעים".

החושות של מעגנה
כמה אתרי חושות הצמודים זה לזה, קרוב יחסית לגבול. מתאים למי שרוצה לטעון מצברים בתקציב פעוט.

קניון הצבעים
מסלול קצר יחסית, שמתאים למשפחות, בתוך קניון צבעוני ודרמטי. ראו "מסלולים: בקצב השאנטי".

נאקב שהין
אחד משבילי ההליכה השווים של סיני, המחבר שני אתרים נפלאים ברצועת החוף: הבלו הול וראס אבו-גַלוּם. כחמישה קילומטרים שאפשר לעבור ברגל, או על גבי גמל. ראו "מסלולים: בקצב השאנטי".

צלילה בשמורת ראס מוחמד
השמורה הדרומית השתבחה במצוק אנכי עצום היורד למצולות ובשרידי אוניות הטרופות – והכל מכוסה באלמוגים הנחשבים בעיני רבים ליפים בעולם. כדי להגיע לשמורה צריך לקבל אשרת מעבר מהקונסוליה המצרית בארץ. ראו: "צלילה ושנירקול: שכרון צבעים".

חוף המגדלור בד'הב
נוף יפה, אתר שנירקול מרהיב ונוח להגעה, ריחוק מסוים מההמולה של ד'הב, ועדיין – יש בו כמה בתי קפה ומועדוני צלילה.

מלון דניאלה
מצפון לד'הב סיטי נמצא המלון הנעים הזה בפינה שקטה ומבודדת בין הרים, עם חדרים מרווחים, חוף יפה, בריכה, מועדון צלילה, מסעדה ובר, והכל במחירים סבירים.

הטיילת של ד'הב
שילוב של ניחוח החופש ונינוחות הנופש. היא מסחרית, אבל שומרת עדיין על הקסם של סיני.

צלילה במיצר טיראן
שתי השוניות באזור המיצר, ג'קסון ריף וגורדון ריף, מבטיחות חוויית צלילה מהממת.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

פגישה/ הבדווי והים

בני המזיינה, שבט הדייגים העיקרי של דרום סיני, אינם נודדים. הם חיים לאורך החוף, פורשים רשתות ודגים דגים. מסע לשמורת נאבק, בדרום רצועת החוף, בעקבות דג, ספינה טרופה ומנגרובים

בסיני יושבים 13 שבטים בדווים, את בני המזיינה אפשר לפגוש לאורך החוף הדרומי | צילום: משה שי

כתב: צור שיזף

סיני ובדווים הם משפט אחד. כמו סיני וים. 13 שבטים בדוויים יושבים בסיני. הידועים, המוכרים והקרובים לישראלים הם שבט התרבין, היושב מאל-עריש דרך צפון-מזרח סיני עד אילת ונואיבה (נוויבע); שבט המזיינה, היושב מנואיבה עד שארם א-שיח' ועד ההר הגבוה וא-טור שלחוף מפרץ סואץ; ושבט הג'בליה, שיושב מסביב להר הגבוה של סנטה קתרינה. וכמה שכולם בדווים – ככה הם שונים. בני הג'בליה הם אנשי הרים עגמומיים משהו; בני שבט התרבין חביבים ונעימים; אבל בלי ספק, העליזים והידידותיים שבבדווים של סיני הם בני המזיינה, שבט הדייגים העיקרי של דרום סיני.
ומכיוון שסיני היא על הים, ויש בדווים שעוסקים בדיג, אין סיבה לאכול דגים במסעדות הזולות המניחות את הדגים לתצוגה – אלה עמדו בחוץ זמן רב מדי, וטריותם מוטלת בספק. עדיף לזהות חושות של דייגים לאורך החוף, ולקנות במקום. לעתים אפשר להזמין אצל הדייגים ארוחה – הם ייצאו מיד לדוג עם חכות, יבשלו חלק מהדגים למרק צלול ולאחר מכן יאדו את הדגים עם האורז. בליווי של כמה לימֵטות (ליים קטנים ומלאי מיץ) ויין, או אלכוהול סביר אחר שמביאים מהבית, הופכים הדגים לארוחה נפלאה שנאכלת בידיים על החוף, והיא זולה לאין שיעור מכל מסעדה.
פעם היה פשוט יותר למצוא מקום לארוחת דגים טרייה. חלקים גדולים של החוף בין טאבה לדרום נואיבה היו חוף פתוח, שהדייגים היו דגים לאורכו, ואפשר היה לעצור ליד כל סוכת דייגים שנקרית בדרך. היום זה קצת יותר הרפתקני, בגלל המלונות הרבים שצצו בחופים הללו, אבל המאמץ משתלם: דג טרי, שיחה עם דייג בדווי שאינו איש תיירות, וחום אנושי שעולה במפגש בין מטייל סקרן ובדווי שיש לו את כל הדג שבעולם.
המקום הכי שווה למפגש הזה הוא כפר הדייגים נַאבֶּק שבדרום סיני, פיסה שלווה הטמונה בלב שמורת טבע.

ראס ממלח': תחנה בדרך
מקום טוב לדג מצפון לנואיבה, ולכן גם הרבה לפני נאבק, הוא ראס מַמלח' – גבעת גיר שיושבת באמצע הדרך בין נואיבה לד'הב. הדרך לשם יפה מאוד אך אינה קלה, ומצריכה נסיעה על חוף הים בג'יפ או בטנדר. הגבעה הקרויה ראס ממלח' בולטת לתוך המפרץ ויוצרת זרמים המושכים דגים גדולים וכרישים. במקום יש נקודת משמר (בערבית: נוקטה) של חיל הים המצרי ואנטנות ממסר. רשמית, צריך אישור מוקדם כדי לעבור במקום, אבל החיילים המצרים נינוחים. בצידה הצפוני של הנוקטה יש סוכות דייגים – שם תוכלו למצוא דגים טריים, שיש להם עדיין מים על השפתיים.
מיקום: ראס ממלח' הוא הכף באמצע הדרך בין נואיבה לד'הב, על החוף, כשלושים קילומטר מדרום לנואיבה אל-מזיינה.
הגעה: מנואיבה אל-מזיינה יורדת הדרך דרומה. יש צורך בג'יפ או במונית בדווית. מראס ממלח' אפשר להמשיך למפרץ המשקפיים ולראס אבו גלום, אך אי אפשר להגיע עם הרכב לד'הב עצמה (אם רוצים להגיע לד'הב, צריך לצאת דרך ואדי ריססה וביר זע'יר).
אישור: בדרך כלל החיילים בנקודת המשמר מאפשרים לעבור, אבל אפשר לבקש מהבדווים או מאנשי התיירות המצרים בנואיבה שיסדרו את האישור.

