מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד
לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד
לשכות תיירות
לשכת התיירות של דרום אפריקה
כתובת: Bojanala House, 90 Protea Road, Chislehurston, יוהנסבורג.
מטבע
המטבע הדרום אפריקאי הוא רנד (Rand).
הבנקים פתוחים בימים שני-שישי בשעות 15:30-8:30, בשבתות בשעות 12:00-8:30, וסגורים בימי ראשון. הם גובים עמלה בסך אחוז אחד בהחלפת מטבע.
טיפים: נהוג לשלם עשרה אחוזים.
הפרש שעות
דרום אפריקה מאחרת את שעון ישראל בשעה אחת.
תקשורת
הקידומת הבינלאומית של דרום אפריקה היא 27. בחיוג למדינה יש להוסיף קידומת זו ולהשמיט את הספרה 0 מהקידומת האזורית.
תחבורה
הדרך הטובה ביותר לטייל בדרום אפריקה היא ברכב שכור או קנוי. מערכת הכבישים במצב מצוין. עם זאת מומלץ לא לנסוע בשעות החשיכה. אם הזמן העומד לרשותכם קצר והינכם מעוניינים לבקר במספר אזורים המרוחקים זה מזה, כדאי להיעזר בטיסות פנים.
רשת האוטובוסים הדרום אפריקאית מופעלת על ידי שלוש חברות אוטובוסים מרכזיות ועוד מספר חברות קטנות יותר ומגיע לכל היעדים התיירותיים. שירותי הרכבת פחות יעילים, והינם איטיים יותר מהאוטובוסים.
נכים
לארגון Independent Living Center יש מאגר מידע מפורט על שירותים ומקומות הערוכים לצורכיהם של מוגבלים.
טלפון: 27-11-482475.
לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות
אוכל: על טעם ועל צבע
תירס, פירות, דגים, תבלינים ובשר, הרבה בשר, הם המרכיבים של המטבחים השונים בדרום אפריקה. את הטעמים צובעים תושביה
 |
| הבשר הוא המרכיב המרכזי בתפריט הדרום אפריקאי. גן עדן לקרניבורים | צילום: הראל סטנטון |
כתבה: איה תג'ר
קחו מדינה ענקית ומקסימה אחת. הוסיפו לה תנאי אקלים נוחים ואדמה פורייה המאפשרים גידול של בקר, כבשים ויענים, מטעי פירות טרופיים וכרמים של ענבי יין. כעת צרפו לה שבטים אפריקאיים שחורים, צאצאים של אירופאים לבנים וגם לא מעט הודים וצבעוניים. פלא שהמזונות בדרום אפריקה מגוונים כל כך?
הבשר הוא המרכיב המרכזי בתפריט הדרום אפריקאי, וארוחות של בשר "על האש" הן דבר שבשגרה. רוב המסעדות, המעוצבות בדרך כלל בצבעוניות חמה, מציעות בעיקר מאכלי בשר ודגים בהשפעות אירופיות ופחות אפריקאיות. המנות המוגשות שם לסועדים גדולות וזולות: גם אם אכלתם 500 גרם טיבּוֹן, לא תרגישו שקרעו לכם את הכיס. גן עדן לקרניבורים.
שני האוקיינוסים מספקים שלל דגים ופירות ים, שמכינים מהם מטעמים בשיטות עישון, בגריל או בטיגון עם שום וחמאה. השיטות המסורתיות כוללות גם ייבוש או שימור שמעניקים לדגים מליחות. מסעדות דגים ומאכלי ים תמצאו בעיקר באזור הקייפ ובערי החוף.
כמו שקורה במקומות רבים בעולם, נדחק מעט בשנים האחרונות מקומו של האוכל המסורתי לטובת פאסט פוד בסגנון אמריקאי. קיימות כמובן גם רשתות מזון מהיר מקומיות, ובהן רשת "ננדוס" המתמחה בעוף צלוי ברוטב חריף הנקרא פירי פירי. הרשת, שמקימיה הגיעו מפורטוגל, עשתה עלייה ופתחה סניפים גם בישראל.
דרך אחרת לעורר את התיאבון היא ללכת לשוק הפשפשים המקומי ולתת לריחות לעשות את שלהם: טיגון של סָמוֹסָה הודית, נודלס וירקות מוקפצים, ניחוחות של תבלינים. אל תנסו להחליט מה לאכול לפני שתגיעו לשוק. פשוט לכו בעקבות הריח. יש דוכנים שבהם קונים וממשיכים ללכת, אך בדרך כלל אפשר לשבת ולפעמים יש גם מוזיקה. בארוחה ספונטנית כזאת מובטח לכם שהכל חם וטרי.
חוץ מהשווקים הממוסדים מתקיימים גם שווקים ספונטניים יותר, למשל בדרך הגנים
(Garden Route). הם מתקיימים לרוב בסופי שבוע ובחגים, אך כדי לדעת מהם זמני פתיחתם ומיקומם המדויקים נהגו כמו המקומיים – הציצו במודעות התלויות על לוחות ועמודים. בשווקים אלה מוכרים מאכלים ומאפים תוצרת בית, ביצים אורגניות, פירות מיובשים ועוד.
בצידי הדרך ישנם דוכנים הנקראים פארם סטולס (Farm Stalls), שבהם מוכרים את תוצרת החוות באזור וכן עבודות יד, כמו צעצועים מחוט ברזל או מפחיות שתייה. דרך פריטים אלה לומדים משהו על תפיסת החיים של השחורים: הם מנצלים את הפסולת שבסביבתם כחומרי גלם לייצור אביזרים, צעצועים ואף רהיטים ומבנים ארעיים. עם זאת, יש לזכור את העובדה שפשוט אין להם כסף, וכשאין – ממחזרים.
מיצי הפירות טעימים ונפוצים במבחר טעמים. תוכלו להשיגם בכל סופרמרקט או בחנויות הנמצאות בתחנות דלק, ומשתלם לקנות אריזות של שש קופסאות קרטון אישיות, שאינן מצריכות קירור. שומרי הכשרות יכולים להשיג בסופרמרקט בערים הגדולות אוכל ויין כשרים בסופרמרקט, למשל ברשת הגדולה "Pick’n Pay", או לקנות אוכל יהודי מזרח אירופי במעדניות יהודיות המתמחות בהכנתו.
מטבח שחור, מטבח לבן
המטבחים בדרום אפריקה נותרו מופרדים יחסית: לכל קבוצה אתנית יש שיטות אופייניות, מרכיבים פופולריים ומאכלים מסורתיים. עם זאת, לא נדיר שמבשלת שחורה הכניסה מאכלים אפריקאיים למטבח של לבנים.
המטבח של השחורים מתבסס על מרכיבים פשוטים ואינו מתובל יחסית למטבחים האחרים בדרום אפריקה. יש לזכור כי לא מדובר במקשה אחת: יש הבדלים בשיטות הכנת המזון בקרב קבוצות שחורות שונות, ומלבד זאת, מאכלים שמכינים שחורים הגרים בעיר לא יהיו כמו אלה שיכינו בכפר.
המרכיבים העיקריים במטבח השחור הם תירס, אורז וחיטה, כבש, בקר ובשר ציד (אנטילופות וחזירי בר), דג הסנוק (Snoek) ופירות כמו אננס ופפאיה, כולל זן קטן של פפאיה הנקרא פופו (Paw paw) וספָנספֶק (Spanspek), מלון מתוק וטעים. השחורים נוהגים להשתמש גם בירקות ממשפחת הדלועים, שלהם עמידות באחסון לאורך זמן, ובהם דלעת, דלורית וירק כדורי בשם ג'ם סקווש (Gem squash), שצבעו ירוק כהה ובתוכו סיבים עדינים בצהוב בהיר.
המאכל הנפוץ ביותר במטבח השחור הוא מיליפּאפּ (Mieliepap, דייסת תירס) – תבשיל, שבדומה לממליגה הרומנית או לפולנטה האיטלקית מבוסס על קמח תירס טחון גס, הסופג טעמים משאר המרכיבים שאיתם בושל. באופן מסורתי ייעשה הבישול ליד המדורה בסיר ברזל או בקדרה גדולה. התוספות יכולות להיות עגבניות ובצלים, בשר ציד או בשר כבש ומעט תבלינים. אל התערובת מוסיפים נוזלים, שאותם סופח קמח התירס. את התבשיל המתקבל, שמזכיר במרקמו דייסה סמיכה מאוד, אוכלים בכף או בידיים.
אחד מזני התירס הגדלים בדרום אפריקה שונה מזה המוכר לנו – הוא גדול יותר, צבעו כמעט לבן והוא פחות מתוק. הוא פופולרי מאוד בקרב אוכלוסיית השחורים, וברחבי הערים הגדולות תראו רוכלות הנושאות על ראשן קערות מלאות קלחי תירס שנצלו על האש או בושלו במים, כשהן מכריזות על מרכולתן בקריאות מזמרות: "מיליס, מיליס".
עם הארוחה שותים בירה מרירה בשם אומקומבוטי (Umqombothi). את הבירה הזאת, שאחוז האלכוהול בה לא גבוה, מכינים בבית, מגרגרי דוּרָה.
לנועזים שמוכנים לנסות ולטעום הכל יש מקור נוסף לחלבונים: זחלי מופאני (Mopani Caterpillar) המבושלים עם צ'ילי. מקומות מעניינים להיתקל בהם בתבשילי קדרה שהוכנו בשיטות האפריקאיות השחורות הם בטיולי מחנאות מאורגנים של תיירים.
בבוקר או בסיום ארוחה נהגו כמנהג המקומיים (שחורים ולבנים כאחד), וחלטו לכם תה צמחים משיח הרויבוס (Rooibos), הגדל בחצי כדור הארץ הדרומי. פירוש השם בתרגום חופשי מאפריקנס הוא "שיח אדום", ומקורו בצבע האדום העז של השיח ושל התה המופק ממנו. לתה פופולרי זה מיוחסות תכונות מרפא כמו שיכוך כאבי בטן והרגעה כללית, ומפיקים ממנו גם מוצרים קוסמטיים. בהשפעת האנגלים, כמובן, שותים אותו גם בתוספת חלב.
את השפעת הבריטים על המזון בדרום אפריקה תמצאו בנקל בדוכני מזון בעיקר בערי החוף, שם מכינים את ה"פיש אנד צ'יפס" ההכרחי. שימו לב לנטייה להוסיף למנה חומץ. אחרים מציעים נקניקיות בּוּרֶווֹרס ופשטידות בשר, גם הן בהשפעת האנגלים.
