תפריט עמוד

הנדידה הגדולה: עונת העדרים

עדרי הענק בסוואנות של אפריקה חיים ונודדים בקבוצות, והבנת המבנה החברתי של קבוצות אלה חיונית להבנת אורח חייהם של הגנו, הזברה ואחרים. הטורפים, היוצאים בעקבות מיליוני הנודדים, מחסלים את החלשים והמפגרים

נדידת עדרי הגנו והזברות מן המישורים המצהיבים של שמורת הסרנגטי בטנזניה לכיוון צפון-מערב, אל המישורים המוריקים שלחופי אגם ויקטוריה, היא הנדידה השנתית המרשימה ביותר בעולם החי, והיא מתחרה בנקל בנדידת העופות מיבשת ליבשת ובנדידת דגי הסלמון מן האוקיינוס לנחלי אמריקה. יותר ממיליון גנו  (CONNOCHAETES TAURINUS) וכשלושת רבעי המיליון זברות מצויות (EQUUS BURCHELLI) יוצאים מדי שנה למסע המדהים הזה, ובעקבותיהם הטורפים המחסלים את החלשים והמפגרים, שאינם עומדים בתלאות המסע הארוך. מי שחזה בטורים הענקיים הנעים במישורי הסרנגטי (SERENGETI), או מי שחזה בעדרים הענקיים המגיעים לגבעות הירוקות של אפריקה (כך קרא המינגווי בספרו הנושא שם זה למישורי מסאי-מרה, MASAI MARA, שבדרום-מערב קניה, על גבול טנזניה), יודע עד כמה אדירה העוצמה החיה הנעה בשטחים הנרחבים הללו. מן הצהוב והיבש אל הירוק והעסיסי, שהוא מקור החיים בסוואנה האפריקאית. התמזל מזלי וזכיתי לחזות בנדידה הזו כמה פעמים.

כשניצבתי מול עדר כזה החוצה את נהר המרה כמסת לבה אדירה הנשפכת לנהר וממנו, כשראיתי את עשרות הגנויים שטבעו בנהר ואת מאות הנשרים והעזניות העטים עליהם, כשנתקלתי בכל צעד ושעל באריות החוגגים על גנו או על זברה, או בצבועים מנומרים ובתנים המכלים את שיירי סעודת האריות – רק אז הבנתי עד כמה עצומה התופעה וכמה אדיר כאן כוחו של הטבע.

בסוף חודש מאי מתחילים המישורים של שמורת סרנגטי, השוכנת בצפון טנזניה, להצהיב. עונת הגשמים חלפה, והמישורים הענקיים, המכוסים עשב ירוק, זרועים בעדרי פרסתנים מכל המינים. הנדידה הגדולה עומדת להתחיל. סרנגטי היא השמורה העשירה ביונקים יותר מכל שמורת טבע אחרת בעולם, ולכן, כנראה, גם הנחקרת ביותר באפריקה. שנים רבות מתבצעת כאן מדי שנה ספירת יונקים ונערכים מחקרים שחשיבותם המדעית עצומה. 

כתבה זו באה לענות בעיקר על שאלות הקשורות באירגון החברתי של כמה מן הפרסתנים האפריקאיים. האם נכון לקרוא להמוני הגנו והזברות בשם עדרים? האם יש אירגון חברתי בקבוצות המסע הללו, ואם כן – מהו? האם עדרי המסע שונים מן העדרים שאינם נודדים?

הנדידה השנתית בסרגנטי היא המרשימה ביותר בעולם החי | צילום: אייסטוק

יציבותן של הנקבות
החיים בחבורה מקנים יתרונות מסוימים לאלה החיים בה: הגנה, יעילות גדולה יותר בחיפוש המזון ואולי גם יתרונות בתחום המין והחינוך. ואכן בעלי-חיים רבים חיים בחבורות השונות זו מזו בגודלן, ביציבותן וביחסים המתקיימים בין הפרטים השונים החיים בהן. כמעט כל הפרסתנים חיים בחבורות הנקראות בעברית עדרים (
HERDS). רק פרסתנים מעטים, דוגמת הדיקדיק, חיים בזוגות, ולמיטב ידיעתי אין פרסתנים יחידאים (סוליטריים) החיים לבד, כמו הנמר הטורף לדוגמה, ורוב בני משפחת החתוליים.

