מידע מעשי לגאורגיה

אטרקציות ואתרים מומלצים

גאורגיה - לאן כדאי לטייל

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

צפון גאורגיה / לרכס הקווקז הגבוה

כנסיית צמינדה סאמבה המוקפת נוף פראי היא מהמראות המרשימים בגאורגיה

גאורגיה: הדרך להרים הגבוהים סיגל גבע  |      האזורים היפים ביותר בגאורגיה חבויים בינות לפסגות הקווקז הגבוה, בחלקה הצפוני של המדינה. הצעה לטיול לאורכה של הדרך הצבאית – מטביליסי לגבול הרוסי – דרך נופים מדהימים ואתרים מרתקים

מטביליסי לווארדזיה / חקוק בסלע

מטביליסי הבירה נמתחות דרכי עפר לא מתוירות עד לאתר המערות המרשים שפרח בתקופת שלטונה של המלכה תמר, תור הזהב של גאורגיה

בווארדזיה, אתר המערות הגדול במדינה, נחצבו במאה ה-12 לא פחות מ-3,000 מערות שהשתרעו על פני 13 מפלסים | צילום: ברוך גיאן

כתב: יותם יעקבסון

אחד האירועים שגאורגיה חבה לו את היותה גאורגית ושעליו מתרפקת האומה עד היום הוא הקרב נגד הסלג'וקים בדידגורי (Didgori) בשנת 1121. בראש הצבא הגאורגי, שמנה כ-56 אלף חיילים בלבד, ניצב המלך דוד הבנאי, ומולו 400-300 אלף חיילי אויב שבראשם ח'ליף בגדד (שנפצע קשה בקרב ומת שנה לאחר מכן). דוד החדיר אל מחנה האויב קומץ חיילים שהעמידו פני נכנעים, וכמו בסיפור הסוס הטרויאני, תקפו המתחזים מבפנים בעוד יתר הכוח תקף מבחוץ. כיום מעומעמים זיכרונות הקרב על ידי הנוף הרוגע, ועל מורדות תל הנחשב קבר אחים לנופלים בקרב ההוא, נעצו הגאורגים פסלים בצורת חרבות מתכת עצומות. כך שכבר בראשית הטיול שאורכו יום מטביליסי (Tbilisi) לווארדזיה (Vardzia), אתר המערות הגדול במדינה, אפשר לספוג מעט גאווה לאומית בדידגורי, שנמצאת כארבעים קילומטר ממערב לבירה. מדידגורי הלא מתוירת – שאליה אפשר להגיע רק ברכב שטח נהוג בידי מדריך מקומי – יוצאות דרכי עפר המתחברות אל כביש טביליסי-גורי (Gori), ובו ממשיכים מערבה לחאשורי (Khashuri).

סקי ומעיינות מרפא מינרליים
בצומת הדרכים בחאשורי פונים שמאלה לעבר בורג'ומי (Borjomi), עיר הקיט והמרפא של גאורגיה. בתוך זמן קצר תעבור הדרך בתחתיתו של קניון עמוק ומיוער בצפיפות, שהוא חלק מהפארק הלאומי בורג'ומי. בימי נשיאותו של אדוארד שוורדנאדזה (בשנים 2003-1992) היתה הדרך מטביליסי לכאן היחידה במדינה שתוחזקה, מכיוון שלכאן היה יוצא לנפוש. העיירה, שבה כמה מעיינות מינרליים חמים, היתה מעון קיט עוד בימיו של הצאר הרוסי ושימשה אתר נופש לאליטה הסובייטית. כאן גם נמצא מפעל המים המינרליים המפורסם במדינה, מי בורג'ומי, שהפך כבר מזמן לשם דבר בגאורגיה. בתיאום מראש בלבד תוכלו לבקר באחוזת הנופש היפהפייה והמפוארת של בורג'ומי ששימשה את שושלת רומנוב, אחר כך את סטלין, והיום משמשת את הנשיא סאקשווילי. מעניין במיוחד לבקר בחדר העבודה של סטלין, שהגיע למקום ארבע פעמים. הכורסה שלו עדיין שם, וכך גם המסמרים שעליהם תלה את כובעו. האיש הנהיג אימפריה אבל לא חשב לבקש קולב. אחרי שתתרשמו מהקיטש, מומלץ לצאת לטיול רגלי באחוזה המשתרעת על פני 400 דונם. 

הפארק הלאומי בורג'ומי
בפארק הלאומי יש חדר לא גדול שבמרכזו מין ברזייה, וממנה יוצאים המים המינרליים המפורסמים של בורג'ומי הידועים כטובים לעור, לעיכול, לכליות ולמה לא בעצם.
כדאי להביא בקבוק פלסטיק ריק ולמלא אותו.
בפארק אפשר גם לטייל עצמאית בכמה מסלולים מסומנים.

