תפריט עמוד

פומפיי והרקולניום: הזמן עמד מלכת

כמעט אלפיים שנה עברו מאז נקברה העיר הרקולניום תחת המעטה הגעשי שפרץ מלועו של הר הגעש וזוב, ומעל 250 שנה עברו מאז נחפר האתר, עד שנפתחה לקהל הרחב "הווילה של המגילות" (Villa dei Papiri). בווילה זו התגלו כאלפיים תעודות עתיקות, כתובות על פפירוסים, שעבודות השימור והשחזור שלהן נמשכו זמן רב והסתיימו רק לאחרונה. הממצא הארכיאולוגי המרתק הזה הוא רק אחד מיני רבים מזמן חוז קמפניה, חבל ארץ שיתרונותיו הטבעיים גרמו לתרבויות קדומות רבות להתיישב בו. המפרצים הטבעיים, העורף החקלאי הפורה והמסורת הממושכת של יחסי מסחר ימיים הביאו לפריחתן של ערי נמל בעלות אופי קוסמופוליטי, עוד לפני התקופה הקלאסית. לא פלא שהיום הוא אחד האזורים העשירים באיטליה באתרים ארכיאולוגיים.
ארון קבורה מעוטר שהתגלה בפסטום | צילום: אבי קרן

פסטום: עירו של פוסידון
המתיישבים הקדומים בקמפניה היו ככל הנראה ממוצא מעורב – פניקי, כרתי ויווני. הם הקימו ערים חשובות דוגמת פרתֶנופוליס (Parthenopolis), שהפכה לניאפוליס ואחר כך לנאפולי, קוּמה (Cumae) והרקולניום (Herculaneum, הנקראת באיטלקית ארקולאנו).

השרידים המרשימים ביותר מתקופה זו מצויים בפסטוּם (Paestum), הנמצאת כחמישים קילומטר מדרום לסלֶרנו (Salerno). פסטום, שבמקור כונתה "פוסידוניה" על שמו של אל הים פוסידון (נפטון), נוסדה כקולוניה יוונית בסוף המאה השביעית לפני הספירה. תושביה של עיר המסחר השוקקת הזאת בנו בה מקדשים בסגנון דורי (סגנון הבנייה הקלאסי הראשון), שהשתמרו עד היום. המפואר שבהם, מקדש פוסידון  (Tempio di Nettuno), משרה אווירה מלכותית על סביבתו הכפרית. מדרום לו נמצאת הבסיליקה (Basilica) – מבנה ציבור ששימש במקורו מקום מושב לבית המשפט האזרחי.

מצפון להם, בצד השני של השוק העירוני הנקרא אגוֹרה (Agora), נמצא מקדש נוסף לכבודה של האלה אתנה (המכונה בטעות "מקדשה של קֶרֶס", Tempio di Cerere). מקדש זה, שנבנה סביב שנת 500 לפני הספירה, הוא דוגמה יוצאת דופן לאדריכלות במעבר מהסגנון הארכאי לקלאסי.

בין המקדשים הקדומים מצויים גם מבנים שנבנו בתקופה הרומית, ובהם גימנסיון, אמפיתיאטרון וחומה. התבליטים והפסלים שעיטרו את המקדשים מרוכזים היום במוזיאון פסטום, שבצפון האתר. עוד במוזיאון: תצוגה של כלים וחפצי אמנות וכן ציורי קיר מרהיבים בסגנון יווני קלאסי מקברים שהתגלו באזור. לפני הכניסה לאתר כדאי לעצור בשוק שבכניסה לעיר המודרנית, ולהצטייד במצרכים לפיקניק: ירקות ופירות טריים, לחם, יין, והכי חשוב – מוצרלה מחלב באפלו, הטעימה ביותר באיטליה.

פומפיי. נחוצים לפחות יומיים כדי להספיק לראות את כולה | צילום: אבי קרן

פומפיי: בין מציאות לדמיון
"רופוס אוהב את קורנליה הלנה" (Cornelia Helena amatur ab Rufo). את הכתובת הזאת, החרוטה על אחד הקירות בפומפיי (Pompeii), לא כתב תייר מאוהב בעל רגישות מועטת לארכיאולוגיה, אלא מאוהב אחר, שגר בעיר הזאת ממש לפני כאלפיים שנה. באוגוסט שנת 79 לספירה כוסתה העיר בגשם של טוף געשי וגז רעיל שהתפרץ מהר הגעש וזוב. פומפיי, הרקולניום ויישובים אחרים נקברו בשכבות של עפר ואפר, עד שהתגלו מחדש בחפירות ארכיאולוגיות במאה ה־18.