ברוב עדרי הפרסתנים יש אלמנטים קבועים ויציבים, שקיומם ממושך, ולצידם אלמנטים זמניים. תצפיות שנערכו במיני פרסתנים רבים באפריקה, ובמקומות אחרים בעולם, מוכיחות שעדרי הנקבות הם האלמנט היציב. עדרים אלה, המונים פרטים בודדים עד עשרות רבות, הינם קבועים לאורך זמן וכוללים נקבות שארותבשר הנושאות מטען גנטי משותף בחלקו.

העופרים, העגלים והסייחים הצעירים הם חלק מעדרי הנקבות והם מצויים בתוכם עד להתבגרותם המינית או עד למועד הסמוך לה. בשלב זה פורשים הזכרים הצעירים או מסולקים מן העדר בידי הזכרים הבוגרים. הנקבות הצעירות מתבגרות, ממשיכות את חייהן בתוך העדר, ומצטרפות לבסוף לאמותיהן ולדודותיהן. סביר להניח שפרט ליתרונות שמעניקים החיים בעדר, יש כאן גם קרבה ותמיכה פסיכולוגית ואפילו עזרה הדדית, המושפעת כנראה גם מן הקרבה הגנטית בין הפרטים היוצרים את העדר. חסידי התיאוריה של ברירת-שארים (KIN SELECTION) יסבירו את מערכת היחסים המסייעת בעדר הנקבות כמוכתבת על-ידי הקרבה הגנטית הזו. עבור הסוציו-ביולוגים, עדרי הנקבות הם דוגמה מצוינת לאירגון המקנה יתרונות לחברים בו. גם הם סבורים שהקרבה הגנטית של חברות העדר רק מחזקת את האירגון.

המאבק על הפסגה
אם לנקבות יש אינטרס גנטי ומעשי לסייע זו לזו ולהתלכד בעדרים, הרי לזכרים אינטרס מנוגד. בין הזכרים שוררת תחרות עזה על שטחי מחיה ועל מעמד חברתי, וכפועל יוצא מכך על הזכות להזדווג עם הנקבות ולהעמיד צאצאים שישאו את הגנים שלהם. כלומר, היחסים בין הזכרים הם תחרותיים מעיקרם. כל זכר מתחרה בכל הזכרים האחרים, ומטבע הדברים רק מעטים זוכים בתחרות ומעמידים צאצאים.

לכאורה נראה שהתחרות בין הזכרים צריכה להוביל למערכת חסרת כללים, שבה כל הקודם זוכה וכל דאלים גבר, אולם בפועל מסתבר שהתחרות אינה פרועה והיא נותבה במהלך האבולוציה למערכת של כללים וטכסים, המאפשרים לזכרים הכשירים ביותר לזכות במדליה של החיים – הזכות לפרות ולרבות. כפועל יוצא מכך מאורגנים גם הזכרים בצורות שונות של עדרים, אולם עדרים אלה אינם יציבים כעדרי הנקבות והם מתארגנים ומתפרקים לעיתים תכופות למדי.

בעדרי הזכרים ובעדרים המעורבים מצויים תמיד זכרים בעלי מעמד גבוה משל השאר ובעלי זכויות ייתר. אלה הם הזכרים הדומיננטיים (בעדרים שבהם קיימת היררכיה חברתית) או הזכרים הטריטוריאליים, השולטים שלטון ללא מצרים בנחלה פרטית, שעליה הם מגינים בחירוף נפש מפני כל זכר מתחרה. זכרים אלה, הנקראים זכרי אלפא, מזדווגים עם הנקבות ומעמידים צאצאים.