מבורג'ומי מתפתלת דרך לאתר הסקי בקוריאני (Bakuriani). בעלייה אפשר לפנות שמאלה בכפר צאגוורי (Tsagveri) אל מנזר טימוטס אובאני (Timotes Ubani) השוכן במיקום נהדר ובו פרסקאות יפים. בקוריאני הוא כפר קטן שמשתרע בשולי עמק הררי עם נוף פסגות, לעתים מושלגות, שנשקף סביב. בחורף משמש המקום אתר סקי וביתר העונות עיירת קיט, ויש בו כמה מלונות ובתי הארחה. לא רחוק ממנו נמצא הכפר ציחיסג'ווארי (Tsikhisjvari), שבו מעיינות חמים שנחמד לבקר בהם. את הדרך חזרה מבקוריאני לבורג'ומי אפשר לעשות ברכבת מצועצעת שתכנן אייפל, אבי המגדל הצרפתי. מי שזמנו בידו יכול לסטות מן המסלול המוצע כאן ולנסוע מבקוריאני בדרך העפר המטפסת לדרום מזרח וממשיכה אל מעבר ההרים צקראצקארו (Tskratskaro, תשעה מעיינות), אל אזורים צחיחים שבהם חיים רועים ונוודים, והלאה אל אגם טבצקורי 
(Tabatskuri) המוקף פסגות גבוהות ולגדותיו כפר קטן בשם זה. מערך דרכי העפר עובר דרך כמה כפרים ציוריים שבהם מקננות באביב חסידות רבות, ומוביל דרומה עד וארדזיה. 

מנזר טימוטס אובאני
בדרך כלל פתוח במהלך היום, הכניסה חופשית
הערה: יש להגיע בלבוש צנוע

אם בחרתם בדרך הראשית לווארדזיה, צאו מבורג'ומי לדרום מערב והמשיכו במעלה נהר מטקווארי (Mtkvari), שזורם עד סמוך לגבול התורכי. מעט אחרי אחלציחה (Akhaltsikhe) חולפים על פני הכפר רוסטאווי (Rustavi) שבו נולד המשורר הלאומי שותה רוסטאוולי, הקשור בעבותות גם למנזר המצלבה בירושלים. פסלו אף ניצב בצד הדרך.

מלכת שוכני המערות
46 קילומטר אחרי אחלציחה חולש מבצר חרטוויסי (Khertvisi) על הדרך ועל מפגש הנהרות. כמו בכל מבצר בגאורגיה, גם כאן נמצאו שרידים מתקופות שונות. בשוטטות בין חומותיו כדאי לחפש את פתחיהם של שני מעברי סתרים היורדים לנהר. 

מבצר חרטוויסי
הכניסה חופשית
הערה: יש להיזהר מחלקי חומה מידרדרים ומתהומות. לכו בשבילים הרמוסים בעשב בלבד

דרומה משם עולה הדרך גבוה מעל למצוק הנופל לנהר. מימין חומת האבן הרעועה של מבצר חאלתוויסי (Khaltvisi), שאינו מופיע ברוב המפות, וששימש שוק עבדים של בני עמים קווקזיים שמוצאם בעיקר מאזור אוסטיה (Ossetia) וצ'צ'ניה בצפון. מעבר לנהר נמצאים שרידיו המתמוטטים של מבצר תמוגווי (Tmogvi) שנבנה במאה התשיעית לספירה. בתצפית מדרום למבצר אפשר לראות את שרידיהן של מדרגות חצובות בסלע שיורדות עד שפת המים.
מיד כשתתחיל הדרך להשתפל אל עבר בקעה רחבה יותר, נראה מימין מצוק מחורר לכל אורכו. זהו וארדזיה, אתר המערות הגדול במדינה. כדי להגיע לאתר חוצים את הנהר על גבי גשר קטן. הקמת עיר המערות החלה בימיו של המלך גאורגי השלישי (1184-1156) כמאחז אסטרטגי נגד ניסיונות פלישה. הבנייה נמשכה והורחבה מאוד בימי מלכותה של בתו המלכה תמר (ראו מסגרת בעמוד הבא). בעבר היו במקום כ-3,000 מערות שהכילו עד שבעים אלף איש, אך רובן נהרסו על ידי בליה ורעידות אדמה, וכיום נותרו שרידיהן של כ-500 מערות בלבד. האגדה מספרת שלפני שהוקמה העיר נעלמו מדי יום כלי עבודה בכל האזור ונתגלו כאן. אז הבינו כי אלוהים חפץ שעירו תוקם במקום. גם לגבי מקור השם יש כמה סברות. לפי אחת האגדות, כשהיתה תמר ילדה היא שיחקה באזור והלכה לאיבוד. המשפחה כולה יצאה לחפש אחריה עד שנשמעו קריאותיה: "!Ak var Dzia" (אני כאן, דוֹד!).
לאחר חורבן העיר נותר בה קומץ נזירים, אולם בעתות מצוקה נמלטו לכאן גם כפריים. המערות שבמפלס הנמוך ביותר חצובות בגובה של 105 מטר מעל לנהר. חרף התמוטטות המצוק, עומקן של כמה מהמערות מגיע לשישים מטר. מערכת משוכללת הובילה מים בצינורות חרס ממעיין עילי שכונה מעיין תמר. נוסף עליו נחצבו בורות מים גדולים ומערכות מסתור מסועפות שהוליכו אל גדות הנהר. מערות המתחם, שהשתרעו על פני 13 קומות, מתחלקות לסוגים לפי שימושיהן: בורות מים, חדרי אוכל, מערות מגורים, חדרי כינוס ואספות, מחסני יין (עם שקעים מיוחדים להצבת כדים), מאפיות, מערכות מסתור וכנסיות.
בלב העיר, במפלס הרביעי, נותרה כנסיית מרים, ובה פרסקאות נהדרים. בפרסקו שעל החלק המזרחי של הקיר הצפוני מופיעה תמר כשהיא מחזיקה בידיה דגם של הכנסייה ולידה ניצב אביה גאורגי. הפרסקו הזה הוא היחיד שצויר בחייה, והוא מתאר אותה לפני נישואיה, לכן אין היא חובשת שביס. כדאי להתעכב ולנסות לזהות בפרסקאות את סיפור חייהם של ישו ושל קדושים אחרים. בסמוך לכנסייה תמצאו חציבה המוליכה אל מעיין תמר.
על פי האמונה העממית, בכל יציאה לקרב ליוותה המלכה תמר את אנשיה עד לפתח הכנסייה, ושם המתינה לשובם והתפללה לשלומם. במקום היתה גם איקונה של מרים, האחראית לניצחונות.
במאות ה-15 וה-16 הגן המבצר שבמקום על תושבי המערות מפני פלישות התורכים והפרסים, ובאמצע המאה ה-16 נערך קרב במערות עצמן. הגאורגים הפסידו בקרב זה, והפרסים יצאו בשלל גדול. אפשר לעצום עיניים ולדמיין לוחמים שועטים במערות להגן על עירם. 