כפר נאבּק: שכוח אל, משובב לב
כשבעים קילומטר דרומה מראס ממלח' נמצא כפר הדייגים של נאבק. הכפר אינו מושפע מתיירות ישירה (אף שהוא מתפרנס ממכירת דגים לבתי מלון ומסעדות), והוא שכוח אל במידה משובבת לב. הכפר שוכן בתוך שמורת טבע הנפרשת ממנו צפונה לאורך 45 קילומטר, אך תיירים יכולים להרחיק צפונה מנאבק רק עוד כעשרים קילומטר, ולהגיע לאזור ראס א-טנטור, אל המקום שבו שוב נוגעים ההרים בים. ובאמצע – חורשות מנגרובים, אתרי צלילה, שקט של מקום שאין בו ולידו בנייה של מלונות ורמיסה גדולה. צבר של דברים טובים, שחלקם כבר עברו מן העולם.
נאבק עצמו הוא כפר קטן של סוכות עץ ופחים, עם מכוניות בדוויות וטנדרים חבוטים שעומדים לידן. הוא שייך לדייגי שבט המזיינה, שיוצאים לדוג על בוציות קטנות, או שוחים על אבובים מנופחים ופורשים מהם רשתות על פתח השונית, אם כי שיטת הדיג האהובה עליהם היא יציאה לים בשעת בין ערביים והשלכת חכה ליד השונית שאליה באים דגי התוכי והלוקוס לאכול.
החיים בכפר איטיים. כדאי להגיע אליו בבוקר, אז מגיעים גם סוחרי הדגים מצפון סיני, מהמלונות, מקהיר ומאלכסנדריה כדי לאסוף את השלל. דיונונים, תמנונים, כרישים והמון דגים צבעוניים. באביב ובקיץ, בשעות המוקדמות של הבוקר, רואים את רוב אנשי הכפר, כולל הילדים, ישנים על החול לפני הסוכות, מחכים לשמש שתזרח. שווה להסתובב בין הבקתות, בין חוטי הדגים המתייבשים בשמש וברוח, להיכנס לכוס תה מתוק ופטיר חם (הלחם המקומי), להזמין ארוחה של דגים מאודים על אורז ולהביט בים.
מיקום: צמוד ללגונה של שורת אל-ע'רקנה, כעשרים קילומטר צפונה משארם א-שיח'.
הגעה: למגיעים מצפון – כארבעים קילומטר מדרום לד'הב יש דרך רחבה העוברת בוואדי כיד, פונה מזרחה ונוסעת כ-15 קילומטר עד לים ולכפר נאבק. הדרך עבירה לכל רכב, אבל יש לנהוג בזהירות. למגיעים מדרום – כעשרה קילומטרים מצפון לשארם א-שיח'
במזלג הדרכים, מתפצלים עם הכביש ימינה וממשיכים צפונה לאורך החוף, בדרך שעוברת מצפון לשדה התעופה ולראס נצרני, עד לכפר נאבק.
תשלום לשמורה: הכניסה לשמורת הטבע עולה חמישה דולרים ליחיד. התשלום נעשה באחת משתי הכניסות – בוואדי כיד או ליד נקודת המשמר בקבוצת הדקלים הדרומית של נאבק. בשטח מסתובבים פקחים ידידותיים שמוודאים ששילמתם בכניסה. 

המנגרובים: הכי צפוניים בעולם
חיי הכפר הזה כל כך אמיתיים ולא מקולקלים, שיש בהם קסם שמוצאים רק במקומות דרומיים ומרוחקים, על חופי האוקיינוס ההודי והים הערבי. הסוכות של בני הכפר מגובבות ליד שורת אל-ע'רקנה (שורה היא המילה הבדווית לחורשה) – חורשה של עצי מנגרוב הצומחים בתוך הטין. זוהי הנקודה הצפונית ביותר בעולם שבה נראים העצים הללו בסביבתם הטבעית. המנגרובים חיים במים מלוחים, ובזמן השפל בולטים שורשי האוויר שלהם מעל פני המים כאצבעות של טבוע. על המנגרובים מקננים שלכים (עיטי דגים), ואנפות נוהגות לנקר את סרטני הכנר, אלו שיש להם זרוע אחת ענקית ושנייה רגילה, ובעת השפל הם עושים תנועות של נפנוף כדי לקרוא לנקבות להתגלגל בחול.
המנגרובים צומחים בתוך הסחף שהביא ואדי כיד מההרים (הסחף הזה גם חנק את האלמוגים, שכן החול מפריע לאלמוגים לנשום). הלגונות שיוצר הסחף של ואדי כיד הן מגרש המשחקים הגדול של ילדי הדייגים הבדווים, וכל ילד, בכל גיל, נהנה ללכת לטייל בהן. כיף לבוסס במים הרדודים בחול הלגונה שמימיה בשפל, לעלות ממנה לטיול על השונית ולראות את חיות הים – סרטנים, נחשונים מסועפים, קיפודי ים, קברנונים, קיפודגים (שזכו לכינוי אבו נפחא) – המוצאות מקלט בבריכות שהים הנסוג משאיר.
כעשרה קילומטרים צפונה משם, על החוף, נמצאת חורשת מנגרובים שנייה, הנקראת שורת אל-מנקטע. בדרך אליה אפשר לראות על השונית את שרידי האונייה "מריה שרדר", שעלתה על השונית בליל סערה. אפשר להגיע לספינה הנפוּצה, אבל לא קל וצריך להיזהר מהפלדה החלודה.
הגעה: שורת אל-ע'רקנה נמצאת בכפר נאבק. שורת אל-מנקטע נמצאת כעשרה קילומטרים צפונה משם, ואפשר להגיע אליה בכל סוגי הרכב.

