"מאיזה רציף יוצאת הרכבת לג'ייפור?" שאלתי באחד המסעות הראשונים שלי בהודו את מוכר הצ'אי בתחנת ניו דלהי. הוא לא הרים עיניים ואמר: "רציף 8, שש בבוקר בדיוק". זה הדבר שחיפש ארכימדס. את הנקודה שהיא אותה תחנה, אותו רציף, אותו זמן, כבר 150 שנה.הרכבת ההודית היא אחד הדברים הנפלאים שיש. ובמידה רבה היא השלד והמסגרת שמאפשרים להתנועע בתוך הבטן ההודית הגדולה על כל רבגוניותה והקאסטות שלה. המסילות מרשתות את הודו שמדרום להימלאיה בצורה שאין דומה לה לאורך יותר משישים אלף קילומטרים, והמספר רק גדל. הרכבת ותחנותיה הן ממלכה הודית עצמאית, רשתית וערפילית, או אולי עולם שלם ואחר שמכיל בתוכו את העולם הקיים בתוך הפדרציה ההודית. קרקס על גלגלים. קרקס בתוך קרקס. המבוא לתחנה, התחנה עצמה, הקרונות, המחלקות, הכרטיסנים ושאר עובדי הרכבת, הנסיעה החוצה מהתחנה, דרך השכונות הכי דפוקות של הודו אל הכפר ואל הערים המכושפות. הרכבות הרגילות, הכפריות, העמוסות, הממוזגות, המהירות, הרכבות המפוארות במידה שאי אפשר להעלות על הדעת וצריך להיות מהראג'ה או סאהיב, בתואר ובתקציב, כדי לנסוע בהן.הרכבת ההודית היא גם האפשרות למצוא סדר בתוך מה שנראה כמו האי־סדר המוחלט שהוא הודו. פה הנוסע יכול (או לפחות נדמה לו שהוא יכול) לבחור את מה ואת מי לפגוש. את בני המעמדות הגבוהים או את בני המעמדות הנמוכים, את הבורגנים או את שכירי היום. אם לתת נדבה למי שמנקה את הקרון או להמתין בקורת רוח לספל הצ'אי עם תיון הטטלי. צריך פשוט לבחור במחלקה הנכונה.
המחלקות: מדיניות של הפרדה מחלקה ראשונה: המחלקה הטובה ברכבת ההודית נקראת A1 – תא נפרד עם שתי מיטות, מיזוג אוויר, כריות, שמיכות, מגבת ומצעים. האוכלוסייה תהיה מהראג'ות, פקידים בכירים מאוד, עשירים ששונאים לטוס. התאים הנפרדים לא מעודדים חברותיות. זה המקום שבאים להתבודד בו בקרירות הממוזגת של העליונים. המחיר בהתאם.מחלקה שנייה: A2 היא המחלקה של המעמד הבינוני הגבוה. כאן יימצאו בני המזל, אלה שידם משגת. מחלקה טובה לנסיעות ארוכות מלילה אחד. ארבעה דרגשים בתא שנסגר על ידי וילון, ומולן, מהצד השני של המסדרון, עוד זוג דרגשים. הדרגשים רחבים ולא מתקפלים, והנוסעים מקבלים כריות, מצעים, מגבת ושמיכות. יש מיזוג אוויר. ברוב הרכבות יש קרון או שניים כאלה. והחברה נעימה. כי כאן נוסעים אלה שהצליחו. שנולדו נכון, או שעשו את זה, והם מדברים אנגלית וידידותיים.