העיר העתיקה משתרעת על שטח של 660 אלף מטר רבוע, שמתוכם 440 אלף הם שטח החפירות (הרחוב הארוך ביותר הוא בן קצת יותר מקילומטר). בכניסה לאתר עומדים בכל יום עשרות מדריכי תיירות מקומיים שישמחו להדריך אתכם, תמורת תשלום סביר. ההסברים שלהם לא תמיד עולים בקנה אחד עם התמונה המחקרית הרשמית, אבל הם מלאים בפרטים עסיסיים.

למי שמתכנן לבלות כמה ימים באזור, מומלץ לחלק את הסיור באתר הארכיאולוגי של פומפיי ליומיים לפחות: יום אחד להקדיש לכמה מ־25 מבני הציבור המונומנטליים הפזורים בכל רחבי העיר – הפורום, המקדשים, בתי המרחץ, התיאטראות ומבני השעשועים האחרים; וביום השני להתמקד בבתי המגורים ובווילות, המתהדרים בבריכות בנויות, בפסיפסים, בפסלים ובגינות נוי פנימיות ששוחזרו חלקית, וכן בכמות נכבדה של ציורי קיר מרהיבים.

פומפיי. מומלץ להתרחק מהמון המבקרים ולגלות פינות חמד | צילום: דובי טל

מתים משוחזרים

למעדיפים לבקר כאן רק יום אחד, הנה המלצה לסיור מרוכז. משער הכניסה, פורטה מרינה (Porta Marina), מגיעים למקדש אפולו. המקדש, שנבנה במאה השישית לפני הספירה, מהווה שריד לשלב הקדם־רומי של העיר. ממנו ממשיכים אל רחבת הפורום (Foro) – לבה של העיר, ובו חנויות, בתי מלאכה, מחסנים, מבני ציבור ושני מקדשים, לכבוד יופיטר ולכבוד הקיסר אספסיאנוס.

המחסנים בצד שמאל של השביל מלאים בממצאים ארכיאולוגיים, ובהם גם כמה דמויות של תושבי פומפיי הקדומים, ששוחזרו באמצעות שיטה שפיתח הארכיאולוג ג'וזפה פיורלי. במהלך חפירותיו, באמצע המאה ה־19, התגלו באפר המוצק חללים שקיבלו את צורת הגופות של הנספים באסון, זמן רב לאחר שהגופות כבר נרקבו. פיורלי יצק גבס לתוך החללים, וכך יצר תבניות מושלמות של המתים, כולל בגדיהם ולעתים גם הבעות פניהם.

הפורום, לב העיר פומפיי, וברקע הר הגעש וזוב | צילום: Wknight94, GFDL

מהפורום נמשיך צפונה, לעבר בית המרחץ של הפורום (Terme del Foro), המורכב מכמה חדרים: חדר הלבשה, חדר קר (Frigidarium), חדר פושר (Tepidarium) וחדר חם (Calidarium). כאן השתמרו תבליטים, פסלים ורהיטי שיש וברונזה. ברחוב הצמוד, Via delle Terme, נמצא "בית המשורר הטרגי" (Casa del Poeta Tragico), שבחזיתו פסיפס של כלב, ולצדו כתובת הולמת: "זהירות, כלב".

בצמוד אליו נמצא בית פאן (Casa del Fauno), שהוא הבית הגדול ביותר בפומפיי (יותר מ-3,000 מטר רבוע!). הבית נבנה במאה השנייה לפני הספירה בהשפעה הלניסטית, והיה שייך ללא ספק לאחד מחשובי העיר. המקום מלא בפסלונים של פאן – דמות מיתולוגית שחציה אדם וחציה תיש, אורחת כבוד במשתאות ההילולים של דיוניסוס ומקור שמה של הפאניקה הידועה לשמצה.

ציור קיר בפומפיי. ציורי קיר רבים הועברו למוזיאון בנאפולי | צילום: אבי קרן

קופידון עובד, דיוניסוס חוגג

צפונה מבית פאן עומד בית הוֶוטי (Casa dei Vettii), שהיה שייך לשני אחים סוחרים שהתברכו בטעם אמנותי אנין. שתי דמויות חביבות במיוחד מככבות בציורי הקיר: קופידון (שליח האהבה) ובת זוגו פסיכה (נפש). המלאך השמנמן והחביב קופידון מופיע בעשרות סצינות על רקע שחור, כשהוא עסוק במיני עבודות יצרניות. פסיכה גם היא אינה מתבטלת, אם כי היא מסייעת במלאכות מייגעות פחות (איסוף פרחים, למשל). מבית הווטי נמשיך לכיוון צפון מערב, לשער הרקולניום (Porta Ercolano). הדרך מובילה אל וילה כפרית מבודדת מחוץ לחומות העיר, המוכרת בשם הווילה של המיסתריות (Villa dei Misteri). היא נבנתה במאה השנייה לפני הספירה, ובה יותר מחמישים חדרים. בחדר מוסתר יחסית (ולא במקרה) מופיעות תמונות צבעוניות ועזות מבע בנושא הפולחן הסודי של דיוניסוס, אל היין.