בתפריט הדרום אפריקאי הלבן מוצאים בעיקר בשר. הברביקיו – או בראי (Braai) בשמו המקומי – נפוץ מאוד, וכמעט בכל בית ישנו מתקן ברביקיו ראוי המנוצל לארוחות, לאירוח חברים ומשפחה בעיקר בסופי שבוע ולאירועים חברתיים. בבתים רבים של לבנים יש גם בריכות שחייה וחצר גדולה המתאימה לברביקיו. לכמויות האלכוהול – בירות ויין – יש חלק נכבד בעניין, ממש כמו לגאווה המשפחתית על דרך הכנת הבשר.
הברביקיו הדרום אפריקאי נולד כפתרון לבעיות שימור המזון שבהן נתקלו ההולנדים, שהגיעו לראשונה לדרום אפריקה במחצית המאה ה-17, ומאז הוא הפך לדרך חיים. המטבח האירופי שהתפתח בארץ החדשה התבסס על ציד, תוך שימוש בשיטות להכנת הבשר שאינן מצריכות קירור: צלייה על אש פתוחה, ייבוש או שימור באמצעות השריה בחומץ ובמלח. את התוספות לבשר הכינו הבּוּרים מירקות שאפשר לאחסנם לזמן ארוך: בטטה, כרוב, דלעת ועוד.
הבילטונג (Biltong) – בשר בקר, בשר ציד או בשר יען שהושרה במי מלח ותבלינים ונתלה לייבוש – הוא חטיף הלאומי, האהוב על מבוגרים וילדים, שנמכר בכל קיוסק וסופרמרקט. הבילטונג מגיע לרוב כשהוא חתוך לרצועות (דקות ורכות או עבות וקשות), ותוכלו למצוא אותו גם בגרסה כשרה.
הנקניקיות של דרום אפריקה, בּוּרֶווֹרס (Boerwors, "נקניקיות איכרים" בתרגום חופשי), דומות במקצת לצ'וריסוס הדרום אמריקאיות. הן עשויות בשר טחון ומתובל (אך לא חריף) – לרוב בשר בקר אך גם כבש, חזיר או צבי ישמשו היטב את המטרה. צורתן דמוית ספירלה ארוכה, ולאחר צלייה על האש חותכים אותן בגדלים שונים, לפי רצון הסועדים.
ברדי (Bredie) הוא תבשיל בשר עם עצם ורקמת שומן בתוספת ירקות לרוב, כאשר שם המנה נקבע לפי הירק הדומיננטי בה: ברדי כרוב, ברדי תרד וכדומה. הגרסה המסורתית היא ברדי עם שושנת מים (Waterblommetjie Bredie), הגדלה במחוז ווסטרן קייפ.
את תבשילי הקדרה, הנקראים פּוֹיקי קוֹס (Potjie Kos), מכינים כיום על הכיריים, אך הדרך המסורתית היא בישול איטי במשך שעות ליד מדורה, בסיר ברזל כבד בעל שלוש רגליים. הבשר המועדף לתבשיל הוא זנב שור, ולו מוסיפים תפוחי אדמה, גזרים, שום ובצל בתיבול ברנדי או יין, פלפל שחור, ציפורן, עלי דפנה ורוטב ווסטֶרשיר.
הבורים היו טובלים לחם שאיבד את טריותו במי סוכר ומייבשים אותו ליד המדורה. כך הכינו את הראסקס (Rusks), עוגיות יבשות הנשמרות לזמן רב ולכן מתאימות כצידה למסעות ארוכים. במהלך השנים התפתח מתכון טיפוסי להכנת צנימים מתוקים אלה עם חמאה, סוכר, ביצים, קמח תופח, אבקת אפייה, לבן או יוגורט. כיום מוכרים את הראסקס בסופרמרקטים או מכינים אותן בבית, ולרוב הן נאכלות בבוקר בטבילה בקפה או בתה.
קינוח טעים במיוחד בהשפעת המטבח האנגלי הוא המילק טארט (Milk Tart, מֶלקטֶרט באפריקנס, Melktert). העוגה עשויה מתחתית בצק של פאי, שעליה יוצקים תערובת המכילה חלב מרוכז, קמח תירס, ביצים, חמאה, וניל וסוכר. אופים בתנור, בוזקים קינמון ומעבירים לקירור.
מהמושבות שהקימו ההולנדים במלזיה ובאינדונזיה זרמו השפעות מקומיות שהשאירו את חותמן גם על התפריט הדרום אפריקאי, במיוחד באזור הקייפ (Cape), בסגנון הנקרא קייפ מלאי (Cape Malay). המלזים הם מוסלמים, ולכן המתכונים שהגיעו מאזור זה אינם כוללים חזיר ואלכוהול.
הבובוטי (Bobotie), אחד המאכלים החביבים על נלסון מנדלה, נוצר בהשפעה אינדונזית-מלזית. הוא מבוסס על בשר כבש טחון מתובל בתערובת קארי, חומץ, צ'אטני, מיץ לימון, בצל, שום, צימוקים ופרוסת לחם שהושרתה בחלב. תערובת הקארי המסורתית היא קארי קייפ מלאי, אך תוכלו למצוא תערובות קארי אחרות. לאחר טיגון המרכיבים מתקבלת תערובת בשרית, הנאפית בתנור לאחר שיוצקים עליה ביצים טרופות בחלב.
ההודים, צאצאי הפועלים שהבריטים הביאו לדרום אפריקה כפועלים בשנות השמונים של המאה ה-19, מכינים מאכלים מסורתיים מובהקים שאותם אפשר למצוא במסעדות ובשווקים, כמו סמוסה (משולשי בצק פילו או בצק עלים ממולא בתפוח אדמה או בבשר כבש טחון ומתובל בכוסברה ופטרוזיליה), צ'אטני (מעין ריבה מתובלת במגוון טעמים), תבשילי ירקות ביוגורט עם או בלי בשר כבש ועוף. לכל המאכלים מוסיפים הרבה תבלינים מיובאים מהודו, שנסחרים ברחבי דרום אפריקה ובעיקר בעיר דרבן (Durban), השוכנת לחוף האוקיינוס ההודי ובה מתגוררת קהילה גדולה של הודים.
חוץ מהמאכלים ההודיים ישנם גם כל מיני שילובים מעניינים בין שיטות הכנה אירופיות והשפעות הודיות, למשל עוף בקארי – תבשיל קדרה עם תיבול הודי. המתכון כולל חלקי עוף ללא עצמות ועור, בצלים, רוטב עגבניות, קינמון, כוסברה, שומר, יין בכמות נדיבה וכמה כפות של מסאלה – תערובת תיבול הודית המכילה לפחות שבעה סוגי תבלינים. מומלץ לרכוש בשווקים תערובות מסאלה שונות המותאמות למאכל שבו חשקה נפשכם, בדרגות חריפוּת שונות. בדוכני התבלינים תוכלו גם להרכיב מסאלה לפי טעמכם.
איה תג'ר – מעצבת גרפית ומוצר. חיה כמה שנים בדרום אפריקה וחוזרת לביקורים וטיולים. טיילת ובשלנית
בילויים
תופים אפריקאיים: The Drum Cafe – במועדון מיוחד זה שבקייפטאון, דרבן ויוהנסבורג מתקיימים מדי יום רביעי בערב סשנים ספונטניים של תיפופים, הכוללים עד 200 איש. כמו כן נערכות במקום גם סדנאות תיפוף למתחילים ולמתקדמים כל יום שני בערב. אפשר לשכור תופים במקום. מומלץ מאוד לכל מי שמתעניין בתופים אתניים.
ממליצה: איה תג'ר
קניות
Victoria & Alfred Waterfront – אזור מרינה ומרכז קניות יפהפה בקייפטאון, הנקרא בקיצור Waterfront, שוכן מול נוף מרהיב למרגלות הר השולחן. במתחם חנויות רבות, מסעדות המגישות בעיקר דגים ופירות ים, בתי קפה ואולם קולנוע בעל מסך עצום, שבו מוקרנים סרטי טבע שונים.
ממליצה: איה תג'ר
עם ילדים
רטאנגה ג'אנקשן (Ratanga Junction) – פארק שעשועים גדול בסגנון אינדיאנה ג'ונס ובו כשלושים מתקנים – חלקם מקפיצי אדרנלין וחלקם רגועים יותר – מופעי נחשים וציפורים, תיאטרון, דוכני מזון ובירה ובידור רב לילדים ולמבוגרים. האתר ממוקם ליד כביש N1, כשמונה קילומטרים מצפון-מזרח לקייפטאון. הכניסה חופשית, והתשלום הוא לפי גיל ומספר המתקנים שנכנסים אליהם.
מליץ: טרוור שאף
פסטיבלים ואירועים
הבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו בדרום אפריקה בסוף אפריל 1994 הובילו לא רק לניצחון מפלגת ANC(African National Congress), אלא גם לעדכון הימים הלאומיים של הדרום אפריקאים. 27 באפריל, השני בארבעת ימי ההצבעה, נקבע כ"יום החירות" (Freedom Day). לימים לאומיים אחרים נוספו משמעויות שעיקרן פיוס.
21 במרץ > Human Rights Day
ב-21 במרץ 1996 הוקם SAHRC (South Africa Human Right Commission). הארגון, שמטרתו לדאוג לזכויות האדם בדרום אפריקה, נוסד בדיוק 36 שנה לאחר אירועי שארפוויל (Sharpeville). באותו יום ב1960- ארגן ה-PAC (Pan African Congress, פלג של ANC) צעדות מחאה כנגד שיטת הפאסים שהנהיג משטר האפרטהייד – השלטונות קבעו באופן שרירותי מהי ה"מולדת" (homeland) של כל אדם שחור, ואסור היה לו לשהות מחוץ לה ללא אישור (פאס). בעיירה שארפוויל, הנמצאת מדרום ליוהנסבורג, התאספו אלפי מפגינים בסמוך לתחנת המשטרה המקומית. השוטרים, שהיו בנחיתות מספרית, ירו בהם. 69 מפגינים נהרגו באותו יום.
16 ביוני > Youth Day
ב-16 ביוני 1976 יצאו יותר מעשרים אלף תלמידים מסווטו (Soweto) לצעדת מחאה על שיטת "Bantu Education" – הפרדה בין מוסדות חינוך של שחורים ולבנים כחלק מההפרדה הכללית. יותר מ-700 איש נהרגו בשבועות שלאחר מכן.
24 בספטמבר > Heritage Day
ביום זה מציינים את ההיבטים השונים של המורשת הדרום אפריקאית: הארץ (כולל הפארקים והשמורות), אמנות ואומנות, אתרים היסטוריים ועוד. בכל שנה מארגנות הרשויות תוכנית מיוחדת (מומלץ לבדוק מראש).