נח'לת א-תל
עוד לפני חורשת המנגרובים הצפונית נמצאת קבוצת הדקלים של נח'לת א-תל. הדקלים רבוצים בין כמה דיונות, כשני קילומטרים מצפון ללגונת המנגרובים של שורת אל-ע'רקנה שבנאבק. זהו אחד מאתרי השנירקול והצלילה הטובים של סיני. החולות של ואדי כיד אמנם חנקו את האלמוגים, והם מתחילים רק כמה מאות מטרים מהחוף, בעומק של שניים עד עשרה מטרים, אבל נמצאים שם כמה גושים של אלמוגי מוח ושיח שלא מן העולם הזה, היפים ביותר בים סוף לדעתי. אין שם הרבה דגים, אבל הנוף כל כך פלאי, שאפשר להסתפק בדגים שנקנה אחר כך מהדייגים הבדווים.
בשפל, נשארת שכבת מים של כחמישה סנטימטרים על החולות הרכים, המים מתחממים ונעים לשכב בהם. בלי לזוז. אחרי הרביצה הארוכה, כשמי הגאות כבר מגיעים לאוזניים, יוצאים מהמים והולכים לטייל בכפר הבדווי ולקנח בארוחת דגים ובכוס תה מתוק וחם. אפשר לבלות כאן בשקט יומיים-שלושה. בגלל הבדווים, בגלל השוניות, בגלל הדגים, בגלל המנגרובים, בגלל האונייה הטרופה ובגלל שאף אחד אחר לא מסתובב כאן, ואפשר לצאת מהדעת בשלווה.
מיקום: שני קילומטרים מצפון לשורת אל-ע'רקנה שבכפר נאבק.
הגעה: מכפר נאבק יוצאים צפונה ברגל או ברכב.
לינה: אפשר ללון בשמורה, בסוכות שליד נח'לת א-תל.
שימו לב: אין מקור מים – יש להביא את המים איתכם! 

צור שיזף – סופר ועיתונאי. מחבר "מדריך סיני ומצרים" בהוצאת כתר

בקצב השאנטי

אחרי הבטן-גב כדאי להזיז קצת את הרגליים. צור שיזף מציע שבעה מסלולים בקרבת החוף, מקניון הצבעים בצפון ועד לנקב שהין בדרום

בין שניים מהאתרים הנפלאים של החוף: הבלו הול וראס אבו-גלום | צילום: אמיר שיחור

כתב: צור שיזף

המאפיין הדומיננטי של חופו המזרחי של סיני הוא הים. לאורכו יצרו המצרים רצועה ארוכה של מלונות וחניוני חושות, והתייר הישראלי התרגל לרבוץ במלון או על החוף ולזוז מעט מאוד. אבל המדבר שמאחורי הים, ממערב לו, נשאר כמו שהוא. כמו שהיה תמיד. ולכן, מי שיבוא לכמה ימים ורוצה הליכה קטנה בחורף הנעים של סיני, או טיול של אחר צהריים לדיונה או לקניון מלא צבע לנקות לו את הנשמה, יכול בקלות לעשות את הדבר הפשוט. לקום וללכת אם הוא בחניון קרוב, לעלות על גב גמל אם הוא במרחק בינוני, או – אם כלו כל הקצין – לשכור מונית או ג'יפ (או להניע את המכונית שאיתה חצה את הגבול) ולנסוע ככה וככה עד לתחילתו של מסלול ההליכה הקרוב. שם ימצא חול, צבע, תענוג ושקט בלתי מצוי, שפעם היה בחוף ונסוג עכשיו לפתחי הוואדיות ולתוך רמות החול המחוררות של מזרח סיני.

קניון הצבעים: וידיאו-קליפ
יתרונו הגדול של קניון הצבעים, קניון צר ונהדר של נופי אבן חול צבעונית, שהוא קל להגעה (שעה בטנדר או בג'יפ מנואיבה). והוא גם נעים להליכה (שעה-שעתיים, הרוב ירידה). כל הנתונים האלו הופכים את ואדי אל-אברק, כפי שהוא נקרא בערבית, למשהו שמזכיר קליפ של ה-MTV, ומגיעים אליו עשרות תיירים ביום. מעל פתח הקניון מיקמו הבדווים כמה פונדקי דרכים, מה שבכלל הופך אותו למין דיסנילנד. אבל הקניון יפה באמת, ובנסיעה אליו עוברים גם בנאת המדבר עין פורטגה, על דקליה ובוסתניה.
הגעה: נסיעה של שעה עד שעה וחצי בטנדר או בג'יפ על כביש ואדי וותיר היוצא מנואיבה מערבה. לא תוכלו לעבור את מחסום ואדי וותיר ברכבכם הפרטי אלא אם כן הצטיידתם באשרת מעבר. אבל המסלול מוכר, ואפשר לבוא בטיול שמארגנים מפעילי התיירות בחופים או לשכור בדווי שיסיע אתכם לתחילת המסלול ויחכה לכם בסופו. 
משך המסלול: כשעתיים. 

מראס א-שיטאן לקניון הצבעים: מהחוף לתוככי המדבר
נכון שקל להגיע לקניון הצבעים ברכב, אבל אפשר לעשות עוד דבר, וזה לישון בחוף ראס א-שַיטַאן (ראש השטן), לקום בבוקר, לחצות את הכביש ולשכור גמל מהבדווים. איתו – או בלעדיו, ברגל – להיכנס לתוך ואדי מלחה א-ריאן, ומשם לעלות שלושה קילומטרים וחצי דרך קניון אפור, עד למקום שבו יורד מצפון ואדי אל-וושוושי. שם יש גב מים נצחי שאפשר לטפס אליו עם סולם. פחות מקילומטר אחריו נמצא אחד המעיינות האדומים והיפים של סיני – מוית מלחה. הנביעה דלה, הסלעים אדומים, הסמר ירוק והדקלים מוציאים מהדעת.
מכאן עולה שביל יפהפה של חרסיות בלויות ומוביל עד לקניון הצבעים – שעתיים של הליכה שווה. מומלץ במיוחד לצאת אחר הצהריים, להתמקם במוית מלחה ללינת לילה, ולמחרת להמשיך עד לקניון הצבעים. 24 שעות נהדרות.
הגעה: חוף ראס א-שיטאן נמצא 54 קילומטר דרומית לטאבה. 
משך המסלול: שלוש שעות עד מוית מלחה ועוד שעתיים עד קניון הצבעים, ברגל או על גמל. כאמור, מומלץ ללון בשטח ולעשות את המסלול בנחת, על פני יומיים. 
המלצה: להיעזר בבדווים ובגמליהם – לסחיבת אוכל וציוד, להדרכה, לאיסוף בסוף המסלול. 

