תפריט עמוד

אוכל איטלקי? רק אצלנו

החיפוש אחר אוכל איטלקי אמיתי נדון מראש לכישלון. לכל איזור יש את המאכלים האופייניים לו, לעתים גם בין כפרים סמוכים קשה לגלות דמיון במנות המוגשות אל השולחן. בת' אילון פותחת שולחן לאורך כל המגף האיטלקי

התייר המבקר באיטליה יופתע לגלות שעד לפני כמה עשרות שנים אי אפשר היה למצוא פיצה מצפון לנאפולי; שמו של הפסטו, שלא לדבר על טעמו, לא נודעו מחוץ לגנואה, ורק באיזור אחד, אמיליה רומנה, טבלו מאכלים בפרמז'ן. הפרושוטו די פרמה בעל הטעם המתוק, נאכל בפרמה בלבד ואילו באזורים אחרים אכלו התושבים פרשוטו מקומי.

בעוד המטיילים מגלים כי האוכל האיטלקי משתנה מאיזור לאיזור ומפרובינציה לפרובינציה, איטלקים מתחילים להעריך מזון אותו אוכלים באזורים אחרים. תושב פירנצה יסרב עדיין להכיר בכך שלזניה מנאפולי, המורכבת מביצים קשות ונקניק, היא לזניה, ואולי אפילו ימאן להתקרב למאכל המוזר. עם זאת, אפשר היום להזמין רוזטו מילאנז ברומא  לאכול פטוצ'יני אלפרדו במילאנו. הסקרנות הגסטרונומית האיטלקית אף מרחיקה מאיטליה ואפשר, למשל, למצוא בערים גדולות מסעדות מרחבי העולם, מאמריקאיות ועד תאילנדיות.

 בבית מגביל האיטלקי את עצמו, בדרך כלל, למאכלים המקומיים ולאופן שבו הוכנו בעיירה ובפרובינציה שלו. הוא אפילו יתקשה לטעום מזון שהוכן בעיירה אחרת, כמה קילומטרים מביתו. יש עדיין הבדלים ניכרים בין כפר אחד למשנהו בהכנת המזון. בגלל זה הטרטוריה המקומית בכל עיירה קטנה היא תמיד בחירה מוצלחת למבקר.

יש כמעט 20 אזורים נפרדים באיטליה (כולל האיים סיציליה וסרדיניה) כשלכל איזור מאכלים מיוחדים, האופייניים לו. במקרים רבים השמות של אותם המאכלים משתנים ממקום למקום: פטוצ'יני הופך לטאליאטלי, ריביולי הופך לטורטליני, לקפלאצ'י או למשהו אחר. הפוקצ'ה  שאכלת ברומא הופכת לסקיאצ'טה בצפון, שבו פוקצ'ה היא משהו אחר לגמרי. גם שמות הירקות והדגים משתנים מאיזור אחד למשנהו.


טרטוריה בעיירה פררה. תמיד מומלץ לאכול בטרטוריה המקומית כדי להכיר את טעמי האזור
לטעום את המגוון
מדי קיץ אנו טסים לאיטליה ומבלים את החודשים החמים בעיירה הררית קטנה. זה גם הזמן בו אנו מטיילים במדינה ומחפשים, בין השאר, את המאכלים המיוחדים. בכל עיירה אנחנו נוהגים לעצור קודם כל במכולת המקומית, כדי לבדוק את הנקניקיות, הגבינות ואפילו את הלחם הפשוט, בתקווה לגלות דברים חדשים, משהו שעוד לא טעמנו. אז אנחנו פונים למסעדה המקומית, אם יש כזו, כדי לטעום את המאכלים המיוחדים לאיזור.

