מידע מעשי לצפון איטליה

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים לאיטליה אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות איטליה בישראל
כתובת: המרד 25, תל אביב.
טלפון: 03-5100080

שגרירות ישראל באיטליה
כתובת: VIA MICHELE MERCATI 14, רומא.
טלפון: 39-06-36198500

איך להגיע
יש כמה חברות תעופה הטסות באופן סדיר בין תל אביב לרומא. מרומא אפשר להמשיך צפונה ברכבת, ברכב שכור או בטיסה פנימית. יש גם חברות הטסות מתל אביב למילאנו בטיסות ישירות או עם עצירת ביניים. בקיץ פועלות טיסות שכר הנוחתות בוורונה. למילאנו קל להגיע גם ברכבת מהמדינות השכנות.

 מתי כדאי להגיע
החודשים הנעימים ביותר לטיול בצפון איטליה הם אפריל-יוני וספטמבר-אוקטובר. עם זאת, לאזור צפון איטליה יש מה להציע בכל עונה. בחורף האזור מושך גולשי סקי, בעיקר אזור הדולומיטים ועמק אאוסטה. חובבי היין ייהנו באזור בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו, ואילו האביב ותחילת הקיץ הם זמן מצוין לטיולים, כשמזג האוויר עדיין נעים, והכל ירוק, פורח ושופע מים. 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
אתר לשכת התיירות של הדולומיטים

אתר לשכת התיירות של עמק אאוסטה

אתר לשכת התיירות של ונציה

אתר לשכת התיירות של אגם גרדה

מטבע
אירו.

הפרש שעות
איטליה מאחרת את שעון ישראל בשעה.

תקשורת
הקידומת הבינלאומית של איטליה היא 39.

תחבורה
קווי רכבת סדירים מובילים מהערים הגדולות של איטליה לאאוסטה ולבולצאנו. מתחנת הרכבת המרכזית של מילאנו יוצאות רכבות פעם בשעה (במשך שעות היום), הן לאאוסטה והן לבולצאנו. למילאנו אפשר להגיע מרומא ברכבת, שתדירותה אחת לשלושים או שישים דקות במשך היום. הקו רומא-אאוסטה פועל פעם בשעה במשך שעות היום, ואילו הקו רומא-בולצאנו – פעם בשעתיים לערך.
מידע נוסף על לוחות הזמנים של הרכבות אפשר להשיג באתר האינטרנט של חברת הרכבות האיטלקית.
כדי לשכור רכב באיטליה, על הנהגים/ות להיות בגיל 21 לפחות (בסוכנויות מסוימות אין משכירים רכב למי שמתחת לגיל 23), ולהציג רשיון נהיגה בינלאומי או רשיון נהיגה אחר, בצירוף תרגום לאיטלקית.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
המאכלים הבולטים במטבח של אזור לומברדיה הם ריזוטו, פולנטה – דייסה מקמח תירס המוגשת כתוספת למנות, מרק מיניסטרונה, אוסובוקו עגל, וקוטלטה – שניצל מפילה עגל. הקינוחים המקומיים הם הטירמיסו וה-Torte di Tagliatella, עוגה העשויה מפסטת ביצים ושקדים. כדאי לנסות את יינות הנתזים המקומיים הנחשבים לטובים באיטליה. 

פסטיבלים ואירועים

פברואר> קרנבל התפוזים באיבראה
קרנבל חורפי שבמרכזו מלחמת השלכת תפוזים מסורתית שמתקיימת בעיר מאז המאה ה-19. 

פברואר> פסטיבל הניוקי של ורונה
שורשיו של הפסטיבל הטעים הזה נעוצים במאה ה-17, בחלוקת ניוקי לתושבי העיר כחלק מחגיגות סיום מגפת הדבר השחור. הפסטיבל כולל תחרויות שייט על נהר האדיג'ה שחוצה את ורונה, מצעד ססגוני ודוכני אוכל בכיכר סן צנו.

פברואר-מרץ> קרנבל המסכות בוונציה
קרנבל שנמשך כעשרה ימים ובמהלכו רחובות ונציה מתמלאים במקומיים ותיירים, חובשים מסיכות מסתוריות ולובשים שמלות נפש מפוארות ותלבושות ססגוניות.

פברואר-מרץ> קרנבל ויארג'יו
הקרנבל מתקיים במשך ארבעה סופי שבוע בפברואר (לעיתים במרץ) ובו העיר הטוסקנית ויארג'יו חוגגת בתהלוכות שבהן מובלות בובות ענק, חלקן בדמות פוליטיקאים וידוענים איטלקיים. עוד בחגיגות: מסיבות רחוב, מופעים, נשפי מסכות ועוד.  

יוני > Festa del Naviglio
בעשרת הימים הראשונים בחודש יוני נערך חג הצי במילאנו. במהלך החג מתקיימים בקרבת התעלות, מופעי מוזיקה ובידור, תהלוכות ויריד אוכל.

יוני-ספטמבר> פסטיבל האופרה של ורונה
פסטיבל יוקרתי שמתקיים מדי קיץ באמפיתיאטרון הרומי של ורונה ומעלה הפקות מוקעות במיוחד עם מיטב הזמרים. 

יולי> חגיגה בכפר פונדו (Fondo)
ב-24 ביולי מתקיים בכפר פסטיבל ססגוני, לציון אירוע שהתרחש בשנת 1400. בתקופה זו פקדה את האזור מגפת דבר, ותושביו עלו לרגל לסנטיאגו די קומפוסטלה שבספרד. באירוע, הנמשך כל הלילה, לובשים אנשי המקום תלבושות מימי הביניים, והוא מתאפיין באוכל מסורתי, במוזיקה ובזיקוקין דינור.