מוואדי ח'ליל אל-ווער לביר אל-בירייה: נוף ירחי
קניון הקשת וקניון הסתום, שמסתעפים מוואדי ח'ליל אל-ווער, מצטיינים באבן חול לבנה וצבעונית בתוך אפיק חולי עם עצי שיטה. כשנכנסים לוואדי, שני הקניונים נפתחים ממערב (משמאל); אפשר לעלות מעט בתוכם אבל אין להם המשך אמיתי. חוזרים לאפיק המרכזי של ואדי ח'ליל אל-ווער, ממשיכים עד סופו, ואז, לפי גלי אבנים, פונים מזרחה. וכאן הפנינה האמיתית: השביל המוביל לנאת המדבר הקטנה בּיר אל-בּירייֶה מטפס דרך סכין אבן חול יפהפייה – שלוחה ארוכה עם קירות זקופים משני צדיה. מסביבכם נוף ירחי, רכסי אבן חול משוננת ומחורצת; מסלול עוצר נשימה ופחות ידוע.
הגעה: דרך כביש ואדי וותיר. הכניסה לוואדי ח'ליל אל-ווער נמצאת כ-15 קילומטר אחרי הכניסה לקניון הצבעים (מול פתחו של ואדי אל-עגולה), וההגעה דומה – בג'יפ בדווי פרטי, שגם יחכה לכם בביר אל-בירייה, או בטיול מאורגן מאחד החופים. 
משך המסלול: שעתיים-שלוש של תענוג. 
המלצה: אם יוצאים עצמאית רצוי לקחת מדריך בדווי. אפשר לשלב עם טיול בקניון הצבעים.

ואדי ת'מילה: לרוץ במורד הדיונה
קל למצוא את הכניסה לוואדי תְ'מילֶה: זה המקום היחיד בקרבת נואיבה שבו כביש החוף נכנס לתוך מעין מיצרון קטן ליד החוף, ומטפס בעלייה קטנה. כבר מהכביש אפשר לראות קימוט אדיר באבן הגיר הלבנה, שנראה כמו שבלול מעוך, ממזרח לכביש. זהו אחד המראות היפים והמרשימים לאורך כביש החוף, והוא גם מדגים את ההיסטוריה של חצי האי: בתקופות עתיקות כיסה אותו אוקיינוס גדול, ומשנסוג האוקיינוס והשאיר מאחוריו את סלעי הגיר, באה התרוממות אדירה שהרימה את ההר הגבוה של דרום סיני, זרקה מעליה את שכבות הגיר וגרמה להן לגלוש לכיוון מפרץ אילת. גוש הגיר הזה נמחץ והתקפל כמו פלסטלינה בדרכו אל החוף, ושם הוא עומד.
מהסלע המקומט עצמו נכנסים לתוך האפיק ועולים בו דרך שורה של מפלונים קטנים, עד לאזור שבו הנחל מתרחב ויש בו עצי שיטה סלילנית ושיחים מדבריים. הוואדי מתחתר שוב בקניון אבן חול, שוב מופיעה סדרת מפלים – אפשר לטפס דרכם בקלות יחסית או לעקוף אותם – והוואדי מתחלף שוב לנקיק אבן חול, שנגמר במהרה, ושביל די ברור מטפס ממנו לגדה הדרומית (שמאלה). משם יש תצפית אל המפרץ, ירידה אל ואדיון, עלייה לצד השני וחצייה של קו פרשת המים. מתחת לו נמצאת הדיונה האדומה והמפוארת, שצריך לרוץ אותה בצעקות שמחה, עד שמגיעים חזרה לכביש.
הגעה: הכניסה לוואדי נמצאת כחצי קילומטר צפונית לחניון המעגנה הדרומית, כשבעה קילומטרים צפונית לנואיבה. מזהים את הכניסה לוואדי לפי הקימוט הגדול באבן הגיר. 
משך המסלול: שעה עד שעה וחצי. 

ואדי חוויט: אחר צהריים נינוח
זהו טיול נינוח מאוד. הנחל חולי כולו, ואין בו עליות. אפשר לזהות את ואדי חווֶיט, שנמצא מעט דרומה למעגנה הדרומית, לפי עצי שיטת הסוכך שצומחים במפתח הרחב של הנחל. לשיטת הסוכך מספר רב של גזעים שצומחים מהקרקע, בניגוד לשיטה הסלילנית, שנראית כמו עץ רגיל.
תענוג סתם להיכנס אחר הצהריים בשפך הוואדי הרחב, עד שקירות אבן החול האדמדמים סוגרים פעם ראשונה, הוואדי מתרחב, והקירות נסגרים פעם שנייה ויוצרים קניון חול עם מפלונים ובריכות קטנות (יבשות). ואז זה נגמר, כשמגיעים לסלע המגמתי השחור. פשוט מסתובבים והולכים חזרה.
בעלי אמביציה יכולים לטפס מסביב לסלע השחור וללכת צפונה על קו הגובה כדי להתחבר עם ואדי ת'מילה (ראו לעיל), ושוב לסיים בדיונה האדומה היפה שבין שני הוואדיות. 
הגעה: הכניסה לוואדי נמצאת ממש ממערב לחניון המעגנה הדרומית. בין הכביש לוואדי כ-500 מטר של ואדי רחב ופתוח, מלא בעצי שיטה. 
משך המסלול: כ-45 דקות. התחברות לדיונה האדומה של ואדי ת'מילה תוסיף עוד 45 דקות. 