16 בדצמבר > Day of Reconciliation
ב-1838 התחולל קרב הדמים בין דינגה (מנהיג הזולו, אחיו של שאקה האגדי) לבין הבורים (המתיישבים ההולנדים), שבני הזולו נחלו בו מפלה ניצחת. מאז חגגו ביום זה האפריקנרים (הבורים) את נצחונם ואת מה שהם ראו כנצחון האלוהים, והאפריקאים התאבלו בו על מפלת אחיהם. בזמן האפרטהייד בחר ה-ANC ביום זה להכריז על הקמת ה-MK, הזרוע הצבאית שלו. לאחר הבחירות הדמוקרטיות נבחר אותו יום, בעל המשמעות ללבנים ולשחורים, כיום הפיוס.
יוני-יולי > The Standard Bank National Arts Festival
אירוע התרבות המרכזי במדינה, המתקיים בכל שנה בסוף יוני-תחילת יולי. הפסטיבל מתרחש בעיירה גרהמסטאון (Grahamstown) שבמחוז איסטרן קייפ, ובו מופעי מוזיקה, תיאטרון ותיאטרון רחוב, קולנוע, אמנות ועוד. האווירה נהדרת, אך יש לדאוג למקום לינה מבעוד מועד.
סוף מרץ > Klein Karoo Nasionale Kunstefees
בכל סוף מרץ מתקיים בעיירה אודצ'ורן (Oudtshoorn) שבנורת'רן קייפ פסטיבל הכולל מופעי מוזיקה, תיאטרון ואמנויות שונות, בעיקר באפריקנס.
מסלולים וטיולים
מסלולי טיול ממומלצים
נתיב הגנים - סוף הדרך
מאה ושישים קילומטר של כמעט גן עדן: שמורות טבע ירוקות ולגונות מרהיבות, רכבת קיטור וחופים יפים, מוזיאונים קטנים ולודג'ים מזמינים
 |
| כדאי לטייל בדרך הגנים ברכב שכור, לעצור בעיירות שבדרך ולצאת לגיחות באיזור הנתיב המפורסם | צילום: טל גליק |
כתב: אייל ברטוב
לכתבה המלאה >>
מיוהנסבורג לקרוגר - המסע הגדול
טיול העובר ברמת הטרנסוואל, בקניון נהר בליידה ובעיירת מחפשי זהב, ומסתיים בביקור בחלק הצפוני והפחות מוכר של פארק קרוגר
 |
| משפחת אריות בפארק קרוגר | צילום: טל גליק |
כתב: דוד מנינגר
בקצה היבשת השחורה, בין האוקיינוס האטלנטי במערב וההודי במזרח, שוכן אחד מחבלי העולם המרשימים ביותר. ארץ בעלת מגוון מדהים כמעט בכל תחום שנחפש.
הנחיתה בשדה התעופה של יוהנסבורג (Johannesburg), בירת הכרך הכלכלי של דרום אפריקה, אינה מרמזת ולו במעט על הטבע והנופים של ארץ זו. למי שאינו חובב נופים עירוניים, מכרות זהב ומרכזי קניות, מומלץ לצאת מיוהנסבורג לכיוון הפארק הלאומי קרוגר (Kruger National Park, באפריקנס: קְרִיחֵר), ולנסוע בכבישים צדדיים שנופם יפה יותר ויותר ככל שממשיכים צפון-מזרחה.
יוהנסבורג וכל מחוז טרנסוואל (Transvaal), שחלק ממנו נקרא מאז 1994 מחוז חאוטנג (Gauteng), נמצאים בחלק הגבוה של דרום אפריקה, הנקרא היילנדס (Highlands, הרמות הגבוהות). הנוף ביציאה לכיוון צפון-מזרח מיוהנסבורג, שנמצאת בגובה 1,700 מטר מעל פני הים, הוא של חוות לגידול כבשים הפזורות על מישורי עשב גבוה. עשב זה, ממשפחת הדגניים, משמש לבניית גגות ובעת לבלובו גם למרעה. מיוהנסבורג נצא על כביש N1 לכיוון פרטוריה (Pretoria) ונרד מזרחה במחלף של כביש N4, המוביל לחלקו הדרומי של פארק קרוגר. בכביש N4 נמשיך עד שנגיע לצומת ווטרוואל בובן (Waterval Boven), שם נעלה צפונה בכביש R539, ולאחר כ-25 קילומטר נגיע לצומת נוסף ובו מעבר הרים מרשים.
שמורת נהר בליידה. עושר של נופים, צמחים ובעלי חיים | צילום: Lukas Kaffer
בצומת זה נעלה בכביש R36 ונגיע אל נהר קרוקודייל (Crocodile), שאותו נפגוש שוב בחלקו הדרומי של פארק קרוגר. לא רחוק מכאן מתכנסים נהר האֵילנד (Eland) ונהר הקרוקודייל לזרימה משותפת מזרחה אל עבר הפארק. הנוף החדגוני של מישורי העשב משתנה ומתחילים לראות את עצי השיטה ואת סבך השיחים המאפיינים את האזור, ואת מצוקי הגרניט במעברי ההרים, המכוסים חזזיות שצובעות אותם בצהוב מרשים.
התיישבות הלבנים באזור טרנסוואל מתחלקת בין חוות של בּוּרִים (בהולנדית, איכרים), צאצאי ההולנדים שהגיעו לדרום אפריקה לראשונה בשנת 1652, לבין עיירות קטנות ויפות של מחפשי זהב, ציידים וספקי שירותים לחוות. בתחילה הגיעו המהגרים ההולנדים אל קייפטאון כדי להקים נמל לאספקת מזון לאוניות סוחר הולנדיות, אך סקרנותם ואמונתם הדתית הקלוויניסטית – שהובילה אותם להאמין כי דרום אפריקה היא היא הארץ המובטחת – הביאו אותם לתפוס שטחים נוספים באזור. בשל לחץ הבריטים באזור קייפטאון ולחץ השחורים מכיוון מזרח, רתמו הבורים בשנות השלושים של המאה ה-19 את עגלות השוורים, ובמה שנקרא "המסע הגדול" (Great Trek) חצו את רכס הדרקנסברג (Drakensberg) והגיעו לאזור הטרנסוואל. עם גילוי הזהב ביוהנסבורג התחילה נהירה של לבנים ושל פועלים משבטים שונים בדרום אפריקה לעבודה במכרות, והאוכלוסייה שחיה באזור יוהנסבורג ובטרנסוואל היתה מורכבת ברובה מהם.
מעבר ההרים לונג טום, מהמרשימים במדינה | צילום: Arno Meintjes, flickr
נמשיך צפונה בכביש R36 עד לצומת עם כביש R37, ובו נפנה מזרחה. נחצה את מעבר ההרים לונג טום (Long Tom), מן המרשימים במדינה, שאורכו 57 קילומטר ושיא גובהו הוא 2,149 מטר. המעבר, שנקרא על שם תותח ששימש את הבורים במלחמה נגד הבריטים, נפרץ ב-1871 והיה ממוקם על הדרך הראשית של עגלות השוורים מזרחה. דרך זו הובילה עד הנמל של לורנצו מרקס, מפוטו של ימינו, בירת במוזמביק. ממעבר לונג טום נגיע אל העיירה סאבי (Sabie), היושבת על גדת נהר באותו שם, שנשפך גם הוא אל פארק קרוגר. כדאי לבלות את הלילה בעיירה זו, שבה יש חוות לגידול פורלים וכמה מסעדות, ולטייל בנוף כפרי שאינו דומה לשום דבר שאנו מכירים ממקומות אחרים באפריקה.
להציץ מחלונו של אלוהים
נשים פעמינו בכביש מספר R532 לכיוון שמורת נהר בליידה (Blyde River Canyon Nature Reserve), ללא ספק אחת המרשימות בדרום אפריקה, בעיקר בגלל עושר פינות הנוף, הצומח היפהפה ומפלי המים. נטייל בשמורה מדרום לצפון. לאורך השמורה מסלולי הליכה רבים, חלקם קצרים ומתאימים לכל גיל. השמורה היא קו הגבול הבוטני בין הרמה האמצעית של דרום אפריקה, המאופיינת ביערות ושיחים גבוהים בגוון ירוק עד, לבין הרמה הנמוכה יותר, ארץ הסוואנה עם עצי שיטה וצומח דגני.
חלון האלוהים. הנוף שווה את מאמץ הטיפוס | צילום: jespahjoy, flickr
התחנה הראשונה שלנו היא גוד'ס ווינדאו (God’s Window), חלון האלוהים. אם אין ערפל, תצפית הנוף מופלאה: מזרחה מתחתנו, מלוא העין יער סוב-טרופי טבעי גדול ויפה, ומעבר לו מזרחה מישורי השמורה. הַשאירו את הרכב במגרש החניה וצאו לטיפוס של כחצי שעה לפסגת המצפה. הנוף, ההליכה ביער והמראות סביב שווים את המאמץ.
מחלון האלוהים נקפוץ כעשרים קילומטר צפונה, אל בּורְקְ'ס לאק פוֹטהוֹלס (Bourke’s Luck Potholes), מסלול מרשים של נופי סחף ומפלי מים. באתר הזה, נפגשים נהר האבל ונהר השמחה – נהר הטריור (Treur) ונהר הבליידה. את שמותיהם באפריקנס קיבלו הנהרות בשנת 1840, כאשר קבוצה בראשותו של הנדריק פוטחיטר יצאה מפוצ'פסטרום (Potchefstroom) לפרוץ דרך אל הים. לאחר שעגלותיהם נתקעו הם החליטו להתפצל: הקבוצה העיקרית תישאר עם הציוד, וקבוצה קטנה יותר תצא על סוסים לכיוון הים. משבוששו הרוכבים לשוב בתאריך שקבעו, האמינו חבריהם כי הם מתו בדרך וקראו לנהר שלידו הם חנו טריור, נהר האבל. הם כבר היו בדרכם חזרה לפוצ'פסטרום כאשר קבוצת הרוכבים השיגה אותם. מאז נקרא הנהר שלידו נפגשו שוב בליידה – נהר השמחה.