המיסתריות, אשר על שמן קרויה הווילה, הן דמויות מיתולוגיות שפולחנן היה קשור בפולחן דיוניסוס וסודי כמוהו. שניהם התבססו על תפיסה הקושרת בין עונות השנה למעגלי החיים והמוות, ובשניהם נהוג היה לחגוג את בוא האביב בחגיגות המוניות שנמשכו ימים אחדים. פולחן דיוניסוס התבטא בחופש ובשמחה אקסטטית מחד גיסא ובאכזריות פראית מאידך גיסא – שני רעיונות הקשורים גם ביין עצמו. היוונים העריצו את דיוניסוס יותר מכל אל אחר משום שהאמינו כי הוא מצוי גם בתוכם פנימה: בכוח היין אפשר להגיע לשיאים רגשיים ולאובדן חושים, שהם מהות האל עצמו.

הפסיפס של נפטון ואנפיטריטה בהרקולניום | צילום: נטלי מסיקה

מבית הבושת למקדש איזיס

מהווילה של המיסתריות אפשר לחזור אל לב העיר ולפנות מזרחה, לרחוב אבּוֹנדאנצה (Abbondanza Via, רחוב השפע). זהו הרחוב המסחרי החשוב בעיר, ולאורכו פזורים בתי מלאכה, חנויות, אכסניות וברים. בסמוך למרחצאות סטבּיאנוס (Terme Stabiane) נמצא בית הבושת (lupanare) של העיר, עם המיטות והציורים הארוטיים שלא משאירים הרבה מקום לדמיון.

מהקצה המזרחי של הרחוב ניתן להגיע אל הפלֵסטרה (Palestra) – חצר האימונים לספורטאים. סמוך אליה נמצא האמפיתיאטרון, שנבנה במאה הראשונה לפני הספירה (הוא הקדום ביותר בכל איטליה), ובו מקום לכעשרים אלף צופים. הנוף הנשקף ממרומי המושבים עוצר נשימה: כאן אפשר להתרווח מעט ולצפות על העיר העתיקה שמסביב ועל פומפיי המודרנית.

היציאה מהאתר היא דרך שער סטאבּיה (Porta Stabia). שם, בצל ברושים עצומים, מוטלים שרידי המקדשים הקדומים של תושביה הראשונים של פומפיי, שברובם לא השתמרו. אחד החשובים בהם הוא מקדש האלה המצרית איזיס (Tempio di Iside), ששוחזר בשנים האחרונות. איזיס, אלת הפריון וההתחדשות במסורת המצרית, היתה אמו של הורוס ובת זוגו של אחיה, אוזיריס, שנרצח ובותר לחלקים בידי אח נוסף, ששמו סת. איזיס אספה את חלקי גופו של בעלה והחזירה אותו לחיים. בתקופה ההלניסטית והרומית התמזג פולחנה של איזיס עם זה של אלות פריון אחרות, דוגמת אפרודיטה (ונוס) וטיכה (פורטונה).

הרקולניום: בית המגילות הגנוזות
העיר הרקולניום, הנמצאת במרחק 15 קילומטר מצפון לפומפיי, השתמרה טוב משכנתה הודות לשכבת בוץ עבה שכיסתה אותה לאחר ההתפרצות הגעשית של שנת 79 לספירה. האתר קטן יחסית ואפשר לסייר בו ביום אחד. מהכניסה עוברים דרך שביל היקפי ארוך אל תוך העיר, המחולקת לארבעה רבעים עיקריים באמצעות שלושה רחובות אורך ורחוב רוחב אחד. בתוך העיר השתמרו כמה מבני ציבור: בית מרחץ, תיאטרון, בסיליקה, חנויות ואפילו בית מאפה (Pistrinum).

בתי המגורים דומים לאלו שבפומפיי בסגנון הבנייה ובעיצובם האמנותי. כדאי לשים לב לבית הסמניטי (Casa Sannitica) הקדום ולבית עם הפסיפס של נפטון ובת זוגו אנפיטריטה (Casa del Mosaico di Nettuno e Anfitrite).

וכמובן, גולת הכותרת הטרייה: הווילה של המגילות, שכאמור נפתחה למבקרים בראשית 2003. בחפירות במקום התגלו יותר מאלפיים מגילות ותעודות כתובות על פפירוסים. המגילות מכילות טקסטים של הפילוסוף היווני אפיקורוס (341־270 לפני הספירה) וכתבים של תלמידיו. הבית השתייך כנראה לבן אצולה וקונסול מלומד, שהיה חברו ופטרונו של אחד מתלמידי הפילוסוף. זה המקום לסיים את המסע בעקבות תושבי קמפניה הקדומים.


לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.