אפשר לראות את מסכת חיי הזכר כמאבק להגיע לעמדת אלפא ולהתמיד בה ככל היותר. הזכות להיות זכר אלפא היא זכות גדולה, והמאבק על מעמד זה הוא המאבק המרכזי בחיי הזכרים. כאמור, רק הזכרים הכשירים ביותר מגיעים למעמד זה. הללו מסמנים להם טריטוריות שעליהן הם מגינים מפני כל זכר אחר ומקבלים לתוכן בברכה את עדרי הנקבות, או שהם מצטרפים לעדר נקבות ונעים איתו. בתוך כך הם מסלקים זכרים אחרים ומזדווגים עם כל הנקבות הבוגרות.

רק זכרים מעטים, לכל היותר חמישית מכלל אוכלוסיית הזכרים הבוגרים, מגיעים למעמד אלפא, והם, כמובן, משתדלים להתמיד בו זמן ארוך ככל האפשר. אולם אין זו משימה קלה כלל וכלל. הרוב הגדול של הזכרים לוחץ ללא הרף לכיוון הפסגה המיוחלת, וכך מוצא עצמו זכר אלפא מאוים כל הזמן על-ידי מתחרים, הקוראים עליו תיגר חדשות לבקרים. בסופו של דבר יימצא זכר המסוגל לגבור על בעל זכויות הייתר ולסלק אותו. זכר זה, שהוא לרוב צעיר ובעל כשירות גבוהה, יורש את המעמד ואת הנקבות, ואילו האלפא הוותיק יוצא לגימלאות. מעתה אין לו מעמד חברתי גבוה, אין הוא דומיננטי ואין לו חיי מין. לכל היותר הוא יכול לייעץ לזכרים הצעירים או לשקוע בזכרונות.

רווקים שאפתנים
אצל כמה מינים של פרסתנים אפריקאיים מתכנסים הזכרים הצעירים, שסולקו מעדרי הנקבות, לעדרי רווקים. עדרים אלה, הכוללים זכרים בני גילים שונים, נעים ביחד, ובמבט שטחי נראה כאילו אין להם אירגון חברתי. מסתבר שלא כך הוא הדבר. דווקא בחברת הרווקים קיים מבנה היררכי הנקבע בסדרות של מאבקי כוח. עדרי הרווקים מצויים בשולי העדרים המעורבים ובשולי הטריטוריות של זכרי האלפא. ההיררכיה של עדרי הרווקים קובעת, בין השאר, מי יהיה הזכר שיקרא תיגר על זכר אלפא כלשהו. לרוב זהו הזכר שהגיע לראש ההיררכיה בעדר הרווקים והכשיר עצמו בסדרת קרבות ממושכת עם חבריו הרווקים לקרב האמיתי ולרגע האמת – הקרב נגד אלפא והזכייה בפרס הגדול.

עדרי הרווקים המרשימים ביותר בסוואנה האפריקאית הם עדרי האימפלה (AEPYCEROS MELAMPUS). עדרים אלה כוללים עד 60 זכרים רווקים, בגילים שונים, הניכרים באורך השונה של קרניהם. בוקר אחד זכיתי לראות סדרה של מאבקי כוח בקרב עדר כזה, והיה זה מחזה יפה להפליא. את עדר הרווקים פגשנו עם אור הבוקר הראשון בשמורת אמבוסלי (AMBOSELI) שבקניה. היה זה בוקר קריר וצח והשמים היו כחולים וגבוהים. לרגלי הר הקילימנג'רו ניצבו במעגל 16 זכרים גדולים וניסו לדחוק זה את זה אחורה. למרות קרניהם הארוכות דמויות הנבל, אין זכרי האימפלה נוגחים זה את זה, והקרב ביניהם הוא בעיקרו קרב טכסי של הפגנת כוח.