וארדזיה
ציוד: חובה להביא פנס לפרסקאות ולמעיין תמר
הערות: הנסיעה מבקוריאני דרך טבצקורי לווארדזיה אפשרית ברכב שטח בלבד ורק בליווי נהג שמכיר את הדרך המפותלת; אפשר לעלות עד סמוך למפלס המערות ברגל או ברכב; צילום הפרסקאות בפלאש אסור ונחשב עברה על החוק; בכניסה לאתר יש שירותים מסודרים ושולחנות פיקניק; יש עיירה שנקראת אף היא וארדזיה ונמצאת מצפון מערב לפארק בורג'ומי, לא להתבלבל.

מטביליסי לקותאיסי / המיתוס של סַקָרְתוֵולו

אופליסציחה, מתחם מערות קדום. הביקור במקום אינו מושלם בלי לצאת דרך מעבר הסתרים המוביל אל הנהר | צילום: יגאל שטיינר

כשנוסעים מערבה לכיוון קותאיסי נתקלים במיתוסים מרתקים מתולדות גאורגיה, היא סקרתוולו. הצעה לטיול מתובל בעובדות ובאגדות

כתב: יותם יעקבסון

כדרכם של מקומות שבהיסטוריה שלהם נמהלו מציאות ואגדה, גם בטיול מטביליסי הבירה לקותאיסי הבירה-לשעבר קשה להבחין בין מה שקרה באמת ובין מה שסוּפר לימים. כברת דרך ארוכה עוברת במעלה נהר מתון בתוואי שהיה פעם דרך חשובה ומשמש ציר מרכזי עד היום. על אם הדרך אפשר לטעום ממתקים, דבש ופירות עסיסיים שנמכרים בדוכנים קטנים, וגם לקנות שטיחים, כלי חרס זולים למדי וכלי עץ יפים.
כעשרים קילומטר ממערב לטביליסי (Tbilisi) מגיעים למצחתה (Mtskheta) ולתחילתה של הדרך הצבאית. מצחתה, שגם היא אחזה פעם בתואר בירה, שוכנת במפגש הנהרות מטקווארי (Mtkvari) ואראגווי (Aragvi) והיתה תמיד צומת דרכים חשוב. אחרי מצחתה מתרחקת הדרך מהנהר ונמשכת לאורך המישורים הפרושים מדרום להרים.

הגבעה של איש הפלדה
בנקודה שבה הדרך עוברת שוב בסמוך לנהר (כ-85 קילומטר ממערב לטביליסי) שוכנת העיירה גורי (Gori). מקור שמה במילה Gora, שפירושה גבעה. כיום ניצבת הגבעה בלב העיר, ועליה שרידי מבצר רב נדבכים. גורי עלתה לתודעה בעיקר כעיר הולדתו של יוסב ג'וגשווילי, שלימים אימץ את השם סטלין ושלט ברוסיה ביד רמה במשך 25 שנה. סטלין אמנם חי בגורי שנים אחדות בלבד, אך כשעלה מעמדו בברית המועצות, עשה גם לפיתוח כור מחצבתו. אפשר לערוך צעידה קצרה מפסלו, שנשאר פה גם כשהוסרו פסליו מרחבי המדינה, דרך הפארק ועד למוזיאון למורשתו הממוקם מול בית הוריו. בסמוך ניצב קרון הרכבת הפרטי וחסין הכדורים של סטלין, ששימש אותו בנסיעת הניצחון לוועידת פוטסדאם בגרמניה ב-1945. אפשר להצטייד להמשך הדרך באוכל טרי בשוק הציורי והעממי שבמרכז העיר. 

