תפריט עמוד

זיגי מארלי – המהפכה האישית שלי

המוזיקה של זיגי מארלי מקפיצה וסוחפת, ודווקא בגלל שהוא עומד בזכות עצמו בכבוד, דומה שרוחו של אביו, ענק הרגאיי בוב מארלי, מרחפת בחלל הדחוס מעשן

כאשר זיגי מארלי עלה על הבמה במועדון הבארבי בתל אביב היה ברור דבר אחד – לרגאיי הג'מייקאי יש עוד דלק לשנים רבות של כתיבה ויצירה. הגעגוע לאבא בוב, נוסטלגי ככל שיהיה, יכול לחכות.

קיץ 2011 הוא זמן חם בסצנת המוזיקה העל-מקומית. אמנים באים, מנגנים, שרים ורושמים בפנקס הקטן אם כדאי להגיע שוב. בפנקס של זיגי מארלי התשובה חיובית, ובגדול. אמנם חמש שנים עברו מאז אותו ביקור חד פעמי באמפי רעננה, בסיבוב ההופעות של אלבומו Love is my religion, והציפייה לביקור נוסף של יוצר נפלא ומרגש עם חומר מרענן לא התממשה. יכול להיות שבכל זאת הכל בידי ג'ה, ושהמסר בעצם היה חבוי בשם אלבומו הקודם Family Time, בו רצה מארלי לעשות יותר לביתו מאשר לביתנו, וביקש רק להמתין ליום שבו יהיה Wild and Free.

זיגי דוד (שמו המקורי) פתח את דרכו בגיל 11 עם אחיו, כשהקליטו בסטודיו של אבא, בוב מארלי הגדול, שירים שלימים יבוצעו תחת ההרכב המשפחתי The Melody Makers. אותו עסק משפחתי של אחים הוציא בשנת 1988 (לאחר כמה גמגומים) את יצירת המופת Conscious Party שהייתה אבן דרך היברידית של רגאיי שורשי ופופ קופצני ושמח.

זיגי והלהקה במועדון הבארבי בתל אביב. רגאיי בראש שלי

ולמה כל זה מעניין אותנו? אחרי הכל באנו לבארבי בזמן (כן, כן, בזמן) כדי לעצום את העיניים, לקחת שאיפה ולחשוב שאנחנו בקינגסטון. אז זהו שלא רק, כי כשהמסך עלה נפתח הערב עם Tomorrow People המרגש, שנולד בדיוק באותו האלבום. האווירה שהחלה להתחמם בחלל המחניק ואיימה להמשיך ולטפס, עשתה זאת בזמן עם קטע אדיר, שהיה יכול בקלות להיכתב לביוגרפיה של כל אחת ואחד מאיתנו, בשםMy personal revolution מתוך האלבום החדש והמצוין Wild and Free.

יש רגעים שאווירה טובה היא כמו סרט, שבו כל דמות תורמת לך איזו תובנה לחיים, אבל לבד אין לה זכות קיום. על הבמה זכות קיום היא נחלת כולם, והאווירה שהעניק הרכב המוזיקאים שהגיע לארץ הקודש העפילה לשיאים – אחד מהם בקטע הסוחף Reggae in My Head עם ריף גיטרה עוצמתי שהתפוצץ בצדו האחד של הבמה, בעוד שבצדה השני של הזירה, במשקל קל, הפנטה בקולה זמרת הליווי שהקפיצה את הקהל (אחד בר מזל ספציפי במיוחד) עם טיזינג קאריבי אסלי.

זמרת הליווי הקפיצה את הקהל עם טיזינג קאריבי

אני נשבע שבוב מארלי לא קפץ מהאדמה היישר לתל אביב באותו ערב, אבל לרגע היה נדמה כי השד בצבעי אדום-צהוב-ירוק נכנס לנבכי נשמתו של בנו, ואם המוזיקה הייתה כמעט במלואה פרי יצירתו של זיגי (גם קלאסיקות ישנות היו), הרוח החמה והמלכדת הייתה שייכת למלך בוב, ששאיפתו הגדולה לצדק ושוויון תומצתה על ידי בנו הבכור בקטע היפה Black Cat במשפט –

People should never fear from the goverment; the goverment should always fear from the people- חומר למחשבה.

לקריאה נוספת:

ג'מייקה: יום הולדת שמח - בוב מארלי
ג'מייקה: יום הולדת שמח – בוב מארלי

בוב מארלי הלך לעולמו בגיל 36, אבל בג'מייקה מולדתו וברחבי העולם מסרבים לשכוח את מלך הרגאיי. המוזיקה שלו חיה ודרך החיים של הרסטאפארי נינוחה כתמיד



לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.