גבי מים בבורק'ס לאק פוטהולס | צילום: Pet_r, flickr
ליד מפגש הנהרות תוכלו לצפות בתופעה מעניינת של גבים: קרקעית הנחל מחורצת בעשרות ארובות עגולות שבתוכן מתפתל וזורם הנהר. הארובות נוצרו כתוצאה מתנועה של סלעים קשים שחרצו את החללים בתוך סלע הגיר הרך יחסית. אל מרכז המבקרים של האתר מגיעים בהליכה נעימה על שבילים מסודרים עם גשרים התלויים מעל לארובות. במרכז הקטן והנחמד תקבלו הסבר על עולם החי ועל הגיאולוגיה של האזור, ובמקום תמצאו גם חנות ושירותים נקיים. כדאי להקדיש לביקור באתר כשעתיים.
לאחר שנתאושש מיופיו של המקום, נמשיך בדרכנו צפונה לכמה תצפיות נוף מרשימות, כאשר גולת הכותרת של היום היא תצפית אל שלושת הרונדוֵולים (Three Rondavels). עמוק בתוך עמק נהר בליידה ניצבים שלושה הרי מִשאַר – הרים מבודדים וזקופים בכוח עמידתם מפני סחיפה – כמו בקתות אפריקאיות בעלות גג ירוק. המצפור עצמו, הצופה אל קניון נהר בליידה והרונדוולים, מרהיב לא פחות מההרים. ממגרש החניה נצעד כעשר דקות בתוך נוף של שיחי פרוטיאה אל מדרגת סלע, מתחת פרוש בכחול קניון הנהר ושלושת ההרים – מקום רומנטי לפיקניק וללגימת יין.
באזור עשרות מסלולי הליכה, אתר לרפטינג ומסלולי אופניים. למעוניינים להישאר באזור זה יום נוסף, מומלץ לטייל בכביש העובר ממערב לנו אל עבר פילגרימס רסט (Pilgrims Rest, מנוחת העולים לרגל). לעיירה ציורית זו יש גם קשר יהודי: במקום התקיימה קהילה של יהודים, שאת שרידיה אפשר לראות בבית הקברות היהודי. את המפגש המפתיע חתם שלט שציין כי רכוש הקהילה הועבר לקיבוץ צרעה.
דרך זו חוצה אזור של מפלים גועשים, הנקראים על שם ארץ מוצאם של מחפשי הזהב: מפלי ליסבון, מפלי ברלין ומפלי מק-מק (Mac-Mac), הנקראים על שם מחפשי הזהב שהגיעו מסקוטלנד. היכנסו אל אחד מהמרכולים שבעיירות כמו סאבי, הצטיידו במוצרי מזון מפנקים ובלו את מרבית שעות היום בטיול עם פיקניק בחיק הטבע. רק הישמרו מקופי הבבון העלולים לחמוד בננות או סנדוויץ' טוב.
מפלי ברלין. זוהי ארצם של מחפשי הזהב | צילום: Jonathan Gill, flickr
ארוך ומשגע
הפארק הלאומי קרוגר משתרע בין נהר קרוקודייל בדרום לנהר לימפופו (Limpopo) בצפון – כ-22 אלף קילומטר רבוע של טבע נטו. האזור הוכרז במרץ 1898, כאשר ראש ממשלת דרום אפריקה דאז פול קרוגר חתם על צו להגנת השטח שהיה מצומצם יותר. הפארק שרד את שיני הציידים ואת ההתיישבות בשל מחלת המלריה שהיתה נפוצה באזור והניאה אנשים מלהתיישב בו.
כדי להגיע אל הפארק נעזוב את שמורת נהר בליידה ונמשיך מזרחה. הירידה בכביש מספר R531 מצפון לנהר הבליידה מובילה אל שער אורפן (Orpen), הכניסה האמצעית לפארק. הטיול בקרוגר קל יחסית. צורתו של הפארק מוארכת ולאורך השדרה המרכזית של הפארק, העוברת מצפון לדרום, יש כביש סלול. מכביש זה יוצאים מסלולים טבעתיים העוברים לבורות המים או לאפיקי הנחלים, המאפשרים תצפית טובה על מאות מיני בעלי החיים ששוכנים בפארק ומגיעים לבורות להרוות בהם את צמאונם.
לפני שאתם מגיעים לפארק ללינה או לטיול זכרו כי השהייה במקום מותנית בתיאום מראש במשרדי הפארק בפרטוריה או דרך סוכני הנסיעות. האתר המרכזי לביקורי תיירים בפארק הוא מחנה סקוקוזה (Skukuza), שבו יש הרבה אתרי לינה, מסעדות וחנויות של מזכרות.
חסידה צהובת מקור בפארק קרוגר | צילום: Franco Caruzzo, flickr
בשבועיים שביליתי בקרוגר כאורח רשות שמורות הטבע של דרום אפריקה, למדתי כי החלק הצפוני מטויל פחות ומעניין יותר. חובבי נוף מדברי, המוכנים לוותר על הפינוקים שמעניק מחנה סקוקוזה, ימצאו עניין והנאה מרובים בטיול ממחנה לטאבה (Lataba) וצפונה. את הדרך נתחיל בשער אורפן וממנו נמשיך צפונה. הנוף הפתוח באזור מאפשר תצפית טובה על אנטילופות נדירות יחסית, כמו אנטילופה סוסית קצרת קרן, על קרנף רחב שפה ועל הרבה אימפלות הרועות בצד הדרך. משער אורפן ניסע לאורכו של נהר טימבוואטי (Timbavati). על גבול השמורה באזור זה התגלו לראשונה אריות לבנים.
ככל שנצפין משתנות אוכלוסיות בעלי החיים והצמחייה, השטח הופך פתוח והסיכויים לצפות בחיות גדלים. אחד המינים המעניינים בפארק הוא ללא ספק הזאב הטלוא, שברוב שטחי אפריקה כבר נכחד. גם אוכלוסיית הפילים שחיה בקרוגר מפתיעה בגודלה: בזמן שבמרבית אפריקה הלכה והתמעטה אוכלוסיית הפילים, כאן היא גדלה עד כדי כך שבתחומי פארק הוקם מפעל לעיבוד בשר פילים ושנהב. שיטת דילול אוכלוסיית הפילים בעייתית במיוחד בעניין הסחר בשנהב. הארגונים הירוקים טוענים כי סחר כזה יעודד ציד פילים לא חוקי במדינות אחרות באפריקה שבהן עומדת אוכלוסיית הפילים בסכנה, וכי הוא יפתח פתח לסחר אסור בחטים.
פיל בקרוגר. אוכלוסיית הפילים מפתיעה בגודלה | צילום: Franco Caruzzo, flickr
אחד המסלולים המומלצים בקרוגר מתחיל גם הוא דרך שער אורפן. מהשער ניסע לאורכו של נהר טימבוואטי על דרך מספר S39, ואם נעשה זאת מוקדם בבוקר או אחר הצהריים יש סיכוי טוב לצפות בנמרים שרועים על עצים ובעלי חיים שיורדים לנהר. בצומת הדרכים S40 ו-S39 יש תחנה להפסקת שתייה ושירותים. אפשר לחזור לאורך דרך S40 ומשם למחנה הלילה סטארה (Satara), לודג' נחמד ולא עמוס.
למחרת השכם בבוקר נפצח בנסיעה צפונה לאורך דרך S50, נבלה לילה במחנה אוליפנטס (Olifants) ונטייל לאורך נהר לטאבה. למטיילים בחלקים אלו של הפארק מובטחת חוויה בלתי רגילה של תצפיות בבעלי חיים ונסיעת טיול בנוף חצי מדברי יפהפה.
קייפטאון - מתחת לשולחן
מושבה הולנדית, מגורי עבדים, שכונה שפונתה מתושביה, וגם מוזיאונים, שווקים, מסגדים ומוזיאון יהודי. טיול היסטורי בעיר הראשונה של דרום אפריקה
 |
| מבט על פסגת השטן | צילום: יעל שוורץ |
כתבה: מאדי גריי
יום אביב יפהפה. השמש זורחת בשמים של תכלת עמוקה. רק פיסת ענן דקה גולשת לה מעל לאוכף שבין דֶבְל'ז פּיק (Devil’s Peak, "פסגת השטן", שצורתה מזכירה פרופיל מפחיד) לבין הר השולחן, מבטיחה שעוד כמה שעות מעט תתחזק הרוח. נכון לעכשיו נושבת רוח קלילה, ושלווה שוררת – עד כמה שבוקר שוקק באמצע השבוע יכול להיות שליו – בעיר מרהיבה זו שבפינה הדרום-מערבית של אפריקה.
את הטיול בקייפטאון (Capetown), שמכוּנה לרוב "The Mother City" על שום היותה העיר הראשונה בדרום אפריקה, נתחיל בפינה הצפון מזרחית של תחנת הרכבת ברחוב הירֶנגְראכט (Heerengracht), ליד המזרקה. אם נביט לעבר הנמל נראה שני פסלים, ורחוק יותר, בהמשך שדרת הדקלים, נוכל להבחין בפסל נוסף. הלאה, מעבר לכביש המהיר, מבצבצים ראשי המנופים הפעלתניים של הנמל. בשטח שבין הפסל לנמל הולך ונבנה מרכז כנסים חדיש.
הפסל שאנו רואים במרחק מתאר גבר גבוה הצועד קדימה בבגד מתנופף. זהו ברתולומיאו דיאש, הספן הפורטוגלי שהקיף בסוף שנות השמונים של המאה ה-15 את כף התקווה הטובה. הנתיב אִפשר לאירופאים שיט חופשי אל הודו, תוך הימנעות מעימות עם האימפריה העות'מאנית שחסמה את נתיבי היבשה אל המזרח.
הבנייה בפוֹרשוֹר (Foreshore), שהשתרע קודם לכן מתחת לפני הים ויובּש, החלה בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, וב-1944 נחפר הנמל המודרני שמאחוריו. בשנות החמישים המאוחרות הוקמו כאן גורדי השחקים הראשונים. רק כך יכול היה מרכז העסקים של העיר – החסום מכל עבר בהרים ובים – להתרחב.
התנועה סואנת, ומכוניות, אוטובוסים, משאיות ושליחים על טוסטוסים ממהרים לענייניהם, מקיפים את הכיכר וממשיכים במעלה ובמורד רחוב הירֶנגְראכט.
שמו של הרחוב, שפירושו "תעלת האדונים", הוא זכר לימי המתיישבים הראשונים, אשר הגיעו לכאן מהולנד ובראשם יאן פַן ריבֶּק, שדמותו ודמות אשתו מריה דֶה לָה קֶלֶרי מתנוססות לפנינו על כניהן. כשנחתו כאן, ב-1652, געשו גלי ים בנקודה שבה עומדים כיום פסליהם. משימתם היתה להקים תחנת מנוחה והצטיידות לספינות, ולא מושבה; אבל בעשר השנים ששהה כאן פן ריבּק הונחו יסודות החברה הדרום אפריקאית.