בקעת החוגגים, עין חוד'רה והקניון הלבן: בעקבות עולי הרגל 
אם ההר הגבוה של סיני הוא גרניט אדומה מפוסלת ודרמטית, הרי שרמות אבן החול שמפרידות בינו לבין חוף הים שממזרח לו – הן המחוז הרומנטי. חלונות-חלונות בצלעותיהן (התופעה נקראת טפוני – בליה באבן החול), מחילות, קניונים רבים וקשים, בקעות חוליות (הַדבּוֹת בערבית), ביצי קוורץ בתוך החול שזוהרות לאור השמש, דיונות לבנות בוהקות שגולשות במקום שבו נפרם הסלע. זה לא ממש ליד החוף, צריך מכונית או מונית, אבל אפשר להגיע לאזור בנוחות בנסיעה על "דרך זיווה". אפשרות אחת היא להתחיל מהדבּת חג'אג', או בעברית: בקעת החוגגים. השם נגזר משיירות עולי הרגל הנוצרים והמוסלמים (וגם כמה עוברי אורח יהודים ולא מעט נבטים) שעלו אל מנזר סנטה קתרינה ואל הר משה. משחניתם ליד הקיוסק הבדווי, לכו צפונה כ-600 מטר – או הסתייעו בשירותי ההובלה של הגמלים הרובצים במקום ואורבים לתיירים – אל מרכז הבקעה, ותגיעו לסלע הכתובות. על סלע זה תוכלו להתרשם משפע ציורים וכתובות שחרטו בו עולי רגל בני עמים שונים ותקופות שונות, כולל מנורה עם שבעה קנים. כחצי קילומטר מצפון לסלע נמצא נאקְבּ שי, השביל היורד לנאת המדבר עין חוד'רה (העין הירוקה). והנאה – קבוצה גדולה למדי של דקלים, ירוק-ירוק מוקף בלבן-לבן של הדיונות הסובבות. אפשר לרדת אליה, לנוח בין הדקלים ולהמשיך במסלול, ואפשר, אם רוצים לחוות נאת מדבר לילית, לישון בה ולהמשיך למחרת (או לחזור על עקבותיכם). אבן חול לבנה ומתפרקת, שאין כמוה להשרות שלווה, בונה את רוב המרחב שמסביב לעין חוד'רה. לא מן הנמנע ללכת כאן יחפים ולבוסס בחול, ליהנות מהיופי ומהשקט האינסופי. ממשיכים דרך הקניון הלבן, קניון יפה להלל שמשני צדדיו קירות אבן חול לבנה, שיוביל אתכם מבקעת עין חוד'רה דרך גבעות קוניות לבנות חזרה לכביש, כקילומטר צפונית ממחסום הכוח הרב לאומי. אפשר גם לעשות את המסלול בסדר הפוך: נוסעים עד המחסום של הכוח הרב לאומי, חונים ונכנסים רגלית בוואדי הרחב שנפתח מולו. יורדים לתוך הקניון הלבן בסיוע סולמות הברזל שהשאירו הישראלים, וגולשים בוואדי עד שהוא נגמר בעין חוד'רה. מהנאה עולים דרומה בנאקב שי לבקעת החוגגים, ובימים חמים אפשר לנוח, כמו בזמנים עתיקים, ליד סלע הכתובות. בשני הכיוונים המסלול נהדר, ואפשר לעשות אותו גם עם ילדים קטנים. 
הגעה: ברכב רגיל. נוסעים מערבה על כביש נוויבע-סנטה קתרינה ("דרך זיווה", המתפצלת מכביש החוף עשרים קילומטר דרומית מנואיבה). אם מתחילים בבקעת חוגגים, עוצרים במפרץ החניה שליד הקיוסק הבדווי, כ-15 קילומטר אחרי תחילת דרך זיווה, ומשם ממשיכים ברגל או על גמל. אם מתחילים בקניון הלבן, עוצרים שלושה קילומטרים לפני כן, ליד מחסום הכוח הרב לאומי. מכאן אפשר לעלות ברגל (חצי שעה) או לנסוע בג'יפ בדווי או מצרי (חמש דקות) עד לראשו של הקניון הלבן. 
משך המסלול: חמש-שש שעות בניחותא. כאמור, אפשר לישון בעין חוד'רה ולעשות את המסלול בנחת, על פני יומיים. 

נאקב שהין: הקו שעובר בין שתי נקודות (מקסימות) 
"שביל בז הציידים" הוא אחד משבילי ההליכה השווים של סיני, המחבר שניים מהמקומות הנפלאים של החוף: הבלו הול וראס אבו-גַלוּם. ככה זה עובד: ישנים ליד המים, קמים בבוקר ומתחילים ללכת, ובצהריים, אחרי שנירקול, אוכלים דג במקום מוצלח אחר. הבלו הול, אתר הצלילה הידוע, נמצא עשרה קילומטרים צפונית לד'הב. "החור הכחול" עצמו הוא זר אלמוגים שהיקפו כחמישים מטר. מהחוף שמולו עולה צפונה נאקב שהין: כחמישה קילומטרים, מהיפים שיש, עד לראס אבו-גלום. הליכה (אפשר בסנדלים, רצוי עם בגד ים ושנורקל) לאורך החוף, כשליד הבלו הול פוסע השביל על סלעים גדולים מעל המים השקופים, שהשוניות ניבטות מבעדם. לאחר מכן יורד השביל ועובר דרך שפכי ואדיות קטנים עם המון צדפות-ענק שסרוחות על החוף. מעט לפני ראס אבו-גלום יש שני מפרצונים קטנים, שווים שנירקול. ואז, ההגעה המבורכת לראס אבו-גלום. ה-מפרץ של סיני. עגול, עם חול לבן ומים שמתעמקים במרחק של עשרה מטרים מהחוף לעומק של שמונים מטר. בים שונית אלמוגים שיורדת בפראות לתוך המצולה, ועל החוף קמו בשנים האחרונות חושות בדוויות המספקות לינה וארוחות דגים.
הגעה: הבלו הול נמצא עשרה קילומטרים צפונית לד'הב. 
משך המסלול: שעתיים בתענוג גדול. 
על גבי גמל: אפשר לעשות את המסלול על גבי גמל ששוכרים במקום. רכיבה של שעה או פחות 