אוגוסט> פסטיבל Charta di Regola
חגיגה כפרית של תחפושות, אוכל מקומי וביקור בבתיהם של החקלאים. מתקיימת בכפר קאברנו (Cavareno) ב-1 באוגוסט.

אוגוסט > הביאנלה של ונציה
פעם בשנתיים, בחודש אוגוסט, מתקיימת בוונציה תערוכת אמנות בינלאומית, מהחשובות בעולם. כל מדינה משתתפת מעצבת ביתן משלה ומציגה בו אמנות עכשווית של אמן אחד או יותר.

אוגוסט-ספטמבר > פסטיבל הסרטים של ונציה
פסטיבל הסרטים הוותיק בעולם, ואחד מהיוקרתיים בעולם הקולנוע, מתקיים במשך עשרה ימים ברובע לידו בוונציה. 

ספטמבר> פסטיבל הסרטים של מילאנו
מתקיים בספטמבר, נמשך עשרה ימים ומוצגים בו סרטים מכל רחבי העולם. במסגרת הפסטיבל מתקיימת תחרות הסרטים, הופעות וקונצרטים.

ספטמבר > מירוץ סירות בוונציה
ביום ראשון הראשון בספטמבר מתקיים בכל שנה בוונציה מרוץ סירות היסטורי הכולל תחרות חתירה מסורתית לאורך התעלה הגדולה ותצוגה של סירות בעיצוב עתיק.

דצמבר> יום אמברוזיוס הקדוש
מתקיים ב-7 בדצמבר במילאנו וכולל חגיגות דתיות וירידי רחוב. ביום זה נפתחת עונת האופרה בבית האופרה לה סקאלה.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

רגלי באלפים המערביים / ללכת קרוב לשמיים

תיאטרון רומי באאוסטה, קניון נהר גועש ופסגות מושלגות: מסע בארץ הרכסים 

בקטעים תלולים במיוחד מתוחים לאורך השביל כבלי פלדה | צילום: דנדן בולוטין

כתב: מנחם מרקוס

את המסע הזה – מהעיירה אאוסטה שלרגלי המון בלאן ועד לרכס מונטה מורו (Monte Moro) שמעל העיירה צרמאט (Zermatt) – עשיתי ב-1991, ובעקבותי יצאו לשם רבים, ואף חזרו בשלום. זהו מסע בן תשעה ימים, העובר ברובו בשביל המכונה Via Alta No 1, והוא הארוך בנתיבי המסע באלפים האיטלקיים. מדובר במסלול קונוונציונלי לכל אורכו; במלים אחרות, המטיילים בו אינם זקוקים לציוד אלפיני, אבל עליהם להיות בכושר גופני טוב ולהצטייד בנעלי הליכה מתאימות.

יום ראשון: קשת ניצחון באאוסטה
לעיירה הציורית אאוסטה (Aosta), נקודת המוצא לטיול, מגיעים ברכבת מטורינו (כשעה נסיעה). תדירות הרכבות גבוהה, כיוון שאאוסטה הינה אחד הצמתים החשובים באלפים. מכאן יוצא כביש אחד למרטיני שבשווייץ (דרך מעבר סן-ברנרד), כביש שני לשאמוני שבצרפת, וכביש שלישי למעבר סן ברנרד הקטן ולגרנובל, אף הם בצרפת.

אאוסטה היא עיירה נחמדה, השוכנת בעמק, שעליו חולש ממערב רכס המון בלאן ומדרום – רכס גְראַן פַּרַדיזוֹ המכוסה קרח. באאוסטה עצמה יש שרידים רומיים: קטעי חומה, קשת ניצחון ענקית ותיאטרון, שבחלקו התחתון, אשר השתמר היטב, נערכים מופעים עד היום. מעל העיר ניצב מבצר מרשים מימי הביניים.

מאאוסטה יוצא מדי שעה אוטובוס מקומי, הנוסע צפונה, במעלה הנהר בוטיאר (Buthier), ומגיע לאחר כ-16 קילומטר אל הכפר היפה אוֹיַאס (Oyace). באויאס מתחיל הנתיב האלפיני ("אלטה ויה מספר 1"), וכאן נבלה את הלילה הראשון למסע (באויאס יש צימרים, מלון קטן בשם אוטֶמָה ואפשרויות לינה בשטח הפתוח).

יום שני: מפל מדרגות
בסמוך למלון אוטמה, בקצה הצפוני של הכפר אויאס, עומד תמרור צהוב, המציין את תחילת השביל. כאן נפרדים מהכביש (הממשיך הלאה, בכיוון צפון-מזרח, לעבר הסכר והמאגר של Place Moulin) וממשיכים מזרחה. השביל עובר תחילה בשטח חקלאי, ולאחר כמאתיים מטר עולה על גשר עץ, החוצה פלג מים. בהמשך חוצה השביל, הנמשך על גבי גשר אבן קמרוני, את נהר בוטיאר עצמו. הנהר לכוד כאן בנקיק שעומקו כשבעים מטר ורוחבו אינו עולה על שלושה מטרים!