זוהי דרך מופלאה ומומלצת לנסוע באיטליה, דרך המאפשרת לטייל תוך טעימת המגוון הרב, שמאפיין את האזורים הכפריים, חבלי הארץ והפרובינציות. גבינות העיזים פקורינו, לדוגמה, הן חוויה מיוחדת: בסיינה אפשר למצוא פקורינו מתוקה ועדינה, השונה לחלוטין ממה שאנחנו קונים תמיד במונטפולצ'נו; זו של סרדיניה, שנקראת פקורינו סארדו, שונה לחלוטין, קשה וחריפה כמו הנוף עצמו. הגבינה הטובה ביותר היא זו שמכין החוואי המקומי, שכבשיו רועות בשדות הסמוכים; הוא מכין ריקוטה טרייה כמעט מדי יום, ואפשר לקנות ממנו גם עיגולים טריים וטעימים של פקורינו.

כל כך התרגלתי ללחם המקומי שלנו, הספוגי וחסר המלח, הנאפה בתנורי עץ, שהתחלתי להבין מדוע שכנינו אינם נוגעים בלחם מעיר סמוכה. גם הנקניקים שונים מעיירה לעיירה. ה-SANGUINACCIO, נקניק הדם באזורנו, הוא בעל טעם מתוק, שמקורו בענבים הבשלים הנאפים בתוכו. בחלק מן האזורים הוא נאפה עם לימונים או אפילו עם פרות יבשים. טעם האניס והשום המדהים של נקניק מקומי אחר, הוא שהוביל אותנו לחפש עוד נקניקים בעלי טעם מעניין במקומות אחרים. כך גילינו את הקוטקינו ואת הצאמפונה (רגל חזיר ממולאת בעדשים מבושלים או כרוב כבוש או תפוחי אדמה, תלוי מאיפה באת), שגם טעמו משתנה מעיירה לעיירה.


פיצריה באלבה, שבצפון איטליה. באופן מסורתי רק בדרום אכלו פיצה, אבל עם השנים המאכל האהוב טיפס צפונה
וכך זה נמשך עם כל מאכל באיטליה: אותם מוצרים, אך דרך שונה להשתמש בהם. העצה למבקר הסקרן פשוטה: תמיד חפש מוצר מוזר בתפריט, משהו שלא טעמת או ראית בשום מקום אחר, ואל תפחד לנסות אותו. הדבר היחיד שמשותף לכל האיטלקים הוא אהבה למזון הטרי והטעים להפליא שלהם, והם שמחים לחלוק אותו עם המבקר בעל הידע.

האוכל הכפרי של הדרום
האוכל האיטלקי הופך למתוחכם יותר ככל שנעים צפונה. באזורים העניים יותר והחמים יותר בדרום המאכלים נושאים אופי כפרי וכבד יותר. מאכלים דומים מצפון לרומא קלים יותר ומשקפים בכך את האדמה הפוריה, שבה גידול מוצרי הגלם קל יותר.

המאכלים האיטלקיים שהכירו תחילה בעולם המערבי היו אלה של האזורים הדרומיים: סיציליה, קלבריה, פוליה, קמפאניה ואברוצי מוליזה. הסיבה לכך היתה שהמהגרים האיטלקים הגיעו בעיקר מאזורים אלה ותושביהם הביאו עימם פיצות וספגטי עם רוטב עגבניות כבד. במשך שנים רבות נשאו המאכלים האלה את התווית "אוכל איטלקי". צפון איטלקים החיים בארצם, כלל לא ידעו על כך.

המזון הסיצילאני, הדרומי והאינטנסיבי, הושפע רבות מהקשרים עם צפון אפריקה. לסיציליאנים יש אפילו מאכל הקרוי "איטריות". מאכלי חצילים גם הם פופולריים, כמו תבשיל דגים בקוקוס, שנקרא CUSCUSU TRAPANESES. סיציליה היתה ידועה תמיד בעוגות המסוכרות שלה, הקרויות ג'לאטו. במשך מאות שנים היתה סיציליה מרכז חשוב לעיבוד סוכר.


