ירושלים – שימור רחוב הנביאים

יש שתי ערים ששמן ירושלים. עיר של מעלה ועיר של מטה. העיר של מעלה זכּה כזוהר הרקיע, בתיה הם בתי שיר ורחובותיה מרוצפים בגעגועים וערגה. עיר זו, מיסטית ונשגבת, שייכת לכל אדם שחיבת ירושלים בלבבו. ויש גם עיר של מטה, של עשן מכוניות, המולת עוברי אורח וסבך בעיות מכל סוג וגוון. הזכות על העיר הזו נרכשה בדם ובדמעות, ומשעה שזכינו בה, מוטלת עלינו האחריות על תבניתה, על פרצופה, על דמותה.
ירושלים של מטה איננה עתירה בנכסים חומריים. קניינה העיקרי הוא עומק הרבדים שהונחו בה במרוצת הדורות. עד אמצע המאה ה־19 היתה העיר ספונה בתרדמתה בתוך חומותיה. באותה תקופה החלה התעוררות טכנולוגית, חברתית ופוליטית, שהביאה לתנופה בעיר הרדומה. הביטוי האורבני המובהק לכך היה סלילת רחוב לאורך קו הרכס משער שכם מערבה, מעין רחוב עילי ל"דרך יפו", היוצאת מהשער שהחל להיקרא מאז "שער יפו".
ברחוב העילי התהוותה האריסטוקרטיה החדשה של ירושלים. בתוך שנים אחדות נוצר מרקם המשלב יופי ארכיטקטוני, קוסמופוליטיות תרבותית, אישים מרתקים ומוסדות ששינו את פני העיר והפכו אותה למרכז אוניברסלי שוקק אך גם אצילי. בימי המנדט הבריטי ניתן לרחוב השם שמשמש אותו עד היום: "רחוב הנביאים". הירושלמים, מודעים ליוקרתו של הרחוב, כינו אותו "רחוב הקונסולים", רמז למעמדם של שוכני הרחוב הנכבדים. רבים קראו לו "רחוב בתי החולים", רמז לריכוז הבלתי שכיח של מוסדות רפואיים בעיר שנאנקה בבעיות רפואיות קשות.
בין דיירי הרחוב היו בני דתות ולאומים שונים, המכנה המשותף להם היה תרומתם לבניינה של ירושלים. בבית אחד תכנן האדריכל והשען קונרד שיק רבות משכיות החמדה של העיר ובבית אחר גאל הרופא אברהם טיכו את מאור עיניהם של אלפים בעוד רעייתו הציירת אנה טיכו הפליאה לשרטט את נופי הארץ. הרב אברהם יצחק הכהן קוק ניסח שם את משנתו הרוחנית ובבית אחר יצר אליעזר בן־יהודה את אבני הבניין לשפה העברית. הרופאה האגדית ד"ר הלנה כגן חוללה מהפכה בריאותית בירושלים וטיפלה בצעירה מוכת שחפת שתיוודע כרחל המשוררת. באכסניה שבשיפולי הרחוב אסרו שלטונות המנדט את לוחמי המחתרות, ושניים מ"הרוגי המלכות", מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, מצאו שם את מותם. בין כל אלה היו נזירים אתיופים שחיפשו שער לגן עדן, מיסיונרים שביקשו לצוד נפשות, ארכיאולוגים שתרו אחר עברה של העיר ומשוררים ששאלו את עתידה.

פרטים מתוך מתחם מע"צ. אריחים, מרצפות ולבנים נבזזו בשנים האחרונות ממבני המתחם הנטוש. מפות ומדריכים מודפסים ליעד ירושלים, בהנחה לגולשי מסע אחר!

תוכנית חלופית
פרט לאתרים הקדושים, אין בירושלים עוד ציר המשלב ערכים אסתטיים, היסטוריים ותרבותיים כה רבים בכמותם ועמוקים באיכותם כמו רחוב הנביאים. אלא שהזמן חרץ בו צלקות. המתרסים שחצו את העיר מתום מלחמת העצמאות קרעו את הרחוב. תוספות הבנייה החדשות, שאף הן התיישנו בינתיים, הפכו לטלאי בטון נטולי חן. ב־1967 קרסו המתרסים והעיר אוחדה, אך מתכנניה לא דאגו לבטא את ייחודו וכבודו של רחוב הנביאים. כך הוקמו רבי קומות שהאפילו עליו, ולרוחבו נסלל כביש ראשי שהחריש אותו. כיום מתוכנן הרחוב כציר תנועה, תוכנית שביצועה יחייב הרס מבנים היסטוריים או לחלופין הטבעתם ברעש ובעשן.
מאז הוכנו התוכניות הראשונות לרחוב השתנו מושגים. הפיתוח האורבני המודרני אינו רואה בערים רק מסלול תנועה או מצע להקמת בנייני משרדים אלא מבקש למצוא משמעויות אסתטיות. מתוך הכרה זו טופחה בירושלים סביבת הרחובות מונבז והלני המלכה, שוקם רחוב אתיופיה, שומר מתחם מוסררה והוקם המדרחוב ברחוב נחלת שבעה. השינויים המוצלחים שבוצעו ביוזמת עיריית ירושלים ובמימונה עדיין לא הגיעו אל הנזר שבנוף העיר – רחוב הנביאים.
זה שנים מנהלים המועצה לשימור אתרים, החברה להגנת הטבע והוועד למען שימור רחוב הנביאים מאבק לשימור הרחוב וסביבתו. מתוך מודעות למגוון צרכיה של העיר הוצעה תוכנית חלופית בידי האדריכלים פיליפ ברנדייס ופיטר בוגוד. ההצעה גורסת כי יש ליצור במקום מדרחוב שיעצים את מראה חזיתם של המבנים ויעניק קסם ייחודי לחצרות הפנימיות. לפי התוכנית, את בעיות התחבורה אפשר לפתור באמצעות מסלול עוקף שיאפשר תנועה מקומית אך לא יעודד תנועה חולפת. ברחוב תותר בנייה חדשה מוגבלת לגובה ארבע עד שש קומות, תוך התאמה לאופי האזור.
בעוד הדיון על עתיד הרחוב מתנהל, מאיימת סכנת ההרס על תת מתחמים בַרחוב כמו בית החולים לילדים, שהקים הרופא הגרמני ד"ר מקס סנדרצקי, מוסד שהיה מהחלוציים בעולם בתחומו; בית הבישוף, שמעליו מתוכנן להיבנות רב קומות, והשטח המכונה "מתחם מע"צ" ובו מספר מבנים היסטוריים אשר הוזנחו במרוצת השנים.
"אני כינור לשירייך", ביטא ר' יהודה הלוי את חיבתו לעיר הנצח, אינספור משוררים פייטו על ירושלים של מעלה וכל אחד שר בקול אחר, בעיר של מעלה יש מקום לכולם. לירושלים של מטה, הארצית והגשמית, יש רק נוסח אחד של שיר, הוא נכתב על שולחן השרטוט של מהנדסים ומושר בידי דחפורים וכלי בניין. את השיר הזה חייבים לשנן לעצמם מתכנני העיר ופרנסיה, בלי לזייף.