מוזיאון סטלין
כתובת: 32 Stalin Street

מלבד סטלין נודעה גורי גם בהתקפות החוזרות ונשנות שספגה בשל מיקומה האסטרטגי. ככל הנראה שכן במקום יישוב כבר בעת העתיקה, אבל הוא ידע תנופה גדולה רק בשנת 1123, כשהמלך דוד הבנאי ייסד בו עיר חדשה. העיר הלכה והתפתחה גם בזכות פוריותו של האזור, המפורסם עד היום בתפוחים, באגסים ובאפרסקים הגדלים בו. בתקופת השיא משערים שחיו כאן מאתיים אלף תושבים, בהם סוחרים ואומנים רבים. בעקבות כיבושי המונגולים וטימור לנג ב-1386 חרבה העיר. רעידות אדמה וירידתה של הקיסרות הביזנטית הביאו לנטישתה הכמעט מוחלטת במאה ה-15.
כשבעה קילומטרים מצפון מזרח לגורי נמצא אופליסציחה (Uplistsikhe), אתר המערות הקדום במדינה, שכיום נותרו בו רק כ-150 מערות מתוך 700 שהיו בעבר. באזור מערות רבות באבן טוף קלה לחציבה, והמיקום – מצוק מעל לנהר – הקנה לו יתרון אסטרטגי טבעי. אגדה מספרת שאת המערות חצבו עבדים שצוידו בכלי חציבה בנויים מלהב ברזל וקת זהב. הובטח להם שכשיישחק הברזל ישוחררו ויקבלו את קת הזהב, וכך דורבנו לעבוד במרץ. 
במרומי אופליסציחה חצובה בסלע כנסייה מהמאה השישית לספירה. ממזרח לה ניצבת בזיליקה קדומה שעדיין פעילה, ובתוכה נמצאים קברים מהמאה ה-15 של אחרוני התושבים. במבוך הציורי נחצבו בעבר גם מאפייה ומרתף יין שהכיל עד עשרים טון משקה. במאה העשרים, כשהרסו הרוסים פרסקאות וסגרו כנסיות בשל איסור פולחן דתי, כאן חרגו ממנהגם והסתפקו בכיסוי הפרסקאות בצבע לבן. הביקור באופליסציחה אינו מושלם בלי לצאת דרך מעבר הסתרים החצוב שהוליך ממנה אל נהר. המעבר הסודי נמצא בחלק התחתון של העיר. אין שילוט, אבל השומרים יכווינו אתכם.
כ-12 קילומטר מדרום לגורי ניצבת כנסיית אתניס סיאוני (Atenis Sioni) מהמאה ה-11, שאמורה להיות העתק של כנסיית ג'ווארי (Jvari) החולשת על מצחתה. בכנסייה פרסקאות כחולים ייחודיים, ובקירות החיצוניים נוספו כמה תבליטים במהלך שיפוץ שביצעו הארמנים כששלטו בחלקים נרחבים מדרום גאורגיה. בתבליטים מופיע שמשון הגיבור קורע את לוע האריה, מלכים ועוד. 

כנסיית אתניס סיאוני
אין שעות פתיחה קבועות. אם יתמזל מזלכם ומישהו מהכפר יגיע לפתוח את הכנסייה, יהיה מנומס להשאיר במקום תרומה קטנה.

גיזת הזהב בדרך לקותאיסי
בחאשורי (Khashuri), ממערב לגורי, מגיעה הדרך הראשית לפיצול. הדרך שמאלה מוליכה לבורג'ומי (Borjomi) והלאה לבתומי (Batumi) השוכנת לחופי הים השחור, ואילו הדרך ימינה, שאליה נפנה, מובילה לעבר קותאיסי (Kutaisi). בדרך אל העיר השנייה בגודלה במדינה חולפים על פני ההרים שמסמנים את קו פרשת המים של גאורגיה. את הקו הזה חוצים דרך מנהרה שמעל פתחה מוצגים אלמנטים מסיפור גיזת הזהב מהמיתולוגיה היוונית. לפי הסיפור, שמתרחש במקומות הלקוחים מן המציאות, נענה יאסון הנסיך היווני לאתגר שהוצב בפניו ויצא לגדות הים השחור למצוא את גיזת הזהב. אחרי שביצע משימות שהטיל עליו המלך אייאטס, ובזכות שיקוי קסמים ועזרה מאהובתו מדיאה, גנב יאסון את גיזת הזהב וחזר לארצו.
עם היציאה מהמנהרה ניכר השוני בנוף: המדרונות מכוסים בצמחייה סבוכה וירוקה והשמים מעוננים תדיר. בסוף המאה העשירית לספירה הכריז המלך בגרט השלישי על קותאיסי כבירה. היא נותרה במעמד זה עד שכבש המלך דוד הבנאי את טביליסי בשנת 1122, ואחר כך נשארה בירת מערב המדינה עד המאה ה-19. קותאיסי ניצלה מהרס המונגולים אך סבלה קשות מפלישות התורכים. פעמיים (במאות השישית והשביעית) נשרפה כמעט עד היסוד.
בעיר נמצאת הקהילה היהודית השנייה בגודלה בגאורגיה. גם היום יש רחוב שמאוכלס ביהודים, חלקם דוברי עברית, והכניסה אליו נסגרת בשבת. באזור היהודי יש שלושה בתי כנסת. שני הגדולים נבנו במאה ה-19, וקירותיהם מעוטרים בציורים יפים. המתפללים יכירו תודה אם תיכנסו להשלים מניין. בסמוך לרחוב היהודים נמצא שלט רחוב לכבוד בוריס גפונוב, בן המקום שתרגם לעברית את הפואמה "עוטה עור הנמר" של המשורר הלאומי שותה רוסטאוולי. כדאי לפקוד את השוק שבמרכז העיר המציע, כמו הדוכנים שבדרך, שפע של אוכל טרי וזול.
ברומה של העיר, על שלוחת סלע מעל נהר ריאוני (Rioni), ניצבים שרידי קתדרלת בגרטי (Bagrati) חסרת הגג, הקרויה על שמו של המלך בגרט השלישי, הראשון שאיחד את גאורגיה בגבולותיה המודרניים. עד שפוצצו התורכים את הקתדרלה היא היתה הגדולה ביותר במדינה. הקתדרלה, הזוכה להגנת אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, משופעת בכותרות רומנסקיות ובאבני בנייה שבהן גילופים של חיות, בני אדם ויצורי כלאיים מיתולוגיים. 