וזה כבר המקור: פיצה יוצאת מהתנור בנאפולי, המקום בו על פי המסורת הפיצה נולדה

קמפאניה היא איזור שבו מרוכזים כמה מהאתרים התיירותיים של דרום איטליה: נאפולי מלאת החיים, השרידים המרשימים של פומפיי, הר ווזוב, סורנטו ואמלפי. הבופאלו הוא באופן מסורתי בעל החיים העיקרי שמגדלים בחוות האיזור, ומוצרלה מהחלב שלו היא אחד המוצרים הידועים ביותר של המטבח המקומי. צבעה של המוצרלה הוא לעיתים לבן, לעיתים נוטה לחום, והיא מרכיב חשוב של הפיצה והלזניה המקומיות. מאכל אחר טעים להפליא, המיוחד לאיזור, הוא מוצרלה בקארוצה, סנדוויץ' מטוגן בשמן עמוק ומכוסה בפרורי לחם, עם חתיכת מוצרלה עבה במרכז.

ביחד עם הפיצה, האיזור ידוע בבישולי הפסטה הכבדים הרבים – בעיקר המקרוני – המוגשים עם רוטב עגבניות עשיר ומתובל. ספגטי אלה-פוטאנסקה, שזכה לשמו מידי הפרוצות של נאפולי, שנהגו לאכול את הספגטי מהיר ההכנה הזה, הוא מאכל מועדף אחר.

מצפון לקלבריה, לאורך החוף האדריאטי, נמצא אברוצי מוליזה, איזור שכדאי להזכירו בגלל איכויותיו הקולינריות. זהו האיזור הפראי ביותר באיטליה, והוא מזכיר יותר מכל האחרים את המזרח התיכון בכמויות בשר הכבש שנוהגים לאכול בו. גבינת Scamorza היא "גרסת הכבש" של המוצרלה. מוצר מקומי נוסף הוא הספגטי או המקרוני הנקרא גיטרה (Chitarra). מקרוני אלה-גיטרה מכינים עם כמה סוגי רטבים של עגבניות ובשר. כדאי להזכיר גם את מרק הדגים מהעיר פסקארה שנקרא Brodetto Alla Pescarese. 


ספגטי אלה גיטרה, מנה אופיינית לאזור אברוצי מוליזה
בין רומא לטוסקנה 
באיטליה, ככלל, אף אחד אינו מזהה עצמו כאיטלקי. כשנוסעים צפונה מרומא פוגשים פלורנטינים, בולונזים, לוקאנים, ונציאנים ופרארים, ואף פעם לא איטלקים. החלוקה של המזון דומה. פרובינציית לאציו, בה ממוקמת רומא, שוכנת במערב אברוצי מוליזה ומצויה בין האזורים הצפוניים והאזורים הדרומיים של המדינה. רומא היא עדיין בדרום, ומזונה אינטנסיבי וכבד, אך כשעוזבים את העיר לכיוון צפון משתנים המאכלים, הפסטה נעשת עדינה יותר והטעמים יותר חמקמקים ומיוחדים.

שני בישולים רומאיים ידועים הם Carciofi Alla Giudia, "ארטישוק יהודי", שמכונה כך משום שהיה מאכל מסורתי של היהודים בגיטו – זהו ארטישוק צעיר, פתוח ומטוגן בשמן עמוק; וספגטי All'Amatriciana, הקרוי על שם עיירה קטנה מדרום לרומא.

"ארטישוק יהודי", מאכל טיפוסי לרומא 

אומבריה ולה מרקה, שני אזורים שבדרך כלל מתייחסים אליהם כאיזור אחד, כוללים עיירות הרריות, בהן אורבייטו, ספולטו, טודי, פרוג'ה ואורבינו, וערי חוף כמו אסקולי, פיסנו ואנקונה. פורקטה הוא מאכל מיוחד בשני האזורים, וניתן להריח את ריחו כשנוסעים בדרכים העמוסות. זהו אחד המאכלים שקל למצוא בירידי רחוב, ליד המעדנים המתוקים והעוגיות המטוגנות. זהו חזיר שלם, שנצלה על שיפוד, ממולא במרווה, רוזמרין או שומר בר, או בכולם ביחד, עם הרבה מלח. הוא נחתך ומונח בין חתיכות עבות של לחם כפרי. מאכל פחות ידוע, המקובל במרקה הוא ה-Vincisgrassi, לזניה עשירה עשויה מעוף, שמנת ויין מרסלה, הקרויה על שם גנרל אוסטרי, שהמציא אותה.