צור שיזף – סופר ועיתונאי, מחבר " סיני ומצרים" בהוצאת כתר

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

צלילה ושנירקול / שכרון צבעים

הרוגע של סיני יורד גם מתחת לפני המים. לצוללים ולמשנרקלים נפתחת דלת לעולם השקט והססגוני של שוניות האלמוגים, שרבים מחשיבים אותם ליפות בעולם. מדריך מעודכן לחובבי הצלילה 

אזור שארם א-שייח' | צילום: צור (צוף) פלאי

כתב וצילם: צור (צוף) פלאי

בפעם הראשונה שביקרתי בסיני הייתי בן שמונה. סיני עוד היתה אז בידי ישראל, מסומנת כפנטזיה של חופש אינסופי באזור שמשמעות הזמן בו מיטשטשת לחלוטין. מרחבי המדבר, כחול הים וססגוניות העולם התת-ימי שנגלתה לעיני דרך מסיכה ושנורקל עשו את שלהם, וחיברו אותי לשם בעבותות אהבה שקיימים עד עצם היום הזה. אותו מפגש ראשוני עם העולם התת-ימי הלם בי עד שאיבדתי לגמרי את חוש הזמן. יצאתי מהמים אחרי שעתיים, כחול מקור וקורן מאושר, כשהמציאות פתאום חוזרת: קבוצות של אנשים מחפשות אחרי הילד שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה. או הים.
עם השנים הפכה סיני במובנים רבים לביתי השני. במסעותי לשם חוויתי גם את השינויים שחלו בה מאז הוחזרה לידיים מצריות. בשנים הראשונות החופים היו עדיין ריקים, התחבורה זולה, החוקים גמישים. כיום המצב שונה. המצרים הבינו שמדובר במכרה זהב תיירותי, ושירותי התיירות הפכו ליעילים. למרות זאת, אפשר עדיין לטייל בסיני גם בדרך הפשוטה, להתחבר לטבע כמו פעם.
בקיץ האחרון סיירתי לכל אורך רצועת החוף, כולל שמורות הטבע. רציתי להתעדכן באפשרויות לחוות את סיני דרך אתרי צלילה ושנירקול יפים, שבחלקם הטבע עוד פתוח והמגע עם האדם מצומצם. במקומות מסוימים צריך לדלג מעל מכשולים הקשורים לבנייה מואצת, חוקים חדשים ועוד. לא פשוט, אבל מרתק.
חשוב לי לציין כי אין זה משנה אם יוצאים לצלילות מוסדרות, דרך מועדוני צלילה ובליווי מדריך, או שבוחרים בצלילה פרטית (אפשרי רק בחלק מהחופים) – בכל מקרה חשוב לפנות למועדון צלילה ולקבל מידע עדכני לגבי האתר שבו מתכוונים לצלול: מזג האוויר והזרמים בים הצפויים לאותו יום, נקודת הכניסה המדויקת למים, מסלול הצלילה המומלץ ועוד. מעבר לנתונים שיבטיחו צלילה בטיחותית, חשוב שיהיה מישהו מקצועי שיידע לאן יצאתם ומתי אתם צפויים לחזור.

רצועת החוף: אזורי הצלילה
את רצועת החוף בסיני אני מחלק שרירותית לחמישה אזורים, שברוב המקרים מופרדים ביניהם בגבולות גיאוגרפיים טבעיים. כדאי להביא בחשבון את החלוקה הזאת בתכנון ימי הטיול, משום שלוקח זמן לעבור מאזור לאזור.
האזור הצפוני מתחיל בתחנת הגבול בטאבה וממשיך עד ראס א-שיטאן, כמה קילומטרים מצפון לנואיבה; אזור נואיבה (נוויבע) נמתח מראס א-שיטאן ועד ראס אבו-גלום; אזור ד'הב – בין הבלו הול שמצפון לד'הב ועד קבר אל-בוניה שמדרומה; אזור שארם א-שייח' מתחיל בראס א-תנתור, שבשמורת הטבע של נאבק, וממשיך עד אחרי המעגן הנמצא כמה קילומטרים דרומית משארם א-שייח'; והאזור הדרומי ביותר – שמורת הטבע ראס מוחמד.
בין הרצועה הצפונית לנואיבה אמנם אין גבול גיאוגרפי חד, אך נוטים להתייחס לנואיבה כאזור נפרד. בין נואיבה לד'הב מפריד ראס אבו-גלום, הר היורד בתלילות למים ויוצר חסימה לכלי רכב ממונעים. הר מפריד גם בין אזור ד'הב לשמורת נאבק (שיכולה להיחשב לאזור עצמאי אך כאן נתייחס אליה כאל חלק מאזור שארם). בין שארם א-שייח' לשמורת ראס מוחמד נמצא מעגן היאכטות בפאתי העיר הקוטע את רצף אתרי הצלילה עד לראס מוחמד. בין שני אזורים אלה מצויה גם נקודת משמר, שכדי לעבור בה תידרשו להציג אשרה מצרית.
האזורים, הנוחים גם לשנירקול וגם לצלילה, שונים בנוף התת-ימי שלהם: באזור טאבה מדרון השונית מתון יחסית, ואפשר לראות למשל קירות בגובה של כשלושה מטרים; בנואיבה יש קירות שיורדים בצורת מדרגות לעומק הים, ומדרונות מרצופי אלמוגים; ד'הב מאופיינת בטופוגרפיה תת-ימית מעניינת, למשל קירות שמתרוממים משני הכיוונים, כמו החומה הסינית, גבעות מרוצפות אלמוגים העולות ויורדות לכיוון לב הים וקניון אדיר; באזור שארם א-שייח' השוניות נראות לרוב כקירות גבוהים העומדים בזווית חדה, ובשמורת ראס מוחמד מדובר כבר במצוקים אנכיים תלולים ומרשימים, הנעלמים אי שם בעומק רב כל כך עד שאין מבחינים כלל בקרקעית.

