תפריט עמוד

יוסמיטי: שיא השיאים של הטבע

מפלים אדירים הזורמים בעוצמה שוצפת, גושי גרניט עצומים, דובים שחורים ועצי סקוויה שצמרתם נוגעת בשמים. טיול בטבע המופלא של פארק יוסמיטי, אחת משמורות הטבע הראשונות בעולם

ביקור ביוסמיטי (Yosemite National Park) אינו טיול שגרתי. במידה רבה, זהו מסע רוחני לנופים נהדרים ולטבע מופלא. יש בו, ביוסמיטי, עוצמה אדירה: גושי גרניט עצומים הגדולים בעולם, מפלי מים הגבוהים באמריקה הצפונית, עצי סקוויה ענקיים, ובין כל אלה פינות שלוות, המשרות אווירת קדושה.

גם לפני כ-150 שנה היה המקום מקור להשראה. ב-1864, בעודו שקוע במלחמת האזרחים הנוראה, נעתר הנשיא אברהם לינקולן להפצרותיהם של חובבי הטבע, וחתם על צו המייעד את עמק יוסמיטי ואת חורשת מאריפוזה שלידו לשימור. כך הפך האזור לאחת משמורות הטבע הראשונות בעולם, וכמעט היה לפארק הלאומי הראשון. את הבכורה הפסיד יוסמיטי ליילוסטון, שזכה בתואר כבר ב-1872. רק ב-1890, 24 שנים לאחר אותו תקדים, הוכרז יוסמיטי כפארק לאומי.

מרכז המבקרים הוא מקום מצוין להתחיל בו את הטיול ביוסמיטי. שם תוכלו להתעדכן בחדשות האחרונות, ללמוד על כללי ההתנהגות בפארק ולהתרשם מסוגי השבילים הנמצאים בו (ביוסמיטי יש שבילי הליכה באורך כולל של יותר מ-1,300 קילומטר). מרכז המבקרים נמצא בלב ליבו של הפארק, בעמק יוסמיטי, שבו מרוכזים כמה מהאתרים המזוהים ביותר עם המקום, ובהם "אֶל קפיטן" (El Capitan).

סביב העמק (שטחו כ-18 קילומטרים רבועים בלבד, פחות מאחוז משטח הפארק) – שנוצר על ידי נהר מרסד (Merced) וקרחונים – ניצבים קירות גרניט שהקרחונים שייפו והחליקו, וביניהם ערוצים שהיו בעבר יובלי הנחל. כיוון שהנהר העמיק את ערוצו בקצב מהיר יותר מזה של היובלים, ערוציהם נותרו "תלויים" למעלה, כשמפלי מים יורדים מהם בעוצמה שוצפת.

"אל קפיטן", המתנשא לגובה 1,370 מטר מעל לעמק, נחשב לגוש הגרניט הגדול בעולם, על אף שהוא לא הגבוה ביותר. גוש גרניט אחר ביוסמיטי, "חצי כיפה" (Half Dome), מתרומם לגובה של 1,600 מטר מעל סביבתו. רק כשצופים לעברם במשקפת ורואים על פניהם את מטפסי הצוקים, זעירים כנמלים, מתחוור גודלם האמיתי. מלבד אותם נפילים יש בעמק גם שבילים קצרים, המובילים לפינות חמד ומתאימים למי שמגיעים לביקור של יום אחד בפארק. אחד מהם הוא שביל קצר המוביל לחלק התחתון של "מפלי יוסמיטי" (כ-800 מטר), המפלים הגבוהים באמריקה הצפונית, שנופלים בשתי מדרגות. מהשביל אפשר לראות גם את המפל העליון. שבילים קצרים מובילים גם לנהר מרסד, שבו ניתן לטבול ולשוט.

גוש הגרניט "חצי כיפה" מתרומם לגובה של 1,600 מטר מעל סביבתו | צילום: אנדרו זריבני

על דובים וסכנות אחרות
את שמו קיבל העמק (ובעקבותיו הפארק כולו), מפי חיילי גדוד צבאי, שהגיעו לאזור ב-1851 בניסיון לשים קץ למלחמה שהתחוללה כאן בין מחפשי הזהב לבין האינדיאנים. תוך שיבוש של המלה האינדיאנית U-zu-ma-ta, שפירושה דוב גריזלי (באותה תקופה חיו באזור דובי גריזלי רבים), קראו החיילים למקום יוסמיטי.

באופן אירוני, היה זה דווקא בואו של האדם הלבן שהמיט אסון על דובי הגריזלי. האחרון שבהם נורה כאן למוות ב-1895, שנים ספורות לאחר שהמקום הוכרז כפארק לאומי. הדובים היחידים החיים כיום בפארק הם דובים שחורים. אוכלוסייתם מוערכת בכ-350 פרטים, והם מגלים תאווה מיוחדת לדברי המזון שמביאים איתם המטיילים. זו הסיבה לכך שהלנים באתרי הקמפינג והיוצאים לטרקים מחויבים בכללי התנהגות מיוחדים. עם היונקים הנוספים החיים בפארק נמנים מכרסמים שונים, כבש ההרים, אייל פרדי שחור זנב, זאב הערבות ופומה. יש בו גם מאות מיני עופות.