מצפון וממערב לאומבריה נמצאת טוסקנה, שמאכליה הם המאכלים האיטלקיים המפורסמים ביותר בעולם כיום. זהו המזון החושני והארצי ביותר, וכנראה גם הבריא מכולם. כמו אצל השכנים הדרומיים גם כאן מככב שמן הזית. אבל השמן הטוסקני נראה מיוחד במינו: הוא קל יותר וטעמו מתוק יותר. הטוסקנים מצטיינים במיוחד בהכנת מאכלים נפלאים משעועית. אין מאכל מרגיע יותר ממרק שעועית טוסקני עם טעם של רוזמרין, Ribollito עשיר, מכוסה בקרום ואפילו מינסטרונה פשוט.


טוסקנים עושים גם מעשי קסם בלחם שלהם. זהו לחם ללא מלח, שכאשר הוא סופג נוזלים, כמו במרק או בסלט לחם (עוד מאכל מיוחד), הוא לא הופך לדייסה, אלא נשבר לחתיכות קטנות. Fettunta, פרוסת לחם עבה, קלויה, הנטבלת בשמן ואז מומלחת, הוא מאכל הנאכל בתחילת ארוחה או עם כוס יין בבית קפה.

בין המאכלים האחרים המיוחדים לאיזור אפשר למנות את קרוסטיני די פגאטו, גרסה טוסקנית של כבד מטובל חתוך על חתיכות קטנות של טוסט; ביסטקה אלה פיורנטינה, סטייק בגריל; ופאפרדלה קון לה לפרה, איטריה רחבה, הדומה כמעט ללזניה, עם רוטב של ארנבת בר. הפתעות מצפות למבקר גם על חופי טוסקנה, בעיירות ליבורנו וויארג'יו, שם ניתן לאכול את ה-Cacciucco, תבשיל חריף וטעים של פירות ים.

גבינות מאזור סיינה שבטוסקנה. כל אזור והגבינות האופייניות לו

חמאה במקום שמן זית
מהמטבח העשיר של טוסקנה נוסעים צפונה, דרך מעבר האפנינים, לאיזור העשיר והמלוטש ביותר של איטליה, אמילייה רומנה. השינוי בסוגי המזון הוא דרמטי. החמאה, העשויה מחלב הבקר הרועה על שפלת הפו, מחליפה כאן את שמן הזית. הפסטה טרייה ומכילה ביצים. ריחם של המצרכים של פרמה – הפרושוטו המיובש והמתוק והגבינה – מורגש בכל מקום, יחד עם הבושם של החומץ המיוחד המיוצר במודנה. בפיאצ'נצה אפשר למצוא את הנקניקים הטובים ביותר, ובבולוניה את המורטדלה הקלה והפיסטוקית.

לטורטלינו, הפסטה הקטנה הממולאת, יש גרסה שונה בכל פרובינציה באיזור. לפעמים הוא ממולא בתבלינים, לעיתים בצמחים ובמקומות אחרים בחתיכות של נקניק ופרושוטו. בבולוניה, המרכז של האיזור, מכינים תבשיל מדהים של בשר וירקות, המוגש בדרך כלל עם לזניה ירוקה. מאכל מפורסם אחר הוא Paglia E Fieno, פסטת ביצים לבנה וירוקה מעורבבת בפטריות, נקניק ושמנת.

