אפריקה – מידע גיאוגרפי

נתונים כלליים

אפריקה, המכונה "היבשת השחורה", היא היבשת השנייה בגודלה, אחרי אסיה. שטחה הוא 30,343,500 קילומטרים רבועים, שהם כחמישית משטחו היבשתי של כדור הארץ. חיים בה כ-1.1 מליארד בני אדם, שמהווים כ-13 אחוז מאוכלוסיית העולם. אפריקה נחשבת ערש הציוויליזציה.
באפריקה יש 54 מדינות (כולל האיים), רובן הפכו לעצמאיות רק בשנות החמישים והשישים, לאחר עזיבת האירופאים. המדינות שבאפריקה הן: אוגנדה, איי סיישל, איי קומורו, אלג'יריה, אנגולה, אריתריאה, אתיופיה, בוצוואנה, בורונדי, בורקינה-פאסו, בנין, ג'יבוטי, גאנה, גבון, גיניאה, גיניאה המשוונית, גיניאה-ביסאו, גמביה, דרום אפריקה, הרפובליקה המרכז אפריקאית, זימבבווה, זמביה, חוף השנהב, טוגו, טנזניה, כף ורדה, לוב, ליבריה, לסוטו, מאוריטניה, מאוריציוס, מאלי, מדגסקר, מוזמביק, מלאווי, מצרים, מרוקו, ניגריה, ניז'ר, נמיביה, סאו טומה ופרינסיפה, סודאן, סוואזילנד, סומליה, סיירה לאון, סנגל, צ'אד, קונגו, קונגו (זאיר), קמרון, קניה, רואנדה, תוניסיה. רוב המדינות אינן מתויירות.
אפריקה סובלת מתנאי החיים הקשים ביותר עולם כתוצאה מכמה גורמים: הכיבוש הקולוניאליסטי שהותיר בה חורבן ושסעים, אי-יציבות פוליטית, סכסוכים פנימיים ומלחמות אזרחים שנובעים בעיקר מהחלוקה השרירותית למדינות של האירופאים. בנוסף למעשי האדם, סובלת אפריקה מפגעי טבע וממגפות.

עוד מידע וכתבות על אפריקה

גיאוגרפיה

יבשת אפריקה גובלת בצפונה בים התיכון, גבולה המערבי הוא האוקיינוס האטלנטי, גבולה המזרחי הוא האוקיינוס ההודי וים סוף. הנקודה הדרומית ביותר ביבשת הגבול הדרומי של היבשת היא כף אגולס שבדרום אפריקה. אפריקה נושקת ליבשת אסיה בחצי האי סיני. כשני שלישים משטחה של אפריקה נמצאים בחצי כדור הארץ הצפוני. האי הגדול ביותר ששייך ליבשת הוא מדגסקר, הנמצא 450 קילומטר דרומית-מזרחית למוזמביק.
אפריקה היא יבשת מגוונת מאוד, יש בה מדבריות, יערות צפופים, נהרות שוצפים, הרים, עמקים ועוד. רוב שטחה של יבשת אפריקה הוא רמה גדולה המוקפת בשפלת חוף צרה. במזרח היבשת בעיקר מתנשאים מעל לרמה זו הרים, חלקם הרי געש. במזרח, בטנזניה, מתנשא ההר הגבוה ביותר באפריקה – הקילימנג'רו שגובהו 5,896 מטר, ופסגתו מכוסה שלג. הנהרות זורמים ברמה בערוצים רחבים ורדודים אך כשהם מתקרבים לפאתי הרמה הם נופלים ממנה במפלים ולכן אי אפשר לשוט בהם. זה מה שקורה למשל בנהר הזמבזי בשל מפלי ויקטוריה.
הנקודה הנמוכה ביותר באפריקה היא ימת עסל שבג'יבוטי, בגובה 153 מטר מתחת לפני הים. באפריקה זורם הנהר הארוך ביותר בעולם – הנילוס – שאורכו 6,690 קילומטר. ובשטחה נמצא המדבר הגדול בעולם – הסהרה.
אוצרות טבע: אפריקה עשירה ביהלומים, ברזל, זהב, מנגן, נחושת, כרום, בדיל, פחם, נפט, אורניום, אבץ, עופרת, פוספטים, קובלט, גז (בעיקר בצפון אפריקה) ועוד, וכמו תמיד חלק מהמדינות בורכו במחצבים רבים וחלק לא זכו בדבר. יש המאמינים שאוצרות הטבע של אפריקה הם קללה שהופכת אותה לקורבן מתמיד למעורבות זרה, חיצונית ליבשת, ומותירים אותה מצולקת.