אורכם הכולל של הכבישים בפארק הוא 420 קילומטר, וכדי להימנע מתקלות ומסכנות, כדאי לשמוע להמלצות הניתנות במרכז המבקרים: אילו כבישים סגורים, אילו משובשים כתוצאה מפגעי החורף והיכן מסוכן לנסוע. חלק משבילי ההליכה בפארק מוגדרים כ"מסוכנים ולא מומלצים". כוחות הטבע ביוסמיטי – מוקד המשיכה העיקרי של הפארק – פעילים, והם רבי עוצמה וסיכון. ב-1996, למשל, התמוטט במקום גוש גרניט במשקל 80,000 טון, וגלש לעומק של 600 מטר. נחיתתו גרמה להדף שיָצר משבי רוח אדירים, ואלה עקרו מאות עצים. אמנם תופעה קיצונית כל כך לא מתרחשת ביוסמיטי מדי יום, אבל היא ממחישה את הסיכון הטמון בפעילויות ובסיורים לא מבוקרים בפארק. לכן חשוב לא לחרוג משבילים מסומנים, לא לטייל לבד בשבילי אתגר ולא להתפתות ל"קיצורי דרך". בחלק מהפארק אסור לנסוע ברכב פרטי. כתחליף פועל במקום שירות קרוניות, שהשימוש בו חינם.

חורשת מריפוזה. 500 עצים מרשימים של סקוויית ההרים | צילום: ברנט פול

הטובים מכולם
ביוסמיטי תמיד חסר זמן ואי אפשר להספיק לראות הכל. לכן, מבין האתרים המרתקים הפזורים בפארק, בחרתי בארבעה שהם בחזקת "חובה". הראשון, "תצפית המנהרה" (Tunnel View), הוא נקודת תצפית יפהפייה, המשקיפה על "אל קפיטן", "חצי כיפה" ומפל "הינומת הכלה" (גובהו כמאתיים מטר). במקום יש שלטים, ובהם הסברים על הנוף, הטבע וההיסטוריה של יוסמיטי. "תצפית המנהרה" נמצאת על הכביש המוביל מהעמק דרומה (כביש 41), מיד אחרי היציאה מהמנהרה.

אותו כביש מוביל אל "אתר החובה" השני, "נקודת הקרחון" (Glacier Point). כדי להגיע אליו, פונים בצ'ינקוואפין (Chinquapin) בנתיב השמאלי, וממשיכים בו כ-26 קילומטר בכביש מתפתל בין יערות, עד לנקודה המתנשאת לגובה של 1,000 מטר מעל לעמק. המהדרין במצוות יכולים לנסוע לכאן באוטובוס של הפארק (עלות הנסיעה – כ-10 דולר לאדם), ולרדת לעמק ברגל, בשביל שאורכו שישה קילומטרים, וכך להוסיף עוד פרק ל"תיק החוויות הבלתי נשכחות". הגישה ל"נקודת הקרחון" אפשרית רק בקיץ.

האתר הבא הוא חורשת מאריפוזה (Mariposa Grove of Big Trees), שבה כ-500 עצים מרשימים של סקוויית ההרים. החורשה נמצאת בהמשך כביש 41, ליד הכניסה הדרומית לפארק. היא שריד ליער הסקוויה הענקי, ש-80,000 דונם ממנו נכרתו ב-15 השנים שקדמו להכרזה על הפארק. בשעות היום אפשר לנסוע בחורשה בקרוניות (בתשלום), או פשוט לשוטט בשביליה. אין כניסה בחורף. חורשות סקוויה נוספות נמצאות בפארקים הלאומיים הסמוכים – סקוויה (Sequoia) וקינגס קניון (Kings Canyon).

האתר הרביעי והאחרון איננו בדיוק "אתר", אלא דרך, החוצה את הפארק ואת רכס סיירה נבדה, ממערב למזרח. זוהי דרך טיוגה (Tioga Road) – אותו קטע מכביש 120 העובר בתוך הפארק – הפתוחה רק בקיץ. היא עוברת לאורך כמאה קילומטר, בין סלעי גרניט ענקיים, בגבהים המתקרבים ל-3,000 מטר. נשקף ממנה נוף מדהים ביופיו. בקצה המערבי שלה יש שתי חורשות סקוויה (נגישות פחות מחורשת מאריפוזה). הקצה המזרחי שלה נמצא מחוץ לתחומי הפארק, וכשנוסעים בו חוצים את "מעבר טיוגה" (Tioga Pass), הגבוה במעברי סיירה נבדה.

יוסמיטי במפת צילום לוויין


לחצו להגדלה

לאן נעלמו הכוכבים?

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.