כעבור דקות ספורות הסתיים הקרב בנצחונו של אחד הזכרים. הזכר המובס הצטרף למעגל הצופים-המעודדים וזכר אחר יצא למרכז הזירה לקרב נגד המנצח. וכך, במשך שעה ומחצה, צפינו בסדרת קרבות טכסיים שבמהלכה נקבעה ההיררכיה של עדר הרווקים, והמנצח בקרבות הפך לזכר הבכיר בעדר הרווקים. אין ספק שזמן קצר לאחר מכן יצא זכר זה לקרב נגד זכר אלפא.

מסתבר שלעדרי הרווקים תפקיד חשוב בהכנה לקראת החיים של הזכרים הבוגרים. עדר הרווקים משמש גם כמסננת שדרך חוריה מצליחים לעבור רק הזכרים הכשירים ביותר, והללו יהפכו בבוא יומם לזכרי אלפא ויזכו להעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים. אשר לשאר הזכרים הרווקים, הללו ימשיכו לרעות בסוואנה ולהתנאות בגופם השלוח ובקרניהם המפוארות. לעולם לא יזכו להיות זכרי אלפא ולהעמיד צאצאים שיישאו את הגנים שלהם הלאה במרחב ובזמן.

לשם הקמת העדר והשמירה על האירגון החברתי שלו, יש צורך בתקשורת בין הפרטים החיים בעדר ולעיתים אף עם פרטים החיים מחוץ לו. התקשורת מנצלת את כל החושים, וכל מי שהסתובב בסוואנה מכיר את געיות עדרי הגנו, המזכירות את געיות הפרות (ומכאן גם השם גנו). אולם מסתבר שלתקשורת הקולית יש חשיבות פחותה בהשוואה לשתי צורות התקשורת האחרות השולטות בין הפרסתנים: התקשורת הוויזואלית והתקשורת הכימית-אולפקטורית (של חוש הריח).

זכרים טריטוריאליים של צבי גרנט (GAZELLA GRANTI) וצבי תומסון (GAZELLA THOMSONII) מסמנים את גבולות נחלותיהם בתחנות ריח. אלה הן ערימות גללים שהועשרו בשתן טרי. כל צבי המגיע אל תחנת ריח שכזו מרחרח בה ומקבל מידע מלא על מי שסימן את השטח, מתי חל הסימון ומהו מצבו הייחומי-מיני של המסמן. נקבות עשויות להצטרף לבעל הנחלה על סמך רחרוח בתחנות הריח שלו. זכרים יגיבו אחרת: אם הם מזהים את בעל התחנה ויודעים את כוחו, הם מסתלקים לרוב מן השטח. אם אין הם מזהים אותו, הם עשויים להותיר בשטח תחנת ריח משלהם וכך לקרוא תיגר על בעל הנחלה. במוקדם או במאוחר ייפגשו בעל הנחלה ויריבו, ובקרב שיתחולל ביניהם ייקבע המנצח, ומעתה יידעו לזהות זה את זה על-פי תחנות הריח.

פרט לסימון הכימי בגללים ובשתן יש לפרסתנים רבים גם בלוטות שונות המפרישות חומרי ריח. זכרי הצבי הג'ירפי (גרנוק – LITOCRANIUS WALLERI) מסמנים את הטריטוריות שלהם, נוסף על הגללים והשתן, גם בהפרשות מיוחדות מן הבלוטות הקדם-ארובתיות (פרה-אורביטליות) שלהם המצויות בקדמת עיניהם. חומרי ההפרשה הריחניים נמרחים על ענפים בתחומי הנחלה, וכל גרנוק זר, זכר או נקבה, המרחרח ענפים אלה, מקבל מידע מלא על בעל הנחלה ופועל בהתאם.

מידע אולפקטורי חשוב נרכש באמצעות הרחת אברי המין של הנקבות ועל-ידי ליקוק אבר המין וטעימת השתן. כך לומד הזכר מי מן הנקבות מיוחמת ומחזר אחריה. כך גם נמנע בזבוז אנרגיה בשל חיזור אחרי נקבות שאינן מיוחמות, והזכרים יכולים לרכז את מלוא מאמציהם בחיזור אחרי נקבות מתאימות, חיזור שיסתיים בהזדווגות.