האזור הצפוני וטאבה
מטייל שאינו רוצה להרחיק יתר על המידה, או שלרשותו עומד זמן קצר יחסית, יכול לתכנן את טיולו דרך שני האזורים הצפוניים יותר. בטאבה קיימים כמה אתרי צלילה יפים. אחד מהם נקרא "הקניון" (אל תתבלבלו עם אתר הצלילה המפורסם בד'הב, הנקרא באותו שם). הוא נקרא כך בשל ייחודו יחסית לשונית המתונה – הוא בנוי מקירות ריף העומדים זה מול זה ועשירים באלמוגים ובדגה. הקניון משתפל לעומק של כ-45 מטר, שהוא מעבר לגבול הצלילה הספורטיבי הרגיל (שלושים מטר לצוללים מוסמכים). אפשר לראות בו מגוון עשיר של בעלי חיים שבדרך כלל קשה לפוגשם, כמו תמנונים, ודגים ססגוניים ונדירים יחסית, כדוגמת הפרוגפיש.
סניף טאבה של מועדון הצלילה אקווה-ספורט, שדרכו אפשר לצלול לקניון, מוציא הפלגות לאורך הרצועה הצפונית בדרך לנואיבה, לאתרי צלילה שבדרך כלל אפשר להגיע אליהם רק באמצעות הפלגה. מאחר שאין הפלגות צלילה אחרות באזור – אין שם הרבה צוללים והטבע התת-ימי שמור יחסית ועשיר בדגה. רוב הממשיכים דרומה ברכב חולפים על פני אתרי צלילה ברצועה הצפונית ולא עוצרים בהם, אף שכבודם במקומם מונח. יש בזה מן ההיגיון: אם כבר מדרימים, מוטב להיכנס עמוק יותר אל האווירה המיוחדת של סיני.

אזור רצועת החוף בנואיבה
בצפון רצועת נואיבה קיים אתר צלילה יפה בראס א-שיטאן, ובאתרי צלילה הנמצאים בחוף מלון הילטון נואיבה ובסביבתו. דרומה משם נמצא אחד המסלולים האהובים עלי, המשלב טיול מדברי עם צלילה, ונמצא מדרום לכפר נואיבה אל-מזיינה. בטיול כזה חייבים להיעזר ברכב שטח ובמדריך בדווי, שאפשר לשכור למשל בקמפ "מברוקה", הצמוד לצידו הדרומי של כפר נואיבה אל-מזיינה.
נוסעים לאורך כביש נואיבה-ד'הב, ולאחר כ-14 קילומטר, כאשר הכביש מתעקל בחדות ימינה, פונים דרום-מזרחה (בפיצול שמאלה) אל דרך העפר היוצאת מאותה נקודה. בדרך עוברים בכפר הציורי ביר זע'יר ובהמשך בוואדי ריססה, עד שנכנסים לקניון מדברי יפהפה, שביציאה ממנו מתגלה לפתע כחול הים. משם נוסעים בדרך החוף דרומה לאתר הצלילה ראס אבו-גלום או צפונה לעבר אתר הצלילה ליד ראס ממלח'. אם חוזרים משם לנואיבה, אפשר לנסוע דרך החוף – מומלץ בשעת שקיעה. בדרך החוף חזרה לנואיבה עוברים דרך שתי נקודות משמר שבהן בודקים דרכונים.
אם ברצונכם להמשיך מראס אבו-גלום דרומה, תוכלו לצאת למסלול של כחמישה קילומטרים על קו המים לכיוון ד'הב ולקבוע עם הבדווי שיגיע עם רכב השטח לנקודת מפגש באתר "החור הכחול", או בשמו המוכר – הבלו הול. את הדרך אפשר לעבור ברגל או על גבי גמלים ששוכרים במקום. כדאי לצאת לטיול הזה בשעת הזריחה, כאשר קרני השמש הנמוכות אינן יוקדות עדיין, והופכות את סלעי הים לפסלים מרשימים. הדרך על קו החוף, נטולת כלי הרכב הממונעים, הופכת לחלקת אלוהים.
בקצה המסלול מגיעים לאחד מאתרי הצלילה והשנירקול היפים והמרשימים ביותר בסיני: אתר הבלו הול. למרות האגדות המתהלכות בנוגע למקום, רוב היופי התת-ימי בבלו הול מרוכז דווקא במים הרדודים – ואפשר לחוות אותו בצלילה רדודה או עם שנורקל. שימו לב: צלילה לעומק האתר היא מסוכנת מאוד, וכבר גבתה לא מעט קורבנות! הימנעו מצלילת עומק באתר הזה והיעזרו כאן במדריך צלילה!

אזור רצועת החוף בד'הב
אזור ד'הב שופע אתרי צלילה המיוחדים בעיקר בטופוגרפיה התת-ימית שלהם. הנה כמה מהם: הקניון – ברצועת החוף של סיני יש כמה אתרים הנקראים כך, אך זהו המפורסם שבהם. האתר נמצא מצפון לד'הב, כקילומטר מדרום לבלו הול. האתר מתגלה בצלילה החל מעומק של 15 מטר, שם נראה ריף בצורת כיפה הבולטת מעל פני הקרקע החולית, ובו גומחה. כאשר נכנסים דרכה, מוקפים לפתע בשני קירותיו של קניון ענק הנמתח הרחק קדימה. מרגישים כאילו נעים במסדרון בטירה מלכותית מימי הביניים. חשוב לשים לב – הקניון משתפל לעומק רב, אך קיימות יציאות בטוחות בעומק 30-25 מטר.
האיילנד – אי אלמוגים המתרומם עד פני המים, לא רחוק מהחוף שבדרום הכפר של ד'הב. מומלץ להקיף את האי בצלילה (עומק הצלילה הוא כ-15 מטר).
המערות – המערות נמצאות כמה קילומטרים מדרום לד'הב, באזור שאפשר להגיע אליו רק ברכב שטח עם מדריך. הן צמודות לריף הקרוב לחוף ויוצרות חדרים ענקיים בתוכו. עומק הצלילה למערות הוא כשמונה מטרים.
בד'הב קיימים עשרות מועדוני צלילה. פעם היה אפשר לשכור מכלי אוויר ולצלול בלוויית פרטנר, כיום מחייבים השלטונות את המועדונים בד'הב לאפשר לצלול אך ורק במסגרת קבוצה עם מדריך מוסמך. חוק זה מיושם בפועל באמצעות נקודת משמר בדרך לאתרי הצלילה, ולפעמים אפילו על ידי שומרים באתרים עצמם. חוקי הצלילה בד'הב מחמירים יותר מבשאר סיני מכמה סיבות – מחשש לתאונות צלילה (בשל הטופוגרפיה המבלבלת), בשל הצורך לשמור על השונית מפני אנשים הבוזזים את אלמוגיה, וכנראה גם בגלל ריבוי מועדוני הצלילה במקום, המשוועים לפרנסה. החוקים המחמירים מתפשטים אט אט, ונתקלים בהם גם בשארם ובאתרים נוספים.

