לפני שכדור הארץ התחמם

הרבה לפני שמישהו הזכיר את המונח "התחממות כדור הארץ" ידע העולם כמה שריפות עיר גדולות
נתחיל בנרון, שהתמנה לקיסר רומא בגיל 16, אחרי שאמו רצחה את קלאודיוס באמצעות פטריות רעל. נרון שלט ברומא שתי קדנציות ובכל זאת שינה את פני רומא לחלוטין. אחד מרעיונותיו השאפתניים ביותר היה למחוק שליש מרומא ולבנות שרשרת ארמונות שתיקרא "העיר של נרון".
הסנט התנגד כמובן, ואז, בליל 19 ביוני 64, כאשר נרון בילה בארמונו באטריום, פרצה שריפה ליד אזור החנויות הסמוך לאצטדיון המרכבות הענקי – מרכז מקסימוס. בשל החום הכבד התפשטה האש במהירות. השריפה השתוללה תשעה ימים, ובסיומה התברר שעשרה מתוך 14 המחוזות של רומא נהרסו ורבים נהרגו.
היו שהאשימו את נרון שהביא לפרוץ השריפה כדי להגשים את משאלתו. ההיסטוריון טקיטוס תיאר את נרון מנגן בכינור באושר בהביטו ברומא הבוערת. נרון מצדו מצא שעיר לעזאזל, דת שולית שהחלה לבצבץ ברומא ולשנות סדרי עולם – הנצרות. נרון רדף את הנוצרים דרך קבע, וגם הפעם טען שהשריפה החלה בגללם.

רומא לא היתה האחרונה שעלתה באש. לונדון של 1666 היתה עיר ימי ביניימית אופיינית, שרוב תושביה גרו בבתי עץ צפופים. המבנים העמידים מפני שריפות, מבני האבן, היו הכנסיות. הקיץ היה חם ויבש במיוחד, ובמשך כמה ימים נשבה רוח צפון מזרחית יבשה. ב־2 בספטמבר התעורר אופה המלך מעשן כבד וגילה שביתו בוער. מבנה הבתים, החום והמחסור במים לא הותירו אפשרות אחרת. השריפה השתוללה כמה ימים, וכשכבתה נותרו יותר ממאה אלף איש חסרי בית ו־130 אלף בתים ועסקים נהרסו.
 
גם רוב בתיה של שיקגו בשנת 1871 היו בנויים מעץ. העירייה סיימה לבנות את מדרכות העץ היפות והשיפוצים הסתיימו. השמועות מספרות שב־8 באוקטובר בשעות הערב החליטה גברת אולירי החרוצה לחלוב את הפרה באסם. כדי לראות את מלאכתה לקחה עימה את מנורת הנפט הישנה. הפרה, שסברה שאין הזמן נוח כל כך, בעטה במנורה, ומכאן היתה הדרך לשריפה הענקית קצרה. החום והרוחות היבשות שנשבו ליבו את השריפה, והכבאים עמדו חסרי אונים. רק כעבור יומיים החל לרדת גשם שעזר להשתלט על השריפה. כאשר התפוגג העשן גילו תושבי העיר את גודל האסון. 300 הרוגים, 18 אלף מבנים הרוסים ואזור שלם של שיקגו נמחק.

זמן קצר לאחר מכן השתוללה שריפה ענקית בפשטיגו, וויסקונסין, שגרמה לשריפה בשיקגו להיראות כדליקה מינורית. היה זה אחד הקיצים היבשים בפשטיגו, עיירה שהתעשייה העיקרית בה היתה מנסרות לכריתת עצים. לצד כל מנסרה היו מכלים ענקיים ובהם נסורת. במהלך כל הקיץ שרפו דלקות קטנות את הקרקע ואת שורשי העצים. בסופו של דבר התאחדו השריפות הבודדות ויצרו ואקום שבמרכזו השתוללו רוחות במהירות אדירה. בדקות ספורות נשרפה כל פשטיגו. 1,200 איש נהרגו.