איך תמו הקרבות ונולדה המוזיקה

שבטי הטוארג, נוודי הסהרה, הם עם ללא מדינה. שורשיהם נטועים בצפון־מערב אפריקה, ורובם שייכים לעם הבֶּרבֶּרי היושב היום בעיקר במרוקו. בדומה ל"אסקימו", השם "טוארג" אינו שמם המקורי, אלא הוא שם שנתנו להם הערבים. אף על פי שהם משתמשים בשם זה בגוף ראשון, שמם של בני הטוארג הוא
"Kel Tamashek", כלומר "זה שדובר טָמָשֶק" — שפתם העיקרית. במשך מאות שנים הם חיו חיי נוודות ומצאו את פרנסתם ברעיית גמלים ועזים, ובשליטה על צירי המסחר שבין מדינות מדרום לסהרה ובין אגן הים התיכון. כיבוש מערב אפריקה על ידי הצרפתים בסוף המאה ה־19 עורר התנגדות חריפה מצד הטוארג, שהיו קנאים לחירותם ולאופי החיים הנוודי. ההתנגדות הובילה למרחץ דמים. עם תום הכיבוש הצרפתי, בשנות השישים של המאה העשרים, שרטטו מדינאים אירופאים ואפריקאים את גבולות מאלי, אלג'יריה, ניז'ר ומדינות אחרות אגב התעלמות מהעם הנודד ומן הניתוק שנוצר בין שבטיו. לראשונה בתולדות עמם נאלצו בני הטוארג להתמודד עם המושג "גבול מדיני". הם מצאו את עצמם נתונים בשליטתם של שליטים ערבים ואפריקאים זרים לחלוטין לתרבותם.
גם בשליטיהם החדשים ניסו בני הטוארג למרוד, והמרד גרר שוב מלחמה עקובה מדם. תרבות הנוודים שהכירו התרסקה, והם נכנעו לכלכלה הקונבנציונלית ונאלצו להתמודד עם מעסיקים, משכורות, קניות, חובות וכל מה שחברה מודרנית מביאה עימה. במהלך השנים נעשו רבים מבני הטוארג מובטלים ומתוסכלים, ומקצתם הגיעו לסף רעב. קדאפי, שליט לוב, הבחין בתסכולו של העם הרדוף וניצל את תחושת הנחיתות שלהם כדי לטפח שכירי חרב. הוא הקים מחנות בלוב, ובהם אימן אותם בלחימת גרילה ועורר בהם את הדחף הלאומני.

במחנות אלה הם נחשפו למוזיקה מערבית מרדנית, כמו זו של בוב מארלי ושל ג'ון לנון. אל כלי הנגינה המסורתיים הצטרפו עכשיו כלים מערביים כמו גיטרה חשמלית, בס ותופים. המעבר לכלים חשמליים סימל בשביל הטוארג מרידה במוסכמות הפוליטיות ובמסורות המוזיקליות, שאיבדו את משמעותן במציאות חדשה. ההתחדשות היתה סמל לזקיפות קומה.
באותה העת החמירה הלחימה בין שלטונות מאלי וניז'ר ובין בני הטוארג, עד שבאמצע שנות התשעים הגיעו נציגי המדינות האלה, בתיווכו של האו"ם, להסכמי שביתת נשק עם ראשי הטוארג. אף שהיו התפרצויות ספורדיות, רוב הכוחות הלוחמים הגיעו בתהליך אטי של השלמה למסקנה שיש להפסיק את הלחימה ואת ההרג.
בינואר 2001 התכנסו בנווה המדבר אסָקאן כאלפיים בני טוארג, כשמונים כתבים מרחבי העולם וכמה מאות מבקרים מערביים כדי לחגוג ולשמר את תרבות הטוארג. מאז התפתח האירוע לפסטיבל מוזיקת עולם עם מערך יחסי ציבור ואמנים מקומיים ובינלאומיים המבקשים להשתתף בו, כמו רוברט פלאנט, סולן להקת לד זפלין, שהוא אחד ממייסדי הפסטיבל. בשנים האחרונות נפתח הפסטיבל למדינות אפריקאיות נוספות כמו מאוריטניה, סנגל וניז'ר, לצד משתתפים מארצות הברית, מצרפת, מאירלנד ומעוד מדינות במערב.