המלך שסחב סלעים מהנהר
אוניברסיטת גלאתי (Gelati) שייסד דוד הבנאי נמצאת על גבעה מיוערת, כ-11 קילומטרים מצפון מזרח לקותאיסי. דוד לא זכה לראות את השלמת המתחם, אולם עם מותו, בשנת 1125, נקבר על פי הנחיותיו המפורשות ברצפת שער הכניסה הראשית בחלק הדרומי. מספרים כי המלך העניו רצה שכל נתין בממלכה יעבור מעל עצמותיו. כעדות לענווה של דוד מספרים שהשתתף בבניית האקדמיה במו ידיו ושאת האבן הגדולה ביותר סחב מהנהר בעצמו. לפי סיפור אחר נפל מהגג במהלך הבנייה ואיבד את ההכרה למשך שלושה ימים.
מנזר גלאתי שימש מרכז תיאולוגי גדול ומלומדים רבים הגיעו לכאן כדי ליצור מעין אתונה שנייה. הלימודים כללו גיאומטריה, אסטרונומיה, מוזיקה, רטוריקה, שפות וציור. המנזר נחרב פעמיים על ידי התורכים, ובין השרידים, מתחת למגדל הפעמונים, נובע מעיין המלכה תמר. רוב הפרסקאות במקום הם מהמאה ה-16, למעט אלה שבמבוא לכנסייה הראשית, המתוארכים לראשית המאה ה-12, לימי דוד עצמו. גם אפסיס הכנסייה הגדולה עשוי כולו פסיפס מהמאה ה-12 המורכב מיותר משני מיליון אבנים ב-1,500 גוונים. בכנסייה נמצא בשעתו איקונין חאחולי (Khakhuli) המפורסם ביותר בגאורגיה. האיקונין היה הגדול מסוגו בעולם, אך הרוסים גנבו אותו, שברו אותו ומכרו את חלקיו. כיום נמצאים חלקים ממנו במוזיאון המדינה בטביליסי, במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק, והשאר בידיים פרטיות. 

מדרום לגלאתי, מעל עיקול קניוני יפה, שוכנת כנסיית מוצאמתה (Motsameta, מקום המרטירים) מהמאה השמינית לספירה. לאחר קרב עם הערבים נהרגו כאן שני דוכסים אחים, קונסטנטין ודוד (לא המלך). לגופם נקשרו אבנים כבדות, והם הושלכו לנהר. כעבור זמן הופיעו שני אריות, משו את הגופות מהמים ונשאו אותן לקבורה הולמת. עצמותיהם של הדוכסים נמצאות בארון שנתמך בפסלי אריות רובצים, ואפשר לזחול מתחתיו ולבקש המשך טיול מהנה בגאורגיה. מקובל לזחול שלוש פעמים בלי לגעת בדפנות ולקוות שהמשאלה תתגשם. 
 