התקשורת הוויזואלית חשובה לא פחות לצורך קביעת האירגון החברתי בעדרי הפרסתנים. לשני מיני הצבי החיים בסוואנה צבע חום בהיר, אולם עכוזיהם לבנים ומוגבלים בפסים שחורים. אצל צבי גרנט מטפס הצבע הלבן של העכוז אף למעלה מן הזנב, ואילו אצל צבי תומסון הוא מגיע עד שורש הזנב בלבד. הזנב עצמו שחור, וכשהצבי רגוע הוא שמוט ואינו מתבלט. אולם עם ההתרגשות הקטנה ביותר מתחיל הצבי להניע את זנבו השחור על רקע העכוז הלבן ולאותת לשאר בני העדר. בתוך שניות ספורות מתפתח מחול של זנבות שחורים הנעים בתנועות מסוגננות ומשדרים מסרי תקשורת לכל עבר. גם לאימפלות שיטת איתות דומה, אלא שעכוזיהם אינם לבנים ודווקא זנבותיהם עטורים שיער לבן הסומר ומתבלט בעת התרגשות.

בתקופת הנדידה הגנו והזברות נעים יחד בעדרים ענקיים, אך הם מורכבים מעדרים קטנים עם ארגון חברתי יציב | צילום: David Dennis, flickr

ככל שהזכרים טריטוריאליים יותר ומקיימים יחסי מין עם נקבות רבות יותר, ניכרת אצלם נטייה להתבלט ולהבליט את כשירותם. ואכן, לרבים מהם סימני מין משניים, שבאמצעותם הם מתבלטים ונראים אחרת מן הנקבות ומן הזכרים הצעירים. אצל שני מיני הצבי, למשל, לזכרים הבוגרים יש קרניים ארוכות וגדולות בהרבה מקרני הנקבות, וכך הם יכולים להבליט את מינם ואת אונם.

אצל האימפלה, הגרנוק וקובוס המים (KOBUS DEFASSA) הנקבות חסרות קרניים לחלוטין, ואילו לזכרים קרניים הדורות המתפתחות וגדלות, עד שהן מגיעות לשיאן אצל זכרי האלפא. קרניים אלה כמעט שאינן משמשות להגנה או לקרב בין הזכרים, ועיקר מטרתן – הבלטת הזכר הנושא אותן. תמונה זו מוכרת בארץ לכל מי שראה עדר של היעל הנובי שזכריו אדירי קרניים. גם בעדרי האיילים החיים באמריקה, באירופה ובמקומות שונים באסיה יש זכרים אדירי קרניים, ולצידם זכרים נחותים שקרניהם קטנות ונקבות חסרות קרניים לחלוטין (חוץ מהמקרה של איילי הצפון, שגם נקבותיהם נושאות קרניים).

הקרניים המפוארות של הזכרים הולמות את עקרונות הפרסומת שבהם נעזרים כמה סוציו-ביולוגים (בעיקר פרופ' אמוץ זהבי מאוניברסיטת תל-אביב) לצורך הסברת האירגון החברתי והתקשורתי בקרב הפרסתנים. אם קרניו המפוארות של זכר האימפלה הן המסמלות את כשירותו, הרי הנקבות יעדיפו זכרים בעלי קרניים גדולות ומפוארות, וצאצאיהן, בעלי הגנים של הזכר גדול הקרניים, יישאו גם הם קרניים גדולות לתפארת. אמנם הקרניים מכבידות על הנושא אותן, אך הן מבליטות את כשירותו ומשדרות מסרים המבליטים כשירות זו הן כלפי הנקבות והן כלפי זכרים שהם מתחרים פוטנציאליים.

עדרים מגוונים
העדרים הענקיים של הגנו והזברות הם למעשה רק קבוצות (אגרגציות) שאין בהן אירגון חברתי כללי. הם אמנם נעים יחד בתקופת הנדידה, ממש כמו המון אדם הזורם להפגנה בכיכר, אך למעשה מורכבים העדרים הגדולים מעדרים קטנים ומוגדרים היטב שבהם שורר אירגון חברתי מוצק ויציב.