מכאן ממשיכים מזרחה, בשביל המוביל אל מעבר ההרים וֶסוֹנָה (Vessona). השביל מטפס במעלה עמק המכוסה ביער נהדר, ומשני עבריו רכסים מצוקיים שראשיהם מושלגים. ליד בקתת רועים בשם אַרְדַמוּן, סוגר על העמק מפל ענק, מדורג, שגובהו כ-150 מטר. השביל עוקף אותו משמאל. לאחר עוד שעה של עלייה, מייגעת מעט, מגיעים למעבר וסונה (2,733 מטר). כאן נפרשת תצפית פנורמית נהדרת: מערבה – אל רכס המון בלאן; דרומה – אל רכס גראן פרדיזו; ומזרחה – אל עמק סנט ברתלמי (St. Bartelemy) הירוק. ממעבר וסונה יורד השביל בכיוון צפון-מזרח, אל מישור יפה מכוסה עשב, הנמצא בראשו של עמק שַלֶבִּי (Chaleby), וממנו הוא מטפס שוב אל מעבר שלבי. מן המעבר נראות הפסגות של מאטרהורן, ברייטהורן ומונטה רוזה, שבגבול איטליה-שווייץ.

ממעבר שלבי יורד השביל מזרחה ובהמשך צפונה, עד למנזר מבודד ומרשים בשם קוניי (Cuney). בקוניי אפשר למצוא מחסה ראוי ללינה, בלי תשלום. אפשר גם לרדת מקוניי עוד כ-45 דקות מזרחה, אל עמק סן ברתלמי, ולהתארגן שם ללינה בשטח. בעמק סן ברתלמי יש בקתות אחדות ומשטחי אחו יפים.

יום שלישי: בקתות על סף תהום
ממשיכים ב"ויה אלטה מספר 1" צפונה, במעלה עמק סן ברתלמי (מי שלא ירד לשם אתמול, יעשה זאת בבוקר), ולאחר כשני קילומטרים מגיעים למסעף שבילים: האחד פונה שמאלה, מערבה, אל בקתת נֶבְּיָה (Nebbia), והשביל השני פונה ימינה (מזרחה). באחרון מטפסים (עלייה מפרכת של שעתיים לערך) עד מעבר צִ'אַן (Cian), הנמצא בגובה 2,734 מטר מעל פני הים.

מדרום למעבר מזדקרת "הפסגה הלבנה" (Cima Bianca), העשויה סלעי קוורץ בהירים. השביל יורד במתינות ממעבר צ'יאן מזרחה ומגיע אל אגם קטן ונפלא – אגם צ'יאן, שבגדתו הדרומית נמצאת בקתת צַן (Bivacco Tzan). מכאן ממשיכים עוד כקילומטר וחצי מזרחה, עד לקבוצת בקתות של רועי בקר, המכונות בקתות דְרַאיֶיר (Drayere). כאן מתפצלים השבילים: האחד פונה לדרום-מזרח ויורד אל הכפר הקטן אוסין (Ussin); השני מטפס צפונה, במדרונות התלולים של רכס צ'יאן, ומוביל לבקתת ההרים ריבולְטָה (Rivolta), הנמצאת בראש המתלול (2,906 מטר).

מבקתת ריבולטה ממשיך השביל בכיוון צפון-מזרח, ויורד אל אגם צִ'ינְיַאנַה (Cignana). מאגם צ'יניאנה מתחילה ירידה הדרגתית אל עמק טורנונְש (Val Tournanche). בקצה המערבי של העמק נמשך השביל עד לעיירה צ'רביניה. מהשביל הזה נשקף מבט נהדר אל פסגת מאטרהורן ואל קרחוני הענק של מונטה רוזה.

בצ'רביניה אפשר להצטייד במזון. מעבר לזה (ואולי לגלידה טובה ולארוחה), אין מה לחפש כאן. בסך הכל זאת עיירה סינתטית, מכוערת ומנוכרת לנופי האלפים, כמו רבות מעיירות הסקי. אפשר להעביר כאן את הלילה (מלונות יש בשפע, אבל הם אינם זולים), ואפשר לעלות הלאה ב"ויה אלטה מספר 1", לעבר אגם גויֶט (Goillet) ולישון לחופו (גובהו של האגם: כ-2,500 מטרים מעל פני הים).

יום רביעי: ארוחת ערב בפסגות
ממשיכים מצ'רביניה בכיוון דרום-מזרח, אל מעבר ההרים צִ'ימֶה בִּיאַנְקה. " ויה אלטה מספר 1" הופכת כאן לדרך עפר, שלאורכה קו רכבל – אחד מרבים במרחב הסקי של צ'רביניה. ממעבר צ'ימה ביאנקה, שגובהו 2,982 מטר מעל פני הים, נשקף מבט נהדר אל קרחוני עמק טורנונש ומונטה רוזה. מכאן יורד שביל בכיוון דרום-מזרח, אל אגם נהדר הנראה כאילו הוא שוכן בלועו של הר געש – גְרַאן לאגו (Gran Lago). מגראן לאגו, העטור בשלג ובלשונות קרח היורדות מקרחון מונטה רוזה הגדול, ממשיך השביל למטה, בכיוון דרום-מזרח, בעמק ובו פלגי מים רבים ויפים, שבתחתיתו מוטלים גושי סלע אדירים.

מצפון-מזרח לשביל אפשר לצפות בקרחון הענק של וֶנטינָה (Ventina) ובפלג המים הגועש של נהר וֶרָה (Verra), היורד מהקרחון בתלילות לעבר הכפר הזעיר סנט ז'ק. קטע הירידה האחרון לסנט ז'ק עובר בתוך יער נהדר של עצי אשור ואדר.

מן הכפר סנט ז'ק, שעל נהר ורה, עולה השביל מזרחה, ובו מגיעים, לאחר כשעה נוספת של הליכה, אל בקתת פֶרַרוֹ (Ferraro). כאן מסתיים היום הרביעי. בבקתת פררו אפשר להזמין ארוחת ערב חמה, וגם ארוחת בוקר קלה ליום המחרת (המחירים אינם זולים). בשעות בין הערביים, אחרי שמניחים את הציוד על המיטות ועושים מקלחת חמה (בבקתה יש מקלחות), עולים בשביל מסודר, מהלך כרבע שעה, אל "פיאנו דה ורה" – מצפה נוף נהדר, המשקיף על עמק הנהר ורה ועל קרחון ונטינה.