כעת נעשה סיבוב של 180 מעלות ונמצא את עצמנו פונים אל הר השולחן. כשנתחיל ללכת לאורך הרחוב הראשי אָדֶרלי (Adderley Street), המשכו של רחוב הירֶנגְראכט, נבחין בעיטורים התלויים בין פנסי הרחוב. הקיץ בקייפטאון מביא איתו את חג המולד עם כל התופעות הנלוות, כולל קישוטים מוארים, ובהם סנטה קלאוס, אילי הצפון שלו ודמויות אחרות הקשורות בחג המולד ברחבי העולם. בצִדם תראו דמויות של היפופוטם צוחק, ג'ירפה מהנהנת, פינגווינים שוחים ודולפינים משתובבים. אחרי הכל, אנחנו באפריקה.
חזית תחנת הרכבת המרכזית, משמאלנו, מקושטת בפסיפסים המתארים אמצעי תחבורה מימים עברו. בנוסף לרכבות יוצאים מכאן גם אוטובוסים למרחקים ארוכים. על גג המבנה נמצאת תחנת המיניבוסים, מוניות השירות הנוסעות במסלולים קבועים בכל רחבי קייפטאון רבתי. לידן נמצאות תחנות המוצא של האוטובוסים העירוניים. בחזית תחנת הרכבת עומדים דוכני שוק שבהם מוכרים פירות וירקות, בגדים ומזכרות.
כיכר הרובע ריקה
נחצה את רחוב סטרנד (Strand Street, "רחוב החוף"), שבעבר הוביל אל שפת הים, ונראה במרחק מה משמאלנו את המבנה העתיק ביותר בקייפטאון, מבצר התקווה הטובה
(Castle of Good Hope). המבצר בנוי לבֵנים וצִפחה, וסביב חומת המגן שלו בולטות חמש פינות המעניקות לו צורת כוכב. הקמתו החלה ב-1666, וכיום נמצאים בו מוזיאונים וגם מגורים של פלוגות חיילים מתנדבים. לפני המבצר משתרע מגרש המצעדים לשעבר, הגראנד פרייד (Grand Parade). היום כבר לא נערכים בו מצעדים: הוא משמש לחניה ולאירועים רשמיים.
נעבור את קומפלקס החנויות והמשרדים הנקרא גוֹלדן אֵייקר (Golden Acre). במפלס התחתון שלו, מוקפים בחלונות פרספקס, נמצאים שרידיו של מאגר מים עתיק מאבן שנבנה עוד לפני המבצר. השרידים נמצאו בעת שנחפרו היסודות למבנה הניצב כאן כיום.
בין חלון ראווה גדול לבין בנק מפואר שהוקם במאה ה-19 מתחבאת הסמטה טְרַפַלְגַר פלייס (Trafalgar Place), המבושמת בניחוחות הפרחים העומדים כאן למכירה. דור אחר דור יושבים כאן מוכרי הפרחים ומציעים לעוברים ושבים ורדים, פרגים ופרחי ציפורן, בצד אירוסים, שושנים ופרוטיאות, הצומחים בר באזור.
בניין סטאנדרד בנק (Standard Bank) הצהוב הוא בניין הבנק הראשון שהוקם בדרום אפריקה, ועל כיפתו ניצב הפסל "בריטניה" בדמות אשה האוחזת בקלשון. המבנה המעוטר הוקם בשנת 1880 בכסף שהניבו מכרות היהלומים. נעבור בשקט בין העמודים התומכים בגמלון מרשים, ניכנס פנימה ונביט לתוך בנק מעידן שחלף לו.
נחזור לפינת רחוב אדֶרלי. משמאלנו נמצא רחוב דרלינג (Darling Street) העובר את הגראנד פרייד ואת המבצר ומתפצל. זרועו הימנית מובילה אל הפרברים הדרומיים ואל דיסטריקט סיקס (District Six), או בשמו הרשמי, זוֹנֶבּלוּם (Zonnebloem).
כיום דיסטריקט סיקס הוא פיסה עצומה וריקה של נדל"ן, אך עד לפני כארבעים שנה פרחה במקום קהילה מעורבת של יותר משישים אלף איש. ממשלת האפרטהייד החליטה לפנות מכאן בכפייה את התושבים ולהרוס את הרובע. כיום ניצבים כאן רק שניים-שלושה מסגדים, כנסיות ובתי ספר, קומץ בתי מגורים ומכללה שהקימה הממשלה.
סיפורו של הרובע מתועד במוזיאון המוקדש לו (District Six Museum) ברחוב בֵּייטֶנקאנט (Buitenkant Street).
סמוך למוזיאון שוכנת חנות שבה מוכרים כבר יותר ממאה שנה תשמישי קדושה יהודיים, והיא עדיין עומדת שם, מזכירה לנו את המהגרים היהודים שהחלו ברובע זה את הפרק הדרום אפריקאי בחייהם.
קרוב יותר למקום שבו אנו עומדים, ברחוב אדֶרלי, נראה מרפסת מעוטרת בסגנון הרנסאנס האיטלקי. זוהי מרפסת בית העירייה שממנה נשא את דבריו נלסון מנדלה לפני קהל של יותר מעשרת אלפים איש, בשעות אחר הצהריים של 11 בפברואר 1990 – היום שבו יצא לחופשי אחרי 27 שנה בכלא.
מימין לנו עובר רחוב שוֹרט מרקֶט (Short Market Street). אם נחליט לסטות כאן מהמסלול נגיע לשני האתרים התוססים ביותר במרכז קייפטאון, בפרט בשעות הצהריים ובימי שבת: מדרחוב סנט ג'ורג' (St George’s Mall) השוקק דוכנים ונגני רחוב, ולאחר שחוצים אותו – שוק הצבעוני בכיכר גרין מרקֶט (Green Market Square).
בשטחו של השוק הססגוני דחוסים מאות דוכנים ובהם חפצים מכל מדינות אפריקה: מסכות עץ, פריטים מגולפים מעצם וממָלָכיט (אבן חן בגוונים שונים של ירוק), בגדים, בדים ארוגים ומקושטים בשיטות מסורתיות ועוד ועוד. כדאי מאוד להיזהר מכייסים, אך בשום אופן אל תחמיצו את שני האתרים המרכזיים הללו.
נחזור לרחוב אדֶרלי, נמשיך לאורכו ונעבור על פני בניין עם עיטורי טורקיז. במבנה זה שכנו בשנות התשעים משרדיה של ועדת האמת והפיוס, שבהם השמיעו הן הקורבנות של פשעי האפרטהייד והן מבַצעיהם את עדויותיהם הכואבות והמצמררות. עדויות אלה היו בסיס הכרחי לתחילתו של התהליך הקשה של גיבוש עם חצוי לכדי אומה מאוחדת.
עבדים, מוסלמים ויהודים
משמאלנו נראה את חרוּטֶה קֶרק (Groote Kerk, "הכנסייה הגדולה"), מעוז הרפורמציה ההולנדית, שנבנתה מחדש ב-1841. מגדל השעון הוקם ב-1701, כך שזוהי הכנסייה העתיקה ביותר בדרום אפריקה.
לידה נמצאים "מגורי העבדים". בבניין זה, שנבנה ב-1680, שיכּנה חברת הודו המזרחית ההולנדית את העבדים שהביאה מארצות השוכנות לחופי האוקיינוס ההודי במשך יותר מ-150 שנה. רבים מהעבדים האלה נאלצו לעבוד בגן הפרי והירק הסמוך, שלימים הפך לפארק קאמפּני'ס גארדנס (Company’s Gardens) הגדול והיפה.
ילדי העבדים ביקרו בבית הספר עד גיל 12, ועד גיל 15 השתתפו בשיעורים שבועיים ללימוד עיקרי הנצרות. הפרדוקס היה באיסור למכור נוצרים לעבדות, שבעטיו המעבידים לא היו מעוניינים שעבדיהם יתנצרו. תחת זאת נהגו העבדים להתכנס בתום יום העבודה במקומות ציבוריים כגון כיכר גרין מרקֶט, שם שוחחו עם שייח'ים ואימאמים שההולנדים שבו, והקהילה המוסלמית החלה להתפתח בחשאי.
את חזיתו המרשימה של בניין מגורי העבדים הוסיפו לו הבריטים, שהפכו אותו לבית המשפט העליון. כיום שוכן שם המוזיאון להיסטוריה ותרבות (Cultural History Museum) ובו תערוכות המתעדות תרבויות פרהיסטוריות ומוצגים רבים מן העידן הקולוניאלי.
כשנגיע לפינת רחוב אדֶרלי ורחוב וֵוייל (Wale Street), נביט לימיננו ונראה את קתדרלת סנט ג'ורג' (St. George’s Cathedral), שהארכיבישוף לשעבר דזמונד טוּטוּ נהג לשאת בה דרשות בזכות הדמוקרטיה.
מימין, בקצה העלייה, משתרע רובע בּוּ קאפ (Bo Kaap), על 14 המסגדים שבו. בשנות האפרטהייד הקצו השלטונות את הרובע הזה למוסלמים, והם עדיין מאכלסים אותו. רחובותיו של בו קאפ מרוצפים אבן ותלולים להבהיל, בתיו צבעוניים ובנויים בסגנון ייחודי והנוף הנשקף ממנו – בעיקר מהרחובות הגבוהים יותר – פשוט מדהים.
נלך לאורך שדרת גאבֶרנמֶנט (Government Avenue) וניהנה ממראם של בתי הפרלמנט, מבנים בסגנון ניאו-קלאסי באדום ולבן. לידם, בגן רשמי ומקושט, ניצב הטֵיינהֵייס
(Tuynhuis, בית הגן). הוא הוקם לפני 300 שנה, שופץ כעבור חצי מאה, וכיום הוא משמש כלשכת הנשיא, שמקבל בו את פניהם של ראשי מדינות זרות בביקוריהם במדינה.
נתרחק משדרת גאבֶרנמֶנט, שלאורכה עצי אלון וביניהם מתרוצצים סנאים אפורים וחמודים, ונצא לטיול קצר בקאמפּני'ס גארדֶנס, הגנים שחברת הודו המזרחית ההולנדית הקימה לפני כ-350 שנה.
ליד פעמון העבדים ניתקל בפסל ענקי בדמותו של סֶסיל ג'ון רודז, איל זהב ויהלומים שחי במאה ה-19. רודזיה – שמה הקודם של זימבבווה – נקראה על שמו. אחר כךנצנח למנוחה קצרה על כסאות בית התה (Tea Garden), העומדים בצל העצים. בגן הוורדים שבקאמפני'ס גארדנס נמצא שלט הקדשה לחולי איידס ונשאי הנגיף.
