פגישות עסקים בתאילנד: עשו ואל תעשו

ברכת שלום: ברכת השלום התאית היא סָאוָּואדִי. גבר יוסיף לברכתו קָאפ ויאמר "סָאוָּואדִי קָאפ", ואישה תוסיף קָה ותאמר "סָאוָּואדִי קָה" (לא משנה את מי מברכים, רק מי המברך). תוך כדי הברכה מבצעים וָּואי: מצמידים את שתי כפות הידיים זו לזו כשקצות האצבעות נוגעות כמעט באף, ובתוך כך מרכינים קלות את הראש. הצעיר או הזוטר אמור להקדים ברכה מורכנת ראש למבוגר הבכיר, וזה ישיב לו בלי הרכנת הראש, רק בהצמדת ידיים. אם נפגשים עם מישהו בכיר מאוד או מבוגר, יש להרכין ראש עמוּּקוֹת. אם נפגשים עם אנשים במעמדכם ובגילכם יש להרכין את הראש קלות, אבל כזרים, לא דורשים מאיתנו הקפדה יתרה.
הכי חשוב: לא עושים וָּואי לנותני שירותים, זה מביך אותם מאוד. כשיש ספק מוטב שלא לעשות וָּואי, אף שהוא נראה לנו אקזוטי מאוד.

כרטיסי ביקור: אם אין לכם, אתם לא קיימים. מגישים אותם בתחילת הפגישה בדחילו ורחימו, בדרך כלל בשתי ידיים, מקבלים כרטיס בשתי ידיים מהצד השני, קוראים את מה שכתוב בו, מהנהנים ומניחים אותו על השולחן שלפניכם בהדרת כבוד. היות שכל אחד מהנוכחים יקבל אחד, ודאו שיש לכם די כרטיסים לכמה ימים של פגישות.

זמנים: למרות המוניטין של האסיאתים, פגישות עסקים מתחילות בזמן. אם מאחרים, מתקשרים או שולחים SMS, ממש כמו בארץ.

קוד לבוש: מראה נקי ומסודר חשוב כאן מאוד. בפגישת עסקים הגברים צריכים להיות מגולחים, בחליפה ועניבה, או לפחות בחולצת צווארון. הנשים — בחליפת מכנסיים או בכל לבוש שנראה מכובד, אלא אם נפגשים לשחק גולף (ואם אתם יודעים לשחק גולף, סביר שזה יקרה). מזג האוויר הטרופי וזיהום האוויר הם ביחד מתכון נפלא להגיע לפגישה מזיעים. לא מעט בנגקוקאים נושאים בתיקם מגבת קטנה ודאודורנט. בקבוק מים צמוד הוא ממש חובה.

תשורות: התאילנדים מתים על דברים חמודים, קטנים וקיטשיים. חברים תאילנדים אהבו מאוד לקבל מאיתנו חמסות, פירות יבשים, והכי הכי — ערכות קרמים ובוץ של ים המלח. נותנים את התשורה לבכיר שבחבורה בתחילת הפגישה.

סמול טוק והרמוניה: התרבות התאילנדית דוגלת בשמירה על ההרמוניה ובהימנעות מעימות בכל מחיר. לא מרימים את הקול, שומרים על חיוך גם כשכועסים, ולא מנופפים בידיים כמונו.
גם אם אתם על סף עימות קולוסאלי, נסו לדבר על כל מיני שטויות כמו טיולים, אוכל וסרטים. אחרי הסמול טוק, כשנוצרה אווירה נעימה ליד שולחן הדיונים, אפשר להעלות בעדינות נושאים בעייתיים יותר.

שאלות דיפלומטיות: אם מבינים את החתירה להרמוניה, אפשר להבין מדוע שותפים מקומיים ינסו להימנע מלהגיד לכם "לא". הם פשוט רוצים שתהיו שמחים.
בשאלות חשובות כמו דד־ליין של פרויקט, מוטב שלא לשאול שאלות של כן ולא, כמו "האם נעמוד בדד־ליין של 1 ביולי?", כי יגידו לכם "כן". נסו לשאול "כמה חודשים אנחנו צריכים כדי להיות מוכנים לקמפיין השיווקי?"

כבוד לבוס: החברה בדרום־מזרח אסיה היררכית, והמילה האחרונה היא של הבוס, הפּוּ־יַאי ("האיש הגדול" בתרגום מילולי), האיש שכולם רוחשים לו כבוד. גם אם יש לכם ביקורת כלפיו, בשום פנים ואופן אל תעלו אותה בנוכחות עובדים זוטרים.

כבוד למלוכה: התאילנדים מעריצים את המלך שלהם ואת משפחת המלוכה. אפשר לשאול שאלות אינפורמטיביות בכבוד רב, אבל צריך לדעת שהנושא רגיש מאוד.

הימנעות מביקורת: התאילנדים מתמקדים תמיד בחצי הכוס המלאה, ואם יש ביקורת למי מהצדדים, היא צריכה לעבור במוצנע, מרופדת במחמאות רבות לפניה ואחריה.

הימנעות מציניות: ההומור הישראלי הציני והסרקסטי — אין לו מקום כשיושבים מול נציגים של חברה תאילנדית. במקרים רבים הם מקבלים את הדברים כפשוטם, לא מבינים את המורכבות ומתבלבלים.