יום חמישי: פנורמה הררית
מבקתת פררו ממשיכים לעלות מזרחה, בעמק לא מרשים במיוחד שלאורכו עובר קו רכבל, עד לאוכף ההרים בֶּטָה פוֹרְקָה (Beta Forca), שגובהם כ-2,800 מטר מעל פני הים. כאן נמצאת תחנת הרכבל. מבטה פורקה ממשיכים צפונה בשביל ברור, דרך פסגת בטולינה (Betolina) ואל אוכף בטולינה. מאוכף בטולינה ממשיכים כשני קילומטרים נוספים של עלייה על רכס צר, עד לבקתת ההרים קְוִוינְטִינוֹ סֶלו (Quintino Sella), הנמצאת בגובה 3,585 מטר.

בקתת קווינטינו סלו שוכנת בשולי הקרחון הענק של רכס מונטה רוזה, ומכאן נשקפים נופי הקרחון וכן רכס גראן פרדיזו, רכס מון בלאן, והרחק, בדרום-מערב, פסגתו החרוטית המרשימה של מונטה ויזו, שם נובעים מקורותיו של נהר הפו המפורסם.

מבקתת קווינטינו סלו חוזרים דרומה כשני קילומטרים, עד לאוכף בטולינה. מכאן יורדים בכיוון דרום-מזרח בשביל לא ברור, אך מסומן באבנים, עד לכפר הקטן סְטַבַל (Staval), שעל גדות הנהר ליס הזורם בעמק גְרֶסוֹנֵי (Val di Gressoney). בדרך לסטבל יש מבט נהדר אל קרחון ליס אורְיֶינְטַלֶה (Lys Orientale), מסעיפי הקרחון הענק של מונטה רוזה, ובהמשך חוצים על גבי גשר את פלג המים הגועש של נהר ליס, העובר ליד סטבל, בנקיק סלע נהדר.

בסטבל יש תחנת רכבל, מינימרקט, חנות מזכרות ובית קפה. ממש מול המרכז המסחרי הקטן הזה נמשך השביל העולה מזרחה, אל בקתות ההרים ליס וגַבְיֶאט (Gabiet). העלייה לבקתת גביאט היא ביער נהדר, בשביל תלול מעט; כשעה הליכה מסטבל.

הלינה היא בבקתת ההרים ליס או בבקתת גביאט, הנמצאת כ-400 מטר מדרום-מזרח לבקתת ליס. בקתת גביאט עדיפה, כיוון שהיא שוכנת לחופו של אגם יפה – אגם גביאט. נופי הפסגות המקיפות את בקתות ליס וגביאט נהדרים, אף שתחנת הרכבל הגדולה שנבנתה כאן פוגעת פגיעה ממשית ביופי האלפיני הזה.

יום שישי: בקתה-מבצר
עולים מבקתת גביאט בכיוון צפון-מזרח, במעלה עמק שלאורכו קו רכבל. לאחר כשעתיים מגיעים אל מעבר אולן (Olen). בסמוך, ממזרח לאוכף, נמצאת בקתת ההרים צִ'יטָה דה וִיגֶ'בַנוֹ (Citta di Vigevano). בבקתה הנישאת הזאת, הבנויה מאבנים אפורות גדולות ומזכירה מבצר, ממש מעל עמק סֶזיָה (Val Sesia) הנהדר, משאירים את החפצים ועולים צפונה, בשביל ברור, אל מעבר סַלַטי (Salati; 2,936 מטר).

כאן נמצאת תחנת הרכבל, שלאורך המסילה המגיעה אליה טיפסנו קודם לכן, מכיוון ליס. ממעבר סלטי ממשיכים כשעה נוספת של הליכה בעלייה בשביל תלול, שבקטעים אחדים מתוחים לאורכו כבלי פלדה. (נתיבים כאלה מכונים Ferrata, כלומר, "ברזל"), עד לפסגת סטולנברג (3,202 מטר). בנתיבי "ברזל" כאלה יש להשתמש בחבל קצר ובטבעת קפיצית, הנקראת "קַרַבִינֶר". את הטבעת "מלבישים" על הכבל ובעזרתה נקשרים לחבל.

הר סטולנברג הוא הר קרן אלפיני קלאסי, וממנו נשקף מראה בלתי רגיל: צפונה – אל קרחוני מונטה רוזה ופסגות ג'ורדני וינסנט; מערבה – אל רכס מון בלאן, רכס גראן פרדיזו, ועמק גרסוני, שממנו הגענו; ומזרחה – אל הקונוס האדיר של הר טַלְיאפֶרוֹ. הרחק, בדרום-מערב, נשקפת פסגתו של הר פלבוּ (Pelvoux), הנמצא בלב שמורת הטבע של האלפים הצרפתיים, שמורת אֶקְרֶן (Les Ecrins).

למרגלותיה הצפוניים של פסגת סטולנברג נמצאת בקתת וינסנט, שממנה נמשך נתיב מסע מרתק (למקצוענים בלבד!), החוצה את קרחון מונטה רוזה ומגיע אל קפָּנָה מרגריטה (Capana Margarita), הגבוהה בבקתות האלפים (4,554 מטר). ממנה יורד נתיב במורד קרחון גְרֶנְץ אל בקתת מונטה רוזה ואל עיירת הסקי השוויצית צרמאט (Zermatt). חוזרים מפסגת סטולנברג לבקתת צ'יטה דה ויג'בנו ללינה. גם כאן אפשר להזמין ארוחת ערב וארוחת בוקר ליום המחרת.