אצל הפיל האפריקאי (LOXODONTA AFRICANA) העדרים הם עדרי נקבות וצעירים. הנקבות כולן שארות-בשר. בתוך העדר, הנשלט על-ידי נקבה-אם בכירה, שוררת מערכת חברתית מעוררת קנאה של סדר ועזרה הדדית. כל נקבה מסייעת לחברותיה וכולן יחדיו מגינות על הפילונים הצעירים מפני כל תוקף. הזכרים חיים כבודדים או בקבוצות קטנות ומצטרפים לעדרי הנקבות לתקופות קצרות, בעיקר לצורך חיזור והזדווגות. לעיתים מצטרפים כמה עדרי נקבות, המונים לרוב 15-12 פרטים, ויוצרים קבוצות גדולות. וכך אפשר לראות לעיתים בשמורות אמבוסלי, סמבורו (SAMBURU) או טסבו (TSAVO) עדרי פילים המונים מאות פרטים ולעיתים אף יותר מאלף פילים.

אצל הזברה המצויה מורכב העדר הגדול משני טיפוסי עדרים: עדרי המשפחה ועדרי הרווקים. בעדרי המשפחה יש זכר אלפא אחד ועימו כ-15 נקבות וצעירים. מספר הנקבות בעדר המשפחה משתנה משתיים ועד שמונה נקבות. זכר האלפא שומר על נקבותיו ועל צאצאיו מפני זכרים ומפני טורפים. עדרי הרווקים קטנים יותר ובהם שוררת היררכיה. כאשר רווק מביס זכר אלפא, הוא זוכה בכל עדר המשפחה ותופס את מקומו של המובס.

אצל התאו האפריקאי (SYNCERUS CAFFER) נמצא עדרים גדולים ובהם 2,000-50 פרטים מכל הגילים, זכרים ונקבות ביחד. זכרים בוגרים או זקנים חיים כבודדים או בעדרים קטנים המכילים פרטים בודדים. בעדרים הגדולים לא ניכרת היררכיה ברורה, אך זכרי האלפא הגדולים מתבלטים היטב בגודלם ובקרניהם הענקיות. הנקבות מזדווגות עם הזכרים הגדולים הללו עד שהם פורשים מן העדר. הזכרים הצעירים ממתינים בסבלנות ליום נצחונם.

אצל הפילים האפריקאים, הנקבות והצעירים חיים בעדרים גדולים, הזכרים חיים בגפם או בקבוצות קטנות | צילום: David Dennis, flickr

יום אחד ראיתי זכר תאו צעיר ונועז, שהמחיש כיצד רוכש זכר אלפא את מעמדו המכובד. היה זה אירוע מרגש ומרשים: עשר לביאות בודדו מתוך עדר ענק של תאואים קבוצה של 30 פרטים – נקבות, עגלים וזכרים צעירים. הלביאות ניסו לתקוף תאואים שונים בעדר וכמעט שהצליחו במשימתן. בשלב זה יצא זכר צעיר חוצץ לפני העדר והחל לתקוף את הלביאות ולגרשן. למרבית הפליאה, נסוגו הלביאות, והתאו הצעיר מנע מהן לתקוף וכך הציל את כל העדר. אין ספק שזכר אמיץ זה זכה באותם רגעים להרבה נקודות זכות, הן בקרב הנקבות והן בקרב הזכרים הצעירים האחרים. חזקה עליו שבמוקדם או במאוחר הפך זכר אלפא בעדר התאואים והביא לעולם צאצאים רבים הנושאים את הגנים שלו.

אצל הגרנוק או הצבי הג'ירפי מאורגנים הזכרים הצעירים והנקבות בעדרים קטנים המונים שישה-שבעה פרטים. הזכרים הבוגרים חיים בטריטוריות ששטחן כמה קילומטרים רבועים, ואת גבולותיהן הם מסמנים בגללים, בשתן ובהפרשות של הבלוטות הקדם-ארובתיות. עדר הנקבות החודר לתוך הטריטוריה של הזכר מצטרף אליו, וכך נוצר הרמון ובו זכר אלפא טריטוריאלי ושלוש-חמש נקבות.