את בולוניה מכנים האיטלקים "הגברת השמנה" (LA GRASSA). במעלה האוטוסטרדה, מעניקה פרארה, עירם של הפינצי קונטיני, מתנה מיוחדת: פאי של פסטה ותבשיל בשר ופטריות, שנקרא PASTICCIO DI MACCHERONI. זהו מאכל גן עדן, הזקוק רק ליין כבן לוויה.

בליגוריה, איזור החוף של הים הטירני בו שוכנת גם גנואה, אוכלים תבשילים הדומים לאלה של ניס ופרובאנס. הדמיון הוא למעשה הפוך, משום שניס היתה עד אמצע המאה ה-19 חלק מליגוריה. המזון מתובל כאן בבזיליקום, שומר ותבלינים אחרים הגדלים באיזור. הרטבים האופייניים הם פסטו ו-AGLIATA, הרוטב המקומי של לחם השום. טרנטה, איטריות ביצים בצורת סרטים, הם הפסטה המקומית והפסטו המושלם ביותר, המאכל המסורתי, הוא TRENETTE COL PESTO. מאכל נפלא אחר הוא ה-SALSA DI NOCI, רוטב של אגוז מלך טחון. מלבד תבשילי פירות ים ודגים, יש מאכלי ירקות נפלאים וכדאי לטעום את ה-CONIGILIO IN UMIDO גם אם הדבר האחרון בעולם שתרצה זה לאכול ארנב.


גלגלים של גבינת פרמז'ן. רק לגבינות המיוצרות באזור פרמה מותר לשאת את השם הזה

מצפון לליגוריה נמצאת פיימונטה, ביתה של פטריית הכמהין הלבנה, טארטופי ביאנקי. אין, לדעתי, מאכל נשגב יותר מפסטה טרייה בחמאה, המכוסה בפטריית הכמהין חתוכה דק דק. הריזוטו קון טארטופי הוא המאכל נפלא נוסף. הזמן הטוב ביותר לשהות באיזור זה הוא סוף אוקטובר ותחילת נובמבר, כאשר הכמהין הגיעו לשלב הריחני ביותר שלהן (בזמן זה מתקיים באלבה פסטיבל הכמהין).

ה-BAGNA CAUDA הוא עוד מאכל מיוחד של פיימונטה, צלחת גדולה של ירקות טריים הכוללת בין השאר פלפלים צהובים ואדומים מתוקים המיוחדים לאיזור, ארטישוקים, סלרי וכדומה. הכל מוגש יחד עם תפוחי אדמה מקולפים ומבושלים בחמאה חמה, שמן זית, שום וממרח אנשובי (בעונה מכניסים לרוטב גם פטריית כמהין לבנה וטרייה). פיימונטה קרובה מאוד לצרפת והיינות שם הם מהטובים באיטליה: הבארולו, גרינילינו והבארבארסקו. גם הוורמוט מקורו באיזור זה. המנה האחרונה המיוחדת לאיזור היא זביונה, אחד הקינוחים הידועים של איטליה.

פטריות כמהין לבנות, מעדן נפלא מאין כמותו, הנפוץ באזור פיימונטה בחודשי הסתיו
מזון מלוטש
לומברדיה נמצאת סמוך לפיימונטה, במרכז הצפוני של המדינה. זהו ביתם של כמה מאכלים איטלקיים עשירים ומלוטשים. המסעדות של מילאנו הן מהמתוחכמות בארץ, הגבינות של לומברדיה הן הידועות ביותר והאדמה החקלאית העשירה ביותר.

בניגוד לפרובינציות איטלקיות אחרות, פולנטה ואורז, ולא פסטה, הם המזון העיקרי כאן. יש כאן מאות צורות של ריזוטו, הפשוט מכולם הוא ריזוטו אלה-מילאנז, המורכב מחמאה, יין לבן, כרכום והרבה גבינה מגורדת. מאכל מיוחד אחר ממילאנו, שזכה כבר לשם בינלאומי, הוא הטירמיסו, מנה אחרונה אותה ניתן למצוא בתפריטים רבים. ה-BRIOCHE PANETTONE המתוק של מילאנו, מאכל שגם לו גרסאות באזורים שונים באיטליה, הוא הפופולרי ביותר.