יום שביעי: מים לבנים
מצ'יטה דה ויג'בנו יוצא שביל ברור (שאינו מופיע במפה הטופוגרפית, אבל מסומן בגלי אבנים) לכיוון צפון-מזרח, וחוצה נוף של רמה שבה גבנוני סלע לא גבוהים. בהמשך חוצה השביל פרשת מים קטנה, כשהוא עובר באוכף שבמרכזו גל אבנים גדול. מן האוכף ממשיכים בשביל המוביל בכיוון צפון-מזרח, ויורד בירידה תלולה אל תוך קרקס קרחונים (אגן סלעי מעוגל) יפה מאוד, המציין את ראשו של עמק סזיה. כאן, בקרקעית הקרקס, נמצא אתר מִינְיֶירה ("מכרות"), ובו שרידי חורבות. כאן גם נפגש השביל שלנו עם שביל ברור, המגיע ממערב, מכיוון פסגת סטולנברג ובקתת וינסנט (ראו את המסלול של היום השישי).

ממיניירה יורד השביל מזרחה במורד עמק סזיה, ולאחר כקילומטר וחצי הוא מגיע למרגלותיו של מפל מים נהדר – מפל פיסָה (Cascada del Pissa), שגובהו כ-150 מטר. מכאן יורד השביל הלאה בכיוון צפון-מזרח, ועובר ליד בקתת ההרים קלדריני (Calderini). מבקתת קלדריני יורד השביל בסדרת מדרגות בנויות, לצד פלג המים סזיה, ולאחר קילומטר נוסף מגיע לבקתת פסטורֶה (Rifugio Pastore).

בקתת פסטורה היא בעצם קבוצת בקתות עם בית קפה ומסעדה, הנמצאת בקצהו של כביש אספלט המגיע לכאן מדרום, מכיוון הכפר אַלַנְיָה וַלְסֶסְיָה (Alagna Valsesia). ליד בקתות פסטורה יש מפל מים יפה בשם אקווה ביאנקה ("המים הלבנים"). השביל עובר בגשר עץ החוצה את פלג סזיה, עולה משם בכיוון צפון-מזרח ומתפתל בסרפנטינות עד למעבר ההרים טרולו (Trulo; 2,731 מטר).

ממעבר טרולו נשקפת תצפית היקפית נהדרת. לאחר חציית המעבר מתחילים בירידה צפונה, בקטע שבו מרוצף השביל בפלטות יפות של צִפחה. לאחר כקילומטר עומדת בצד השביל בִּיבֶקוֹ לַנטִי (Bivacco Lanti), בקתת הרים קטנה, המתאימה לשישה עד שמונה מטיילים, ובה פינת בישול זעירה. אין כאן אדם שיקבל את פניכם, ולקיר הבקתה מוצמדת קופת ברזל שעליה תלוי פתק קטן, המבקש מהמבקרים לשלשל לתוכה סכום סמלי, עבור המיטה, המזרן ופינת הבישול שהותקנו למען המטיילים. הכסף, מתברר, הוא קודש להכשרת שבילים ולסימונם על ידי המועדון האלפיני האיטלקי.

יום שמיני: מפגש העמקים
מביבקו לנטי נרד בשביל הטוב צפונה, אל עמק קואַרַצה (Quarazza), ולאחר כשעתיים נגיע אל הכפר הקטן מוטָה (Motta), החולש על מפגש עמק קוארצה עם העמק הגדול של מַקונְיאגָה (Macuniaga). ממוטה יורד השביל בכיוון צפון-מערב, דרך כפר זעיר יפהפה בשם איסֶנה (Isena), ומגיע אל עיירת הקיט והסקי סְטַפָה (Staffa), הנמצאת בליבו של קרקס קרחונים נהדר ועצום ממדים, קרקס מקוניאגה. הניגוד בין קרקעית העמק הזה, המכוסה שטחי ירק ושדות חקלאיים קטנים, ובין הצוקים האדירים, המכתרים אותו משלושת עבריו, הוא מדהים.

מסטפה עולה כביש אספלט בכיוון צפון-מערב, אל הכפר הקטן פֶּצֶ'טו, וממנו ממשיך שביל מערבה, אל בקתת ההרים אוּגֶ'נְיָה סֶלָה (Eugenia Sella). העלייה לבקתת אוג'ניה סלה נמשכת כארבע שעות, ומציעה חוויה נהדרת של הליכה על משטחי קרח, שפלגי מים זורמים תחתיהם במנהרות צרות, ומעבר על גשר קרח המתנשא מעל סדק עמוק (קצת מפחיד, אבל לא מסוכן).

בקתת אוג'ניה סלה נמצאת בגובה 3,029 מטר מעל פני הים, בשוליו של קרחון מרהיב בשם רופֶל (Roffel), והיא דבוקה למצוק של סלעי צפחה שחורים ומעוגנת אל כרכוב סלע צר. זו בקתה קטנה, שמיטותיה סדורות בארבע קומות, על מנת לאפשר לינה ל-27 אנשים. המראה הנשקף מכאן אל קרקעית עמק מקוניאגה ואל העיירה סטפה (השוכנת 1,800 מטר נמוך יותר), הוא בלתי נשכח.

