| רבים ממכנסי וחליפות הג'ינס בעולם נתפרים בבתי מלאכה ובבתים פרטיים במדינות מתפתחות, שם מועסקים הפועלים – לרוב נשים – בתנאים מחפירים ובשכר עבודה זעום. המותג גֶס, למשל, העביר בשנים האחרונות את מרבית המתפרות שלו מלוס אנג'לס למקסיקו, צ'ילה ופרו. כיום פחות מ־35 אחוז מתוצרת גס מיוצרת בלוס אנג'לס, לעומת 75 אחוז לפני חמש שנים. הסיבה ברורה: פועלי טקסטיל במקסיקו מרוויחים בין עשרה לעשרים אחוז ממשכורתו של פועל (לרוב גם הוא מקסיקני) מעברו השני של הגבול, בלוס אנג'לס. מי שהביא את הניצול לשיא כמעט בלתי ייאמן הוא קונצרט הענק הקמעונאי J.C. Penney, אשר המותג שלו "אריזונה" מיוצר במפעל Chentex, שנמצא בבעלות טייוואנית בניקרגואה: על מאתיים התופרות במפעל לייצר 3,500 זוגות מכנסיים בכל יום עבודה של שמונה שעות, בשכר בסיס של 19 סנט (פחות משקל) לשעה. יחד עם בונוס הן מגיעות לשכר יומי של 1.84 דולר (פחות מתשעה שקלים). תוצרתן היומית תימכר בארצות הברית ביותר מ־52 אלף דולר. במלים אחרות: תמורת זוג מכנסיים שיימכר בארצות הברית ב־14.99 דולר, מקבלת התופרת מניקרגואה 11 סנט בלבד! ב־1996 הסתכמו מכירות הקונצרן ביותר מ־24 מיליארד דולר, פי 42 מהתקציב הלאומי של ניקרגואה, וברווח של 565 מיליון דולר. ואם לא די בכך, החברה לא שילמה שום מס בניקרגואה, משום שהמפעל נמצא באזור סחר חופשי. בממוצע עולמי, 12 אחוז מהסכום המופקע שאנו נדרשים לשלם עבור מכנסי ג'ינס מגיע לאנשים שמייצרים אותו. יותר ממחצית הכסף כלל לא הולך לייצור, אלא לקמעונאים שמוכרים את המכנסיים. עוד 18 אחוזים הולכים ליצרני הבד ו־16 אחוזים נוספים משתלשלים לכיסיהם של מי שמעסיק את פועלי הייצור. |