טיול שורשים: מטיטוס לחומות הגטו

במהלך הדורות קלטה העיר יהודים ממקומות שונים: סוחרים שהגיעו כמאתיים שנה לפני הספירה, אחרים שהגיעו לרומא כשבויי חרב עקב חורבן הארץ, וגם פליטים מגירושים שונים מארצות אשכנז, ממזרח אירופה, מספרד ומדרום איטליה. אחרי מלחמת העולם השנייה והקמת מדינת ישראל הגיעו לאיטליה עוד יהודים, חלקם מארצות אשכנז, אך רובם פליטים מארצות ערב ומצפון אפריקה.

את שורשיה הקדומים של הקהילה אפשר לזהות בקשר ישיר עם המנהג הארץ ישראלי: נוסח ברכות מסוימות לפני קריאת שמע ולאחריה בערבי שבת לקוח מהתלמוד הירושלמי. את "כל נדרי", למשל, אומרים ברומא בעברית, ולא בארמית כמקובל בעדות ישראל השונות.

ארונות קודש בקטקומבות
מקבוצת היהודים הראשונה נותרו רק שרידים מועטים. קטקומבות (מערות קבורה תת קרקעיות) מהמאה הראשונה עד המאה הרביעית לספירה הן השרידים החומריים הקדומים ביותר של אותם גולים, יחד עם בית הכנסת של אוסטיה אנטיקה (Ostia Antica).

אפשר לבקר בשתיים מתוך חמש הקטקומבות הללו: בווילה טורלוניה (Villa Torlonia) ובוויניה רנדאניני (Vigna Randanini). הביקור מומלץ, אך יש לתאמו עם רשות העתיקות האיטלקית (טלפון: 06-4882364- 39). בקטקומבות תוכלו לראות בעזרת פנס ציורי סלע יפים: מנורות, חזיתות של ארונות קודש וגם בעלי חיים ודמויות אדם.

בקטקומבות נמצאו גם תחתיות מוזהבות של כוסות, ובהן תיאורי חזיתות של ארונות קודש וסמלים הקשורים לעבודת המקדש, ממש כמו אלה המופיעים בפסיפסים בבתי כנסת מתקופת המשנה בארץ ישראל. כמה מן התחתיות היפות מוצגות בספרייה האפוסטולית בוותיקן.

ממצבות שנמצאו בקטקומבות לומדים על מעמד יהודי רומא, בחלקם אסירים משוחררים, שעלו לגדולה בחברה הרומאית אך במיוחד בחברה היהודית, כמו אב בית כנסת.

בכתובות על המצבות מוזכרים 13 בתי כנסת, בהם כאלה המוקדשים לדמויות חשובות, כמו בית הכנסת של האוגוסטאים לזכר הקיסר הראשון, אחרים זוהו כבתי כנסת של בני שכונה מסוימת ברומא, של יהודים מארצות מוצא שונות או של בעלי מקצוע מיוחדים.

עם זאת, רק בית הכנסת שנחפר באמצע המאה העשרים באוסטיה אנטיקה, עיר הנמל של רומא, שופך אור של ממש על העבר. המבנה הזה שנחשב לאחד הממצאים הארכיאולוגיים היהודיים החשובים באיטליה, מזכיר באופיו את בתי הכנסת הגליליים בארץ ישראל (סיורים לאוסטיה אנטיקה יוצאים מבתי המלון).

באוסטיה אנטיקה נמצאו מצבות המעידות על כך שנשים קיבלו מעמד של אם בית הכנסת. מנהגים מסוימים מעידים אף הם על היחס לנשים באיטליה, השונה מזה שביתר העדות: את "מי שבירך" אומרים גם לנשים, וברומא בנות מצווה עולות לתורה עם אביהן. אולי זו הסיבה לכך שלא חדרו לקהילה זו תנועות רפורמיות או קונסרבטיביות.

שער טיטוס.  יהודי רומא לא עברו מתחת לשער הזה, שהיה בעיניהם סמל להשפלתו של העם היהודי  | צילום: סילביין לפנס – רישאר

תעלומת השרידים המקודשים
שער טיטוס הוא האתר הרומאי המזוהה ביותר עם הניצחון של טיטוס ואביו אספסיאנוס על היהודים בשנת 70 לספירה. הוא הוקם כנראה על ידי דומיציאנוס מעט אחרי הסתלקותו של טיטוס מן העולם בשנת 81 לספירה. בשער שני פאנלים מעניינים: הצפוני מתאר את הכתרת טיטוס לקיסר; הדרומי את תהלוכת הניצחון עם השלל – כולל המנורה – מבית המקדש.

יהודי רומא לא עברו מתחת לשער הזה, שהיה בעיניהם סמל להשפלתו של העם היהודי. אולם, עם הקמת מדינת ישראל, עברה תהלוכה של יהודים מרומא מתחת לשער, כשפניהם אל הכיוון ההפוך לכיוון תהלוכת הניצחון של טיטוס, סמל לחזרה מהגלות ומהעבדות.

כשיוצאים מהפורו רומאנו (Foro Romano) לכיוון כיכר רומולוס ורמוס נתקלים בשרידי הטמפלום פאצ'יס (Templum Pacis). הבניין נבנה בידי אספסיאנוס בשנים 75-71 לציון הניצחון על מדינת יהודה. במקדש הזה, ויש אומרים שבקוריה (Curia), בית הסנאט שבפורום, הוצג לראווה השלל מירושלים, כולל כלי הקודש, המנורה והארון. אחרי רעידות האדמה שהתחוללו במאה החמישית, ואולי בעקבות פשיטת הברברים על רומא, נעלמו השרידים המקודשים, ועד היום עם ישראל מחפש אחריהם.