יום תשיעי: גבוה מעל לשווייץ
היום האחרון של המסע הוא מבחינות רבות גם שיאו. משאירים את הציוד המיותר בבקתת אוג'ניה סלה ומטפסים בשביל תלול, אך מסומן היטב, בכיוון צפון-מערב, אל פסגת יַקיני (Yaciny; 3,500 מטר), כ-45 דקות הליכה מהבקתה. מכאן, קו פרשת המים של האלפים, המראה מהמם. מתחתינו, במערב, נמצא עמק צרמאט, ומתחתינו בדרום-מזרח – עמק מקוניאגה. היישר ממערב מזדקרת פסגתו האדירה של המאטרהורן, אך לכל מלוא העין ולכל כיוון יש עשרות פסגות מחודדות של האלפים האיטלקיים והשוויצריים. אכן, מבט מיוחד במינו אל המרחב שבו טיילנו תשעה ימים.

מפסגת יקיני יורד בשיפוע חריף קרחון אדיר אל עמק צרמאט השווייצרי.

באותו בוקר שבו עמדנו אנוכי וחברי, דני אשכרי, על פסגת יקינו, מתבוננים נפעמים במדרון המוקרח העצום הזה, זיהינו במפתיע שתי נקודות זעירות בתנועה – שני אלפיניסטים, שירדו אט אט בקרחון לעבר צרמאט, והאסוציאציה שעברה לי בראש באותו רגע היתה הקטע המדהים מספרו של דייוויד הווארד, "לבדו ימות האדם", שבו חוצה יאן בלסרוד, ניצול יחיד מחוליית הפשיטה על טופטפיורד, את שדה הקרח הענק שליד הכפר מינדאל. מפסגת יקיני חוזרים לבקתת אוג'ניה סלה, וממנה, באותו נתיב שבו עלינו, יורדים חזרה לעיירה סטפה שבעמק מקוניאגה.

כאן מסתיים המסע, אך אם תרצו, כאן תהיה תחילתו של מסע חדש: אוטובוס יוצא כמה פעמים ביום מן העיירה סטפה, נוסע במורד עמק מקוניאגה הקניוני הנהדר, ומגיע לאחר כשלוש שעות אל העיירה הנפלאה סְטרֶזָה, שלחוף אגם מַג'ורֶה. לאחר רחצה באגם מג'ורה ומנוחה טובה אפשר לעלות על הרכבת מסטרזה למילאנו ולוורונה, ומשם לבולצאנו – לתחילת המסע בהרי הדולומיטים.

דרום טירול / איטליה האוסטרית

טיול בחבל ארץ יפהפה, אשר כמו בתשבץ יש בו פנים אוסטריים ופנים איטלקיים, ואלה גם אלה מרתקים

כתב: נפתלי הילגר

בשדות של עמק ד'אולטימו. העמקים באיזור כל תלולים, עד שאפשר לעבדם רק בשיטות מסורתיות | צילום: נפתלי הילגר

אזור דרום טירול, המכונה גם "אלטו אדיג'ה", עבר לאחר מלחמת העולם הראשונה מידי אוסטריה לאיטליה, אבל עד שנות השלושים של המאה העשרים המשיך החבל לשאת אופי אוסטרי מובהק, ותושביו הוסיפו לדבר גרמנית. בשנות השלושים ניסתה ממשלת איטליה להקנות לחבל אופי איטלקי, ולצורך זה העבירה תושבים מסיציליה לצפון. אבל גם היום מהווים דוברי הגרמנית רוב בקרב אוכלוסיית האזור, ושמות המקומות והאתרים שבו מופיעים בשתי השפות: גרמנית ואיטלקית.

חבל דרום טירול מרתק לא רק מבחינה פוליטית והיסטורית, אלא גם – ואולי בראש ובראשונה – בזכות נופיו המרהיבים. בחורף הופך האזור לאתר עלייה לרגל לחובבי הסקי. מי שרוצה ליהנות מהנופים הירוקים ולנוע ממקום למקום בלי להסתכן בהחלקה מן הכביש הצר אל התהום, כדאי שיגיע לכאן בחודשים מאי, יוני או ספטמבר. בחודשים אלה שורר באזור מזג אוויר נעים, ותנועת התיירים בו דלילה יחסית. בחודשי השיא של עונת התיירות, יולי ואוגוסט, מלאים האתרים באלפי תיירים, והמחירים גבוהים בכשלושים אחוז מאשר בתקופות אחרות בשנה.

גמישות היא מלת המפתח בתכנון מסלול בדרום טירול. רשימת אתרי הטבע באזור ארוכה, והם מצויים כמעט בכל חלקי החבל. האזור מציע למטייל מגוון רב של מסלולי הליכה בכל דרגות הקושי, מטיולים קצרים למשפחות ועד לטרקים של כמה ימים למיטיבי לכת. בעונת התיירות מומלץ להיצמד למסלול קבוע ומתוכנן היטב, וחובה לדאוג מראש למקומות לינה.

יום ראשון: בולצאנו
תחילת המסלול היא בעיר המחוז בולצאנו (Bolzano), השוכנת ליד ציר התנועה הראשי 45E, המחבר את צפון איטליה עם דרומה. נקודת המוצא לסיור בעיר היא כיכר ולטר (Piazza Walther/Waltherplatz) שבלב העיר העתיקה. בכיכר וברחובות ובסמטאות היוצאים ממנה תוכלו להתרשם מהארכיטקטורה של בולצאנו, שבה מבנים בני מאות שנים.

כדאי להסתובב בעיר העתיקה במשך חצי יום, ולהתרשם מהאווירה הספק אלפיניסטית ספק ים-תיכונית של הארכיטקטורה והשווקים. את שעות אחר הצהריים מומלץ לנצל להיכרות ראשונית עם הנוף הפראי של האזור. מהעיירה טירס (Tiers/Tires), הנמצאת כארבעים דקות נסיעה צפונית-מזרחית לבולצאנו, אפשר להשקיף על אחד הנופים המרשימים ביותר באזור – רכס קטינצ'יו (Rosengarten/Catinaccio).