אקלים

קו המשווה חותך את אפריקה כמעט בדיוק במרכזה, המשמעות היא שיש מעין מחזור של אקלים וצמחייה בחלק הצפוני ובחלק הדרומי של היבשת. בקרבת קו המשווה חמים ולחים בכל ימות השנה, מתמעטים הפרשי הטמפרטורות וגשם יורד בכל עונות השנה. יער טרופי סבוך מכסה את אזורי החוף של מערב היבשת. סביב השטחים המיוערים משתרעים שטחי סוואנות גדולים, אלו הן ערבות עשב גבוה ובהן פזורים מעט עצים. בעונת היובש מתייבשים העשבים והסוואנה הופכת להיות חומה, אך היא מתעוררת לחיים ומוריקה בקיץ, עם תחילת הגשמים. כשמצפינים ומדרימים מקו המשווה, לאזורים שבהם יש מעט מאוד משקעים, מגיעים לאזורים מדבריים למחצה. באפריקה שתי רצועות של מדבריות – סהרה בצפון וקלהרי בדרום. בשני הקצוות של היבשת, אזורי החוף של אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה בצפון, והאזור סביב קייפטאון בדרום, שורר אקלים ים תיכוני.
זרמי ים קרים באוקיינוס האטלנטי גורמים לצחיחות בצפון-מערב היבשת ובדרום-מערבה, מגבירים את מדבר הסהרה ויוצרים את מדבר קלהרי שבדרום-מערב. מאמצע המאה ה-20 גברה הצחיחות בשולי הסהרה הדרומיים, המדבר התפשט דרומה במהירות.
המומחים תמימי דעים שהתחממות כדור הארץ תזיק לכל העולם, אבל לגבי אפריקה מדובר באיום קיומי. הידלדלות משאבי הקרקע ומקורות המים תוביל לבצורת ורעב במדינות שממילא פגיעות וחלשות. הרעב והמחסור במים יפגעו במערכת האקולוגית, ויאפשרו התפשטות מגיפות, וזה רק עניין של זמן עד שעוד עימותים יפרצו ויסלימו.

