| למסבכי הכבלים נועד תפקיד לא פשוט, אבל הם עומדים בו בהצלחה. ייקל עלינו להבין את פעולתם המבנית, אם נעקוב אחר התפתחות הסכימות שלהם, החל ממבנה פשוט ועד לצורתם הסופית. סכימה א' מתארת מבנה פשוט, המורכב משני מוטות – עליון ותחתון, המחוברים אל שתי נקודות סמך יציבות, אחת ושתיים. כוח אנכי אשר יופעל על נקודת החיבור שלהם יגרום למאמצי מתיחה במוט העליון, ומאמצי ללחיצה – בתחתון. במבנה כזה לא ניתן להשתמש בכבלים במקום במוטות. מאמצי הלחיצה במוט התחתון יגרמו מיד ל"קריסתו", והוא יתקפל (סכימה ב'). אילו הפעלנו על נקודת החיבור כוח אופקי גדול בנוסף לכוח האנכי, היינו גורמים לתוספת של כוחות מתיחה למוטות. בסיכום היו מתקבלים בהם כוחות מתיחה בלבד, יותר במוט העליון ופחות מכך בתחתון. במצב זה ניתן היה להשתמש בכבלים במקום במוטות (סכימה ג'). הפעלה של כוח אנכי על הכבל התחתון, לא בקצהו, היתה גורמת לעיוות (סכימה ד'), ולמאמץ רב ולא מבוקר. כדי למנוע זאת, אפשר למתוח מלכתחילה את הכבלים זה כלפי זה עם כבלים אנכיים (סכימה ה') עד שיקבלו צורה קשתית. כל אחת מהנקודות המתוארות בסכימה הינה יציבה. סכימה ו' מתארת מסבך כבלים אופייני של האיצטדיון. טבעת המתיחה גורמת לכבל העליון לנוע כלפי מטה בשל עומסי השלג, הרוח, קשתות התמך של היריעות וכוחות דריכה. ואילו לכבל העליון גורמת הטבעת לנוע כלפי מעלה, עקב עומסי היניקה של הרוח ועומסי הדריכה. טבעת המתיחה מספקת את המתיחה האופקית – כוח המנוגד לזה של טבעות הלחץ. |