כדי להגיע לכאן, נוסעים מבולצאנו צפונה בכביש מספר 12. לאחר 15 קילומטר, ליד העיירה Blumau פונים מזרחה. אחרי כעשרה קילומטרים נוספים מגיעים לעיירה טירס. כדאי להחנות את הרכב, ולצאת לטיול רגלי קצר באחד המסלולים שבצד הכביש. בערב חוזרים ללינה בבולצאנו.

יום שני: מחוז היין
מחוז היין של דרום טירול נמצא ממש בפרברי העיר בולצאנו. נסיעה של כשלושים דקות דרומה בכביש המהיר 45E תביא אתכם לאגם קלטרן (Kaltern See/Lago di Caldaro). האזור כולו מכוסה כרמי גפנים. במאי נערכות טעימות יין בעיר בולצאנו, אבל בחוות רבות לאורך הדרך אפשר לטעום יין גם בזמנים אחרים בשנה. מומלץ במיוחד לבקר באזור הכפרים הציוריים אפאן/אפיאנו (Eppan/Apiano) וטראמין/טרמנו (Tramin/Termeno).

ביום ראשון בצהריים מתמלאת הכיכר המרכזית של טרמנו בתושבי המקום. כאן אפשר לראות איך מוציאים המקומיים את הכנסותיהם מייצור יין על שתיית בירה בספלי ענק. בבגדי עור אוסטריים מסורתיים ועל רק צלילי מוזיקה בווארית, הם ממהרים לנטוש את הקרקע הבטוחה של רחבת הריקודים ועוברים לרקוד על השולחנות הרעועים.

לאחר שחוזרים לבולצאנו, אפשר ליהנות מחיי הלילה של העיר. זוהי הזדמנות אחרונה לבילוי בדיסקוטקים ובבתי קפה, לפני היציאה לעמקים השקטים.

יום שלישי: אגמים חבואים ביער
רכס ההרים הגבוה ביותר בדרום טירול, הרי המרמולדה (Marmolada), נמצא דרומית-מזרחית לבולצאנו. יש כאן כבישים מפותלים, אגמים שלווים מוסתרים בלב היערות (למשל, ה-Karer See) ומסלולי הליכה רבים.

בשל ריבוי האתרים ומוקדי המשיכה באזור, נסיעה של כשמונים קילומטר עשויה להפוך לטיול של יום שלם. מי שיספיק להגיע עד שעות אחרי הצהרים המוקדמות לאגם פדאיה (Lago di Fedaia), הנמצא בגובה 2,050 מטר מעל פני הים, לרגלי הרי מרמולדה, יוכל לעלות על הרכבל האחרון ולהעפיל עוד 800 מטר. מנקודת התצפית של תחנת הרכבל העליונה אפשר להשקיף בימים בהירים למרחק של מאה קילומטר ויותר.

את המשך הטיול לפסגה, המתנשאת לגובה 3,342 מטר מעל פני הים, מומלץ לעשות רק בליווי מדריך מוסמך! בתחנת הרכבל אפשר לקבל מידע לגבי מדריכים ומסלולים.

יום רביעי: פסלי עץ ופרות
מתחילים את היום באזור מעבר ההרים סלה (Sella Joch/Passo di Sella), הנמצא כ-25 קילומטר צפונית-מערבית לאגם פדאיה. הקילומטרים האחרונים בכביש מספר 242 לפני שיאו של מעבר ההרים הם מהיפים ביותר בכל דרום טירול. כדאי להחנות את הרכב בפסגה, המתנשאת לגובה של 2,214 מטר מעל פני הים, ולצאת לטיול רגלי קצר באזור.

המשכו של כביש 242 מוביל לאחד העמקים המרכזיים של דרום טירול, עמק גרדנה (Groednertal/Val Gardena). כשלושים קילומטר מערבית למעבר סלה נמצאת העיירה אורטיסי /סנט אולריך (St.Ulrich/Ortisei). המקום מפורסם בשל מסורת הפיסול בעץ, שהתפתחה כאן. תושבי דרום טירול הם נוצרים קתולים אדוקים, ובהתאם לכך גם אופי הפיסול באזור: קשה למצוא בחבל פסלים שאינם לתפארתו של ישו.

במרכז העיירה פונים דרומה לכביש צדדי, שמעלה אתכם שוב לגובה של כ-2,500 מטרים, לשמורת הטבע אלפה די סיוסי/זיידר אלם (Seiser Alm/Alpe di Suise). השמורה עצמה סגורה למעבר כלי רכב פרטיים. משאירים את המכונית בחניון שבכניסה לשמורה, וממשיכים למעלה ברגל, ברכבל, או בעגלות רתומות לסוסים. ליד תחנת הרכבל העליונה אפשר לעצור לארוחת צהריים במסעדה היחידה הפועלת בשמורה.

מומלץ לבלות את שעות אחר הצהריים בטיול רגלי בנוף הפתוח; גם בשיא עונת התיירות נתקלים כאן בפרות יותר מאשר במטיילים. באזור יש כמה חוות קטנות, שלווה ירוקה ונופים פתוחים. מי שדאג למקום לינה מראש, יכול להרשות לעצמו להישאר בשמורה עד לשקיעה, שצובעת את הנוף ההררי בצבעי פסטל מלהיבים.

