תפריט עמוד

שביל ישראל: שחרות – נחל ססגון (מסלול 24)

• נקודת התחלה: הישוב שחרות
• נקודת סיום: חניון הלילה עמק ססגון
• אורך המסלול: 24 קילומטר
• משך ההליכה: 10 שעות
דרגת קושי: קשה
• מים: אין מים לאורך המסלול, לעיתים יש הטמנות בבאר מילחן אך יש לברר מראש
• לינה: בחניון הלילה עמק ססגון או באחד מיישובי הערבה באזור
• מפת סימון שבילים: מפה מספר 20 (הרי אילת)
• הערות: יום ההליכה ארוך ויש להתחילו מוקדם ככל האפשר. ישנם המעדיפים לעשות יום קצר יותר ולישון בחניון הלילה בבאר מילחן ולהמשיך למחרת עד ליציאה הדרומית מפארק תמנע.

בשעת בוקר כמה תלמידים מגיחים אט אט מהבתים הבודדים אל עבר תחנת האוטובוס וממתינים להסעה לבית הספר בישוב הקטן והמרוחק שחרות. הכל בחיים יחסי, המושב בו אני מתגורר נחשב "חור" על ידי מרבית חברי, אבל לעומת שחרות הוא יכול להיחשב בקלות כפרבר תל אביבי. כמובן שדווקא בגלל זה הישוב שחרות מסקרן, וביני ובין דניאל בר און, שותפי להליכה ליומיים הבאים, מתפתחת שיחה על היכולת והנכונות להתגורר במקום כזה קטן ומרוחק בעל צביון ייחודי כשחרות. אמא נחושה הנושאת תינוק על גבה במנשא טיולים מלווה בשלושה ילדים פוסעת לעבר התחנה, ואני שוקל אם לשוחח איתה על החיים בישוב, אך מחליט להניח לתושבים לנפשם, בטח כולם מתעניינים "באיך חיים במקום הזה" ושואלים את אותם שאלות, מה גם שמצפה לי היום מסלול ארוך ומאתגר וחייבים לזוז.

כדי לאתר את תחילת המסלול, אנו פוסעים בין בתי הישוב שנראה כתערובת של כפר מטיילים בסיני (של פעם) ברוח הודו, עם מספר פחונים בדואים לצד זולות שאנטיות בין בתים מגניבים הבנויים מהאבן המקומית. השביל הצר מתרחק מהישוב ועובר לאורך המצוק. מצפון נשקף הנוף של צוקי שיירות והר שחרות ומתחת פרושה הערבה הדרומית, הר יוטבתה. הנוף מדהים ודרמטי – צוקים פראיים, הרים בתצורות מרתקות והשדות החקלאיים של מושבי הערבה, וממול הרי אדום הנישאים, מוארים באור הבוקר הרך של השמש הזורחת מעליהם. ההרים של השכן תמיד מרהיבים יותר.

כשאנו פוסעים בשביל הצר אל מול הנוף מתפתח דיון נוסף ומתבקש ברוח האקולוגיה על יישובי הערבה והישובים המבודדים. כמה בעצם עולה להחזיק ישובים מבודדים כאלו ומה ההצדקה הירוקה לקיומם. לעיתים, השאיפה המובנת של אוהבי הטבע לחיות במקום מבודד, דווקא היא שגורמת לנזק אקולוגי גדול.  אבל מול הנוף המרהיב, אי אפשר להתווכח שהישוב שחרות שוכן באחד הנופים המרהיבים והמשכרים ביותר בישראל.

סימון השבילים הנרחב בארץ נראה לי כשיגעון ישראלי ייחודי ומוגזם

השביל הצר מתחיל "לתפור" את ערוצי הנחלים הנשפכים מהמצוק. לעיתים השביל עובר בקו פרשת מים קטנה. מצד אחד ערוצים קניוניים הנופלים בחדות בפתאומיות אל עבר הערבה, ומצד שני ערוצי נחלים רחבים הפונים במתינות מערבה. בנחל זוגן אנו פוגשים את השביל היורד אל עבר יוטבתה ואנו ממשיכים דרומה. מדי פעם אנו מנסים לאתר במפה בדיוק היכן אנו נמצאים, אך הדבר קשה ביותר בגלל הערוצים הרבים הנמצאים בשטח. כדי לנווט צריך לספור צעדים, לבדוק אזימוטים ולהתאפס בעזרת המצפן ואזימוט על נקודות ציון בולטות בשטח. גם סימון השבילים בשטח מקשה על הניווט וגורם להסחת הדעת מעיון מדוקדק במפה. סימון השבילים הנרחב בארץ נראה לי כשיגעון ישראלי ייחודי ומוגזם, שמטרתו לסמן כל שביל בארץ בסימון צבעוני ומיותר. כל מה שצריך כשהולכים הוא לדאוג לא לפספס את הסימון הבא. תנו ללכת קצת בשטח בלי סימון צבעוני כל כמה מטרים.