הטיפוס השכיח ביותר של האירגון החברתי כולל עדרי נקבות וצעירים, עדרי זכרים רווקים וזכרים בוגרים החיים בטריטוריות מסומנות היטב. צורת אירגון זו נמצא אצל הגנו שחור הזנב, אצל צבי תומסון, אצל צבי גרנט, אצל הטופי (DAMALISCUS KORRIGUM) ואצל האימפלה. גם אנטילופות אחרות שלא נזכרו במאמר מאורגנות בצורה זו.

למרות שבאורח בסיסי מאורגנים כל הפרסתנים הללו בצורה דומה, הרי לכל מין וריאציה משלו על הנושא. לזכרי האלפא של הגנו טריטוריות קטנות ששטחן מאות מטרים רבועים בלבד. רק 15 אחוזים מן הזכרים הם בעלי נחלות והם מפגינים ללא הרף את בעלותם עליה. בעונת הנדידה נודדים הזכרים עם העדר הענקי, ובכל חנייה ממושכת הם מסמנים טריטוריה חדשה ומכריזים עליה בהתנהגות ראוותנית ובגעיות רמות. בעת הנדידה לא מצליחים הזכרים הצעירים והנחותים להתארגן בעדרים והם מסתובבים בתוך העדר הגדול, בין הטריטוריות של זכרי האלפא ובין עדרי הנקבות הקטנים. לזכרי הטופי נחלות גדולות יותר שאליהן מתנקזים עדרי הנקבות. אחד המראות היפים בשמורת מסאי-מרה הוא טופי טריטוריאלי העומד במקום בולט בנחלתו ומראה לכל העולם שהוא בעל הנחלה. עדר הנקבות מצטרף לזכר ושוהה בנחלתו תקופה ממושכת. במקביל נעים בשטח עדרי הרווקים. הללו מצפים להיחלשותם של הזכרים הטריטוריאליים ולרגע שבו יוכלו לקרוא עליהם תיגר ולרשת אותם.

אצל האימפלה הגיעו הזכרים הטריטוריאליים לשיאים מרשימים. זכר "מוצלח" קולט בנחלתו עדר נקבות המונה עד מאה פרטים ויוצר הרמון ענק, כאילו היה סולטן טורקי. הוא מגרש בקנאות כל זכר מן השטח, אך נלחץ ללא הרף על-ידי עדרי הרווקים החיים בשולי נחלתו. המאבק בזכרים המתחרים, החיזור אחרי הנקבות וההזדווגויות הרבות מתישים את כוחו, והוא אינו מחזיק מעמד זמן רב בצמרת. נמצא שבממוצע מתחלף זכר כזה אחת לשישה חודשים, וזכר אחר, צעיר ונמרץ, תופס את מקומו. אולי שישה חודשים אינם נראים כפרק זמן ממושך, אך במשך זמן זה עשוי זכר אלפא להזדווג עם חמישים נקבות ויותר ולהביא לעולם חמישים צאצאים ואף יותר מכך. ומי מאיתנו זוכה לכל-כך הרבה צאצאים הנושאים את הגנים שלו?

סילוקו של הזכר השליט מונע ממנו להזדווג עם בנותיו הנותרות בעדר, דבר שבטווח ארוך עלול לגרום נזקים גנטיים. עתה יכול הזכר המודח לנוח על זרי הדפנה.

