שיר של אשה בשמלה כחולה

שירם של שלמה בר ולהקת "הברירה הטבעית", "אצלנו בכפר טודרה", הושמע אינספור פעמים וזכה למעמד של נכס תרבותי. השיר מספר על טקס קסום שעובר ילד בכפר טודרה, כשהוא נלקח, בהגיעו לגיל חמש, לבית הכנסת. שם נותנים לו לוח של עץ, שעליו אותיות עבריות כתובות בדבש, ואומרים לו, לילד, "לקק". אך הכפר, שבעיני רבים הוא האסוציאציה הראשונה שעולה במוחם בקשר ליהדות מרוקו, אינו קיים כלל במציאות. שמו של הכפר הושאל מעמק הטודרה שבהרי האטלס הגבוה, אחד מאתריה היפים של מרוקו, כמה קילומטרים מהעיירה טינריר (Tinerhir), הסמוכה לעמק המנומר בעצי דקל ובכפרים ברבריים.
מחבר השיר, המחזאי והסופר יהושע סובול, מספר: "בשנת 1976 ערכתי תחקיר לקראת כתיבת מחזה על שכבות המצוקה בישראל, ובמסגרתו ראיינתי אנשים רבים בעיירות פיתוח ובשכונות, ובין השאר, גם בטירת הכרמל. באחד הראיונות אשה סיפרה לי את הסיפור, פחות או יותר במלים של השיר. אני זוכר אשה בשמלה כחולה. התרשמתי מהסיפור, וכשחזרתי הביתה, ישבתי ורשמתי את הדברים ומיד הצטייר לי השיר, והעליתי אותו על הנייר. הפעם הראשונה שהשיר בוצע היתה באביב 1977 בתיאטרון חיפה בהצגה 'עצבים' (שאחר כך הורחבה להצגה 'קריזה'), שעליה עבדתי עם הבמאית נולה צ'לטון ועם שלמה בר".

אצלנו בכפר טודרה

אצלנו בכפר טודרה
שבלב הרי האטלס
היו לוקחים את הילד
שהגיע לגיל חמש.
 
…כל הילדים ברחוב
חגיגה גדולה עורכים לו
כשהגיע לגיל חמש
אצלנו בכפר טודרה.

ואז את חתן השמחה
שהגיע לגיל חמש…
מכניסים לבית הכנסת.
 
וכותבים על לוח של עץ
בדבש מאלף ועד תו
את כל האותיות בדבש
ואומרים לו, חביבי – לקק
 
והיתה תורה שבפה
מתוקה כמו טעם של דבש
אצלנו בכפר טודרה
שבלב הרי האטלס.

          יהושע סובול