לזכר המלחמות ולכבוד האחווה עומדים בגן תותחים ופסלים של דמויות היסטוריות ואחרות. באחד הפסלים מופיעות הדמויות המיתולוגיות קסטור ופולוקס, הידועים באהבת האחים ששררה ביניהם ונחשבים למגיניהם של הנמצאים בלב ים.
בהמשך שדרת גאבֶרנמֶנט נמצאים המוזיאון הדרום אפריקאי (South African Museum) והפלנטריום. מומלץ מאוד לבקר בתערוכות המוצגות כאן, העוסקות בין השאר בתרבויות הקדומות והעכשוויות של דרום אפריקה, בעולם התת מימי, בדינוזאורים וביתר בעלי החיים של המדינה.
נפנה שמאלה ונוכל לראות מעל לצמרות העצים את שתי הכיפות של בית הכנסת הגדול, בעוד אנחנו פוסעים ליד בריכות לעבר הגלריה הלאומית (South African National Gallery). בגלריה מוצגות יצירותיהם של פסלים וציירים דרום אפריקאיים ואחרים.
נחצה את מגרש החניה שמימין לגלריה ונגיע אל רחוב האטפילד (Hatfield Street). נפנה ימינה ונעבור בשער המאובטח של קומפלקס בית הכנסת הגדול הכולל את ספריית גיטלין (Gitlin Library), את מוזיאון השואה ואת המוזיאון היהודי שהוקם לאחרונה. בשני המוזיאונים מודגש ההקשר הדרום אפריקאי. בראשון מתוארת ההקבלה בין השלטון הנאצי לבין האפרטהייד.
אל המוזיאון השני ניכנס מבעד לשער בית הכנסת הראשון שהוקם בדרום אפריקה, שער המעוצב בסגנון ביזנטיני, ונתפעל מתשמישי קדושה מרשימים. מכאן נצא לטיול לאורך תולדות היהדות הדרום אפריקאית, מהשטעטל ועד לעידן היהלומים והזהב, באמצעות מיצגים אינטראקטיביים בגודל טבעי.
כשנרצה לנוח נוכל לחטוף ארוחה קלה בקפה ריטבה (Café Riteva), ולהיפרד לשלום.
מאדי גריי – עיתונאית ומדריכה בחברת "Sandpiper Tours", גרה בקייפטאון
שמורת הכף - נקודת חן
טיול כיפי הכולל פריחה מרהיבה, מגדלור עתיק, בבונים חמדניים ולווייתנים משתכשכים
 |
| מושבת פינגווינים בסיימונ'ס טאון | צילום: אייל ברטוב |
כתב: משה גלעד
יש מקומות שטורחים להגיע אליהם כדי לומר "הייתי". נקודות ציון כאלה על פני הגלובוס שאין בהן מצב אפור. או שחצית את קו המשווה או שלא. או שהיית על קו האורך אפס בגריניץ', או שלא טרחת וחבל. כף התקווה הטובה הוא בדיוק מקום כזה. או שעמדתם בנקודת הכף, מופתעים קצת מכך שבניגוד למה שחושבים זו דווקא לא הנקודה הכי דרומית באפריקה, או שוויתרתם על הנסיעה הזאת מקייפטאון.
כדאי מאוד לא לוותר על כף התקווה הטובה (Cape of Good Hope), ולא רק כדי לומר "הייתי". מלבד ההתרגשות (המוצדקת) מעצם ההגעה למקום שמגלי עולם רבים כל כך שאפו אליו, כף התקווה הטובה, השמורה שמקיפה אותו והדרך אליו מקייפטאון מרכיבים את אחד הימים הנעימים והמרתקים ביותר שאפשר לבלות במהלך טיול בדרום אפריקה.
שבעים קילומטר מפרידים בין קייפטאון לשמורת הכף (Cape of Good Hope Nature Reserve). הדרך הטובה ביותר לעבור את המרחק הזה היא בנסיעה במכונית פרטית, רצוי בספטמבר, באוקטובר ובתחילת נובמבר. הסיבות לפינוק הזה פשוטות. לאורך הדרך יש עשרות מקומות ופיתויים שרוצים לעצור בהם. אם אינכם נוסעים במכונית פרטית לא תוכלו לעצור, לעשות הפסקה ולרדת לביקור קצר במקומות המזמינים האלה. לכן, אם יש מקום בדרום אפריקה שבו חשבתם לשכור מכונית או רכב עם נהג, אפילו רק ליום אחד, זה המקום להשקיע בו את כספכם.
הדרך המומלצת היא מקייפטאון לכיוון דרום-דרום-מערב. היציאה הזאת מן העיר מתחברת לכביש M6. היא עוקפת מצפון וממערב את הטייבל מאונטיין, הר השולחן המפורסם, ומדרימה לכיוון הכפר הָאוּט ביי (Hout Bay). עוד לפני שמגיעים להָאוּט ביי חולפים על פני קליפטון (Clifton) וקמפס ביי (Camps Bay), שניהם פרברים עשירים של קייפטאון עם חופים יפים. המשך הדרך מוביל לאחת הנקודות היפות ביותר באזור – הפרבר הקטן והצבעוני לאנדָדנוֹ (Llandudno), וממנו ממשיך הכביש הראשי דרומה וחולף על פני כמה מפרצים יפים.
הדעות לגבי החופים משני צִדי חצי האי חלוקות. אלה המעדיפים את הצד המערבי של לשון היבשה מסבירים שהמים אמנם קרים מאוד, יותר מאשר בצד המזרחי, אבל החופים החוליים יפים יותר ובעיקר מוגנים יותר מפני הרוח הדרום-מזרחית, שמפריעה לנופשים בחופים המזרחיים של חצי האי. אבל גם בחופים המערביים גורמת הרוח העזה לחול להצליף בעור ומקפיאה עוד יותר את המים. עיירות הנופש משני צדי הלשון מציעות מגוון מפנק של מסעדות, בתי הארחה, בתי מלון ושירותי תיירות.
ה-M6 ממשיך דרומה להאוט ביי ובשלב מסוים הופך ל-M65. חלק נכבד מן הדרך נצמד הכביש לחוף האטלנטי, וברובו נמתח בגובה כמה עשרות מטרים מעל פני הים. באחת הפניות האלה, בחניון זעיר מכוסה אבק, ישבו כמה אנשים וצפו במשקפות אל עבר האוקיינוס. כאשר שאלתי בסקרנות מה הם רואים השיב לי אחד מהם באדישות "להקת לווייתנים". כשגיחכתי בספקנות, הושיט לי הבחור את המשקפת והצביע לעבר קצה המפרץ. במבט ראשון ראיתי שני לווייתנים עולים לפני המים, מראים בשחצנות זנב גדול בצורת וי וצוללים.
עד שהחזקת המשקפת הפכה ארוכה מדי וחסרת נימוס הספקתי להבחין בעוד כמה יצורי ענק ששוחים במפרץ הקטן. לראות לווייתנים זה בדיוק אותו סוג של שחור ולבן שעליו כתבתי בהתחלה. אם לא ראיתם לווייתנים בים – חבל מאוד. לצערי, לא ראיתי לווייתנים לפני אותו יום וגם לא מאז, אבל המבט ההוא במשקפת משאיר הרבה מקום לתקווה טובה.
שמורת הכף עצמה, שטח שאורך קו החוף שלו ארבעים קילומטר, ידועה בעיקר בשני דברים: פריחה נהדרת באביב ובבונים נמרצים שמשוטטים שם כל ימות השנה. כיוון שביקרתי בנובמבר הפריחה כבר לא היתה בשיאה, אבל הבבונים מעולם לא נראו גרגרנים יותר. מקום המפגש המקובל עם בעלי החיים התוקפניים האלה הוא באזור המסעדה, ליד תחנת הרכבל העליונה והמגדלור הישן. הנוף ממרפסת התצפית של המסעדה מושך את המבקרים לאכול דווקא שם. הקופים לא מבקשים את האוכל בנימוס, אלא פשוט חוטפים אותו מידי הסועדים המבוהלים. זה מצחיק נורא כשזה קורה לאחרים, מפחיד כשזה קורה לכם בפעם הראשונה ומעצבן עד מוות בפעם השנייה, כשאתם כבר רעבים מאוד ועייפים מן התור.
בספרי ההדרכה כתוב שייחודם של הפרימטים האלה הוא בכך שמלבד האדם הם היחידים שניזונים ממזון ימי, כלומר סרטנים שהם שולים מחופי המפרץ. מצב דיג הסרטנים כנראה בכי רע, כיוון שכל הקופים שראיתי שם בלסו המבורגרים עטופים בנייר דק ומרשרש, בלי לנסות להפריד ביניהם.
החלק הטוב ביותר של היום הוא התצפית מן המגדלור. כאשר נבנה המגדלור הזה לראשונה, בראש הצוק, בגובה שמונים מטר מעל לפני הים, היו המקימים גאים מאוד על כך שאפשר לראות את אורו המנצנץ גם על סיפון ספינה ששטה במרחק שלושים קילומטר מן החוף. זה נשמע טוב, אבל נראה רע מאוד. התברר שרק בחמישית מימי השנה מסתלקים העננים והאובך מן האזור במידה כזו שרואים את המגדלור ממרחק כמה מאות מטרים. התקווה הטובה, טענו אז ספנים על סף יאוש, היא שהערפל יסתלק סוף סוף ואפשר יהיה להבחין במגדלור.
הלקח נלמד כמה שנים לאחר מכן. מגדלור נוסף, צנוע הרבה יותר, הוקם בגובה של כעשרה מטרים מהחוף. אותו כבר אפשר לראות בנתיב השיט. המגדלור החדש נקרא על שמו של ברתולומיאו דיאש, הספן הפורטוגלי הראשון שחלף (בשל טעות ניווט) על פני הכף בסוף המאה ה-15. כאשר הבינו אנשי צוותו של דיאש היכן הם נמצאים, מעבר לסוף העולם לדעתם, דרשו במפגיע לשוב מיד על עקבותיהם. כך נמנע מדיאש מר הנפש להפוך למערבי הראשון שגילה את דרך הים להודו. הכבוד הזה נשמר עד שנת 1498 לממשיך דרכו וסקו דה גאמה. דיאש ודה גאמה זכו לשתי אנדרטות שמנציחות את זכרם בשמורת הכף. דיאש זכה גם למגדלור הנושא את שמו.