ההליכה קשה למדי בגלל "התפירות" הרבות ולאחר שאנו חוצים אנו מבחינים בערוץ רחב בו אנחנו מתיישבים לארוחת בוקר. למרות שכמה מאות מטרים במורד הערוץ אנו מבחינים בעץ שיטה בודד עם צל, אנו מתעצלים ומתיישבים בצלו החלקי ביותר של שיח רותם קטן. אמנם אמצע דצמבר, אך השמים בהירים ומזג האוויר נעים ביותר. באזור זה, יותר ממקומות אחרים בארץ, צנחה באופן דרמטי כמות המשקעים, והאזור הנפלא הופך לשחון יותר ויותר בשנים האחרונות. לעובדה זו יש השפעה רחבה על תנאי הצומח והחי באזור ועצי שיטים רבים מתייבשים להם.

אנו חוצים את ערוצו הרחב של נחל עובדה והשביל מתרחק מקו המצוק מערבה. לאחר כמה קילומטרים נוספים של עליות וירידות מתישות, אנו מגיעים לנחל שרביט ומשם לנחל מילחן. רבים ממטיילי שביל ישראל נשארים לישון בחניון הלילה של באר מילחן, אבל אני רוצה להמשיך ולרדת את מעלה מילחן אל עבר בקעת תמנע כבר באותו היום כדי לפתור בעיות לוגיסטיות וליצור יום הליכה שלם. באר מילחן הותקנה על ידי שלטונות המנדט ומימיה המלוחים היו טובים דיים לשתיית עדרים אך לא ראויה לאדם. גם אחד מארבעת פרטי עצי האלה האטלנטית הגדלים בהרי אילת נמצא כ-600 מטר מהבאר אבל אני משאיר זאת לפעם הבאה שאגיע עם ג'יפ למקום.

אנו ממשיכים מזרחה עוד שלושה קילומטרים בדרך הג'יפים לעבר קצה המצוק אל ראש מעלה מילחן. לאחר שאנו חולפים על פני השביל האדום המטפס אל עבר הר ברך, שהוא מסלול מקסים בפני עצמו, אנו מגיעים אל ראש המעלה ולתצפית אל עבר בקעת תמנע. לרוע המזל היום הופך לאביך ביותר ואמנם הנוף עדיין יפה מבעד לאביכות, אבל אפשר רק לדמיין כמה הוא היה יפה יותר ללא האובך. ככה זה כשהולכים בטבע, נתונים לחסדי מזג האוויר. לטעמי נופי בקעת תמנע הפראיים הם מהנופים המרהיבים ביותר בארץ. אני נאלץ לוותר על הצילום בגלל האובך. הירידה במעלה היא תלולה למדי אך די נוחה למי שמנוסה בהליכה.

באור אחרון אנו מגיעים לחניון הלילה של עמק ססגון. במקום ישנן עדיין כמה משפחות המתקשות להוציא מהמקום את ילדיהן הצוהלים, שמתגלגלים מטה בדיונה הגדולה שבמקום. לאחר שאנו מתמקמים ומתאוששים מעט, אנו מבעירים מדורה והמרק מתבשל לו על האש . לא רחוק מאיתנו התמקמו ארבעה בחורים ליד מדורה עם טנדר עמוס כל טוב, ולאחר שדניאל נרדם אני עובר אליהם והם מפנקים אותי בבשר משובח ובכוס וויסקי מחממת. ארבעת החברה הם קיבוצניקים, חברי ילדות, שפעמיים בשנה מעמיסים כל טוב על הטנדר של המפעל, הופכים אותו לרכב שטח ויוצאים למסע בשבילי הארץ. שמח וטוב לב אני נרדם לשנת ישרים אחרי היום ההליכה מרהיב הזה בהרי אילת.

להמשך שביל ישראל:

 

שביל ישראל: עמק ססגון - נחל רחם (מסלול 25)
שביל ישראל: עמק ססגון – נחל רחם (מסלול 25)
שמעון לב |צילום: שמעון לב
שמעון לב מתחיל לראות את הסוף. הוא מטייל בבקעת תמנע היפהפייה, ובהמשך מבקר במצפור עין עברונה שנבנה לזכרו של אחיו, נחום, שנהרג בתאונת דרכים

 

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.