מגטו צפוף למקום מפגש חברתי
עד לאמצע המאה ה-16 חיו יהודי רומא מחולקים לפי עדותיהם: קטלאנים, ארגונזים, סיציליאנים, איטליאנים, אשכנזים וצרפתים. אלא שב-1555 החליט האפיפיור פאולוס הרביעי לסגור אותם באזור מיוחד – גטו.

הוא הגביל את מבני הדיור שברשותם והתיר רק בית כנסת אחד. כתוצאה, חברו הצרפתים לקסטיליאנים, הקטלאנים לארגונזים, הסיציליאנים קיבלו חלל תפילה משלהם, האיטליאנים זכו לשניים ואילו האשכנזים נטמעו בכל בתי הכנסת. כך נבנה לבסוף בניין ששיכן את חמשת בתי הכנסת.

שטחו של הגטו, שהשתרע מנהר הטיבר ועד לרחוב שנקרא כיום ויה דל פורטיקו ד'אוטביה (Via del Portico d'Ottavia), לא עלה על 23 אלף מטר רבוע. במאה ה-17 כבר חיו בו עשרת אלפים תושבים בצפיפות כה מזעזעת, שהאפיפיור לאונה ה-12 החליט ב-1823 להרחיבו צפונה.

בסוף המאה ה-19 נהרס הגטו כחלק מפעולות שיקום אורבניות, ומה שנותר עומד הוא דווקא החלק שנוסף לגטו מצפון: ויה דלה רג'ינלה (Via della Reginella) וויה דלה פסקריה (Via della Pescheria).

בחנויות הרבות שהיו באזור ויה דל פורטיקו ד'אוטביה, ובעיקר בתוך קמרונותיו של התיאטרון של מרצ'לו, מצאו יהודים את פרנסתם במעין חנויות חשוכות, והמקום כונה "שוק היהודים" עוד טרם הפך לגטו. שם נבנתה במאה השמינית כנסיית סנט אנג'לו אין פסקריה (Sant Angelo in Pescheria), לשם הובאו היהודים פעם בשבוע לשמוע דרשות נגד אמונתם. על הכנסייה מופיעה כתובת בגנות היהודים והיהדות.

הגטו ברובו כבר לא קיים כיום, אך סביבתו המקורית משמשת עדיין מקום מפגש רגשי וחברתי ליהודי רומא. בכל אירוע משמח ובכל אסון, מתמלא אזור הגטו בצאצאיהם של אלה שחיו בגטו במשך יותר מ-300 שנה.

לוח זיכרון באתר המחצבות הארדיאטיניות. כאן רצחו חיילי אס.אס 335 אנשים, בהם 73 יהודים | צילום: דוד ונטורה

הדר מלכותי במקום עוני
הגטו נהרס בשנים 1904-1886 לרווחתם של היהודים, שראו בכך ביטוי לאמנציפציה שלה זכו כמה שנים קודם לכן. אחד המבנים שהוקמו במקום היה בית כנסת בעל סגנון ניאו-אשורי ובעל תוכנית ניאו-ביזנטית וחזות כללית ניאו-קלאסית.

הוא נראה כהיפוכם של בתי הכנסת העדינים שהיו בגטו בפיאצה דֵלֵה צִ'ינְקוּאֶה סְקולֶה (Piazza delle Cinque Scole), ועם זאת, יש במבנה המרשים הדר מלכותי שבא להחליף את העוני והאומללות שאפיינו את הגטו.

במרתף בית הכנסת הראשי שוכן בית הכנסת הספרדי, ובאגפיו של המבנה אפשר לצפות בפריטים מופלאים מחיי היהודים בעידן הגטו. בניין בית הכנסת כולל מוזיאון יהודי מעניין, שביקור בו הוא חובה לכל חובב יודאיקה.

במוזיאון מוצגים אריגים ייחודיים, פרוכות מופלאות, מעילים לספרי תורה, כלים מכסף ומזהב, כתרים ורימונים, כתבי יד מאוירים ועוד תשמישי קדושה, השונים מאלה של יהדות אשכנז, ספרד והמזרח. ריבוי ארצות הרקע של יהודי רומא והזיכרון שהביאו מגלויותיהם הותירו חותם על תשמישי הקדושה הייחודיים. גם אומנים לא-יהודים שעסקו בייצור תשמישי הקדושה השפיעו על סגנונם.

זכר לשואת יהודי איטליה
מבית הכנסת אפשר להמשיך אל האי הטיבריני, וממנו לרובע טְרַסְטֶבֵרֵה (Trastevere), מושבם של יהודי רומא בימי הביניים. הגשר נקרא בפי הרומאים "גשר היהודים", ואילו היהודים קוראים לו "גשר ארבעת הראשים" בגלל פסלו של יאנוס בעל ארבעת הפרצופים. אל בית הכנסת שבאי, הנקרא "מניין הצעירים", חדרו מנהגים המקובלים בתנועות נוער ישראליות, והמתפללים בו קרובים ברוחם למדינת ישראל.

ביוצאנו מרומא על הדרך הארדֵיאטינית, קילומטר אחד אחרי הצומת עם הדרך של "שבע הכנסיות", אפשר לראות את המחצבות הארדֵיאטיניות (Fosse Ardeatine). ב-1944 הרגו כאן חיילי אס.אס בפיקודו של הרברט קפלר, 335 איש, בהם 73 יהודים, כנקמה על הפעולה הפרטיזנית שבה נהרגו 32 גרמנים. בתום ההרג פוצצו הגרמנים את המקום וההרוגים נקברו מתחת למפולות. רק ב-1953 הם זכו לקבורה ראויה. במקום הוקם אתר זיכרון מרשים שהפך למקום ההנצחה העיקרי לשואה באיטליה.

למידע נוסף על רומא>>