באזור מילאנו פולנטה וריזוטו (בתמונה), ולא פסטה, הם המזון העיקרי
מאכל אחר של לומברדיה הוא ה-SUPPA ALLA PAVESE, שבמקור, כך טוענים, היה ארוחתו של פרנסואה הראשון כשנסוג במהלך קרב פאביה ב-1525. זהו מאכל פשוט ביותר המורכב ממיץ בשר עשיר, לחם, ביצים וגבינה. הטעם מדהים. מאכל לומברדי פופולרי אחר, בעיקר בקיץ, הוא ה-VITELLO TONNATO, בשר עגל חתוך דק טבול ברוטב טונה.

ונטו, האיזור בו ממוקמת ונציה, ידוע בעבר הקוסמופוליטי שלו ובהווה הרומנטי שלו. פולנטה פופולרית כאן יותר מאשר במקומות אחרים באיטליה. האיזור ידוע גם בסוגים שונים של פירות ים, המטוגנים בשמן עמוק או אפויים על פחמים. הפרושוטו המתוק של האיזור מתחרה עם הפרושוטו של פרמה. RISI E BISI הוא מאכל מפורסם נוסף המתבסס על עירוב של ריזוטו ומרק, המיוחד לוונציה. המאכל מורכב מאורז ואפונה, והוא נאכל עם סכין ומזלג ולא עם כף, מבצע לא קל, אך מתגמל מאוד.

 לקריאה נוספת:

 

פסטה - המדריך המלא 
פסטה – המדריך המלא
האם הפסטה הומצאה בסין והגיעה על דרך המשי לאיטליה, או אולי דווקא עשתה את הדרך ההפוכה? ומה ההבדל בין ריגטוני, פטוצ'יני ופוזילי? פסטה, מדריך למתחילים. ויש גם מתכון

 

 

דרום איטליה: שמחת האכילה 
דרום איטליה: שמחת האכילה
הירקות של פוליה, הלימונצ'לו של קמפניה, הנקניקים של קלבריה, כל מחוז והמעדנים שלו. ובכל זאת יש משהו משותף: באוכל הזה מתגלות סגולותיו של הדרום – שמחת חיים והרבה תשוקה

 

 

אזור האגמים באנגליה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מאיטליה

דרך פרנציסקוס הקדוש, איטליה: עלייה לרגל
דרך פרנציסקוס הקדוש, איטליה: עלייה לרגל

המסע לאורך דרך פרנציסקוס, אינו רק מסע בין כנסיות ואינו רק שיעור מאלף בהיסטוריה של איטליה בימי הבינים. זהו טיול על מורדות האפנינים המשלב נופים הרריים יפים, עם שטחים מעובדים. מרביתו של המסע עובר באומבריה, המכונה בפי אוהביה ...

צילום בפסטיבל הצ'רי בגוביו, איטליה
צילום בפסטיבל הצ'רי בגוביו, איטליה

הצלם ברוך גיאן ערך מסע צילום לפסטיבל הצ'רי בגוביו, אומבריה. עשרות מתופפים ומאות משתתפים כבר מילאו את העיר היפה והעתיקה הזו. למשמע קריאתו של ראש הטקס יצאה השיירה לדרכה כדי להעיר את תושבי העיר ליום הגדול

אגם קומו – מדריך למטייל
אגם קומו – מדריך למטייל

אם אגם גרדה ידוע במיוחד באטרקציות המשפחתיות שלו, הרי שאגם קומו הוא אחד מהרומנטיים שבאגמי צפון איטליה. העיירות הציוריות, הווילות האלגנטיות והגנים המטופחים תורמים כולם לקסם של המקום. הכנו לכם מדריך עם כל מה שכדאי לדעת לפני שנוסעים ...