יום חמישי: עמק ליום ויותר
עמק פינס/וילנסר (Villnoesser Tal/Val di Funes) נמצא מצפון לעמק גרדנה, והוא ראוי בהחלט לביקור של יום אחד לפחות (אני טיילתי בעמק במשך חמישה ימים, ולא השתעממתי לרגע). אפשר למצוא כאן מסלולים לכל טעם ולכל כושר גופני, החל בטיולי משפחות של שעתיים ועד למסעי טיפוס בני שמונה שעות ויותר למיטיבי לכת. לא להחמיץ!

יום שישי: טירה ובירה לשעבר
חוזרים בכביש הראשי החוצה את עמק פינס לכיוון בולצאנו, כביש מספר 45E. בבולצאנו פונים לכביש מספר 38 המוביל לכיוון מראן/מראנו (Meran/Merano), העיר השנייה בגודלה בדרום טירול. לאחר ירידה לגובה של 325 מטר מעל פני הים, מורגש אקלים אחר. קצת יותר חם, והצמחייה סבוכה יותר.

מראנו היתה בעבר בירתה של טירול כולה, ושליטיה התבצרו בטירה בכפר טירול (Tyrol) הסמוך.
אחרי שהות של כמה ימים בעמקים המרוחקים והשלווים של דרום טירול, אולי קצת קשה להסתגל לצפיפות ולפקקים הרועשים של העיר; ובכל זאת, מומלץ להתעכב מעט בעיר העתיקה ולהקדיש זמן גם לביקור בטירת טירולו, שנבנתה במאה ה-12, ונמצאת בכפר טירול.

ממראנו נוסעים לעמק נידח נוסף, עמק ד'אולטימו/אולטנטאל (Ultental/Val d'Ultimo).

נחצה את נחל אטש (Etsch), ונרד בכביש 238 כעשרה קילומטרים דרומה. ליד הכפר ראטלס (Ratels) נפנה ימינה לעמק ד'אולטימו. הכביש הצר והמפותל משתרך לאורך נחל ולשאוור (Valschauer), ומוביל אל אחד העמקים המבודדים של דרום טירול. בדרך חולפים על פני חוות קטנות, בתי עץ מסורתיים ושדות שבהם עובדים איכרים. לעיתים השדות תלולים עד כדי כך, שבעלי הטרקטורים מצויים בסכנה מתמדת של התרסקות. לכן ממשיכים לעבד כאן את האדמה בשיטות מסורתיות.

קשה להתפרנס במאה העשרים מחקלאות מסורתית, אבל טראודל שוויינבאכר (Traudl Schwienbacher) מהכפר סנט ולבורג (St.Walburg) תשמח להסביר לכם כיצד אפשר בכל זאת לשרוד במקום. בהתמדה הראויה לציון, היא עורכת בחורף סמינרים, שבהם לומדים איכרי האזור כיצד לעבד את התוצרת החקלאית למוצרים מוגמרים (למשל, יין), וכך לספק לעצמם מקור פרנסה נוסף.

יום שביעי: כנסייה באגם
נצא מעמק ד'אולטימו באותה הדרך שבה הגענו אליו: ביציאה מהעמק עולים צפונה בכביש 238, ההופך בשלב מסוים לכביש הראשי, כביש מספר 40. נוסעים מערבה, ומגיעים אחרי כשמונים קילומטר לגלורנצה/גלורנס (Glurns/Glorenza). זהו כפר ציורי ומטופח, המוקף חומה עתיקה. מומלץ לטייל כאן בסמטאות הצרות וליהנות מהאווירה הימי-ביניימית.

נסיעה של כ-25 קילומטר צפונה בכביש מספר 40 תביא אתכם לאגם תמים למראה, אגם רשנזה (Reschensee), הנמצא כארבעה קילומטרים צפונית לעיירה גראון (Graun). הנוף השליו של דרום טירול הוא לעיתים חיפוי דק בלבד על הבעיות הפוליטיות של האזור. מגדל הכנסייה, המבצבץ במרכז האגם, הוא עדות אילמת לכך שהשקט השורר כאן, כמו גם האגם עצמו, מלאכותיים. בשנות החמישים והשישים הציפו שלטונות איטליה עמקים שלמים על בתיהם וחוותיהם, כדי להקים מפעלים הידרואלקטריים שיספקו חשמל לתעשייה המתפתחת. המאבק העיקש של האיכרים לא הועיל להם, ומגדל הכנסייה המוצפת נותר השריד האחרון וסמל למאבקו של כפר שלם, שהוטבע במימי האגם.

נפתלי הילגר – מצלם עבור "מסע אחר" ועבור סוכנויות מגאזינים אירופיים

עמק אאוסטה ומערב לומברדיה / היסטוריה ואגמים

העיר העתיקה של אאוסטה, מבצרים מימי הביניים, עיירות סקי וכפרים מבודדים, איים קסומים באגם מג'ורה

לכתבה המלאה

דולימיטי די ברנטה / טיול בעמקי התפוחים

גם מחוץ לעונת הסקי יש לדולומיטים מה להציע: עיירות ציוריות, מפלים יפים ואגם שמימיו אדומים כיין איטלקי משובח

כתבו: יאיר ותמר אלאור 

אגם טובל. המיקרואורגניזמים החיים בצמחייתו צובעים את שולי האגם, שפסגות הדולומיטים משתקפות במימיו, באדום | צילום: נפתלי הילגר

לכתבה המלאה

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

סקי / ארץ השמש

בצפון איטליה נמצא מתחם הסקי הגדול באירופה, ובו מאות מסלולי גלישה, כפרים ציוריים, תושבים חביבים ומשקאות אלכוהוליים שמחממים את הגוף ואת הנשמה

לכתבה המלאה