המראה מראש המגדלור העליון עוצר נשימה. לשון היבשה, מכוסה מעט ערפילים, מסתיימת בלב ים. אם רוצים להיות דרמטיים אפשר להסביר את הבדלי הגוונים בין האוקיינוס ההודי לבין האוקיינוס האטלנטי כקו תפר ממשי. השלט המציין את הנקודה המדויקת של כף התקווה הטובה נמצא במרחק כמה דקות נסיעה משם, על חוף שחולו משובץ חלוקי אבן עגלגלים.
את הדרך חזרה כדאי לעשות לאורך החוף המזרחי של לשון היבשה, לכיוון סיימונ'ס טאון
(Simon’s Town), על כביש M4, שאיתו אפשר להמשיך צפונה עד קייפטאון.
מקייפטאון לקלהרי - המדבר המעורר
בנסיעה מקייפטאון לקלהרי עוברים סמוך לחופי האוקיינוס האטלנטי, ליד כפרי דייגים, באזור מדברי למחצה ובין מרבדי פרחים. אלף קילומטר של נופים משתנים
 |
| בדרום אפריקה נמצאים שוליו של המדבר הענקי | צילום: בני שילה |
כתב: דוד מנינגר
קו החוף המערבי של קצה היבשת, המשיק למימיו הקרים של האוקיינוס האטלנטי, הוא אחד החלקים הפחות מטוילים בדרום אפריקה. רוב התיירים במדינה רחבת הידיים הזאת גומאים את המרחקים שבין אתרי התיירות בטיסה. אבל אם יש בידכם הזמן והעניין, נסיעה ברכב היא מהנה ומפתיעה, בעיקר כשמדובר בדרך מקייפטאון אל הפארק הלאומי קלהרי חֶמְסְבּוֹק (Kalahari Gemsbok National Park) – אלף קילומטר של נופים משתנים.
את חבל הארץ המרתק, המגוון והיפהפה הזה אפשר לעבור בארבעה ימים. את הדרך אל מדבר קלהרי, הזכור לחלקנו מהסרט "המדבר המתעורר", נתחיל על כביש R27 היוצא מקייפטאון ומוביל צפונה לאורך החוף המערבי.
אם תתבוננו בנוף מסביב תגלו עצים שונים ממוצא אוסטרלי המכסים את פני האזור החולי-מדברי הזה, ולא במקרה. הסיפור מתחיל לפני כ-22 מיליון שנה, כאשר האוקיינוס שכיסה את רוב החוף המערבי של דרום אפריקה נסוג מרצועת החוף, מותיר אחריו משקעי חול. בתחילת המאה ה-19, הצליחו הרשויות לייצב את החולות בעזרת שתילת עצים ממוצא אוסטרלי, בעיקר שיטה מכחילה (המוכרת לנו מחולות מישור החוף שלנו). מרגע שייצבו את החולות החל האזור להתפתח בכמה כיוונים: חוות לעדרים, שדות נרחבים לגידול חיטה ועיירות דייגים.
ככלל, מרבית עיירות הספר בדרום אפריקה התפתחו כעיירות נותנות שירותים, בתחילה שירותי כנסייה ואחר כך גם מוצרים לחוות. שמונים קילומטר לאחר שיצאנו מקייפטאון נגיע אל דרלינג (Darling), עיירה ציורית השוכנת בחוף המערבי. בצדי הדרך ועד לקו האופק משתרעים שדות החיטה המזהיבים, שבעיקר בתקופת הקיץ ובשעות אחר הצהריים הם מראה מלבב. דרלינג שוקקת החיים, שבה יש מוזיאון נחמד המספר את ההיסטוריה של העיירה והאזור, היא מקום מצוין להתחיל את הסיור.
כ-12 קילומטר מערבה מהעיירה מצויה שמורת הפרחים טיני פרספלט (Tienie Versveld Flower Reserve), שטח חולות מישורי שניצַל מהצומח האוסטרלי בזכות היותו חווה חקלאית שבעליה הפכו את מרביתה לשמורה. מרחב השמורה ואתרים נוספים שנכיר בהמשך נחשבים בעיני רבים ליפים בעולם בעת הפריחה המדהימה באוגוסט-אוקטובר, בעיקר של מיני מרגניות בכתום, צהוב ולבן, אך גם של מינים רבים אחרים.
נצא מדרלינג ונפנה מערבה מ-R27 בדרכנו אל העיירה אֵייזֶרפוֹנטֵיין (Yzerfontein, מבוטא גם אֵייסטֶרפוֹנטֵיין). סימן ההיכר שלנו לירידה מערבה הוא צומת שבו הכביש למזרח הוא R307 ולמערב – אייזרפונטיין. אל עיירת החוף הזאת כדאי להגיע קצת רעבים: באייזרפונטיין מתמחים בהכנת פטֶה מדג הסְנוּק (Snoek), ממרח נהדר המוגש על לחמניות טריות וטעימות. מי שרעב למנה גדולה יותר יקבל את הדג בגריל.
עיירה זו מצטרפת לרשימת האתרים היפים בתקופת פריחת האביב. למי שאין בעיה לשוט על בטן מלאה, מומלץ לקחת שיט לדאסן איילנד (Dassen Island). האי מרוחק כתשעה קילומטרים מהחוף, וחיים בו אלפי קורמורנים, שחפים ושקנאים שאפשר לצפות בהם, אבל גולת הכותרת של האי היא ללא ספק הפינגווינים החינניים, שמטיילים על החוף ברוב הדר. החוף של אייזרפונטיין חולי בחלקו ונוח לרחצה, אבל המים הקרים – לאמיצים בלבד.
נמשיך צפונה לכיוון לָנגֶבּאן (Langebaan), מפרץ המפורסם בקרב הדרום אפריקאים כמקום אידיאלי לספורט מים. ניסע על חצי האי צ'רצ'הייבן (Churchhaven), הזרוע הסוגרת מכיוון דרום-מערב על הלגונה, בדרך שהיא חלק מהפארק הלאומי ווסט קוסט
(West Coast National Park). מצד אחד לגונה שקטה, מצד שני גלי אוקיינוס מתנפצים. כאן אפשר לראות עופות מים שונים, אלפי שחפיות, ועם קצת מזל – גם לווייתן באוקיינוס הפתוח. כדאי לשוטט באזור הלגונה על אף שמאז שנות השמונים, מעת שנבנו שם נמל ומעגן לאוניות, נעלם משהו מקסמו של המקום.
ארץ הצמא
המשך הדרך צפונה עובר בכפרי דייגים קטנים, מפרצים ומעגנים. זה הזמן לעזוב את אזור החוף ולגלוש דרך אחד ממעברי ההרים אל נופי הסבך הפתוח ומרחבי האין קץ של שולי הרמות מסביב לקארו הגדול (Great Karoo), המדברי למחצה, שעמק ירוק שוכן בו ושרשרות הרים מקיפות אותו.
אל הקארו, שנופו מזכיר קצת את אזור תמנע שלנו, נגיע בדרך לא מוּכּרת. נחצה את פארק ווסט קוסט, נעלה לכביש N7 ונמשיך כ-130 קילומטר צפונה עד לצומת עם R27, על יד העיירה פאנרֵיינסדוֹרפּ (Vanrhynsdorp). בצומת נעלה על R27 לכיוון בּוֹקֶפֶלט בֶּרְך
(Bokkeveld Berg), רכס שממנו נשקיף אל עמק הקארו.
השם קארו, "ארץ הצמא", התגלגל משפתם של בני הסאן (שבעבר נקראו בושמנים, אך כינוי זה נחשב לפוגע). קבוצות של ציידים-לקטים נודדים אלה, המבוססות על תאים משפחתיים, חיו באזור עד שנות השלושים של המאה ה-19, אז החלה בו התיישבות אירופאית בחוות מחד והתפשטות של קבוצות שחורות מאידך. בני הסאן נדחקו אל מדבר הקלהארי בדרום אפריקה, בבוצואנה ובנמיביה.
האקלים בקארו אופייני למדבר ומשתנה בקיצוניות: מקור עז בלילות ובעונה הקרה לחום יוקד בשעות הצהריים ובעונה החמה. על אף שהאזור נחשב למדברי, יורדים בו כ-200 מילימטר גשם בשנה, מה שמסביר את העמק הפורה שחוצה אותו. בעמק זה גדלה צמחייה ייחודית, ועולם החי שהתפתח בו הותיר נציגים רק בשתי שמורות טבע באזור.
נמשיך על R27 לכיוון קלוויניה (Calvinia), עיירה קטנה ועייפה, עם מלון אחד וכמה חדרי אירוח נחמדים. עד לפני כארבעים שנה שכנו קהילות יהודיות בעיירות הספר, אך מאז עזבו רוב היהודים ועברו לקייפטאון, ליוהנסבורג ולישראל. בקלוויניה הפך בית הכנסת המקומי למוזיאון העיירה, ואפשר לבקר בו. את הלילה נבלה בקלוויניה, ממנה נצא אל אפינגטון
(Upington) ומשם אל היעד הנכסף – פארק הקלהרי.
את קלוויניה נעזוב מוקדם ככל האפשר, לא לפני שווידאנו שמכל הדלק מלא ושיש ברשותנו מזון ומים, שכן הדרך לאפינגטון עוברת בנוף של מלחות ומישורים מדבריים ללא מקומות רבים לעצירה. אפינגטון, עיירה נחמדה על גדת נהר האורנג' (Orange), היא המעוז האורבני האחרון לפני נמיביה. זהו המקום המתאים ביותר ללון ולהתארגן לפני הנסיעה לקלהארי.
מי שאינו חובב נסיעות ארוכות יכול להגיע אל אפינגטון בטיסה ובעיירה עצמה לשכור רכב, או רק להחזיר שם את המכונית לאחר הנסיעה הארוכה בחוף המערבי ובפארק ולהמשיך בטיסה ליוהנסבורג או לכל יעד אחר.
מדבר הקלהרי משתרע על חלקים נכבדים של בוצואנה ונמיביה, שכנותיה מצפון של דרום אפריקה. במחוז הצפוני של המדינה נמצאים שוּליו של המדבר הענקי, כדגם מייצג של חבל הארץ המפואר הזה.
חלקו הדרום אפריקאי של הקלהרי מאופיין בכמה תצורות נוף ובתי גידול, שהמרשים שבהם הוא מרחבי הדיונות האדומות המשתרעים מלוא העין, חרוצים בערוצי נחלים. נוף הדיונות הלבנות המזכירות את פני הירח קיים יותר בבוצואנה ובנמיביה. הסיבה לגוונים השונים נעוצה בגיל הדיונה: דיונות נודדות, שהחול בהן מתחלף כל הזמן, הן לבנות, ואילו חול של דיונות אדומות נצרב בשמש זמן רב עד שהברזל שבו התחמצן והאדים את פני הקרקע.