המעמד הבינוני: A3, שהיתה עד לפני כמה שנים המחלקה של המעמד הבינוני הגבוה, הפכה למחלקה עממית כמעט. זו הנמוכה במעמד מכל המחלקות ממוזגות האוויר – רוב המטיילים בהודו נוסעים בה, והיא טובה ושווה כל גרוש. שישה דרגשים בתא פתוח ועודזוג, זה מעל זה, מהצד האחר של המסדרון. השיחות פה פחות אינטלקטואליות ויש יותר חיים וצפיפות. זו המהפכה העירונית, הבורגנית. המעמד הבינוני החדש והנמוך של הודו נוסע פה. זה המקום לנהל שיחות על גלובליזציה ועל תקווה. כאן נוסעים אלה שרוצים להתקדם למחלקה הבאה.העם: דרגה אחת מתחת נמצאים הסליפרס (Sleepers), המקבילה הלא ממוזגת. מחלקה עממית. המקומות – שישה דרגשים בתא – עדיין שמורים ואף אחד לא ישב או יישן על המקום שלך, אבל אין בה מחיצה בין הנוסע ובין הודו, והיא של העמך (ווט איז יור קאנטרי? כמה אתה מרוויח? מה אתה עושה? לאן אתה נוסע?). מתאימה לנוסע החסכן והעמיד. ושיש לו סדין, כי אין מצעים. הסוגים: בעזרת השם זה לא רק הריח, הצורה, האנשים, טעם החטיפים המיוחדים (פורי פורי!), חום הצא'י (צ'א־י־י־י) שמוכרים על הרציפים הארוכים בכל שעה של היום והלילה. המסע מתחיל קודם כל משם הרכבת. לכל רכבת יש שם שנתנו לה ההודים, אנשים ברוכי דמיון המצאה. בעזרת השם אפשר לדעת המון דברים על הרכבת: לאן היא נוסעת, כי הרבה פעמים שם היעד והמדינה נוסעים איתה, ומאיזה סוג היא – למשל רכבות אקספרס ומייל הן מהירות, רכבות פסנג'ר הן אטיות ודפוקות ורכבות ראג'דאני מפוארות וסנוביות.השטאבדי אקספרס (Shatabdi Express): רכבת נפלאה שמקשרת בין בירות המדינות ההודיות שהמרחק ביניהן הוא פחות מ־12 שעות, כמו למשל אמריצר שטאבדי (Amritsar Shatabdi), שמחברת בין ניו דלהי לאמריצר בתוך שש שעות. אלה רכבות שבהן שלושה כיסאות מצד אחד של המעבר ושני כיסאות מהצד השני.הרכבות (ממוזגות, והנסיעה בהן כוללת אספקת מים מינרליים, עיתון, קפה, תה, ארוחת בוקר וארוחת צהריים) יוצאות ומגיעות בדיוק בזמן, ונוסעות במהירות ממוצעת של מאה קילומטרים בשעה. פינוק נפלא.הראג'דאני אקספרס (Rajdhani Express): האחות הגדולה של השטאבדי מחברת בין בירות שהמרחק ביניהן הוא יותר מ־12 שעות (מומביי־ניו דלהי, ניו דלהי־צ'נאי ועוד). הן יקרות יותר מרכבות רגילות, אבל עושות את הדרך בזמן הקצר ביותר.המייל (Mail) והאקספרס (Express): מכל הרכבות האחרות, המהירות ביותר הן רכבות המייל, כמו הג'אמו מייל (Jammu Mail) או הגולדן טמפל מייל (Golden Temple Mail), והאקספרס, כמו הטמיל נאדו אקספרס (Tamil Nadu Express) האלמותית.  ילדים מציצים מבעד חלון רכבת בתחנה בדלהי | צילום: אייסטוק הספר הקדוש וכמו לכל ממלכה, יש לרכבת ההודית ספר קדוש משלה – מדריך הרכבות המפורט והמלא, שעולה 45 רופי (ארבעה שקלים וחצי) ונמצא בכל דוכן ספרים ובתחנות. תפוצתו רחבה משל הווֵדות וחשיבותו עולה על הרמיאנה והמהבהרטה. בעזרתו אפשר לתכנן מסע רכבות הודי מפואר – לדעת איפה לרדת, איזו רכבת לקחת, אילו מחלקות יש ברכבת, ולקבל רעיונות למסע.נכון שכמו כל דבר היום, אפשר למצוא את המידע גם באינטרנט, וישנו אתר הרכבות ההודי הנפלא שאפשר להזמין בו כרטיסים, לשלם בכרטיס אשראי ולקבל כרטיס שאפשר להדפיס, ולחסוך את זמן ההמתנה בתחנה ההודית – אבל מהו האינטרנט לעומת האפשרות לשלב רגליים על דרגש הרכבת ההודית, לפתוח את הספר הקדוש של הרכבת ולתכנן את המסע על הפסים שבועות קדימה? |
רכבות בהודו – מדריך לקרונות וקאסטות
הרכבת ההודית היא האפשרות למצוא סדר בתוך מה שנראה האי־סדר המוחלט שהוא הודו, והיא נפלאה. מדריך לקרונות ולקאסטות |
אודישה: הודו שלא הכרתם
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3455
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 388
[name] => הודו
[slug] => india
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 388
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 267
[filter] => raw
[term_order] => 0
))