הבאה בתור – מקאו

אחרי הונג קונג, תחזור בסוף השנה גם האחות הזקנה יותר, מקאו (Macao), לידי סין – "האם הגדולה". זו אחת הטריטוריות הקטנות בעולם, כ־16 קילומטרים רבועים בסך הכל, הנמצאת בחופו של ים סין הדרומי, מרחק של כ־70 קילומטרים ושעת הפלגה אחת באוניות מהירות מהונג קונג. צפיפות האוכלוסיה במקאו היא מהגבוהות בעולם. על שטחה הקטן חיים כיום כחצי מיליון תושבים – 95 אחוזים סינים, שלושה אחוזים פורטוגלים והאחרים מעורבים – ולהם שתי שפות רשמיות: מנדרין ופורטוגזית.
כבר באמצע המאה ה־16 התיישבו כאן יורדי ים פורטוגלים, והם ייסדו בשנת 1557 את תחנת המסחר האירופית הראשונה בסין ובכל מזרח אסיה. זוהי ההתיישבות העתיקה ביותר של אירופה במזרח אסיה והמושבה האחרונה שנותרה לפורטוגל באיזור.
בדומה להונג קונג, גם במקאו שילוב ייחודי של מזרח ומערב. היה לה תפקיד חשוב כמרכז להפצת הנצרות במזרח אסיה, ובצד מקדשים סיניים ניצבות כאן כנסיות בסגנון הבארוק. נמצא בה גם המונומנט החשוב ביותר של הנצרות במזרח הרחוק – קתדרלת סנט פול, שרק קיר החזית היפהפה שלה עומד עדיין על תילו. במקום בולטים סממנים פורטוגליים־קולוניאליים נוספים, כמו המבצר והתותחים העתיקים שבפסגת המושבה.
מקאו היתה בעבר אחד ממרכזי המסחר החשובים של אסיה – צומת בין יפאן, סין ואירופה – וכלכלתה נבנתה בעיקר על הסחר עם סין, מתן שירותי ספנות ודיג ותעשיית טקסטיל, עורות, גפרורים וזיקוקים. אולם המוניטין העולמיים של המושבה יצאו לה משתי סיבות: היותה מרכז גדול להברחת זהב, סמים ומוצרי טבק; והעובדה שהיא נחשבת למוקד הגדול ביותר באסיה להימורים. יש בה תשעה בתי קזינו גדולים, ואפשר להמר כאן גם במירוצי מכוניות, סוסים וכלבים. בכל סוף שבוע פושטים על המושבה אלפי תיירים, המגיעים בעיקר בהפלגה מהונג קונג או מאחת הערים הקרובות בסין, למטרה זו בלבד. על פי מדריכי המטיילים, הזמן הפחות נוח לבקר במקאו הוא השבוע השלישי בחודש נובמבר, אז נערך במקום מירוץ המכוניות "הגרנד פרי", אשר מושך עשרות אלפי תיירים.
עם ייסודה של הונג קונג ב־1842, נפגעה מקאו במידה רבה ועומעם זוהרה. השכנה הצעירה יותר זכתה עד מהרה לתואר "הפנינה של אסיה" והפכה בעצמה למרכז המסחרי החשוב באיזור. יחד עם זאת, דומה שגורלן של שתי המושבות כרוך זו בזו. אחרי חתימת ההצהרה המשותפת לבריטניה ולסין בדבר הונג קונג ב־1984, הגיעה תורה של מקאו, וב־1987 נחתמה הצהרה דומה בין פורטוגל לסין. לפי ההסכם, תעבור הריבונות במקאו לסין ב־20 בדצמבר 1999, והיא תכונן במקום איזור שלטון מיוחד ל־50 השנים הבאות. בדומה להונג קונג, הובטחה לתושבי מקאו אוטונומיה מלאה, למעט יכולת ההגנה ומדיניות החוץ. כדי להשקיט את רוחם של המקומיים המודאגים, הזדרז הממשל בבייג'ין להרגיע גם כאן, בהבטיחו שהשיטה הקפיטליסטית המצליחה במקום תישאר על כנה.
כתב: דביר בר־גל