לביקור בפארק הקלהרי יש נוסחה שאם תקפידו עליה צפויה לכם הצלחה גדולה בתצפית בבעלי חיים. קודם כל יש להצטייד במשקפת טובה ובערמת ספרי קריאה. חיות המדבר פעילות בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב והלילה. אנו נתאים את עצמנו לזמן פעילותן, ואילו את השעות החמות נבלה על שפת הבריכה בלודג' עם ספר טוב.
בפארק יש שני מחנות לינה, ויש להזמין בהם מקום מראש במשרדי הרשות בפרטוריה או דרך סוכני הנסיעות. מחנה הלינה הראשון בכניסה נקרא טְווי ריבְיֶירֶן (Twee Rivieren), שפירושו שני הנהרות, וכדאי לבלות בו יום ולילה. במקום זה נפגשים נהר הנוסוב
(Nossob) ונהר האאוב (Auob), החוצים את שטח הפארק מצפון לדרום. במקום יש לודג' קטן וחביב עם בריכת שחייה ועם מכולת.
לספארי כדאי להשכים קום בשעה חמש בבוקר ולנסוע צפונה בדרך המובילה למחנה נוסוב, שם מומלץ להישאר שני לילות. הדרכים בפארק עבירות לכל רכב. על מנת לשמור את בעלי החיים בשטח הפארק התקינו עבורם בורות מים, ובסביבות שבע בבוקר הם יורדים לשתות. כעת, כל שנותר לעשות הוא להתרווח בכלי הרכב ולהמתין לבעלי החיים שיגיעו לבורות.
פארק הקלהארי עשיר בבעלי חיים: אריות, ראמים, שועלי אוזנן (Oticyon megalotis), צבאי סלעים הנקראים גם ספרינגבוק (Oreotragus oreotragus) ועוד. כדאי לשים לב למין של נמייה חברותית הנקראת סוריקאטה (Suricata suricatta) או מירקאט בשפת המקומיים, שעומדת זקופה ומביטה סביב. בסמוך לנמיות נמצא גם מין של סנאי קרקע
(Xerus inauris) החי בקרבתן.
אבל דבר לא מאפיל על מראה של ברדלס (Acinonyx jubatus) החוצה את מרחבי החולות האדומים, משאיר אתכם נפעמים מיופיו של הטבע. הדיונות האדומות האינסופיות, הנופים הפתוחים עד לקו האופק, בעלי החיים הרבים ואוויר המדבר הממלא את הראות הם רק הרקע המושלם.
המיוחדים של מסע אחר
המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל
פארקים ושמורות: מורה דרך
מדריך מהיר לשמורות טבע ופארקים בדרום אפריקה
 |
| בפארק הלאומי אדו אלפנט חיים כ-200 פילים | צילום: אייל ברטוב |
בסוף המאה ה-19 החליט מושל מדינת טרנסוואל, פול קרוגר, להקצות שטחי ארץ נרחבים למקומות שבהם יוכלו בעלי החיים לחיות ללא הפרעה. ב-1894 הוכרזה שמורת הטבע פונגולה (Pongola) כשמורה הראשונה בדרום אפריקה. כמה שנים לאחר מכן הוקמה שמורת סאבי (Sabi). השתיים היו הבסיס להקמת הפארק הלאומי קרוגר, שנקרא על שמו של המושל.
מאז שהקימה במחצית המאה ה-17 חברת הודו המזרחית ההולנדית מושבה בקצה היבשת השחורה, היו בעלי החיים של אפריקה יעד לציידים. חמשת בעלי החיים הגדולים
(Big Five) – אריות, פילים, נמרים, תאואים וקרנפים – כמעט שנכחדו, וכיום אפשר לראותם בעיקר בפארק הלאומי קרוגר ובשמורות הסמוכות לו.
בדרום אפריקה יש כעשרים פארקים לאומיים ועוד עשרות רבות של שמורות טבע, חלקן בבעלות פרטית. הפארקים הלאומיים גדולים יותר מהשמורות (שטחו של קרוגר פארק, הגדול ביותר במדינה, הוא 19,485 קילומטר רבוע). בפארקים הלאומיים צופים בבעלי החיים בדרך כלל מרחוק, בשמורות הפרטיות אפשר לרוב להתקרב יותר אל בעלי החיים.
עשרות הפארקים והשמורות מציעים מגוון רחב מאוד של נופים, בעלי חיים וצמחייה. אי אפשר לבקר בכולם (וגם לא להזכיר את כולם), לכן להלן כמה מאפיינים ודוגמאות לפארקים ושמורות:
בעלי חיים בסכנה:
Addo Elephant National Park – כשהוקם הפארק ב-1931, היו בו 11 פילים
(Loxodonta africana), כיום חיים בו כ-200. בפארק, הנמצא כשבעים קילומטר מפורט אליזבת שבמחוז איסטרן קייפ, יש שירותי לינה. אפשר לצפות בחיות מהרכב הפרטי, לצאת לסיורי לילה ולמסלולי הליכה.
Mountain Zebra National Park – הקמת הפארק באזור הקארו הצילה את האוכלוסייה המקומית של זברת ההרים (Cape Mountain zebra) מהכחדה. כיום, יותר משישים שנה לאחר שהוקם, חיים בפארק כ-130 פרטים של בעל חיים זה. הפארק נמצא במרחק 25 קילומטר מהעיר קראדוק (Cradock) ו-280 קילומטר מפורט אליזבת (שהיא בסיס טוב ליציאה לסיור בפארק זה ובאחרים הקרובים לדרך הגנים). יש בו מקומות לינה מסוגים שונים, מסלולי הליכה קצרים ואפשר לצפות בבעלי החיים מהרכב הפרטי.
פארקים חופיים וימיים:
Tsitsikama Coastal National Park – הפארק החופי הראשון בדרום אפריקה. האתר, שהוא חלק מדרך הגנים המפורסמת, נפרש לאורך אחד החופים היפים במדינה ויש בו גם יער טבעי של עצים מוגנים. "מסלול הלוטרות" (Otter Trail) – אחד המסלולים המוכרים והיפים בדרום אפריקה כולל חמישה ימי הליכה של 15 קילומטר ביום בממוצע. שימו לב – יש להירשם למסלול זה כשנה מראש.
West Coast National Park – הפארק הנמצא כ-120 קילומטר מצפון לקייפטאון, לחוף האוקיינוס האטלנטי, מחולק לכמה אזורים ברמות שונות של הקפדה על שמירת הטבע. אפשר לראות בו מינים רבים של עופות ים ופינגווינים אפריקאיים, ובחודשים אוגוסט-אוקטובר הפריחה כאן מרהיבה.
קוואזולו-נטאל:
למחוז קוואזולו-נטאל יש מועצת פארקים ושמורות עצמאית – KwaZulu-Natal Nature Conservation (KNNC). המועצה מתחזקת את הפארקים ואפשר להזמין באמצעותה מקומות לינה (טלפון: 27-331-471981).
בסוף 1999 הוכר הפארק הלאומי Greater St. Lucia Wetland כאתר מורשת עולמי. הפארק מציע חופים, ביצות, אגם, שוניות אלמוגים ויערות, אך הוא שורץ יתושים. הבילוי בפארק וסביבתו מאופיין כנופש פעיל: הפלגות, צלילות וכדומה.
Hluhluwe Game Reserve ו-Umfolozi Game Reserve – שתי שמורות צמודות בצפון המחוז, שבהן חיים אריות, ג'ירפות, קרנפים ועוד.
רכס הדרקנסברג (Drakensberg) עובר ברובו בין קוואזולו-נטאל ולסותו (חלקו עובר גם במחוז פרי סטייט). Royal Natal National Park – נמצא בדרקנסברג, ויש בו מסלולי הליכה.
אתר האינטרנט של KwaZulu-Natal Nature Conservation הוא מאגר בלתי נדלה למידע על שמורות, פארקים, אזורי טבע, פעילויות, וכדומה.
לינה בפארקים:
רוב הפארקים בדרום אפריקה מציעים אתרי לינה ברמות שונות: Luxury, Economy, Budget ו-Camping. באתר האינטרנט של רשות הפארקים (שאינו מוצלח במיוחד) יש מידע על מחירי הלינה. אפשר גם להזמין מקום.
המעוניינים להזמין מקומות לינה בפארקים של קוואזולו-נטאל יעשו זאת ברשות הפארקים של קוואזולו-נטאל (ראו למעלה).
עונות:
כמעט לכל פארק עונות ביקור מומלצות משלו. כדאי לבדוק בפארקים עצמם.
הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד
כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד
אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לדרום אפריקה אינם זקוקים לאשרת כניסה לשהות של עד תשעים יום.
שגרירות דרום אפריקה בישראל
כתובת: מגדל ששון חוגי, אבא הלל 12, רמת גן.
טלפון: 03-5252566
שגרירות ישראל בדרום אפריקה
כתובת: 428 Kings Hughway Lynnwood, פרטוריה
טלפון: 27-12-4703500
דואר אלקטרוני: mailto:info@pretoria.mfa.gov.il
איך להגיע
חברת אל על וחברת התעופה הלאומית של דרום אפריקה (South Africans) מקיימות טיסות ישירות מתל אביב ליוהנסבורג. אפשר להזמין מהארץ כרטיס טיסה לקייפטאון (טיסת המשך מיוהנסבורג). חברת התעופה הלאומית וחברות נוספות מקיימות טיסות ליעדים בתוך דרום אפריקה.
מתי כדאי להגיע
עונות השנה הפוכות מאלה שבישראל. דצמבר וינואר הם חודשי החופשות. הסתיו מגיע בחודשים מאי ויוני. בתקופה זו הימים חמים והלילות קרירים. זמן זה, יחד עם האביב, הוא העונה המתאימה ביותר לטיולים.
בריאות וחיסונים
המלריה קיימת באזורים מסוימים במזרח המדינה, יש להיערך בהתאם ומומלץ להתייעץ עם רופאים לפני הנסיעה. יש להיערך גם נגד יתושים. אם ממשיכים למדינות נוספות באפריקה,, מומלץ להתחסן נגד קדחת צהובה.
ביטחון
לא לטייל בשעות החשכה ברחובות. לשמור על הדלתות והחלונות של המכונית נעולים בזמן הנהיגה. לא לשאת חפצים יקרי ערך. להתייעץ בבתי המלון ובסוכנויות המטיילים בנוגע לאזורים שבהם אתם מתכוונים לבקר.