מארג אתני

האנשים באפריקה מגוונים עוד יותר מהנופים. זוהי יבשת של שבטים רבים שדוברים במאות שפות שונות ואוחזים ברקע תרבותי שונה זה מזה. החוקרים מסכימים כי לפני חמישה-שמונה מיליוני שנים התרחש ביבשת אפריקה השלב האבולוציוני שבסופו הופיע האדם לראשונה. השרידים נמצאו בטנזניה של היום. שבטיה ועמיה של היבשת הם תוצאה של התמזגות של גזעים שונים והתפלגותם.
הבושמנים שבמדבר קלהרי שמרו כנראה על גזעם מפני יסודות זרים, ואילו ההוטנטוטים, שכניהם ממערב, קלטו ככל הנראה יסודות חמיים. השבטים הקדומים הם ככל הנראה הפיגמים נמוכי הקומה החיים באזור קו המשווה, מחוף מפרץ גינאה עד פנים היבשת, ו"השחורים הטהורים" של מערב אפריקה. נהוג לחלק את היבשת לפי מדינות צפון אפריקה, שהן המדינות שמצפון למדבר סהרה: אלג'יריה, מצרים, לוב, מרוקו, סודאן ותוניסיה, והמדינות שמדרום לו, שמכונות "אפריקה השחורה". בדרום היבשת נמצאת דרום אפריקה שנחשבת למערבית מבין מדינות היבשת. בני הגזע החמי בהירי העור, כמו הברברים שבהרי האטלס, והמזרחיים שבעמק הנילוס ובסודאן, התמזגו בחלקם עם הגזעים השחורים. רוב תושבי אפריקה שמדרום לקו המשווה שייכים לקבוצת העמים הגדולה של הבנטו, שמקורה באפריקה המערבית (ניגריה הדרומית-מזרחית).
במזרח אפריקה, באזור דרום סודאן, צפון אוגנדה ומערב קניה של היום, נוצרו גזעי הנילוטים, בהם בני המסאי. ואילו האתיופים התמזגו עם שמים.
הגבולות המדיניים של אפריקה, כפי שנקבעו בידי מדינות אירופה, התעלמו לרוב מהחלוקה השבטית, ונראה כאילו סומנו שרירותית בסרגל. אין מדינה באפריקה שבגבולותיה חי רק שבט אחד, ולעתים בני אותו שבט מפוזרים בשתיים או שלוש מדינות שונות. כל אלו מקשים על המדינות החדשות להתלכד מבחינה לאומית.
ערבים שמים היגרו ליבשת אפריקה החל מהמאה השביעית לספירה, הביאו עמם את האיסלאם וקבעו את דמותם של עמי צפון היבשת. הגל השני של המהגרים הערבים החל במאה ה-19 למזרח ולמרכז אפריקה. מתיישבים אירופאים, בעיקר מבריטניה, מצרפת, מספרד, מפורטוגל, מבלגיה, מאיטליה ומגרמניה, החלו להגיע ליבשת החל מאמצע המאה ה-17 והתיישבו בכף התקווה הטובה (Cape of Good Hope) בדרום היבשת. בתקופת הקולוניאליזם הגיעו אירופאים נוספים והתיישבו בעיקר בדרום אפריקה, בזימבבווה ובאלג'יריה. באפריקה אין הרבה עירוב של צאצאים אירופאים וילידים. רוב המתיישבים האירופאים עזבו את המושבות לאחר שהיו למדינות עצמאיות, משנות החמישים והשישים במאה שעברה, להוציא את תושביה הלבנים של דרום אפריקה. מהגרים מדרום אסיה יש בעיקר בקניה, בטנזניה, בדרום אפריקה ובאוגנדה.
המדינות המאוכלסות ביותר הן ניגריה, מצרים, אתיופיה וקונגו. בעמק הנילוס צפיפות האוכלוסייה היא מהגבוהות בעולם. צפיפות בינונית יש בחלקים לחופי הים התיכון, במפרץ גינאה ובחלק מדרום אפריקה. לעומת זאת יש במערב הסהרה יש פחות מתושב אחד לקילומטר רבוע.
שפה: באפריקה מדוברות מאות לשונות מקומיות. אין הבחנה ברורה בין לשונות שמיות, חמיות, סודאניות ובנטו. הערבית היא הלשון השלטת בצפון אפריקה. הסווהילי היא שפה בינלאומית לבני עמים שונים במזרח היבשת. בלית ברירה משמשות לשונותיהם של בני אירופה, השליטים לשעבר, בתור שפה משותפת לשבטים השונים שחיים באותה מדינה (בדרך כלל אנגלית וצרפתית שגורות בפיהם של האפריקאים).
דת: כובשים שונים ניסו להמיר את דתם של התושבים המקומיים לאסלאם או לנצרות מהדתות האליליות שבהן הם מאמינים לאורך כל ההיסטוריה. במאה ה-20 עלה כוחו של האסלאם במהירות במזרח היבשת ובמרכזה והוא החליף דתות אליליות ואף את הנצרות. אולם ההמרה לאסלאם או לנצרות היא לעתים פורמליות בלבד, ואין בה עקירה משורש של אמונות אליליות. מוסלמים במלוא מובן המילה הם רק דוברי הערבית היושבים מצפון לסהרה. עדות נוצריות קדומות הן המונופיסיטים הקופטים במצרים והאתיופים. רוב המתיישבים הלבנים בדרום אפריקה הם פרוטסטנטים.