יותם יעקבסון – כותב ומצלם, מדריך טיולים בארץ ובחו"ל, גם בקווקז, מרצה בליווי שקופיות

חבל קאחתי / לחיי הענבים, הכורמים והנשים היפות

סיור בחבל קאחתי הפורה דורש יכולת שתייה מרשימה, כי הרי אי אפשר לסרב לעוד גביע יין (או כד) בלי להעליב את המארחים הנדיבים, שמייצרים את המשקה ביקב משפחתי 

  לכתבה המלאה 

טביליסי / תחנה מרכזית

טביליסי היא מקום מצוין להתחיל בו את הטיול בגאורגיה. מדובר בעיר תוססת המושכת אליה צעירים, ויש בה מוסדות תרבות חשובים ואתרים מעניינים 

מדרחוב ארקלה בטבילסי | הצילום באדיבות משרד התיירות הגיאורגי

כתבו: דרור פויר ויוליה פריליק

טביליסי הבירה היא עיר מודרנית עם תיאטרון, בתי קפה ותנועה ערה. העיר נוסדה רשמית בשנת 455, אך האזור היה מיושב מתקופת האבן המאוחרת. בסביבה לא מעט מעיינות חמים, ושמה של טביליסי מקורו במילה Tbili, שפירושה חם. אף שהעיר נכבשה כשלושים פעם, הצליחו תושביה לשמור על תרבות ושפה ייחודיות. בשנת 1122 כבש אותה המלך דוד הבנאי והפך אותה לבירת גאורגיה המאוחדת. במאה ה-19 נסללו בעיר רחובות, נחנכו ספריות ונפתחו תיאטראות לרווחת התושבים.
טביליסי מוקפת ההרים בנויה לגדות נהר מטקווארי (Mtkvari), ופרבריה משתרעים ממזרח ומצפון למרכז העיר. התיירים מתנקזים בעיקר לגדה הימנית, שם נמצאים העיר העתיקה, בתי המלון, וכמובן שדרת רוסטאוולי (Rustaveli) השוקקת.

אתרי החובה
טביליסי ידועה באתריה ההיסטוריים ובאדריכלות מרהיבה. אחד המבנים המרשימים הוא קתדרלת סיאוני (Sioni) שבעיר העתיקה, שנקראת על שם הר ציון בירושלים. בכנסייה נמצא הפריט הקדוש ביותר לגאורגים, הצלב של נינו. במדרחוב שבו נמצאת הקתדרלה נמצאת גם כנסיית אנצ'יסחאטי (Anchiskhati) שהיא העתיקה בטביליסי. מבצר נאריקלה (Narikala) חולש על העיר, ולפיכך נכבש אינספור פעמים. כדאי לבקר גם בכנסיית סאמבה (Sameba) החדשה שנראית מכל מקום בעיר. בימי ראשון תוכלו להאזין בה למיסה מוזיקלית.
בלב העיר העתיקה נמצאת שכונת המרחצאות של טביליסי, אבאנותובאני (Abanotubani). בתי המרחץ התת קרקעיים הם חוויה רטובה ומהבילה שלא כדאי לפספס, והמרשים מכולם ניצב מעל לפני הקרקע ומכוסה בפסיפס כחול. אפשר להגיע גם בלילה.
הכי טוב להסתובב בבזרובה (Bazroba), השוק שממערב לתחנת הרכבת המרכזית, עם יד אחת פשוטה קדימה. דבר אחד בטוח: היא כל הזמן תתמלא מעדנים. יציעו לכם חמוצים נהדרים, יחרצו עבורכם גבינות, יפנקו אתכם במיני חריפים וכך הלאה, פסטיבל של טעימות ואווירה. מיעוט התיירים הופך את הביקור לחוויה מרתקת. איש אינו דובר אנגלית, אבל אין דבר שחיוך ושטר של 2 לארי לא יכולים לפתור. כדאי גם להיכנס לאחת מעשרות מסעדות הפועלים, לשתות בירה מהחבית ולאכול טוב, טרי וזול.
אחרי ששבעתם, תוכלו לבקר בשוק הפשפשים של הגשר היבשׁ, משראלי חידי (Mshrali Khidi), ולרכוש ציורים ועבודות יד של אמנים מקומיים. השוק נחשב אחד הססגוניים בעיר, והוא פועל בבקרים של סופי השבוע.
ברחוב לסלידזה (Leselidze) מספר 47-45 נמצא בית הכנסת המרכזי של טביליסי. מדובר במבנה לא גדול שבנייתו הושלמה בראשית המאה שעברה, ויש בו שני אולמות תפילה. בניגוד לאבטחה הכבדה שאפשר למצוא סביב בתי כנסת רבים בעולם, בית הכנסת והקהילה היהודית של טביליסי נהנים מיחס של כבוד מצד הקהילה המקומית.
מדרחוב שרדן בעיר העתיקה: מדרחוב שרדן (Sharden) מציע המון בתי קפה, מסעדות וברים שבהם אפשר לשבת, להביט בעוברים ושבים וליהנות מגלריות, בוטיקים, חנויות מזכרות, חנויות ספרים ומסעדות. לכאן לא הגיעו עדיין רשתות המותגים הגדולות, והתחושה אינטימית. בערבים נערכות הופעות חיות, והרחוב הזה – שיזכיר לכם את פריז או את פראג – מתמלא אנרגיה חדשה.
 

סוונטי

חבל סוונטי שבצפון מערב גאורגיה הוא מקום מפלט מושלם מהקיץ הישראלי המהביל: אזור הררי מבודד וירוק עם נופים דרמטיים, פסגות מושלגות, כפרים זעירים ואותנטיים, מזג אוויר קריר גם בקיץ ושפע של מים

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

מידע על גאורגיה בנושא אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לגיאורגיה אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות גאורגיה בישראל
כתובת: דניאל פריש 3, תל אביב
טלפון: 03-6093206

שגרירות ישראל בגאורגיה
כתובת: 61 Agmashenebeli, טביליסי
טלפון: 995-32-2556500

איך להגיע
שדה התעופה הבינלאומי נמצא בטביליסי. מישראל יוצאות אליו טיסות סדירות של החברות Georgian Airways הגאורגית וארקיע, וכן טיסות שכר של ישראייר.