ברדלס אורב בעשב בסרנגטי. בתקופת הנדידה הטורפים עוקבים אחר עדרי הגנו והזברות | צילום: David Dennis, flickr

אלפא משלם את המחיר
כל האירועים הללו מתרחשים בסוואנה השורצת טורפים. אריות, נמרים וברדלסים צדים את הפרסתנים, וגם צבועים מנומרים אינם טומנים ידם בצלחת, ואם אינם מוצאים פגרים הם נאלצים לצוד בכוחות עצמם. בתקופת הנדידה נעים טורפים רבים בעקבות הגנו והזברות ומחסלים את הפרטים החלשים והמפגרים. זהו חלק מן הברירה הטבעית, המביאה לשיפור ולהשבחה מתמידים של עדרי הפרסתנים. אולם מסתבר שהטורפים אינם מחסלים רק פרטים חלשים. רבים מן הפרסתנים הצעירים, שעדיין אינם מסוגלים לברוח, נטרפים. האמהות וזכרי האלפא נחלצים לא פעם לעזרתם.

כך מוצא עצמו זכר אלפא לא פעם בסיטואציה שבה הוא מגן על עדרו ומסכן את חייו. אם הצליח להניס את הטורף, עולה ערך מניותיו ומעמדו מתחזק, אולם במקרים רבים אין זכרי האלפא מצליחים להתמודד עם הטורפים והם נופלים קרבן למעמדם המחייב. לפחות אצל הגנו נמצא שאחוז ניכר מן החיות הבריאות שטורפים האריות הם הזכרים הטריטוריאליים. גם במיני פרסתנים אחרים, דוגמת הטופי, האימפלה וקובוס המים, חשופים הזכרים הטריטוריאליים, המבליטים את עצמם ואינם נוטשים את נחלותיהם, ללחץ טריפה חזק יותר. מסתבר שזכר אלפא אינו נהנה מזכויות יתר בלבד, ולעיתים הוא משלם עבור התואר מחיר כבד. 

על נדידות כעלי חיים אחרות בכתבה הבאה

נדידה למרחקים ארוכים 
נדידה למרחקים ארוכים

עונת הנדידה מפורסמת בארצנו בזכות עשרות אלפי ציפורים החולפות כאן בדרכן דרומה. לכבוד חגיגת הטבע הזאת, שנמצאת בעיצומה, אנו מביאים מבחר נדידות בולטות בעולם – ממסע הפרסתנים הגדול באפריקה ועד נדידת פרפרי הדנאית המלכותית באמריקה


האי הכי צפוף בעולם

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

  1. תמר חליוה הגיב:

    שלום רב
    רציתי לשאול אם אפשר להשתמש בתמונות של הנדידה לצרכי הוראה ולשלב ביחידות הוראה למורים.
    תודה רבה
    תמר חליוה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מקניה

מבוא לנדודים 33: הרפתקאות צ'יפופו באפריקה
מבוא לנדודים 33: הרפתקאות צ'יפופו באפריקה

"יש לי קשר רגשי עמוק לקניה. אמי חיתה שם קרוב לעשרים שנה, והמקום הפך להיות הבית השני שלי. בליתי בקניה תקופות ארוכות, טיילתי בה עם חברתי שמחה, לימים אשתי, לימים לשעבר, ויחד חקרנו ולמדנו שם כל חיית בר ...

סיפורים מאפריקה: חידת הטוסיק הלבן
סיפורים מאפריקה: חידת הטוסיק הלבן

הצבע החום-אפור של האנטילופות ואוכלי העשב בסוואנה האפריקאית משתלב היטב בסביבה ומהווה הסוואה מצוינת. אז למה לרובם יש גם כתמים לבנים, בעיקר על האחוריים, שבולטים לעין וכמו זועקים "הנה אני"? על הצבע הלבן והתקשורת המיוחדת בין טורפים לנטרפים

שבטים באפריקה: להיות בת שבט
שבטים באפריקה: להיות בת שבט

המפגש הראשוני עם תושבי אפריקה מסקרן ומעלה שאלות לגבי האותנטיות של אורח החיים המוצג בפני המטייל שבא מבחוץ. גילה התרסי, מדריכת טיולים באפריקה, מביאה טעימה מחייהן של נשים בשבטים אפריקאים ומהרהרת איך היו נראים חייה לו היתה בת ...