אזור שארם א-שייח'
פעם היה קל לצלול באזור שארם, הרווי באתרי צלילה מרשימים במיוחד: היה אפשר פשוט להגיע לחוף ולרדת לצלול. תנופת הבנייה בשנים האחרונות יצרה רצועה בלתי חדירה כמעט של בתי מלון הנמתחת לאורך עשרות קילומטרים על החוף, משארם בדרום וכמעט עד שמורת הטבע נאבּק בצפון. למעשה, נשאר רק אתר אחד הצמוד לעיר שארם שעוד אפשר לצלול בו באופן עצמאי: ראס אום סיד, הנמצא מתחת למגדלור. זהו גם אחד האתרים היפים ביותר, והחל מעומק 15 מטר מצויים בו אלמוגי מניפה ענקיים.
שמורת הטבע נאבק, הנמצאת בצפון האזור של שארם א-שייח', מתאימה למי שרוצה לברוח מהציוויליזציה לתוך טבע טהור. הרשויות מודעות לנכסי הטבע ומקפידות כי השמורה תהיה נקייה וללא התערבות אדם, למעט כמה דייגים בדווים ספורים, שזוהי סביבתם הטבעית. איתור אתרי הצלילה בשמורת נאבק מסובך ונדרשת עזרה של מדריך, אך המאמץ משתלם: האתרים ייחודיים בנופם, חלקם רדודים ורצופים במגדלי שוניות המתנשאים מתוך כרי "דשא" תת-ימי הנמשכים מאופק לאופק. חלקם הפכו למעין עיר מקלט לבעלי חיים ימיים גדולים כגון צבי ים, טריגונים (חתולי ים) ועוד.
נאבק מתאפיינת גם בלגונות של מים רדודים, שבהן חורשות מנגרובים. בעלי חיים ימיים רבים אימצו את העצים הללו כסביבתם הטבעית, בהם קסיופיאה (מדוזה יפה ולא מזיקה), סרטנים בעלי שריון כחול ועוד.
אפשר גם לצלול באתרים אחרים באזור שארם. ראס נצרני, למשל, הוא הצד היבשתי המערבי במיצר טיראן. קיומו של המיצר מגדיל את הסיכוי לפגוש כאן בעלי חיים גדולים, כגון דגי מַנְטַה ענקיים וצבי ים. הדרך להגיע לכאן היא להצטרף להפלגה דרך מועדוני הצלילה בשארם. יש אפשרות להפליג למיצר טיראן, שם קיימים אתרי צלילה – כדוגמת גורדון ריף – שבהם טבע תת-ימי שמור ועשיר. העיר שארם שופעת מועדוני צלילה, וכמעט בכל בית מלון ניתן למצוא שירותי צלילה.

שמורת הטבע ראס מוחמד
הדובדבן שבקצפת. שמורת ראס מוחמד, הנמצאת כשלושים קילומטר מדרום לשארם א-שייח', נחשבת בעיני רבים לאזור שבו חבויים מתחת לפני המים אתרי צלילה שנחשבים בעיני רבים ליפים בעולם. אך אליה וקוץ בה: בשונה מיתר אזורי החוף המזרחי של סיני, כדי להגיע לשם (דרך היבשה או הים) יש להצטייד מבעוד מועד באשרה. כדי לקבל את האישור המיוחל, צריך להגיע לקונסוליה המצרית בתל אביב או באילת עם הדרכון ועם ארבע תמונות פספורט, למלא טפסים, לשלם, להמתין כעשרה ימים (ולעתים יותר) ולחזור לקונסוליה להחתמת האשרה בדרכון.
אם השגתם אשרת מעבר תזכו לבקר בשמורה מרהיבה ומיוחדת: היא משתרעת על הפינה הדרומית ביותר של סיני ומהווה מעין צומת דרכים ימי בין מפרץ אילת, מפרץ סואץ וים סוף מדרום. כמו בשמורת נאבֶּק, גם בה קיימות חורשות של עצי מנגרוב והיא זרועה באתרי צלילה, חלקם מצוקים אנכיים, היורדים לעומק שהעין אינה קולטת (כדי ליהנות מהם, מומלץ להיעזר במדריך צלילה).
אחד האתרים היפים הוא מצפה הכרישים, ואליו גם קל להגיע ישירות מהחוף. זהו מצוק אימתני, קיר ישר שיורד לעומק רב, וכולו מרושת באלמוגים צבעוניים. שני אתרים יפים נוספים הם אי הכרישים ואתר הספינה הטבועה יולנדה. האתרים סמוכים זה לזה, אך נפרדים מבחינת הלוגיסטיקה של הצלילה וזמן הצלילה הריאלי. בשל הקושי להגיע אליהם מהחוף, כדאי להפליג לשם ביאכטה.
באתר יולנדה כבר לא רואים את הספינה הטבועה – בשעת סערה לפני כמה שנים היא נפלה לעומק וכעת נותרו רק שרידים שלה, שכוסו באלמוגים. אחד השרידים היפים הוא קונטיינר שנותרו ממנו רק פסי החיזוק שלו עטורי אלמוגים, המשווים לו מראה של ארמון שנעטף כולו ביער של צמחים מטפסים.

צור (צוף) פלאי – צלם גיאוגרפי ותת-מימי, מדריך צילום וצלילה, מצלם וכותב למגזינים וסוכנויות בארץ ובעולם, ותערוכותיו הוצגו במוסדות רבים. עורך הרצאות ומופעי שקופיות