מתי כדאי להגיע
העונה המומלצת היא האביב (סביב פסח) ועונת הפריחה והסתיו (חגי תשרי) שהיא תקופת הבשלת הענבים והפירות. העונה הטובה לטיולים רגליים בקווקז הגבוה היא הקיץ (יולי-אוגוסט).

מידע על גאורגיה בנושא בריאות
חיסונים: לפני יציאה לגאורגיה יש להתחסן ולקבל טיפולים מונעים. פרטים במרפאות המטיילים של משרד הבריאות.
משגרירות גאורגיה נמסר: על פי עדכון  ארגון הבריאות העולמי (WHO) במאי 2019, בנושאי התפשטות חצבת ואדמת ברחבי העולם, גאורגיה מדורגת במקום ה -11 בדירוג הפצת המחלות. להתפשטות החצבת והאדמת יש דינמיקה הולכת וגוברת ברחבי העולם כמעט בכל היבשות. אנו מציינים כי בגאורגיה מספר מקרי החצבת גדל מדצמבר 2018 עד מרץ 2019. בהתחשב באמור לעיל, משרד הבריאות של גאורגיה  פתח בתוכנית חיסון כלל ארצית, חובה לכל קבוצות הגיל באוכלוסייה – יותר מ-134,000 מבוגרים קיבלו חיסון נוסף. כתוצאה מכך חלה ירידה בתחלואה. בהתבסס על אותו דו"ח של ארגון הבריאות העולמי (WHO), בששת החודשים הראשונים של 2018, גאורגיה נמצאה במקום השביעי  בדרוג התפשטות המחלה.

היגיינה: המים והאוכל נקיים, ובדרך כלל אפשר לשתות מים מהברז, בייחוד אם קיבלתם את כל החיסונים הדרושים, ואף על פי כן ממליץ משרד הבריאות לשתות מים מינרליים.
אין כמעט שירותים ציבוריים, ולכן מוטב להיכנס למסעדות או להתבסס על שירותים בחיק הטבע.

מידע על גאורגיה בנושא ביטחון
יש כמה אזורים בגאורגיה שמסוכנים מסיבות שונות, כגון אי יציבות פוליטית או בידוד ואלימות. משרד החוץ לא הוציא אזהרה לגביהם, אך מומלץ שלא להגיע לשם. אזורים אלה הם: חבל אבחזיה ואוסטיה הדרומית. בכל מקום מומלץ שלא לטייל לבד ולא בלילה. רצוי שלא להסתובב עם סכומי כסף גדולים, אלא לנעול את רובו בחדר. במקומות הומים, ובייחוד בטביליסי, היזהרו מכייסים ושִמרו על הציוד שלכם בשבע עיניים.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
אתר לשכת התיירות של גיאורגיה.  

מטבע
המטבע המקומי נקרא לארי.
אף שיש מקומות שיקבלו דולרים (שטרות חדשים בלבד, לא מרופטים), כדאי להחזיק תמיד מטבע מקומי. אפשר להמיר כסף בשדה התעופה, בחלק מהמלונות, בסוכנויות נסיעות ובדלפקים ברחוב, מומלץ לעשות זאת בשעות היום, ברחובות ראשיים, ולא בדלפקים הפתוחים לרחוב.
כספומטים אפשר למצוא במרבית הערים.
נהוג להשאיר תשר של עשרה אחוזים במסעדות.
בדוכני רחוב ובחנויות מזכרות לתיירים אפשר לעמוד על המקח, אך יש לעשות זאת בנימוס. ביתר המקומות, אפילו בשווקים, המחירים רשומים וקבועים.  

הפרש שעות 
גאורגיה מקדימה את שעון ישראל בשעה אחת.
 

תקשורת
קידומת החיוג הבינלאומית של גאורגיה היא 995.
טלפונים ציבוריים עם קו בינלאומי יש בסניפי דואר ראשיים בטביליסי, בקותאיסי, בתלאווי ובבתומי. בטביליסי יש חנויות שאפשר להתקשר מהן, ולעתים אפשר להתקשר מהמלונות. התקשורת הקווית משובשת מעט.
קליטה סלולרית יש ברוב האזורים, אך מומלץ לוודא זאת עם ספקי השירות בארץ לפני הנסיעה.
קפה אינטרנט שתומך בעברית (בלי מקלדת עברית כמובן) יש בכמה מקומות בטביליסי. ביתר המקומות האינטרנט איטי, ומוטב שלא להסתמך עליו.
 

תחבורה
מרשרוטקות: מוניות שירות במיניבוסים (בגאורגית נקראות גם סָמַרְשְרוּטוֺ טָקְסִי). יש להן מסלולים קבועים, והן מהירות ונוחות יותר מאוטובוסים, ומגיעות גם למקומות נידחים יחסית. לעתים כתוב על המרשרוטקות לאן הן נוסעות, אבל קשה לתכנן מראש את הנסיעה בהן, כי אין לוחות של זמנים ויעדים. כדאי לשאול את המקומיים.
השכרת רכב: אפשר לשכור רכב בטביליסי ולנהוג עצמאית, אבל הדרכים משובשות מאוד, ואין כמעט שילוט. משתלם ונוח יותר לשכור רכב עם נהג מחברת נסיעות מקומית, והנהג ישמש גם מתורגמן.
אוטובוסים: מקשרים רק בין הערים והעיירות הגדולות, והם ישנים, איטיים ונדירים. יתרונם במחיר הנמוך. מידע ולוחות זמנים מקבלים בתחנות האוטובוס הגדולות, לעתים גם במלון.
רכבת: המסילה הראשית מקשרת בין טביליסי לבתומי. הרכבת איטית אך זולה, ולעתים זו הדרך טובה לחצות את המדינה.
זמנים: בדרך כלל התחבורה הציבורית עומדת בזמנים.
מצב הדרכים: רוב הדרכים בגאורגיה עדיין במצב רע מאוד (חוץ מחלקים מהדרך הצבאית, הדרך מטביליסי לקותאיסי והדרך מגורי מערבה). יש להביא זאת בחשבון בתכנון זמנים.
 

ציוד
יש להביא ביגוד לכל מזג אוויר: בגדים קלים לאזור קאחתי והקווקז הנמוך, ביגוד חם לקווקז הגבוה הקר, מעיל גשם למערב גאורגיה. בהרים יכול מזג האוויר להשתנות מקצה לקצה בזמן קצר. כדאי להצטייד בפנס להפסקות חשמל ולהארת פרסקאות. 
  

כשרות
למעט בקהילות היהודיות שמקבלות מוצרים מהארץ, אין מזון כשר בגאורגיה, אך יש שפע לחמים, ירקות וגבינות. אפשר להגיע גם לבית הכנסת הגדול בטביליסי ולברר שם:
כתובת: 45-47 Leselidze
 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל

המטבח הגאורגי מצטיין במאכלים טעימים במיוחד והגאורגים ידועים כמארחים נדיבים. המנות כאן גדולות מאוד, ונהוג להזמין הרבה מהן למרכז השולחן, וללוות את הארוחה ביין מקומי שנשפך כמים. שני מאכלים בולטים, שגם אכלנים בררנים יישבו בטעמם, הם חינקלי (כיסני בצק מבושלים, ממולאים בבשר, בגבינה, בתפוחי אדמה או בפטריות), וחצ'פורי (מעטפת בצק אפויה או מטוגנת שמכילה גבינה לבנה או תערובת של גבינות). יש כמה סוגים של חצ'פורי: גרסה עגולה ושטוחה המוגשת פרוסה למשולשים, בדומה לפיצה; גרסה דומה המוגשת בתוספת ביצה; וגרסה אפויה בתנור, שצורתה כצורת סירה והיא פתוחה מלמעלה, כך שאפשר לראות את המילוי המכיל גבינה, ביצה והרבה חמאה. בנוסף לאלה, המטבח הגאורגי עשיר בתבשילי קדרה, בשרים על האש (שיפודי כבש וקבב) ודברי מאפה מפתים. אוהבי המתוק יכולים לנסות את הממתק המקומי, צ'ורצ'חלה, העשוי מאגוזים וממיץ ענבים שהוסמכו בעזרת קמח. האוכל היהודי דומה בטעמיו, אך הוא כשר.

• עוד על אוכל גאורגי, כולל מתכונים – בכתבה הבאה >>

לינה
הלינה בגאורגיה מגוונת: יש מקומות, כמו טביליסי, עם מלונות ברמה טובה מאוד, גם של רשתות בינלאומיות. במקומות אחרים – קאזבגי, גורי, בקוריאני, גודאורי – יש בתי הארחה פשוטים, אך ברמה טובה. בכפרים קטנים אפשר להתארח רק בבתי מקומיים. בדרך כלל לנים בחדרים עמוסי חפצים פרטיים, השירותים והמקלחת בנפרד, אך הכל נקי ביותר, והארוחות כיד המלך. הלינה בבית משפחה היא חוויה.

בילויים
Prospero`s Books: בסמטה קטנטונת נמצא בית הקפה הקטן והמקסים, שנוסף על קפה טעים, אוכל סביר, ספרים באנגלית ואווירה שלווה, מציע גם אינטרנט מהיר במחיר של 4 לארי לשעה. אם מזג האוויר יפה, כדאי לשבת בחוץ.
שעות פתיחה: 19:00-10:00
כתובת: 34 Rustaveli Avenue

ממליץ: דרור פויר

הופעות פולקלור: במועדון Nabadi Theater נערכות הופעות של ריקוד ושירה מסורתיים מדי ערב. מומלץ להזמין מקום מראש.
כתובת: 19 Rustaveli Avenue
טלפון: 995-32-989991

ממליצים: רחל ויגאל פורצקי ואיילה מיטב